המגיפה – לפרשת קורח

עד לפני כמה שנים, המילה 'מגיפה' הייתה מושג ששייך להיסטוריה רחוקה ולא ממש דיבר אלינו בכלל, אך שנות מגיפת הקורונה שנפלו עלינו בשנת ה'תש"פ, בהן הסתגרנו בבתים ועטינו מסיכות, ספרנו נפטרים רבים בארץ ובעולם ושינינו משמעותית את אורחות חיינו, מעוררות בתוכנו זיכרונות לא נעימים והבנה שמגיפה היא משהו נורא ואיום. לכן, כשנקרא השבת בפרשתנו על המגיפה שפרצה בעם אחרי 'חטא המרגלים' וכעונש על השותפות ב'מרד' נגד משה ואהרון, ושגבתה את חייהם של ארבעה-עשר אלף ושבע-מאות אנשים, מלבד אלו שנענשו ישירות, ונקרא את הפסוק "ותיעצר המגיפה" – ננשום שוב לרווחה, כי סוף-סוף אנו מבינים את המשמעות של מגיפה ואת השמחה בעצירתה.

אמנם, בעוד שבמדבר הכול התנהל בדרך ניסית ובהשגחה ישירה ומוחשית של הקב"ה, ועם ישראל קיבל את המזון והמים, ענני הכבוד וגם העונשים והכול היה בהנהגה אלוקית ישירה – הרי מאז שבאנו לארץ ישראל הכל התנהל ומתנהל ב'דרך הטבע'.

ובימינו, כשאנחנו ב"ה אחרי מגיפת הקורונה ויצאנו ממנה בנסי ניסים ובעזרת שליחי הקב"ה במדע וברפואה שהמציאו את החיסונים והטיפולים שעצרו את המגיפה, אנחנו יודעים להעריך נכוחה כמה מגיפה היא דבר לא סימפטי, בלשון המעטה. ואכן, אם הולכים אחורה לעבר ההיסטוריה, הדברים לא היו כך אף בעבר הקרוב, כאשר בירושלים במיוחד ובשאר הארץ הייתה מגיפת חולירע בשנת תרכ"ה שגבתה קורבנות רבים. מצאנו תיאור קשה על מה שהתרחש באותה תקופה בספר 'תבואות הארץ' של יהוסף שוורץ –

"אלול תרכ"ה (1865) פרצה מחלת הכולירע בכל ערי ארץ הקודש אך ביחוד הכבידה את עולה בעיר הקודש ירושלם.  ומטעם הממשלה נגזרה עליה גזירת הסגר. המחלה ארכה ארבעה חדשים עד כסליו תרכ"ו.  אחינו היהודים…בחרו מקרבם אנשים אמיצי כוח ומסוגלים לעסוק בהצלת החולים.  וד"ר ראטהציעגעל, רופא בית החולים…בעת ההיא תמך בידי מפקחי החולים במועצות וסמי רפואה, ועל ידם שבו רבים לאיתנם, אך בהתגברות המחלה מספר המתים מעדת האשכנזים לבד כשלושים ליום. מצב ירושלים בעת ההיא היה רע ונורא מאד, כי לפיקוח החולים וקבורת המתים דרוש היה הוצאה רבה, וגם היוקר גבר אז בארץ.  אך נדיבי עמנו החישו עזרה ראויה…והשר מונטיפיורי הופיע אז כמלאך מושיע וימהר לשלוח לארצנו הקדושה סמי מרפא רבים, וסך 100 לירות שטרלינג להוצאת ניקיון הבתים והחוצות, וסך 300 לירות שטרלינג לתמיכת העניים והחלכאים…."

זו ההזדמנות להזכיר את מי שפיתח את החיסון למחלת החולירע לעולם כולו, יהודי בשם מרדכי זאב חבקין, שהיה רופא יהודי מאודסה וממשפחה מתבוללת. הוא פעל רבות בהודו ואחר כך בצרפת, ובסוף ימיו חזר בתשובה והקים קרן בה הקדיש את כל הונו לישיבות ולמוסדות תורה.

נחזור לפרשתנו לסיפור המגפה…כפי שפתחנו, מגיפה במדבר הייתה מגיפה אלוקית, שהפתרון שלה לא היה בחיסונים. בסיפור המגפה אנו לומדים לא מעט תובנות על הנהגתם של משה ואהרון. ראשית, היות והמחלוקת הייתה אישית נגדם, רצה הקב"ה לפגוע באותם מסיתים ומחרחרי ריב שנוספו למרד כתוצאה מההסתה, אך למדנו כיצד הגיבו משה ואהרון לתכנית האלוקית ולא רצו לשתף פעולה בפגיעה במדיחים, אלא נפלו על פניהם. וזה לשון הפסוק –

"הֵרֹ֗מּוּ מִתּוֹךְ֙ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֔את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָ֑גַע וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם" (י"ז, י').

