בלילה הראשון של חג החנוכה עמד רבי דוד טברסקי מטוֹלנֶה [1808-1882] ליד חנוכיית הזהב המהודרת שלו והתכונן להדליק את הנר הראשון. רבי דוד, בנו השישי של האדמו"ר רבי מרדכי מצ'רנוביל, היה מפורסם כאדם שמח ובהשפעתו חסידי טולנה התאפיינו בעליצות. כמו כן היה אדם שנון ובמסורת החסידית נפוצות אימרות כנף בשמו עם כוונות עמוקות שעל אחת מהם נספר כאן. בעת ההדלקה, פנה לפתע אל אחד החסידים ואמר לו: "אמור לי, הלוא אשתך נמוכה היא. ואם כך, כשאתה רוצה לדבר איתה, האם אתה הוא זה שמתכופף אליה או שהיא  מגביהה את עצמה אליך?" – ומבלי לחכות לתשובה על שאלתו, בירך הרבי והדליק את נר החנוכה. החסידים התפלאו מאוד על השאלה המשונה ששאל הרבי, אך ידעו שבוודאי לרבי דוד הייתה כוונה חשובה. ואכן, נכח במקום רב צעיר, רבי מרדכי-דוב, שהיה נכד אחיו של הרבי והיה מאוד מקורב לרבי דוד. כשראה את תמיהתם של החסידים, אמר להם: "אני אפרש לכם את דבריו של דודי-זקני על פי דברי הגמרא במסכת סוכה (דף ה'.), בה נאמר, כי מעולם לא ירדה השכינה מתחת לגובה של עשרה טפחים. אף על פי כן, אנחנו מדליקים את נרות החנוכה נמוך יותר מעשרה טפחים. מה סוד הדבר? דודי זקני התכוון, שבימי החנוכה הקדוש ברוך הוא 'מתכופף' ויורד אל עולמנו. ובשל כך, בימים אלו ניתן למצוא את האור גם במקומות הנמוכים ביותר".

רבי דוד רצה להעביר מסר לחסידיו, שניתן להאיר באור הטהור של חנוכה ובאורה של תורה והקדושה היהודית גם במקומות הרחוקים והנמוכים ביותר. אור החנוכה הינו סמל לטהרת הבית היהודי וקדושתו. יופיה של כנסת ישראל אינה נמצאת רק במקומות הקדושים והטהורים, אלא גם במקומות האפלים והנמוכים.

בפרשת מקץ, הנקראת מדי שנה בתקופת החנוכה, אין כסיפורו של יוסף ללמדנו, שניתן להאיר באור האמת והצדק גם במקומות אפלים. יוסף חווה בחייו מקומות רבים של חושך ואפלה, החל מהשלכתו לבור ריק שאין בו מים, אבל יש בו נחשים ועקרבים. גם הצלתו על ידי מכירתו לזרים איננה בדיוק 'האור הגדול' לו קיווה יוסף וגם כשהאיר לו המזל והתמנה לבעל הסמכות העליונה בבית פוטיפר, התרגש עליו הנסיון הקשה למול אשת פוטיפר, באומץ ובצדקות עצומה עומד יוסף בנסיון הקשה ומאבד שוב את החופש האישי. וגם כשיכול היה להחזיר לעצמו את הבגד שנשאר, לא עשה כן. לדעת בעלי המוסר הטעם היה, משום שחשש שאם יבקש את בגדו, עלול להתפתות ולהכשל, לכן נס החוצה ביודעו שהוא משאיר משהו מפליל וזה גרם להיות מושלך לבית הכלא. ברם, יוסף גם בבירא עמיקתא שמר על האור הקטן שבער בו מבית אבא. הנר הקטן בלבו דלק והפך לאור גדול.

עד שמגיע הרגע הגדול ויוסף זוכה לעמוד לפני מלך מצרים, ומחושך גדול מגיע לאור גדול להיות שליט על ארץ מצרים. ולכאורה, כיצד הפך העבד העברי להיות שליט מצרים? האם פתרון החלומות גרם לפרעה להפוך אותו לאיש הראשון במדינה אחרי המלך עצמו?

