גירסא להדפסה

חג הביכורים היה בתקופת בית ראשון ושני אחד משלושת הרגלים, בו נהגו להעלות לבית המקדש בירושלים את ביכורי התוצרת החקלאית. לאחר חורבן הבית הוא נחוג בעיקר כחג מתן תורה. עם חידוש ההתיישבות בארץ חגגו אותו שוב כחג הביכורים. בחג השבועות של שנת 1912 חגגו תושבי תל-אביב בפעם הראשונה את חג השבועות בהבאת ביכורים. חג הביכורים 'המחודש' נחוג גם כ'חג הפרחים'. עיתוני התקופה מתארים את חג הביכורים הראשון בתל-אביב כמלא חיים ויופי. בתי העיר ובתי הספר היו מקושטים בפרחים, זוגות צעירים התהלכו ברחובות ובידיהם סלי פרחים וסרטים בצבעי תכלת-לבן ותושבי תל אביב שנקהלו בהמוניהם ברחובות קנו את הפרחים וענדו אותם על דש בגדיהם. התשלום עבור הפרחים ניתן לצורכי ציבור ולנזקקים. מוקד החג הייתה תהלוכה של ילדי בתי הספר והגנים, כולם מקושטים בפרחים, שלוותה בנגינת תזמורת הילדים, בשירה ובריקודים. לסיום שרו החוגגים את ה"תקווה".

'חג הפרחים' נחוג שוב בשנת תרע"ד (1914) וגם בו נערכה תהלוכה. התורכים גירשו את תושבי תל אביב ומיד עם שובם מהגירוש נחוג בעיר 'חג הפרחים' . בחג השבועות בשנת תרע"ח (1918) נחגגה החזרת ספרי התורה לעיר ואחר הצהריים באותו יום נערך 'חג הפרחים' בתל אביב. עד היום חוגגים בני הקיבוצים את חג השבועות כ'חג הביכורים' ומעט מהם לצערנו מציינים את היום כ'חג מתן תורה'. ומאידך גיסא בציבור שומרי התורה והמצוות מציינים את החג רק כ'חג מתן תורה' בלימוד ותיקון ליל שבועות בלבד.

מאמרנו זה יעסוק בחג השבועות כ"חג הביכורים". כולנו מתרגשים ובצדק לקראת תיקון ליל שבועות ולימוד התורה ביום מתן תורה שהוא חג השבועות ואכן בתפילה אנו מזכירים את היותו זמן מתן תורתנו. על כן חשבנו, שמן הראוי שנקדיש את מאמרנו השנה לחג השבועות בהיבט הנוסף שלו כחג הביכורים. יש חשיבות לעסוק במהות הזו דווקא בימינו, בעידן של ראשית צמיחת גאולתנו, ולתת את המקום הראוי ואת תשומת הלב גם בציבור שמקיים את החג בתיקון ובלימוד תורה, לשים לבנו למצוות הביכורים שמתחילה בחג השבועות.

זכה חג הביכורים למסכת שלמה של משניות, המלמדת ומתארת את כל מצוות הבאת הביכורים.

כמה מרתק לקרוא את מה שכתב הרב חנן פורת בספרו 'מעט מן האור' על פרשת 'כי תבוא', בו מספר כיצד הרב משה צבי נריה זצ"ל היה לומד איתם בליל שבועות את מסכת ביכורים בצורה כה חווייתית, כשהיה מתאר בצבעים את העלייה לרגל לירושלים וכשהגיע לדברי המשנה "קומו ונעלה ציון" היה מתחיל לשיר ולרקוד וכך סחף את הנערים הצעירים לרקוד ולתחושה כאילו הם מביאים ממש את הביכורים. חוויה זו חדרה לליבו של הנער הצעיר חנן.