מי ששם לב לכך הוא רש"ר הירש, המחדד לנו שמשה ואהרון נתגלו פעם נוספת במלוא עצמתם המוסרית, וזה לשונו –

"הרמו וגו'. האשמה זו היתה באמת קטרוג אישי גרידא, וכתגובה על כך אמר ה' למשה: אם רצונכם בכך, הסתלקו מכאן ואכלה את ההמון המתקומם נגדכם. אך הם לא הסתלקו אלא: ויפלו על – פניהם לפני ה'. הם לא פעלו על פי הכוונה שההמון המתקומם ייחס להם, לא תבעו את מות מעליביהם ולא הסכימו להיות שליחי המוות בעם ה'. אלא אהרן רץ אל – תוך הקהל שכבר היה מוקדש למוות; בקטורת העולה אל ה' הוא ביטא התמסרות לה' בלב ונפש וכך עמד בין – המתים ובין – החיים כמכפר וכמציל. כך גילה לעם את טיב עצמו ואת טיב שליחותו, כי הוא בא להציל ולהתגבר על המוות…".

נקודה נוספת ששמו לב אליה הפרשנים, ראשונים ואחרונים, היא מדוע הכתוב מספר פעמיים על כך שנעצרה המגפה – פעם אחת כשאהרון נעמד בין החיים ובין המתים, ופעם שניה כשאהרון שב אל משה בפתח האוהל –

"ויַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה" (טו) "וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה".

עונה על כך רש"י על פי המדרש, שהיה כאן למעשה מאבק רוחני בין כוחות שהתנגדו שתיעצר המגיפה, כי לדעתם הפגיעה במשה ואהרון מחייבת תגובה קשה, לבין משה ואהרון עצמם שפעלו הפוך. העובדה שהכתוב מציין פעמיים שנעצרה המגיפה, משום שמעיד על כך שבפעם השניה באמת סופית נעלמה המגפה, וזה לשון רש"י שמתאר ע"פ חז"ל בצורה ציורית את המאבק עם המלאך –

"ויעמוד בין המתים – אחז את המלאך והעמידו על כורחו. א"ל המלאך הנח לי לעשות שליחותי. א"ל משה צווני לעכב על ידך. א"ל אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. א"ל אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקדוש ברוך הוא ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה".

פירוש יפה נוסף מצאנו במלבי"ם, שלעניות דעתי מבטא את המציאות במגיפות גם בימינו, ולדעתו היו כאן שני שלבים – למרות שנעצרה המגפה על ידי אהרון, אמנם נפסק המוות אך נשארו אנשים חולים וגוססים, ורק לאחר שאהרון הגיע לפתח האוהל ומשה השתתף אתו, גם החולים והגוססים הבריאו ומספר המתים לא גדל מהמספר הראשוני שננקב. המלבי"ם אף מרחיב מתוך הזוהר על אירוע שהיה גם בשני שלבים, וזה לשונו –

"ויהיו המתים, בעת שעמד אהרן בין המתים והחיים היו המתים י"ד אלף ושבע מאות, והגם שכבר אמר ותיעצר המגפה דהיינו שהמשחית לא הכה יותר אבל הלא באין ספק היו הרבה שנגף אותם המשחית והיו חולים וגוססים ולא מתו עדיין, וע"ז לא היה די בקטורת שהקטיר אהרן. וכמבואר בזהר פ' וירא בדבר שהי' בכפר טורשא, שבטל ר' אחא את הדבר ע"י אמירת פ' קטורת בארבע רוחות העיר, ואח"כ היה צריך ללכת ביחוד לרפאות את החולים שהוכו מן הדבר, ובזה לא הספיק זכות אהרן לבד רק אחר ששב אהרן אל משה והשתתף משה עמו בתפלה אז המגפה נעצרה, ר"ל שגם אלה שהיו נגפים נרפאו וחיו עד שלא העדיף על מספר המתים שהי' בעת שבא אהרן אל תוך הקהל אף אחד, אמנם מ"ש מלבד המתים על דבר קרח, כי במד' אומר שמ"ש הרומו מתוך העדה הוא מלשון תרומה שה' הודיע למשה שלא נמצא ביניהם צדיקים רק א' מארבעים שהוא שעור תרומה של עין יפה, והמותר ראוים לכליה, וע"י הקטורת מתו א' מארבעים והמותר נשארו, וזה בחסדי ה' שנחשבו אל החשבון גם המתים על דבר קרח שהיו ס"ה ארבעה עשר אלף ותשע מאות וחמשים, שהוא קרוב מחלק ארבעים משש מאות אלף ועז"א מלבד המתים על דבר קרח, וכ"כ המקובל אזולאי בעל חסד לאברהם. הנה אלה היו ראוים לכליה בפעם הראשון וע"י תפלת משה שאמר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף לא מתו רק ר"ן אנשים שהם חלק ששים מט"ו אלף, כתרו' של עין רעה, ורמז כ"ז במ"ש מלבד המתים על דבר קרח".

