שנה גודל טקסט א   א   א

מאמרי ראש הישיבה > פרשיות השבוע > ספר דברים > פרשת וילך - כתבו לכם את השירה הזאת
פרשת וילך - כתבו לכם את השירה הזאת

אחד המשלים ששמעתי בילדותי ונחרטו עמוק בזיכרוני הביא אותי להבנת מילה חשובה אחת בפרשתנו פרשת 'וילך' - כוונתי למילה "שירה" המופיעה בפרק ל"א פסוק י"ט. פסוק זה הוא המקור לחובה לכתוב ספר תורה –

"וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל".

לדעת הרמב"ם ואחרים ובניגוד לדעת רש"י וראשונים נוספים, כוונת התורה בציווי לכתוב 'את השירה', היא בכתיבת התורה כולה שנקראת 'שירה' וזה לשון הרמב"ם:

"...שצוונו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו...והוא אמרו יתעלה (וילך י"ט) 'כתבו לכם את השירה הזאת'...כי אמנם רצה באמרו את השירה כל התורה הכוללת זאת השירה. ולשון גמרא סנהדרין (כ"א:) אמר רבה אף על פי שהניחו לו לאדם אבותיו ספר תורה מצוה לו לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (ספר המצוות, מצות עשה י"ח).

ואמנם, פשט התורה נוטה לדעת רש"י וכן דעת הרמב"ן על אתר, שהכוונה לשירת האזינו –

"את השירה הזאת - (לקמן לב, א) האזינו השמים עד (לב, מג) וכפר אדמתו עמו".

הרמב"ם לעיל מביא את מאמרו של רבה - ונשאלת השאלה, מדוע רבה ואמוראים נוספים הרחיבו וקבעו שמדובר על כתיבת כל התורה כולה, ולא גרסו את המשמעות הפשוטה שהפסוק "כתבו לכם את השירה הזאת" מדבר על השירה הסמוכה מיד והיא שירת האזינו?

תשובות למדניות רבות ניתנו לשאלה זו, אך ברצוני להבהיר לענ"ד באמצעות משל, מדוע לדעת הרמב"ם התורה נקראת שירה.

לאחד מאולמות הקונצרטים נכנסה קבוצת אנשים לקויי-שמיעה מלידה שלא שמעו מעולם צלילי מוזיקה באופן רגיל ושלם, אך ביקשו לצפות ולו במראה-עיניים כיצד מתנהל קונצרט של תזמורת פילהרמונית. המזמין דאג להם למקומות מכובדים כדי שלא ירגישו שלא בנוח ולאחר הקונצרט המרשים שבוצע ע"י נגנים שניגנו על עשרות כלים, ביקשו המארגנים את חוות דעתם של לקויי השמיעה. רובם הגדול טענו שמאוד נהנו וכשבקשו מהם לפרט ממה נהנו, שהרי לא שמעו את צלילי המוסיקה, ענו שנהנו מהאווירה ומהבמה הגדולה שהיו בה עשרות אנשים ואפילו הצליחו לשמוע מעט צלילים. אך דבר אחד לא היה ברור להם - מדוע היה צורך בכל-כך הרבה כלים מסוגים שונים, כשכל אחד מהנגנים עושה תנועות מוזרות, אחד עם ידיו ואחד עם פיו, ומהמעט ששמעו הבחינו שמספר נגנים ניגנו באופן מסוים אך נגנים אחרים הפריעו להם וניגנו בעוצמות ובשינויים לא ברורים.

כמובן שחוויית הקונצרט הייתה מאוד רחוקה מהשגת לקויי השמיעה ואכן לצערם לא יכולים היו להבחין בהבדלים בין כלי הנגינה וכן לא ירדו לעומק הנגינה בסולמות ובקולות שונים שיחד מהווים הרמוניה.

והנמשל ברור מאוד! כדי להבין את עומק סודותיה של התורה ולהבין את גודלה וענקיותה, יש צורך בלימוד ממושך ומעמיק כדי להבין את ה'קולות' השונים בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה. כשם שבמוסיקה ריבוי הכלים והצלילים יוצרים את ההרמוניה והיופי, כך גם בלימוד תורה, ככל שנבין יותר את הדעות השונות של חז"ל המפרשים את התורה, נראה בכך הרמוניה כפי שנאמר "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".

יש הסבר נוסף, מדוע התורה נקראת שירה. הסבר זה מצאתי בספר "חשוקי חמד" על מסכת יומא, שכתב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של רמת אלחנן. בהקדמה שם הוא טוען, שבעוד שבהרצאות מדעיות מי שלא למד את הנושא יהיה לו קשה להבין, אבל תורתנו הקדושה היא כמו מוסיקה, שגם מי שאינו מומחה גדול יכול להבין את העיקר. וזה לשונו:

"נאמר בתורה: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, שימה בפיהם (דברים לא יט), וכתב מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (בספר דברי אגדה) למה התורה נקראת 'שירה'? כי תכלית מצוה זו לכתוב את התורה היא "ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם", משל למה הדבר דומה, אם יזדמן מומחה גדול בעל שם עולמי שיבוא לעיר, ויתפרסם שיתן הרצאה בפילוסופיה או ברפואה וכדומה, הלא מובן הדבר, שרק אלה שיש להם יד בחכמות הללו, הם אלו שיבואו לשמוע את דבריו, אבל המון העם שלא יבינו שום דבר, אין להם שום ענין באותן הרצאות, אפילו יהיה המרצה גאון הדור.

