הזדהות משרד החינוך 
אין ספק שיום העצמאות השנה יהיה שונה מכל השנים הקודמות, השנה יותר מתמיד, נוצר שבר די משמעותי בין הציבור החרדי ובמיוחד מנהיגיו לבין הציבור הדתי לאומי. בעקבות "חוק הגיוס" ובמיוחד בגלל הטלת סנקציות פליליות על מי שלא יתגייס. באופן אישי אני מאוד מיצר על הקיטוב שנוצר לאחרונה בין הצבור הדתי לאומי לבין הציבור החרדי. נדמה לי שבשנים האחרונות חלה קירבה יותר גדולה בין ציבור שומרי המצוות על פלגיו השונים, אמנם בקצב איטי, אך משהו השתנה והנה נראה שהכל קרס . אם עד השנה יכול היה בחור חרדי ללכת עם מדים בכל מקום וזה נראה טבעי, הרי עתה הדברים לא פשוטים ואף נראה כבוגד בקהילה החרדית אשר נלחמת על שמירת זהותה בתוך המדינה.
אך כל משבר הוא גם אפשרות לצמיחה ולבירור בכל קבוצה זו הזדמנות לחדד ולברר את השקפת עולמך בלי לנגח ולתקוף ציבור אחר. במסגרת מאמר זה לא נעשה את חשבון הנפש שצריך הציבור החרדי לעשות. אנחנו לא נשאל במקומו את השאלות שהוא צריך לשאול את עצמו. האם לא צריך כהשקפת עולם לקיים את ערך הכרת הטוב כלפי המדינה, אשר לאחר אלפיים שנה מאפשרת לנו קיום יהודי? האם 'לא תעמוד על דם רעך' לא שייך במקרה שלנו? האם הציווי "האחיכם ילכו למלחמה" לא שייך לתקופתנו? האם לימוד תורה קיים רק בישיבות מסוג מסוים ואילו לימוד התורה בישיבות אחרות אינו לימוד תורה? כולנו זוכרים את הלעג והבוז ללימוד התורה בשיטה הספרדית, אך האם לא כולם ביכו והכירו בגדולת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל? ועוד שאלות רבות ניתן לשאול, אך כפי שנאמר, עלינו לבדוק את עצמנו .
ישנם בירורים רבים שעלינו לברר ולתקן, בדקדוק והקפדה במצוות שבין אדם למקום, חשיפת יתר לתרבות המערב (ואין הכוונה לתרבות ממש אלא לדברים המקולקלים השלילים) ותרבות הרייטינג, צניעות בלבוש ובדיבור ועוד כיו"ב. כאמור, לכל חברה יש דברים נפלאים ודברים שצריכים תיקון.
אך כל משבר הוא גם אפשרות לצמיחה ולבירור בכל קבוצה זו הזדמנות לחדד ולברר את השקפת עולמך בלי לנגח ולתקוף ציבור אחר. במסגרת מאמר זה לא נעשה את חשבון הנפש שצריך הציבור החרדי לעשות. אנחנו לא נשאל במקומו את השאלות שהוא צריך לשאול את עצמו. האם לא צריך כהשקפת עולם לקיים את ערך הכרת הטוב כלפי המדינה, אשר לאחר אלפיים שנה מאפשרת לנו קיום יהודי? האם 'לא תעמוד על דם רעך' לא שייך במקרה שלנו? האם הציווי "האחיכם ילכו למלחמה" לא שייך לתקופתנו? האם לימוד תורה קיים רק בישיבות מסוג מסוים ואילו לימוד התורה בישיבות אחרות אינו לימוד תורה? כולנו זוכרים את הלעג והבוז ללימוד התורה בשיטה הספרדית, אך האם לא כולם ביכו והכירו בגדולת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל? ועוד שאלות רבות ניתן לשאול, אך כפי שנאמר, עלינו לבדוק את עצמנו .
ישנם בירורים רבים שעלינו לברר ולתקן, בדקדוק והקפדה במצוות שבין אדם למקום, חשיפת יתר לתרבות המערב (ואין הכוונה לתרבות ממש אלא לדברים המקולקלים השלילים) ותרבות הרייטינג, צניעות בלבוש ובדיבור ועוד כיו"ב. כאמור, לכל חברה יש דברים נפלאים ודברים שצריכים תיקון.