הראשונים שמו לב למשהו יוצא דופן לכאורה, שבאותו אופן שנהרגו על ידי הקטורת רצה הקב"ה לומר להם שלא הקטורת הורגת אלא החטא, כפי שמצאנו לגבי המקרה שהוכו על נחשים ושרפים ועל ידי מבט על נחש הנחושת ניצלו, ועל זה אומרת המשנה הידועה "וכי נחש ממית וכי נחש מחיה…" כפי שמביא רש"י –

"למה בקטורת? לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש, אמר הקדוש ברוך הוא תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית".

תובנה זו חשובה גם לימינו, שכל תופעה שגורמת חלילה למוות מיד באים כל הפרשנים ומנסים לנתח מה גרם למוות זה, ונכון שאלו אמצעים אך צריך לזכור שה' ממית ומחיה והכלי והדרך לכך היא בהתאם למסר האלוקי, שה' רוצה שנבין זאת, אך בימינו אין לנו לא נביא ולא בת קול שמסבירה למה עונש מסוים נבחר ולא עונש אחר רחמנא-ליצלן ועלינו לחשוב היטב על מה הגיעה אלינו הרעה הזו.

ונסיים במנהג שנהגו רבים לקרוא את "פיטום הקטורת" מתוך קלף כתוב באותיות של ספר תורה [אשורי] וזה כסגולה להינצל מכל מיני מרעין בישין, מחלות ומגפות, וגם סגולה לעושר וכו', כפי שכותב הזוהר הקדוש (ויקהל דף רי"ח ע"ב) והפליג בשבח אמירת פיטום-הקטורת, וזו לשונו –

"אמר רבי שמעון, אי בני הוו ידעין כמה עלאה עובדא דקטורת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מילה ומליה, והוו סלקין לה עטרה על רישיהו ככתרא דדהבא" [=אמר רבי שמעון, אילו היו יודעים איזו מעלה היא כלפי הקב"ה, היו לוקחים כל מילה ומילה והיו שמים אותה על ראשם ככתר זהב].

סגולה נוספת למדנו מסיפור על ה'בעל שם טוב' הקדוש, שהיה קטרוג גדול על העיר מז’יבוז’, ופרצה בעיר מגפה שנדבקו בה, אנשים נשים וטף שחלו עקב כך בצורה קשה, לא היה בית שלא היה בו חולה או מת. בצער וכאב גדול פנו נבחרי הקהילה אל ה'בעל שם טוב' הקדוש, והתחננו בפניו שירבה בתפילה ותחנונים עבורם.

ענה להם ה'בעל שם טוב' הקדוש, שהם צריכים להיות שותפים לישועתם, שהוא לבדו שאינו יכול להושיעם, ורק בידם להחליש או לבטל את רוע הגזרה. הסביר להם ה'בעל שם טוב' הקדוש את הפירוש לתפילה הנאמרת שלוש פעמים ביום: "ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך" – כי ה'עבודה' של ישראל, עושה תמיד רצון לפני ריבונו של עולם להחליש את הגזרה – ולבטלה.

ומהי אותה עבודת ישראל שעומדת תמיד לפני ה' יתברך? אלו אותיות התורה שנכתבות בהשתתפות כל תושבי העיר.

הנוכחים קיבלו על עצמם לכתוב ספר תורה על-ידי כל תושבי העיר, וה'בעל שם טוב' ציווה על הסופר סת"ם שלו, רבי צבי הירש הצדיק, שיתחיל מיד בכתיבת ספר התורה.

ואכן, מיד בתחילת כתיבת ספר התורה, החלו כל חולי העיר להירפא, ולספר תורה הזה קראו בשם: ספר התורה 'בעל המופת'.

שנזכה אי"ה כל אחד מאיתנו ללמוד תורה ולכתוב את אותיותיה גם על לבבנו וגם על קלף של ס"ת ונתפלל לקב"ה בשבת הקרובה, שבת מברכין חודש תמוז, שהקב"ה ישפיע על העם היושב בציון ועל כל עמו ישראל שפע ברכה, בריאות ופרנסה – אכי"ר!

שבת שלום לכל בית הישיבה!