בוודאי עלינו לומר, שזו היתה השגחה פרטית, אך נוסיף ונאמר שהנר הנשמתי המיוחד שדלק בנשמתו של יוסף, האיר את הנשמות והניצוצות שהיו אצל שרי המשקים ושר הטבחים ועתה אצל המנהיג הכל-יכול, פרעה מלך מצרים. פרעה בעצמו מנמק מדוע הוא חושב שצריך לתת ליוסף להנהיג את מצרים –

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּֽוֹ וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱ-לֹהִים אוֹתְךָ אֶת־כָּל־זֹאת אֵין־נָבוֹן וְחָכָם כָּמֽוֹךָ אַתָּה תִּהְיֶה עַל־בֵּיתִי וְעַל־פִּיךָ יִשַּׁק כָּל־עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּֽךָּ".

בפסיקתא זוטרתא על הפסוק 'ויאמר פרעה אל עבדיו' (פרק מ"א סימן ל"ח) אנו למדים, כיצד הקב"ה יכול להאיר במקום הכי נמוך ובצורה עוצמתית כזו וכשהקב"ה רוצה פתאום הכל מסתדר ואפילו האויב הכי קשה ישלים עם האדם  

" ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי ט"ז, ז')".

המדרש שכל טוב (בובר, בראשית פרשת מקץ פרק מ"א סימן ל"ח) מעלה על נס, שהקב"ה האיר את עיניו של האיש החזק ביותר בעולם, שחשב עצמו לא-להים והנה הוא מבין שיש מישהו מעליו. הקב"ה 'יורד למטה מעשרה' להאיר את העולם ולהציל את יוסף ומשפחתו. וזה לשון המדרש:

"וכך אמר להם, אפילו אם היינו הולכים מסוף העולם ועד סופו, לא נמצא איש אשר רוח א-להים בו. שמכווין ברוח הקדש ואומר באמת מה שלא ראה ולא שמע, זש"ה 'פלגי מים לב מלך ביד ה' [על] כל אשר יחפוץ יטנו' (משלי כא א)".

עלינו לדעת, שהקב"ה יכול להאיר מקומות נמוכים ואף מקומות שבדרך ההגיון אין שום סיכוי שמשהו ישתנה. כך קרה במצרים, שהיו שונאים לישראל וכדי להכניס את יוסף לתוך מנגנון השלטון המצרי היה צריך פרעה את הסכמתם של שאר אנשיו. וזה לשון הרמב"ן (מ"א, ל"ח):

"בעבור שהיה עברי והם שנואי נפש המצריים, לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם, כי טמאים הם אצלם, על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם, ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו כי רוח א-להים בו. ואחרי שהודו, אמר ליוסף אחרי הודיע א-להים אותך את כל זאת".

מצאנו, שאירוע כזה של מעצמה עולמית מגלה ומלמד את כלל האנושות, שיש לגדולי האומה הישראלית רוח אלוקים המנחה אותם בכל דרכם.

כך קרה עם נבוכדנאצר, שאמר לדניאל, שאף הוא היה באפילה גדולה. וכן מביא את ההשוואה הזאת רבנו בחיי:

"כן מצינו בנבוכדנצר שאמר לדניאל: (דניאל ד, ו) "די אנא ידעת די רוח א-להין קדישין בך".[=אני יודע שרוח אלוקים בך ] כפי שהבין פרעה, שאין זה דבר שכלי והגיוני, אלא אלוקי, כפי שניסח זאת הנצי"ב מוולוז'ין על פרשתנו (העמק דבר מ"א, ל"ח):

" 'אשר רוח אלהים בו'- אינו כפתרון של חכם שמבין מתוך החלום שכך פתרונו, וגם אינו כפתרון החרטמים שיודעים מאחורי הפרגוד מה שנאמר לו בחלום, שבזה האופן אין ידיעתם בפרטות כ"כ, אלא רוח א-להים בו. שיודע הכל על פי רוח הקדש.

נתפלל לבורא עולם, שאור נרות החנוכה יאיר את עמנו ואת ארצנו באור של שמחה ואמונה, באור של קבלת האחר ובאור של שלום ושלוה בימים מתוחים אלו, אכי"ר.

שבת שלום, חנוכה שמח וחודש טוב!