מאמר זה בא בקצירת האומר לדבר על השקפת העולם הבסיסית של הציונות הדתית וביום חגינו נברר את השקפת עולמנו הציונות דתית.
לציונות הדתית יש משנה סדורה אבל יותר מזה יש לה חלום. את החלום הזה ניסח בצורה בהירה אדם גדול בתורה, שלא נמנה על החוגים שלנו, אלא דווקא אחד מראשי אגודת-ישראל טרום השואה, איש מופת בהנהגתו בתקופה שנכלא בגטו ורשה, הרב הגאון הרב מנחם זמבה הי"ד וזאת עשה בנאום שנשא בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בחודש אלול, שלש שנים לפני פרוץ השואה [תרצ"ז]. בהסבירו את מחשבת הציונות הדתית, אמר בין השאר, שמאמיני דרכה שואפים למשהו גדול:
"…לראות במהרה התכוננות מלכות ישראל מחמת גודל תשוקתם לקדש שם שמים לעיני העמים, להראותם, כי אחרי שעברו אלפי שנה ועם ישראל נע ונד בארץ עוד לא אבד שברו ועוד חיה יחיה" [חדושי הגרמ"ז, סימן נ"ד]. אין באמירתו זו הסכמה לדרכה של הציונות הדתית, אבל בשונה מאחרים לא לעג ולא ביטל את מחשבת הציונות הדתית. הרב זמבה כיבד אותה אם כי לא הסכים איתה. מתוך עצמת גדולתו הבין מאין זה נובע.
הרב מנחם זמבה הי"ד נהרג בהפצצה על הגטו והובא לקבורה בהר המנוחות לאחר כמה שנים, כך שלא זכה לראות את עצמת קידוש ה' המתקיימת לעיני כל העמים, כאשר עם ישראל חוזר לארצו ומדבר בשפתו, רבבות אלפי ישראל לומדים תורה, וארץ ישראל והריה נותנים את פריים בחקלאות מפוארת, צה"ל הוא אחד הצבאות הטובים ביותר בעולם, תעשיות עתירות ידע, ורוב רובם של אזרחי ישראל חיים ברמת חיים שאבותינו בגלות יכלו רק לחלום עליה – כל זה תוך כדי מאבק על עצם קיומנו.
זה המקום גם להביא את דברי רבי מאיר שפירא זצ"ל, מיסד וראש ישיבת חכמי לובלין, שהתייחס להתגברות הפרעות וההתנכלויות כאשר הנאצים עלו לשלטון בשנת תרצ"ג (1933) ואמר על פי המשנה במסכת סוטה [פ"ט משנה ב]: כאשר נמצא חלל באדמה, הזקנים צריכים להביא עגלה ערופה, אבל אם החלל צף על פני המים, אין הזקנים נדרשים להביא עגלה ערופה, כי התורה מדגישה 'כי ימצא חלל באדמה'. ועל כך אמר רבי מאיר שפירא: "אדם שיש לו מדינה אפילו ימצא על אדמת מדינה זרה ויארע לו משהו, ידאגו נציגי מדינתו לשלומו, אבל רע ומר הוא גורלו של אדם שצף על פני המים, שאין לו מולדת משלו. כזה הוא גורל עם שאין לו מדינה משלו…" [ניצוצי אור המאיר עמ' רז].
"…לראות במהרה התכוננות מלכות ישראל מחמת גודל תשוקתם לקדש שם שמים לעיני העמים, להראותם, כי אחרי שעברו אלפי שנה ועם ישראל נע ונד בארץ עוד לא אבד שברו ועוד חיה יחיה" [חדושי הגרמ"ז, סימן נ"ד]. אין באמירתו זו הסכמה לדרכה של הציונות הדתית, אבל בשונה מאחרים לא לעג ולא ביטל את מחשבת הציונות הדתית. הרב זמבה כיבד אותה אם כי לא הסכים איתה. מתוך עצמת גדולתו הבין מאין זה נובע.
