להדפסת דבר התורה לחצו כאן

השבוע בז' באדר, יום פטירתו ולידתו של משה רבנו ע"ה, זכינו לקיים בישיבה ערב-שיא מרגש לסיכום הלימוד של מצוות 'כיבוד אב ואם'. ערב זה היה מיועד לתלמידי כתות ח', להוריהם ולסבים ולסבתות. כל משפחה הביאה מטעמים שמאפיינים את המשפחה ולקול צלילי מגמת המוזיקה של תלמידי הישיבה קיימנו את מה שקבע רבי יוחנן, ש"גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים" – וממי למד זאת מיתרו – "דאמר רבי יוחנן: בשכר קראן לו ויאכל לחם, זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית" (סנהדרין ק"ג:). לאחר תפילת ערבית, ישבו ללימוד משותף הורים וסבים עם הבן-הנכד ועסקו בלימוד משותף בחברותא בנושא 'כיבוד אב ואם' בעזרת דף מקורות בנושא.

כפי שפתחנו, הערב הזה היה ביום ז' באדר, יום פטירת 'הרועה הנאמן' ובהתאם לרוח הערב המיוחד הזה שכל כולו הוקדש למצוות 'כיבוד אב ואם', נשאתי דברים בסייעתא דשמיא לפני כל הציבור היקר הזה והזכרתי את דברי הירושלמי (פאה פרק א') על מצוות 'כיבוד הורים' שהיא 'חמורה שבחמורות' וכידוע אין שום מצוה אחרת שמוגדרת על ידי חז"ל כ'חמורה שבחמורות', ושאלתי את הציבור – האם ידוע לנו על יחסו של משה רבנו להוריו?

לכאורה, אין לנו מידע האם נפגש משה עם הוריו כשהיה בארמון המלכות במצרים, ואנו משערים ומניחים שבוודאי שמשה עשה הכול כדי להיפגש איתם ואכן יצר אתם קשר ופגש אותם ולמד את יסודות היהדות מאביו עמרם ואמו יוכבד – אך עדות ממשית אין לנו.

ברם, מצאתי במדרש, שמשה רבנו חלק כבוד בצורה נפלאה לאביו וזה לשון המדרש (שמות רבה פרשה ג סימן א), המתאר את הדיבור של הקב"ה למשה בסנה בפעם הראשונה שנגלה בנבואה –

"אמר רבי יהושע הכהן בר נחמיה: בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה, טירון היה משה לנבואה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם נגלה אני עליו בקול גדול אני מבעתו, בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה. מה עשה? נגלה עליו בקולו של אביו, אמר משה: הנני!! מה אבא מבקש? אמר הקדוש ברוך הוא: איני אביך, אלא אלוקי אביך, בפיתוי באתי אליך כדי שלא תתיירא".

אנו נמצאים קרוב מאוד לחג הפורים ולכן אבקש להתמקד בעניינה של מצוות 'כיבוד הורים' בדמות נוספת – בדמותה של אסתר המלכה.

ויש לשאול, מדוע בחרה ההשגחה העליונה דווקא באסתר, שהיא תהיה זאת שתביא את 'הגאולה דגלות' כלשון רש"י (מגילה י"ז:) על דברי הגמרא, שברכת 'גואל ישראל' היא הברכה השביעית מתוך תפילת 'שמונה-עשרה', משום שגאולת עם-ישראל תהיה בשנה השביעית. והגמרא מתקנת, שרק 'אתחלתא דגאולה' תהיה בשביעית [עיי"ש] ועל כך אומר רש"י שאמנם זו לא גאולה, כי עדיין היו בגלות, אלא שזו גאולה מהצרות וגם היא נקראת גאולה, כי לגאולה הסופית ושיבת ציון נתקנו ברכות מיוחדות אחרות בשמונה עשרה, וזה לשונו –

"אתחלתא דגאולה היא – ואף על גב דהאי גאולה לאו גאולה, דגלות היא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי, כיון דשם גאולה עלה – קבעוה בשביעית".