אבל לא כך יהיה אם יבוא לעיר נגן גאוני, לשמוע אותו, יבואו הכל, גם אלה היודעים בעצמם שלא יגיעו לעומק חכמת הנגינה שלו, בכל זאת, כל אחד לפי מדת שכלו ישיג סיפוק בנפשו, עונג ונחת, מהשירה והזמרה של אותו מנגן.

וזהו שכתבה התורה, אם אתה מעונין למסור את התורה לבני ישראל "שימה בפיהם", שיקלטו את דברי התורה הזאת; רק כך תראה סימן ברכה אם אתה מראה להם את התורה כפרשה של שירה, שירגישו כי "פקודי ד' ישרים משמחי לב...מאירת עינים, נחמדים מזהב ומפז רב...ומתוקים מדבש", "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל" - כתבו את התורה שתהא כשירה, שכל אחד ירגיש בה טעם ועונג, עכ"ל".

הסבר נוסף אפשר לומר מדוע התורה נקראת 'שירה'. אחת ההלכות החשובות בכתיבת ספר תורה, שעל האדם לכתוב ממש בעצמו, כפי שכותבת הגמרא (מנחות ל'.):

"וא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: הלוקח ס"ת מן השוק - כחוטף מצוה מן השוק, כתבו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת: אם הגיה אפי' אות אחת, מעלה עליו כאילו כתבו".

הלכה זו, שעל האדם לכתוב בעצמו, היא בהחלט אמירה!

יש הבדל בין אדם המשקיע בעצמו לבין מי שמקבל משהו מוכן. כשהאדם צריך לכתוב דבר בעצמו, הדבר מאלץ אותו לבדוק כמה פעמים את מה שכותב וכמובן כשמדובר בשירה, שאינה פרוזה שבה אדם יכול לכתוב באופן חופשי. שירה צריך לכתוב במינימום של מילים וחייבים לדייק בכל מילה ובכל שורה. כך גם בדברי התורה, צריך לדייק בכל הלכה ובכל תו ותו מהתורה.

גם הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמה לספרו 'העמק דבר' עונה באריכות, מדוע התורה נקראת 'שירה' ומבאר ששירה שונה מפרוזה, בזה ששירה אינה מובנת בקריאה ראשונה וההסבר שניתן לשירה אינו 'דרשה', אלא ביאור בסיסי וזה בדיוק גם בתורה, שללא ביאור אין לתורה את כוונתה המקורית. הנקודה השניה היא, שמשורר הרבה פעמים מוסיף דברים כדי לפאר את השירה, בהכנסת שמו ברמז וכן דברים נוספים שאינם קשורים ישירות לשיר וכך גם בתורה כפי שיסביר בדבריו:

"הא מיהא יש להבין היאך נקרא כל התורה שירה? והרי לא נכתבה בלשון של שירה? אלא ע"כ יש בה טבע וסגולת השירה, שהוא דיבור בלשון מליצה. דידוע לכל מבין עם תלמוד, דמשונה לשון ה'מליצה' מסיפור 'פרזי' [=פרוזה] בשני עניינים בטבע ובסגולה.

א) דבשיר אין הענין מבואר יפה כמו בספור פרזי. וצריך לעשות הערות מן הצד, דזה החרוז כוון לזה הספור וזה החרוז כוון לזה...כך הוא טבע כל התורה שאין הסיפור שבה מבואר יפה. אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון ולא נקרא דרוש, אלא כך הוא פשט המקרא. ומושכל עוד שאין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה' אם לא שמכוין לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל...

ב) דבשיר יש סגולה לפארה ברמזים מה שאינו מעניין השיר, כמו שנהוג לעשות ראשי החרוזים בדרך א"ב או שם המחבר...ודבר זה ממש היא בכל התורה כולה, שמלבד העניין המדובר בפשט המקרא, עוד יש בכל דבר הרבה סודות ועניינים נעלמים, אשר מחמת זה בא כמה פעמים המקרא בלשון שאינו מדויק כל כך. וכ"ז אינו בתורה הקדושה לבד אלא בכל מקראי קדש...".

 

אנו עומדים בערב 'שבת שובה' שלפני יום הכפורים וזמן זה מיוחד הוא לעשיית חשבון נפש גם במצבנו בלימוד התורה, ולברר איזה מעמד תופס אצלנו לימוד התורה והאם אנו מתחברים ומאמינים ומרגישים שהתורה היא 'שירת החיים' שלנו. נתפלל אי"ה, ששירת התורה תלווה אותנו בכל יום ונזכה כולנו לשנה טובה וגמר חתימה טובה, אכי"ר.


הוספת תגובה
גירסה להדפסה
שלח לחבר
עוד |
  חזור
דף הבית | צור קשר הוסף למועדפים | הפוך לדף הבית
ישיבה תיכונית בני ברק    הרב נורוק 31  בני ברק    טלפון: 03-5700191  פקס: 03-6184639   דואר אלקטרוני: hertzogbb@gmail.com
 
 
בניה וקידום אתרים בית ספריים