הרב מנחם זמבה הי"ד נהרג בהפצצה על הגטו והובא לקבורה בהר המנוחות לאחר כמה שנים, כך שלא זכה לראות את עצמת קידוש ה' המתקיימת לעיני כל העמים, כאשר עם ישראל חוזר לארצו ומדבר בשפתו, רבבות אלפי ישראל לומדים תורה, וארץ ישראל והריה נותנים את פריים בחקלאות מפוארת, צה"ל הוא אחד הצבאות הטובים ביותר בעולם, תעשיות עתירות ידע, ורוב רובם של אזרחי ישראל חיים ברמת חיים שאבותינו בגלות יכלו רק לחלום עליה – כל זה תוך כדי מאבק על עצם קיומנו.
זה המקום גם להביא את דברי רבי מאיר שפירא זצ"ל, מיסד וראש ישיבת חכמי לובלין, שהתייחס להתגברות הפרעות וההתנכלויות כאשר הנאצים עלו לשלטון בשנת תרצ"ג (1933) ואמר על פי המשנה במסכת סוטה [פ"ט משנה ב]: כאשר נמצא חלל באדמה, הזקנים צריכים להביא עגלה ערופה, אבל אם החלל צף על פני המים, אין הזקנים נדרשים להביא עגלה ערופה, כי התורה מדגישה 'כי ימצא חלל באדמה'. ועל כך אמר רבי מאיר שפירא: "אדם שיש לו מדינה אפילו ימצא על אדמת מדינה זרה ויארע לו משהו, ידאגו נציגי מדינתו לשלומו, אבל רע ומר הוא גורלו של אדם שצף על פני המים, שאין לו מולדת משלו. כזה הוא גורל עם שאין לו מדינה משלו…" [ניצוצי אור המאיר עמ' רז].
יש הרבה צללים, ישנם קשיים וגם עלולות חס וחלילה להיות ירידות ונסיגות בתהליך הגאולה של עמנו – אבל אנו חייבים לשאול את עצמנו בכנות: האם בסופו של דבר אנו לא חשים שחזון הציונות הדתית מתגשם יום יום? האם החלום לא הפך למציאות? האם ההליכה המשותפת של הציונות הדתית עם אלו שראו בחזון הציוני רק משהו ארצי וגשמי גרידא לא הוכיחה את עצמה? האם השותפות עם כלל ישראל על כל גווניו לא היא שהביאה לביסוסה וקיומה של מדינת ישראל?
יום העצמאות ה' באייר חל השנה לאחר שקראנו בפרשת" אמור" על מצוות קידוש ה' "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ולדעת הרמב"ם בספר המצוות מצווה ט' היא נוגעת לכל אחד ואחד מעם ישראל [בנגוד לאב"ע שמפרש את הפסוק על הכהנים], שחובה עלינו לקדש את שמו של הקב"ה בעולם עד כדי כך שיש למסור את הנפש ואם צריך אז גם למות על קדוש ה'!!
אבל בעיקר אנו מצווים לחיות על קידוש ה'. אין לך קידוש ה' יותר גדול מעצם שיבת ציון ושיבת עם ישראל לארצו. ביום העצמאות הבא עלינו לטובה אל לנו ליפול ברוחנו אלא נסתכל על החזון הגדול ונאמר את שיר המעלות:"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה".
