הזדהות משרד החינוך 
אנו חיים בתקופה בה כמעט הכל נמדד בכלים של רווח והפסד, של כדאי ולא כדאי, של עלות מול תועלת , של השקעה מול תוצאה .
כשרצו חכמינו זיכרונם לברכה להגדיר מה היחס שבין התורה ללומדיה – ציינו והדגישו את מקום נתינתה של התורה שהוא במדבר סיני וכך אומר המדרש:
"בשלשה דברים נתנה תורה באש במים ובמדבר לומר לך מה דברים הללו חנם לכל באי עולם אף התורה חנם לכל באי עולם .." [תנחומא במדבר פרשה ו]
לפי דברי המדרש אין מניעה לאף אדם ללמוד תורה, וזאת מכיוון שאין צורך לשלם תמורת הלימוד וכל אדם זכאי לשבת ללמוד תורה כחפצו.
נשאלת אם כן השאלה מדוע לצערנו זה לא מתבצע לא רואים את כל העם היהודי רכון על התורה ומשקיע את רוב זמנו באוצר היקר הזה שניתן חינם ?
כשרצו חכמינו זיכרונם לברכה להגדיר מה היחס שבין התורה ללומדיה – ציינו והדגישו את מקום נתינתה של התורה שהוא במדבר סיני וכך אומר המדרש:
"בשלשה דברים נתנה תורה באש במים ובמדבר לומר לך מה דברים הללו חנם לכל באי עולם אף התורה חנם לכל באי עולם .." [תנחומא במדבר פרשה ו]
לפי דברי המדרש אין מניעה לאף אדם ללמוד תורה, וזאת מכיוון שאין צורך לשלם תמורת הלימוד וכל אדם זכאי לשבת ללמוד תורה כחפצו.
נשאלת אם כן השאלה מדוע לצערנו זה לא מתבצע לא רואים את כל העם היהודי רכון על התורה ומשקיע את רוב זמנו באוצר היקר הזה שניתן חינם ?
אלא כנראה צודק הפתגם העממי: "מה שניתן חינם שווה חינם", או בלשון חז"ל "אסיא דמגן במגן – מגן שווה"[=רופא שמרפא בחינם שוה חינם [ב"ק פ"ה]– אם כל אחד יכול לעסוק בתורה, בלי צורך "לשלם" על כך, אם אדם לא צריך לתת מעצמו כלום, או לוותר על משהו בשביל להיות בן תורה – אז התורה נהפכת ללא אטרקטיבית .
ולכן כדאי שנמשיך ונקרא את התנחומא ואז נגלה שבעל המדרש נותן עוד היבט לעובדה שמתן תורה היה במדבר דוקא :
"אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את התורה".[תנחומא שם]
ולכן כדאי שנמשיך ונקרא את התנחומא ואז נגלה שבעל המדרש נותן עוד היבט לעובדה שמתן תורה היה במדבר דוקא :
"אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את התורה".[תנחומא שם]
כאן יש כבר אמירה אחרת, שאין הכוונה שהתורה ניתנת להשגה בחינם- ללא שום נתינה, אלא ברור שאת התורה לא צריך וא"א לקנות בכסף ואין צורך להשקיע מאמצים לחפשה. היא זמינה ופתוחה לכל. אבל כמובן שאינה נרכשת בחינם ממש, אלא נדרש מהאדם לעשות עצמו כהפקר, להיות סבלן וסובלני, להיות פתוח בצורה אמיתית ולהיות מוכן לקבל דעת תורה. על לומד התורה לגלות נכונות לוותר הרבה מעצמו ולעבוד על המידות האישיות שלו, על: גאווה וענוה, שמחה ועצב, לשלוט על הכעס וללמד זכות על השני ועוד ועוד. רק אז יוכל לקנות את התורה. זהו התשלום עבור למוד התורה וזוהי ההשקעה הנדרשת מכל מי שמעונין להתחבר לאוצר היקר של עם ישראל .
ומוסיף האדמו"ר מגור שיכול להיות שאדם יכול לדעת תורה בלי לשנות מאופיו ומהנהגותיו ובלי "לשלם" את התשלום של להיות "הפקר". אבל אז הוא יודע תורה. אפשר אולי להעניק לו תואר ראשון ותואר שני ואולי שלישי בידיעת תורה.
"…אבל לקנות התורה, היינו להיות לו דבקות בעצם התורה כמו שכתוב: "זקן שקנה חכמה היינו שיש לחכמה דירה וקן בלבו…" וזה אינו יכול להיות רק ע"י שעושה עצמו הפקר…["שפת אמת"]
"…אבל לקנות התורה, היינו להיות לו דבקות בעצם התורה כמו שכתוב: "זקן שקנה חכמה היינו שיש לחכמה דירה וקן בלבו…" וזה אינו יכול להיות רק ע"י שעושה עצמו הפקר…["שפת אמת"]
ברור שכדי שהתורה תהיה רלוונטית צריכה היא לשמש כשעון המכוון את זמנו של היהודי וכמצפן הנותן כיוון בחיים ומורה את הדרך ואת שבילי החיים בהם יש לצעוד .
