אין כמו ימי החנוכה לבחינה מחודשת של הישיבה התיכונית כמקום תורה, המשלב לימודי חול כחלק מובנה של מערכת הלימודים הישיבתית. מדוע בחג החנוכה יש לדון ביצירה החדשה שנקראת ישיבה תיכונית? מדוע דווקא בחנוכה יש לשאול האם זהו מוסד לכתחילה? האם כך ראוי "לבזבז זמן" על מה שלא מוגדר כלימוד תורה? למען הדיוק ההיסטורי, הישיבה התיכונית איננה יצירה כה חדשה כפי שנדמה. הישיבה הראשונה בעולם ששילבה לימודי חול בתוכה, הוקמה לפני 128 שנים, בשנת 1882 למניינם, על ידי הרב יעקב יצחק ריינס זצ"ל בעיר שוינאנצי ברוסיה, שמה היה "תורה ומדע". ברם, לאחר שהתנכלו לישיבה וראו בהכנסת לימודי חול לישיבה "חילול הקודש", נאלץ אחרי ארבע שנים לסגור אותה. הרב ריינס לא התייאש ופתח מחדש ישיבה באותה מתכונת עם אותו שם – "ישיבת תורה ומדע" בעיר לאדי, שם נתמנה לשמש כרב העיר בשנת 1905 למניינם. בארץ ישראל, מי שגרם למהפכה בכל הקשור לאופן הלימוד בישיבה, הוא הרב משה צבי נריה זצ"ל שבי"ט בכסלו השנה מלאו חמש עשרה שנה לפטירתו.[יש אחרים הטוענים לכתר זה, אבל אין ספק שבהיקף ארצי היה זה הרב נריה, גם אם כוונתו בתחילה היה למשהו אחר ואכמ"ל. בחג החנוכה, צריך לשאול האם זה לא מה שרצו היוונים לעשות? האם הם לא פעלו רבות להכניס את תרבות יוון לתוך עולם הקודש של עם ישראל? האם תרבות יוון זה לא מה שנעשה כיום בישיבות בלימודי מתמטיקה, ספרות, ספורט וכו'? התשובה היא חד משמעית – לא!!! מה שרצו היוונים הוא לטמא את הקודש. אצל היוונים, היה אחד משני הדברים: או חיי קדושה ופרישות עד נזירות ממש והתנתקות מהחיים הטבעיים, או חיי טבע עם כל הצדדים היצריים שלו, ללא שום הגבלה רוחנית. תרבות ישראל של שילוב של טבע ונס, של שמים וארץ, היתה זרה לתרבות היוונית. המנורה בבית המקדש סימלה את השילוב של טבע ונס, שהרי מצד אחד הועלו נרותיה בדרך טבעית בשמן זית ובהדלקה מעשה ידי אדם, מאידך, דלק בה הנר המערבי שהיה כולו גילוי של נס [שבת כב:]. השילוב שבמנורת בית המקדש בא ללמדנו גם על השילוב שבישיבה התיכונית, גם בה לימודי הקודש הם עיקר העיקרים, אך אין לנו לזלזל בחשיבות לימודי הטבע והמדע, הן לצורך המעשי שלהם והן לצורך הבנת התורה על ידי הבנת העולם בתוכו אנו חיים. דברים מאירים אמר הרב קוק בנושא זה, בטקס חנוכת הבית של בית המדרש למורים "מזרחי" בירושלים, בחג החנוכה בכ"ט בכסלו תרצ"ג [מובא במועדי הראיה עמודים קפ"א וקפ"ד]: "מקובל בעולם, שהקודש והחול הם בבחינת "ויתרוצצו", שהם צוררים זה את זה. אולם האמת היא האמת שלה התורה, שאין כל ניגוד בין קודש לחול. החיים בכללותם אינם מתקיימים באומה, כי אם דוקא על ידי שני הערכים האלה, הקודש והחול, שניהם צריכים להיות בריאים משמשים לתקומתה של האומה וכשם שאנחנו צריכים להשתמש ברכוש של הקודש, כך עלינו להשתמש ברכוש של החול, משתדלים אנחנו לחבר אותם ולהכניס קדושה גם בחול… במקום שלומדים לימודי קודש, תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ולומדים גם מהמדעים הנדרשים לחיים של חול, אסור לנו לשכוח את המלחמה שהייתה לנו פעם עם תרבות יוון ושהיא לא פסקה עד היום. עלינו לדעת, שאם לא נהיה זהירים, יכולים חס וחלילה להפוך את כל הקודש לחול. חייבים אנו לזכור, כי בנים אנחנו לאותם הגיבורים שמסרו נפשם על שמירת הקודש ושזוהר נשמתם מקרין גם את חיי החול. בשעה שאנו לומדים תורה, יש להיזהר שלא להפוך את זה ללימוד ספרות לאומית או מדע עתיק, אלא דברי אלוקים חיים, אשר עליהם נאמר 'ואותי צווה השם בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה', שכל העניינים הארציים יהיו מאירים באור קדושת התורה והמצווה החוקים והמשפטים". דברי הקודש של הרב זצ"ל מדברים בעד עצמם. נתפלל, שנזכה להשכיל לשלב נכונה בין הקודש ובין החול גם בישיבתנו ונזכה על ידי כך להגדיל תורה ולהאדירה. חנוכה שמח לכל בית הישיבה
הזדהות משרד החינוך 