חז"ל הפליגו בכמה מקומות בחשיבותה האדירה של מצות ביכורים, שהיא אחת משלש מצוות שבזכותן נברא העולם, וזה לשון הילקוט שמעוני (בראשית רמז ב'):

"…בזכות שלשה דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשר ובזכות ביכורים שנאמר בראשית ברא אלוקים [א, א]. ואין ראשית אלא חלה כד"א ראשית עריסותיכם חלה. ואין ראשית אלא מעשר כד"א ראשית דגנך. ואין ראשית אלא בכורים כד"א ראשית בכורי אדמתך".

נשאל – מה המיוחד במצוות בכורים שבזכותה נברא העולם? מה הקשר בין שלש המצוות – חלה, ביכורים ומעשר – שבזכותן נברא העולם? ומדוע צוותה התורה על מצוות ביכורים דווקא ביום מתן תורה? נענה על כך אי"ה בהמשך מאמרנו.

הפעם הראשונה בתורה שחיוב הבאת ביכורים נמצא בה, נכתב בספר שמות (כ"ג, י"ט) – "רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְקֹוָ֣ק אֱלֹק֑יךָ…".

בספר דברים (פרק כ"ו) מצאנו את הפירוט כיצד מקיימים את מצוות הבאת הביכורים –

"וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ: וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹקֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹקֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם… וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹקֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְקֹוָ֛ק לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ: וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת־רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י יְקֹוָ֑ק וְהִנַּחְתּ֗וֹ לִפְנֵי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹקֶ֔יךָ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹקֶֽיךָ: וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹקֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ".

ברור לנו, שמצוות ביכורים חשיבותה בזה שהיא מחנכת את האדם להכיר טובה לקב"ה על כל הטוב שקיבל ולכן עליו להביא את ה'ראשית', את מה שהאדם בדרך כלל להוט לקחת לעצמו אחרי שציפה ארוכות לזה, ובמקום זאת מביא את ה'ראשית' לבית ה' וכן חלה מהעיסה. אותה סיבה גם בנתינת מעשר, ממה שאדם זכה ושדהו התברכה. בזה האדם משריש לעצמו, שיש להודות לקב"ה במה שזכה. וכיצד מתבצעת ההודאה? – על ידי נתינה! בזכות שלשת הדברים – חלה, ביכורים ומעשר –  מבטאים את הכרת הטוב ואת יסוד הנתינה ובכך יש זכות קיום לעולם כולו.

מסופר על חסיד אחד, שנכנס אל חדרו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא והופתע לראות שעל שולחנו של האדמו"ר היתה מונחת סלסלה ענקית ובתוכה שומים גדולים ויפים מאוד. עוד יותר הופתע לראות, שהאדמו"ר לקח מדי כמה רגעים שום מן הסלסלה, הביט בו, סובבו, התפעל והניחו בצד.

התפלא החסיד מאוד ולא הבין מה ההתלהבות הגדולה של רבו משום. ראה האדמו"ר את פליאתו וסיפר לתלמידו את סיפורה של סלסלת השומים. "יהודי מהונגריה היה כאן לפני מספר רגעים, עימו הביא סלסלה גדולה של שום. יהודי תמים זה בוודאי חשב שמביא הוא לי ביכורים", שיבח הצדיק את תמימותו של היהודי הכפרי, "אם יהודי מביא עימו שום במחשבה של ביכורים – כלום לא ראוי להשתעשע רבות בשום זה כחפץ של מצוה?!"

החסיד חשב שרבו מתכוון בפועל למצות הביכורים, כפי שהייתה נהוגה במקדש, ומי שמביא ביכורים בזמן הזה יכול להביא זאת לצדיק וייחשב לו הדבר כביכורים. לכן החל לשבח את השום הגדל בהונגריה, ולספר ששם השומים צומחים גדולים, לבנים ויפים, וכל הכבוד למי שמביא שומים כאלה כביכורים.