שאלה זו באמת מאתגרת מאוד – וכי ההשגחה העליונה לא יכלה לבחור מישהי אחרת, שהרי אנו יודעים שאסתר הייתה יתומה מאב ואם, ולכאורה ילדה שהייתה יתומה משני הוריה תתקשה להתמודד בארמון המלכות המושחת הזה, ובמדרש אנו למדים שדווקא היותה יתומה היא הסיבה לבחירתה –

"יתומים היינו ואין אב, אמר הקדוש ברוך הוא: הגואל שאני מעמיד לכם בגלות מדי, תהיה יתומה מאב ואם, וכמ"ש [מגילה יג א] בזמן עיבורה מת אביה, בעת לדתה מתה אמה" (מדרש איכה פ"ה – ג).

על שאלה זו עונה הרב יהודה לייב שטיינמן זצ"ל בהגדה של פסח 'בצלו חמדתי', ששם נלקטו 'פניני דעת הארות הלכות וסיפורים' שנאמרו ונכתבו על ידו. תשובתו על שאלתנו מופיעה בעמ' תצ"ב על המילים "עשרה דבריא" בפיוט 'חד גדיא',  שאחת מעשרת הדברות היא 'כיבוד אב ואם'. התשובה מבוססת על פי דברי ה'שפת אמת', שמכיוון שהמן בא מזרעו של עשיו, ולעשיו עומדת זכות מצוות 'כיבוד אב' עד לעתיד לבוא, על כן מי שיכול לגבור על זרעו של עשיו הוא רק מי שלא נכשל לעולם בפגיעה בכבוד אביו ואמו ומכיוון שאין מי שלא נכשל בזה עקב חומרת המצווה, וכפי שרבי יוחנן אומר (קידושין ל"א:) – "אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן" – וכוונתו לומר שאשרי האדם שלא ראה את הוריו, משום שאביו נפטר כשאמו הייתה בהריון ואחרי הלידה אמו נפטרה מיד, ורש"י מסביר – "שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך והוא נענש עליהם".

לכן, רק על ידי אסתר היתומה יכלו כלל ישראל להתגבר על המן, שבא מכח של עשיו שכיבד את אביו.

הרב שטיינמן נשאל לכאורה, אף שאסתר לא פגמה בכבוד אביה ואמה, מכל מקום הרי מעולם לא כיבדה אותם בפועל ואם כן איך הייתה הזכות שלה לעמוד מול זכותו של עשיו שכיבד את אביו כראוי?

יתרה מזו – לפי דברי רבי יוחנן שהובאו לעיל, שמאושר זה שלא ראה את הוריו כי נפטרו מן העולם, הרי במצוות כיבוד הורים יש ניסיון גדול מאוד ולא כל אדם זוכה לעמוד בו כראוי – ואם כן אסתר הרי כלל לא עמדה בניסיון זה וכיצד יכולה לעמוד מול הזכות של עשיו?

הרב שטיינמן תירץ (שם), שבמצוות 'כיבוד אב ואם' יש את ה'קום ועשה', הכיבוד בפועל, ויש את ה'שב ואל תעשה' לא לפגוע בכבודם חלילה. אף שלא נוכל למצוא אדם שקיים את ה'קום ועשה' בשלמות כראוי, מכל מקום מי שלא היו לו אב ואם, הרי סוף סוף לא פגם מעולם בכבודם, ובזה הוא שלם אף שגם בעניין זה לא עמד כלל בניסיון, מכל מקום אין עליו קטרוג בעניין זה מכוחו של עשיו.

רבי יהונתן אייבשיץ בספרו 'יערות הדבש' (חלק ב', דרוש ב'), שואל גם הוא –

"ויש להבין למה דוקא היה הגואל באופן הלזה?".

ועונה, שבוודאי אין זה מקרה וזוהי התכנית האלוקית בכוונה להעמיד יתומה, וזאת על פי דברי המדרש שהבאנו לעיל על הפסוק "יתומים היינו ואין אב", ומסביר באריכות על פי הגמרא (מכות כ"ד.), שאם אדם "ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כמו עושה מצוה", אם כן אדם שיכול לקיים את המצווה ולא קיים, לא מקבל שכר, אבל מי שלא יכול לקיים משום שאין לו אפשרות, כמו אסתר שלא היה לה אב ואם, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים.

