כוחה של שתיקה – לימוד לחג הפורים תשע"ו

ראש הישיבההמגילה אינה מספרת לנו מדוע צווה מרדכי על אסתר שלא תספר מנין הגיעה. הכתוב רק מספר לנו, שזאת ההוראה ש"הנחית" מרדכי על אסתר – "לֹא־הִגִּ֣ידָה אֶסְתֵּ֔ר אֶת־עַמָּ֖הּ וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ כִּ֧י מָרְדֳּכַ֛י צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ אֲשֶׁ֥ר לֹא־תַגִּֽיד" [אסתר פרק ב] – ואף לאחר סיום קריאת המגילה, אנו עדיין לא מבינים את פשר הדבר. נציין, שבדרך כלל בקריאת ספרים רגילים, שלא נכתבו ברוח הקודש, הרי בסיום העלילה מתבהרים כל מיני פרטים ששובצו לעלילה, מה תרמו ומה היה מקומם, ואילו כאן אנחנו לא מקבלים שום ידיעה מפורשת לדרישה הקשה שביקש מרדכי מאסתר. שאלה זו מתחזקת כפליים, שהרי אנו יודעים שאסתר כן סיפרה בסופו של דבר מנין היא ומה הקשר שלה למרדכי, אחרי שהצליחה לנטרל את המן "וּמָרְדֳּכַ֗י בָּ֚א לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ" [אסתר ח', א'].

ה'אבן-עזרא' כתב דברים קשים מאוד בשם "יש אומרים" וזה לשונו: "יש אומרים, כי מרדכי לא עשה נכונה שצווה לאסתר שלא תגיד עמה, כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם ידע שהיא מהגולה". דברי ה'אבן-עזרא' קשים – וכי מרדכי רצה שאסתר תחיה בבית המלך הנוכרי? אמנם, ה'אבן-עזרא' מוסיף מיד, כדי להגן על סברא קשה זו –  "ואחרים אמרו, כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבוא תשועה על ידה לישראל". לפי ה'אבן-עזרא', אכן זו הייתה טעות, אולם כוונת מרדכי הייתה, שבאמצעות אסתר עם ישראל ינצח ולכן מרדכי עשה הכול שהיא תיבחר.

לאחר שהביא ה'אבן-עזרא' את דעתם של אחרים מביא את דעתו – "והנכון בעיני, כי עשה זה מרדכי בעבור שתשמור תורת השם בסתר, שלא תאכל נבילות ותשמור השבתות ואל ירגישו המשרתים, כי אם יוודע הדבר, שמא המלך יכריחנה או יהרגנה כי בעל כורחה נתפשה". מרדכי חשש לעתידה הרוחני של אסתר ושהיא עלולה בעל כורחה להתדרדר לחילולי שבת ואיסורי נבלות וטרפות. דעה זו מצאנו גם במדרש, שהיא אכן אכלה אוכל אחר אך הדבר לא התפרש שהיא עושה זאת כיהודייה. וזה לשון המדרש – "אעפ"י שהיה מאכלה משונה ממאכל המלכות, לא הבינו בה כי היא יהודית" [פסיקתא זוטרתא אסתר פרק ב', סימן י']. בלשון ימינו, יתכן וחשבו שהיא צמחונית או מקפידה על דיאטה מסוימת.

את ההסבר הרווח והקלאסי לשאלה לעיל מביא רש"י במקום – "כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה" [פרק ב', פסוק י']. לפי פירושו, הסיבה היתה לנסות לחלץ את אסתר במידה והיא תבחר ולפי זה אנו רואים שהשיקול הזה לא הועיל למרדכי, ואם-כן, האם מרדכי טעה? האם  הייתה זו בקשת סרק ואפילו אולי דרישה שסיכנה את אסתר? קשה לומר זאת על מרדכי, שהרי היה מאנשי כנסת הגדולה והוא אחד מאלה שנזרקה בהם רוח הקודש.