חייך רבי יהושע ואמר לתלמידו: "אין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים", אמר לחסיד. "אלא שיהודי תמים זה בוודאי חשב שהצדיק הוא במקום הכהן הגדול, והשום הוא במקום ביכורים".

יצא החסיד מחדרו של רבי יהושע והלך לחפש את החקלאי ההונגרי, כדי לשאול אותו על השום שהביא. משמצא אותו שאלו, האם הוא זה שהביא את השום לאדמו"ר. ההונגרי הנהן בראשו. "האם אמרת לו שהבאת ביכורים?" שאל החסיד. הכפרי מהונגריה נענע בראשו לשלילה. "השום הינו הגידול המוצלח ביותר מבין תבואת השדה שלי בשנה זו, משום כך החלטתי להביאו אל הצדיק כדורון בכדי להנותו. לעצמי חשבתי שיהיה השום כביכורים והצדיק במקום כהן"… נפעם החסיד לנוכח תמימותו של הכפרי מחד, ונשתאה על רוח הקודש של הרבי מבעלזא.

הרש"ר הירש מחבר את עיתוי מצוות ביכורים למתן תורה, בזה שכל מה שזכה האדם בתוצרת החקלאית הוא בשביל תורה. נראה את לשונו:

"ראשית בכורי אדמתך, המבשרים לך כי אמנם מעשי ידיך נתברכו, תביא בית ה' אלהיך: לא תביאם אל ביתך כאותה "תבואה" הבאה אליך ביתה, אלא תביאם – ביום חג מתן תורה ומיום זה והלאה – אל הבית שה' אלהיך ציווה לבנות למען תורתו. למען התורה הזאת תתמלאנה כל שיבולי הדגן ויבשילו כל פירות האילן, וכל תבואה שתביא לביתך מצירוף מגד שמים מעל ומעשי ידיך מתחת – תבואת התורה היא. ולא תתן הודייתך לשמש, אשר שלחה את ברכת שפעתה אל אדמתך, אלא מה' יצאה הברכה ולו נאה להודות, כי הוא אלוקיך, וכל זרע וזרע שנתברכת בו – למען קיום מצוות תורתו הוא צמח, ולמען התורה הזאת הנך בונה בית עלי אדמות. לפיכך תיקח את ביכורי הברכה הזאת ותביאם אל בית תורתו לאות כניעה, הודאה…" (שמות כ"ג, י"ט).

הגמרא (תענית כ"ו:) מגדירה את חג השבועות כיום החתונה של הקב"ה עם כנסת ישראל –

"..וכן הוא אומר 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו' ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ביום חתונתו – זה מתן תורה, וביום שמחת לבו – זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו".

ביטוי נדיר זה של חז"ל יש בו עומק. הקשר של עם ישראל עם הקב"ה כקשר של חתן וכלה הינו קשר פנימי, וגם קשר זה מבטאים גם באמצעות מתנות שמעניקים האחד לזולתו. הקב"ה נתן לנו את המתנה הכי גדולה בעולם, תורתנו הקדושה, כפי שחז"ל התבטאו במקום אחר עד כדי כך שמשה 'דרש' לקבל את המתנה –

"אמר לפני הקדוש ברוך הוא: לא ארד מכאן עד שתיתן לי מתנה טובה, א"ל הקדוש ברוך הוא: נתתי לך את התורה שיהיו קוראין אותה על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג' כ"ב)" (אוצר מדרשים אייזנשטיין, כתפוח בעצי היער).

הקב"ה העניק לנו מתנה נוספת ששינתה את העולם וזו השבת, כפי שאומרת הגמרא (שבת י':) –

"אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל – לך והודיעם".

