אחת השאלות שאני נשאל תדיר על ידי תלמידים היא: מה המיוחד בתורת ישראל לעומת חכמות אחרות. בדרך כלל אני משתדל להשיב על כך תשובה מפורטת.
הפעם אגע רק בנקודה אחת מרכזית וחשובה, לא לפני שנתייחס לשאלה נוספת שהעסיקה אותי לא מעט,
והיא על לשון הרמב"ם בהלכות חנוכה. אם נעיין היטב ב"יד החזקה" בסוף הלכות חנוכה, [פרק ד הלכה יב] נגלה ש"הנשר הגדול" – רבי משה בן מימון נותן הגדרה מחודשת למצות הדלקת נרות חנוכה ומגדיר אותה כמצוה חביבה וכך לשונו:
"מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק". וצריך להבין:
[1] מה גרם לרמב"ם לצאת מגדרו ולתת ציון מיוחד למצות הדלקת נרות חנוכה, שהרי לא מצאנו סימוכין בגמרא או בכל מקור קדום אחר שמצוה זו נקראת "חביבה".
[2] מנין למד הרמב"ם שאם אין לו, מוכר את בגדיו כדי לקיים את מצוות הדלקת נרות, גם זאת לא מצאנו לכאורה בשום מקור קדום.
אפשר אולי להסתפק בתשובת רבי וידאל די טולושא בספרו החשוב "מגיד משנה", שנכתב 150 שנה אחרי פטירת הרמב"ם. לדבריו, יש מקור לדבריו של הרמב"ם שמצווה זו נקראת חביבה משום שדרכה אפשר לזכות בבנים תלמידי חכמים [מאמרו של רב הונא שבת כג:].
לדעתו של "המגיד משנה" המקור לשאלה השניה הוא במשנה [מסכת פסחים דף צט:]. כשם שלצורך ארבע כוסות בליל הסדר חייב העני למכור את כסותו כדי לפרסם את נס יציאת מצרים, כך גם לגבי נרות חנוכה מכיוון שיש עניין של פרסומי ניסא, חייב העני למכור את כסותו.
אפשר לענ"ד להוסיף רעיון כללי שיסביר מדוע הרמב"ם קרא להדלקת נרות חנוכה מצוה חביבה עד מאוד וממנה נבין מהי התשובה לשאלה בה פתחנו את מאמרנו.
המאבק עם היונים והמתיוונים לא היה איזו שנאת ישראל מתפרצת או גל נוסף של אנטישמיות שהיה צריך לחכות עד שיחלוף. המלחמה עם היונים היתה על
כל "הקופה", היה פה מצד היונים ותומכיהם מבית, קריאת תיגר על האמונה היהודית ועל תפיסת העולם הבסיסית של עם ישראל.
התרבות ההלינסטית שללה את האמונה היהודית האומרת שלא הכל נובע מהשכל, שיש משהו מעל ההבנה השכלית ושיש חכמה אלוקית שבאה לידי ביטוי בתורה והיא למעלה מהחכמה האנושית המדעית הרגילה. המלחמה עם היוונים היתה על עצם קיומה של היהדות מאז ועד ימינו. רצונם של היונים היה להשכיחם תורתך – להשכיח את התורה שבאה ממקור עליון תורתך = תורה שלך , ליוונים לא היתה בעיה עם תורה וחכמה רק שתהיה שכלית ואנושית ואלו עם ישראל אמר שהתורה והחכמה היא אלוקית וזו יוצרת את האמירה המאוד מיוחדת של "נעשה ונשמע". משמעותה של תובנה זו היא: שהיות והחכמה של עם ישראל באה ממקור אלוקי, לכן מקדימים את העשיה להבנה השכלית, זאת לא יכלו היונים ועוזריהם משאר העמים לקבל. כך גם התבטא גוי אחד לרבא; שעם ישראל הוא עם פזיז שהקדים נעשה לנשמע.
אמנם, זוהי גם הכוונה "להעבירם מחוקי רצונך" בתפילת 'על הניסים'. היוונים לא רצו להעביר את עם ישראל על דתו מסתם חוקים, אלא חוקי רצונך.
ההלינזם סגד לחכמה והמדע האנושיים ולא היה מוכן לקבל את האמונה שיש גבוה מעל גבוה ושיש תורה משמים.
מה שמסמל יותר מכל את החכמה האלוקית זוהי המנורה בבית המקדש, שנר מערבי היה דולק שם כל הזמן והוא מבטא את שפע החכמה האלוקית.
מובן אם כן, מדוע נעשה נס פך השמן בדוקא – להורות שלא נגדעה תורה וחכמה מן השמים ולכן מצוה זו חביבה עד מאוד משום שהיא בעצם מכריזה ומודיעה על המשך קיומו של עם ישראל שהביא את האמונה במציאות אלוקית בעולם ועל קיומה של חכמה על אנושית, זאת מצווה לפרסם ואפילו למכור כסותו אם צריך, כי זה הייעוד של עם ישראל – "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".
נסיים בתפילה ובאמונה שיתקימו בנו דברי הנביא: "הנה ימים באים לא יהיה צמא למים ולא רעב ללחם כי אם לדברי אשר דברתי". העולם יבין שיש תורה וחכמה על אנושיים ויש משהו מעל הקיום הפיזי שלנו. זה סוד תורת ישראל וזה כל ההבדל בין חכמה אנושית לאלוקית.
חנוכה שמח לכל משפחת הישיבה, להורים, לתלמידים, לבוגרים ולכל עם ישראל.