המהרש"א טוען, שהסתרת מקום מוצאה של אסתר יצר בדיוק את ההיפך ממה שציפה מרדכי – "אפשר שהוא עשה כן, כדי שלא תהיה נושאת חן וישלחוה, אבל מאלוקים היה בהיפך זה, כיון שלא הכירו את עמה, כל אחד ואחד נדמתה לו כאילו היא מאומתו ולכך נושאת חן בעיני כל רואיה" [חידושי אגדות מגילה ז'.]. אין ספק, שמרדכי לקח עמו לקברו את סיבת האיסור שהטיל על אסתר ואנו נמשיך וננסה בכל אופן להבין את מרדכי, שהיה גדול-הדור ועמוד התווך של כל סיפור המגילה.

ואכן, במדרש נימקו את הדרכתו של מרדכי לאסתר דווקא ממקום שמרדכי חשש שברגע שידע המלך את מוצאה, בוודאי ירצה להעניק לאנשיה תפקידים ומעמד חשוב בבית המלך ואת זה רצה מרדכי למנוע. וזה לשון הספרי דאגדתא על אסתר [מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב' פרשה ב']: "ולמה אמר לה מרדכי שלא תגיד? שהיה בורח מן השררה ומן הגדולה. אמר מרדכי, שאם תאמר 'זה הוא שגידל אותי' וייתן לי שררה. א"ל הקדוש-ברוך-הוא: 'אתה בורח מן השררה? חייך שאני מגדלך!!' שהיה המלך אומר לה 'מי את'? ואצל מי גידלת? ואעשה אותם שרים ושלטונים ומלכים אעמיד מהם' – ולא הגידה אסתר". לפי הדעה הראשונה במדרש, מרדכי כאיש צנוע ועניו לא רצה לשרת בבית המלך הנוכרי ולכן צווה עליה שלא תגיד.

נימוק נוסף אומר המדרש, הפוך מהדעה הקודמת, שמרדכי חשש מה'אנטישמיות' ששררה בעולם, שהרי מצב כבודם של היהודים לאחר שגלו היה בכי רע ולכן חשש שידיעת מוצאה של אסתר יגרום נזק לעם ישראל – "ד"א חשב מרדכי בלבו, מיום שגלו ישראל מירושלים אינם מכובדים על העמים, שלא אעשה דבר ויעמדו על עמו של הקדוש ברוך הוא, וידעו שאסתר קרובתי היא, וילכו ויאמרו למלך אשתך יהודית היא, ויכרתו את בית אביה ואת עמה, לכך צווה עליה אשר לא תגיד". לדעה השניה במדרש, המלך לא יוותר על אסתר, אולם כדי שלא ידעו בסביבתו שחס וחלילה לקח לו למלכה אישה יהודייה, עלול היה להשמיד את כל משפחתה, כדי שאף אחד לא יידע את הרקע ה'נורא' שלה שהיא יהודייה.

אם כן, ראינו שלל דעות ומחשבות, מדוע מרדכי ביקש מאסתר להסתיר את מוצאה. ויש לשאול מנין היה הבטחון למרדכי שאכן לא תספר את מוצאה?, ומדוע הסכימה אסתר וכיצד יכולה הייתה להבטיח לו לעמוד בדרישה לא ריאלית ולא לענות ולספר מנין היא? הרי זו שאלה ראשונה שתישאל באימפריה שמורכבת ממאה עשרים ושבע מדינות והרי ברור שירצו לברר את מוצאה? אלא שאף כאן הגענו לגדולתה של אסתר והמדרש מספר לנו שזה היה מקור כוחה של אסתר ואת זה ידע מרדכי. "רחל תפסה [פלך] של שתיקה, ועמדו כל בניה בעלי מיסטורין, בנימין- אבנו ישפה, מהו 'ישפה' 'יש פה' יודע במכירתו של יוסף ושותק, שאול -ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל א' י' ט"ז), אסתר-, לא הגידה אסתר וגו' (אסתר ב' י'). [מדרש שמואל פרשה כ"ח].

 

הרבה לימודים ניתן ללמוד מהמגילה, אולם אין ספק שסיפור שתיקתה של אסתר באה ללמדנו את חשיבות השתיקה. לאסתר היה שם נוסף – הדסה, אבל חז"ל [מגילה דף י"ג.] מדגישים לנו, שנקראה אסתר – "על שם שהייתה מסתרת דבריה". 