נהיה מאלו שמכירים טובה להקב"ה בהלל והודאה על כל הניסים והחסדים הגדולים שעשה עמנו עד הלום. אנו אנשי הציונות הדתית מבינים שעצם קיומנו במדינת ישראל העצמאית היא קידוש ה' גדול בעולם. זאת להזכיר את הרב יוסף כהנמן זצל שהיה ראש ישיבת פונביז אשר תלה דגל כל יום העצמאות בישיבה והקפיד מאוד אם מאן דהוא הוריד את הדגל ואף לא אמר תחנון ביום העצמאות מגודל הכרת הטוב. אמנם הרב כהנמן גם לא אמר הלל ביום העצמאות וכששאלו אותו איך זה מתיישב אמר בבדיחות ובשנינות שהוא נוהג כבן גוריון…ולאחר מלחמת ששת הימים פרסם מאמר בירחון 'בית יעקב' שממנו לומדים את ערך הכרת הטוב על הניסים הגלויים וכך כתב:
"אחים יקרים ורחימאים! המותר לנו להיות קטנוניים בשעה גדולה ונשגבה זאת? הלא נבוש וניכלם להישאר בדלות ההשגות וקטנות המוחין בתקופה הרת פלאות, כשאנו מוקפים ממש בניסים, ואף עיוור יכול למשש את הניסים בידיים…הניסים והנפלאות התשועות והנחמות והמלחמות, שנתרחשו בארץ הקודש ובעיר הקודש והמקדש, אף אלה שראו זאת בעיניהם, אף אלה שחזו זאת מבשרם ממש, אינם מצליחים להביע את מעמקי רגשותיהם. ואולי מי אשר כמוני נדד באותם הימים על פני קיבוצי היהודים בגלויות, מסוגל יותר לחוש את תעצומת הניסים ולחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים למאוד".
יום העצמאות ה' באייר חל השנה לאחר שקראנו בפרשת" אמור" על מצוות קידוש ה' "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ולדעת הרמב"ם בספר המצוות מצווה ט' היא נוגעת לכל אחד ואחד מעם ישראל [בנגוד לאב"ע שמפרש את הפסוק על הכהנים], שחובה עלינו לקדש את שמו של הקב"ה בעולם עד כדי כך שיש למסור את הנפש ואם צריך אז גם למות על קדוש ה'!!
אבל בעיקר אנו מצווים לחיות על קידוש ה'. אין לך קידוש ה' יותר גדול מעצם שיבת ציון ושיבת עם ישראל לארצו. ביום העצמאות הבא עלינו לטובה אל לנו ליפול ברוחנו אלא נסתכל על החזון הגדול ונאמר את שיר המעלות:"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה".
נהיה מאלו שמכירים טובה להקב"ה בהלל והודאה על כל הניסים והחסדים הגדולים שעשה עמנו עד הלום. אנו אנשי הציונות הדתית מבינים שעצם קיומנו במדינת ישראל העצמאית היא קידוש ה' גדול בעולם. זאת להזכיר את הרב יוסף כהנמן זצל שהיה ראש ישיבת פונביז אשר תלה דגל כל יום העצמאות בישיבה והקפיד מאוד אם מאן דהוא הוריד את הדגל ואף לא אמר תחנון ביום העצמאות מגודל הכרת הטוב. אמנם הרב כהנמן גם לא אמר הלל ביום העצמאות וכששאלו אותו איך זה מתיישב אמר בבדיחות ובשנינות שהוא נוהג כבן גוריון…ולאחר מלחמת ששת הימים פרסם מאמר בירחון 'בית יעקב' שממנו לומדים את ערך הכרת הטוב על הניסים הגלויים וכך כתב:
"אחים יקרים ורחימאים! המותר לנו להיות קטנוניים בשעה גדולה ונשגבה זאת? הלא נבוש וניכלם להישאר בדלות ההשגות וקטנות המוחין בתקופה הרת פלאות, כשאנו מוקפים ממש בניסים, ואף עיוור יכול למשש את הניסים בידיים…הניסים והנפלאות התשועות והנחמות והמלחמות, שנתרחשו בארץ הקודש ובעיר הקודש והמקדש, אף אלה שראו זאת בעיניהם, אף אלה שחזו זאת מבשרם ממש, אינם מצליחים להביע את מעמקי רגשותיהם. ואולי מי אשר כמוני נדד באותם הימים על פני קיבוצי היהודים בגלויות, מסוגל יותר לחוש את תעצומת הניסים ולחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים למאוד".
נתפלל שנזכה כולנו לראות הלאה בחסדיו המרובים על נחלת אבותינו עד שנראה בעינינו את תקומת מלכות ישראל בשלמותה והתגשמות חזון הנביאים:
"עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹקיכֶם: [ישעיהו פרק מ ]
חג שמח לכל בית ישראל
"עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹקיכֶם: [ישעיהו פרק מ ]
חג שמח לכל בית ישראל