התורה כאשר היא חלק פנימי של האדם תשמש כמשקפיים רוחניים בהסתכלות על ההווה וגם תשמש כמשקפת להביט רחוק ולתת כלים לבחון את העתיד. באמצעותה יקבל ראיה גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. לכן צריך שהתורה תהיה בתוך תוכו של היהודי הלומד, חלק ממנו, קנויה לו. התורה היא לא רק אוסף של ספרות יפה, של חכמה נהדרת, של חשיבה משפטית יוצאת מן הכלל, אלא היא המדריך לחיים הרוחניים והגשמיים של היהודי .
על זה בדיוק אמר רבי פנחס מקוריץ ש"כל מי שאומר שדברי תורה הם לחוד ומילי דעלמא לחוד נקרא כופר"
לרבי פנחס מקוריץ ברור שזו ממש "כפירה" לייחס לתורה איזו משמעות של ספר קדוש שצריך לנשק אותו, אבל מקומו בארון סגור בויטרינה, איזה משהו שלא שייך לחיים. מי שטוען כך – כופר בכל המהות של תורת ישראל, שפירושה חיים גשמיים עפ"י אורה של תורה. התורה איננה פולקלור ואיננה משהו מאוד אקזוטי, אלא זו תורת חיים.
הטענה שהתורה ניתנה לפני אלפי שנה והעולם התקדם מאז, זוהי טענה אווילית, שהרי העולם התקדם בכלים, בחפצים, באמצעים, במקום סוס ועגלה – מכונית, ובמקום נסיעה ארוכה באניות וכו' מקצרים טווח במטוסים, במחשוב וכו'.
החיים היום ודאי יותר נוחים, הרפואה התקדמה והשתכללה וכו' אבל האדם !! האדם נשאר עם אותם כוחות נפש של אהבה, חמלה, נתינה, ומאידך גיסא שנאה, אכזריות, לקיחה, גניבה וכו'. ולכל אלה מתייחסת התורה בסיפור המקראי, בהלכות ובמחשבה, בנסתר ובנגלה בהתייחסותה לתא המשפחתי, ביחסה לזר ולגר, בתשומת הלב לעני, לבעיות הפרט והכלל, בדיני מלחמה ובכל מה שקשור לתורת הנפש של האדם הן בשמחה והן בצער – הכל למען המטרה – הבאת האדם אל הפסגה.
התורה כאשר היא חלק פנימי של האדם תשמש כמשקפיים רוחניים בהסתכלות על ההווה וגם תשמש כמשקפת להביט רחוק ולתת כלים לבחון את העתיד. באמצעותה יקבל ראיה גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. לכן צריך שהתורה תהיה בתוך תוכו של היהודי הלומד, חלק ממנו, קנויה לו. התורה היא לא רק אוסף של ספרות יפה, של חכמה נהדרת, של חשיבה משפטית יוצאת מן הכלל, אלא היא המדריך לחיים הרוחניים והגשמיים של היהודי .
על זה בדיוק אמר רבי פנחס מקוריץ ש"כל מי שאומר שדברי תורה הם לחוד ומילי דעלמא לחוד נקרא כופר"
לרבי פנחס מקוריץ ברור שזו ממש "כפירה" לייחס לתורה איזו משמעות של ספר קדוש שצריך לנשק אותו, אבל מקומו בארון סגור בויטרינה, איזה משהו שלא שייך לחיים. מי שטוען כך – כופר בכל המהות של תורת ישראל, שפירושה חיים גשמיים עפ"י אורה של תורה. התורה איננה פולקלור ואיננה משהו מאוד אקזוטי, אלא זו תורת חיים.
הטענה שהתורה ניתנה לפני אלפי שנה והעולם התקדם מאז, זוהי טענה אווילית, שהרי העולם התקדם בכלים, בחפצים, באמצעים, במקום סוס ועגלה – מכונית, ובמקום נסיעה ארוכה באניות וכו' מקצרים טווח במטוסים, במחשוב וכו'.
החיים היום ודאי יותר נוחים, הרפואה התקדמה והשתכללה וכו' אבל האדם !! האדם נשאר עם אותם כוחות נפש של אהבה, חמלה, נתינה, ומאידך גיסא שנאה, אכזריות, לקיחה, גניבה וכו'. ולכל אלה מתייחסת התורה בסיפור המקראי, בהלכות ובמחשבה, בנסתר ובנגלה בהתייחסותה לתא המשפחתי, ביחסה לזר ולגר, בתשומת הלב לעני, לבעיות הפרט והכלל, בדיני מלחמה ובכל מה שקשור לתורת הנפש של האדם הן בשמחה והן בצער – הכל למען המטרה – הבאת האדם אל הפסגה.
לסכום ניתן לומר שכדי להיות חלק מהתורה הגדולה ,לרצות לחיות חיי תורה, צריך המון פתיחות ויכולת התבטלות עד כדי להיות כמדבר שהוא פתוח לכל. נכון שהיום הכל נמדד לפי השקעה אבל בנושא לימוד התורה האדם נדרש להשקיע מעצמו ומכוחו על מנת שיצליח להתחבר כל כולו ל"תורת אמת נתן לנו וחיי עולם נטע בתוכנו"
נתפלל כולנו שבזכות ההשקעה בעמל התורה נזכה שתתקיים בנו ההבטחה האלוקית "אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמורו ונתתי שלום בארץ …".