אסתר שייכת לשרשרת דורות, שזו הייתה הנקודה המרכזית שאפיינה את אישיותן ואבי השרשרת היה בנימין ששתק במכירת יוסף ולזה זכה באבן ישפה. מסביר זאת בצורה נפלאה רבנו בחיי – "בנימין על 'ישפה', והיא כלולה מגוונים הרבה – אדמה שחורה ירוקה. וסגולתה לעצור הדם, ונתנה לבנימין, לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה, וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא? ואף על פי כן נתגבר על יצרו!! והיה מעצר לרוחו ולא גלה לאביו, כמו שעוצרת את הדם".

מידת השתיקה איננה רק באירועים מסוימים, אלא היא נכונה תמיד וכדברי התנא המפורסמים ב'פרקי אבות' – "שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה". נשים לב, שהדבר הטוב ביותר לגוף זו השתיקה וזה החידוש ששתיקה מיטיבה לא רק לנפש ולנשמה. בוודאי שלא קל לשתוק והרבה יותר קל לדבר ולכן אומרת הגמרא, שלשתוק זו אומנות – "אמר רבי יצחק: מאי כתיב: "האומנם אלם צדק תדברון, מישרים תשפטו בני אדם" (תהילים נ"ח, ב). מה אומנותו של האדם בעולם הזה, יעשה עצמו כאילם" [חולין פ"ט ע"א].

ואכן שתיקה היא אומנות. נדרשת תבונה כדי להשיג שליטה על הרצון לדבר. כלומר, שתיקה אינה רק מצב פאסיבי של העדר דיבור, אלא, יצירה בפני עצמה. זוהי לא ברירת מחדל, אלא על האדם לבחור לשתוק ועצם שתיקתו היא המעשה היוצר את המציאות וכפי שהתבטא בחריפות רבנו בחיי לעיל, דומה השתיקה לעצירת הדם. וכפי שהתבטא גדול המתריעים על שימוש נכון בלשון – החפץ חיים זצ"ל –  "האומנות היותר גדולה היא השתיקה".

ואכן מצאנו ביטויים רבים ומפורסמים בחז"ל לחשיבות השתיקה – "סייג לחכמה – שתיקה" [פרקי אבות],  "מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוֹקָא בִּתְרֵין" (מילה שווה מטבע הנקראת סלע, שתיקה שווה שניים)… [מגילה י"ח ע"א] ועוד ועוד.

גם חכמי הדורות האחרונים דיברו רבות בשבח השתיקה וידועה אמרתו של רבי מנדל מוורקי שטוען "למד לשתוק – כדי שתדע לדבר". השתיקה היא הדרך הטובה כדי לדעת איך ומתי וכמה לדבר.

אין ספק, שהדברים אמורים בכל גיל ובכל זמן, וישנה אימרה נוקבת ושנונה של רבי נחמן מברסלב – "בימי הנעורים – לומדים לדבר, ובימי הזקנה – לשתוק, וזו היא צרתו של האדם – שלמד לדבר בטרם ידע לשתוק". אולי יש ללמד תחילה את הילדים את אומנות השתיקה במקום ללמוד לקרוא…

ולסיום, אבי ז"ל היה מתפלל קבוע בבית המדרש של חסידי ראדזין וישנה אמרה חשובה שאמר האדמו"ר השלישי לבית ראדזין, רבי גרשון חנוך העניך ליינר, [חי לפני כ- 150 שנה והוא אשר גילה לראשונה את פתיל התכלת] וכך אמר – "מחבב אני את דברת החכם אבל יותר ממנו את שתיקתו של הכסיל".

בימי הפורים הבאים עלינו לשמחה, נאמץ לעצמנו את כוחה של אסתר וזה יהיה תיקון גדול, כדברי ה'שפת-אמת' לפורים – "נראה כי בימים הללו יש תיקון לבחינת הגופים…וכן אין אסתר מגדת…שזאת הוא תיקון הגוף על ידי השתיקה, כי תיקון הגוף על ידי הצמצום לעצור במילים שלא להגביר כח הגוף על הנשמה, ואז זוכה לחכמה ונעשה כלי אל הנשמה" [שפת אמת לפורים תרמ"ח].

 

פורים שמח לכל בית הישיבה ולכל עם ישראל!