ומה 'הכלה', שהיא עם ישראל, יכולה כבר לתת ל'חתן' שהוא הקב"ה? זו הבאת ביכורים, זו הכרת התודה על כל מה שהקב"ה משפיע עלינו. גם בלימוד התורה שאנו מתעסקים בה כל השנה וכן בחג השבועות כל הלילה, מבטא את הכרת הטובה שהקב"ה זיכנו במתנה זו והלימוד בה זו המתנה שאנו נותנים לקב"ה, כמו גם שמירת השבת שיש בה הכרת הטובה, שזכינו במתנה זו מכל אומות העולם – "ולא נתתו לגויי הארצות ולא לעובדי פסילים כי לישראל עמך נתתו באהבה".

בדרך זו  כתב ספר החינוך את משמעותה וטעמה של מצות הבאת ביכורים, לאחר שלימד מה מביאים בתור ביכורים –

"להביא ביכורים למקדש, והוא הפרי הראשון שמתבשל באילן שחייבין אנו להביאו שם וליתנו לכהנים, ולא כל האילנות במצוה זו מן התורה, אלא שבעת המינין בלבד שנשתבחה הארץ בהן…הסמוכין לירושלים מביאין אותן רכים והרחוקים מייבשים אותן" – ומיד אח"כ כותב את כוונתה של המצווה, שבזכות ההודאה לקב"ה על השפע נזכה לברכה ויתברכו פירותינו – "משרשי המצווה, כדי להעלות דבר השם יתברך על ראש שמחתינו, ונזכור ונדע כי מאיתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם, על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנותיו, ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתינו לפניו כי הפירות ויתר כל הטובה מאיתו יבואו, נהיה ראויין לברכה ויתברכו פירותינו" (מצוה צ"א).

יש מהראשונים, הרואים במצוות הביכורים, הצדקה והנתינה, מצוות המחנכות אותנו למידת הביטחון בקב"ה, על ידי זה שאנו מחלקים ונותנים ממה שקבלנו ולא חוששים שייגרם לנו הפסד. רבנו בחיי (בפתיחה לפרשת כי תבוא) מביא את הפסוק במשלי (ג', ט') –

"כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ, וְיִמָלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ" וכותב "שלמה המלך ע"ה הזהיר אותנו בכאן על מדת הבטחון, ובא להודיע שיכבד האדם מהונו להקב"ה, ולא תרע עינו בו כי יפזר ויתן לאביונים, אבל יבטח בשי"ת כי בגלל הדבר הזה יברכהו בכל מעשה ידיו, ואין לו לחשוב שבסבת הפזור הזה יחסר הונו, כי כן אמר שלמה: (משלי כח, כז) "נותן לרש אין מחסור", אך יש לו להאמין באמת כי ה' יתעלה יוסיף עליו, כי כן אמר: (משלי יא, כד) "יש מפזר ונוסף עוד", …., והחסרון שיחסר לצדקה יועיל לו כי תצילנו מן המות.., וכן אמר דוד ע"ה: (דברי הימים – א כט, יד) "כי ממך הכל ומידך נתנו לך", ונראה ששני כתובים אלו ענינם נסיון: יזהיר שנכבד ה' מהוננו כדי שימלאו אסמינו שבע, ולכך סמך לו מיד: וימלאו אסמיך שבע וגו'…".

דרך נוספת וטעם נוסף מצאנו אצל ר' יצחק ב"ר יוסף קארו [דודו של מרן רבי יוסף קארו, נולד בטולידו בשנת רי"ח 1535-1458] בספרו 'תולדות יצחק', שמצוות הביכורים מחנכת את האדם לא להיות רעבתן וגרגרן ולחנכו להיות אדם עניו וצנוע, שייתכן והוא בדרגה יותר גבוהה מהכהן ועכ"פ מצווה לבוא אליו ולהביא לו את הביכורים וזה לשונו:

"…הקב"ה רצה להשלימנו בשלימות עם הביכורים, והשלימות הוא שנהיה אנשים טובים וצדיקים עם ד', אנשים טובים נהיה בשני דברים, אחד שיהיה שלם כל אחד בעצמו והוא שלא יהיה גרגרן.. השני שיהיה טוב עם אנשים, והיתד שהכל תלוי בו, שלא יהיה לו גאוה שממנה ימשך לזלזל בכבוד הבריות ושנאת הבריות ורבות רעות וצרות מאת האנשים, ואלו השלימיות יבואו מצד הביכורים, הראשונה שלא יהיה גרגרן, שהתאנה הראשונה שביכרה בכרמו מתאוה לה מאד אחר שנה שלא אכלה, וכן האשכול הראשון, והוא חייב לכרוך עליה גמי ולומר הרי זו ביכורים, ובזה יכנע לבב ערל ולא יהיה זולל וסובא. [השני], וכן מצד הביכורים לא יהיה לו גאוה, וזה הוא שאמר ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם … הכוונה שאפילו יהיה הכהן חדל אישים, והמביא ביכורים יהיה שר וגדול יבוא לפניו, וכן אמרו חז"ל שאפילו המלך יטול הסל על כתפו מהר הבית עד העזרה ויתוודה לפניו הגדתי היום, הנה בזה יהיה ענו ושפל רוח וטוב עם אנשים, גם ימשך מזה שיהיה טוב לשמים" (דברים כ"ו).

אין ספק, שמצוות הביכורים מחברת את עם ישראל לארצו ולמולדתו. אי אפשר להפנים אהבת הארץ דרך המקלדת, אלא דווקא בעבודת האדמה ובהבאת הבכורים לבית המקדש אנו מבטאים את הקשר המיוחד שיש לעם ישראל לארצו של הקב"ה.

נסיים בדברי הרב קוק (עין אי"ה על מסכת ביכורים) הטוען, שהעיסוק בחקלאות של עם ישראל מאפשר לימוד תורה והתפתחות רוחנית עצמאית, בניגוד לעוסקים במסחר שנאלצים לספוג מתרבויות אחרות, היות והעסק הרוחני הוא עיקר בניינה של האומה הישראלית. ומכאן, השילוב של חג בכורים וחג מתן תורה שנמצא בד.נ.א של עם ישראל. וזה לשונו:

"בנוהג בין האומות, הוא שאומה שכל עסקה ומחיתה אינה כ"א עבודת אדמה ולא תשים מגמתה למסחר ולחרושת המעשה שהוא מורכב עם המסחר…היא יורדת בהתפתחותה בכישרונות נפשותיה, מפני שהיא ע"פ זה המצב מתבודדת לעצמה ואין לה מקום לקלוט רוחות של דעות ומדות חדשות מיתר האומות. אמנם עם ד' אלה [=עם ישראל] אע"פ שתכליתם הוא ודאי להיות עם חכם ונבון כלילי המעלות המידות והדעות היותר טהורות ומושכלות, מ"מ חפץ ד' הוא שיהיו דווקא נטועים על אדמתם נהנים וניזונים מטוב ארצם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ולא ישימו כל מעיינם בעניני כלכלה זולת עבודת אדמתם ויבולה, והוא מפני שכבר שם בכח האומה היקרה הזאת שתהי' יכולה להשתכלל בעצמה בכל חמדת שכל ורעיון וכל כשרון, ואין לה צורך לקלוט רוחות מן החוץ…אמנם כך היא המידה שיהי' האגד המקשר את עם ד', אהבה שאינה תלויה בדבר, כ"א קשר רוחני, אהבת ד' ותורתו, שכל הטוב והנשגב היוצא מזה אינו נבנה כ"א ע"י כח העממי שבעם ישראל. ע"כ הביכורים הם המורים על החיבה היתירה הנודעת ליסוד עבודת האדמה לאומה הישראלית, שתרבותה יגדל דוקא בהיותה בתור עם לבדד ואינה ראויה ללמוד אל דרך הגויים, וכח האחדות נשלם ע"י הצד הרוחני שהוא אדיר בה".

שנזכה!

ברכת שבת שלום וחג שמח לכל בית הישיבה!

 שבת שלום וחג שמח לכל בית הישיבה