רבי יהונתן אייבשיץ מסיים את דבריו הארוכים בדברי מוסר והתעוררות, וזה לשונו שם –

"…והנה כל כוחו של עמלק מזרעו של עשו, הוא זכות של כיבוד אב ליצחק, שמאוד נהג בו כבוד כנודע [ילק"ש ח"א רמז קט"ו], וא"כ מי שיבוא לבטל זכותו וכוחו, צריך שתהיה לו גם כן מצוה זו של כיבוד בלי פקפוק, ומי הוא זה גבר שיש בידו מצוה זו בשלימות?, ומי הוא שחף מפשע ולא יהיה פוגם בכבוד אביו בכל דהוא?, עד שבאתה הדסה אסתר שאין לה אב ואם כלל, והיא היתה תמיד מצטערת שלא היה סיפוק בידה לקיים מצות כיבוד, אם כן יחשב לה לצדקה כאילו קיימה אותה בתכלית השלימות, וא"כ יש בידה ג"כ מצות כיבוד לקום נגד זרעו של עשו, ולכך להכניע להמן – בנו של עשו שזכות כיבוד בידו – הוצרך אסתר, שהיתה יתומה מאב ואם, וזהו שאמר הקדוש ברוך הוא, אתם אמרתם יתומים היינו ואין אב, רוצה לומר שתמה זכות אבות, הגואל שאני מקים תהיה אסתר, שעל ידי כך שאין לה אב ואם, תנצח להמן: "

רבי יהונתן אייבשיץ ממשיך שם בדברי מוסר אקטואליים לזמנו, שלצערנו לא פג תוקפם גם היום וזה המשך לשונו שם "והנה זו תוכחת מגולה בעו"ה כפרוץ ישראל בכיבוד אב ואם, אוי לנו, כי בעו"ה עולם הפוך, האבות מ(ת)חנפים לבנים שלא יכעסו עליהם, ובימי פורים אלו, שראוי לנהוג בהם כיבוד למאד כמ"ש, כי זו היא היתה ההצלה על ידי אסתר, ונהפך, אם לא ישלחו האבות לבנים מנות כפי הראוי, או שירבה לאחד וימעט לאחד, הלא יכעס על אביו ולא יבוא אליו, או יבוא בפנים זועפות וכדומה, אוי משבר בית ישראל, הלא הוקש כבודם לכבוד המקום, ואיך יפגעו בשביל העדר קצת ממון" [עי"ש עוד בדבריו הארוכים ].

ונסיים בסיפור על הרב שטיינמן זצ"ל, שהוזמן לקהילת 'נחלת משה' בבני ברק  לדרוש בנושא 'כיבוד אב ואם'. המזמינים היו בטוחים שמיד יענה הרב בחיוב כפי שנהג לכל מקום שהזמינו אותו על מנת לחזק את הציבור, אך הפעם כששמע את הנושא נסכה עצבות על פניו ושתיקה שררה בחדר. לאחר כמה דקות אמר להם: "אינני יודע אם הפעם אוכל להשתתף אתכם". ואז שרר שוב שקט בחדר ולבסוף המשיך ואמר: "הרי אתם מעוניינים שאבוא לומר דברי חיזוק על מצות 'כיבוד אב ואם', אולם עלי לשקול בדעתי האם אני עצמי מושלם במצווה זו, כי אם אינני מושלם בכך, כיצד אוכיח אחרים?!".

המשיך הרב והסביר: "בהיותי ילד כבן עשר הכינה אמי אורז לארוחת ערב ואני לא אהבתי אורז. אמא טרחה על הבישול וביקשה ממני שאוכל וכיון שלא אהבתי התחמקתי ולא אכלתי. אם כך, אולי לא אוכל להשתתף אתכם".

לא ידוע אם בסוף הלך הרב שטיינמן להעביר שם שיעור, אך עצם ההתלבטות שלו היוותה שיעור גדול ומסר ברור וחזק על מצוות כיבוד הורים.

נתפלל כולנו, שבזכות אסתר ומרדכי ובזכות הקפדה יתירה על מצוות 'כיבוד הורים', נזכה לניסים כ'בימים ההם בזמן הזה' ונזכה לשובם של הלוחמים לשלום ולחזרתם המהירה בבריאות של החטופים והחטופות שנמצאים בשבי ה'המן' של זמננו.

שבת שלום ופורים שמח לכל בית הישיבה ולכל עם-ישראל!