דימוי עצמי בחיי הפרט והעם – לפרשת שלח

הנושא המרכזי בפרשת 'שלח' הוא הנושא של חטא המרגלים, ויש בזה הרבה היבטים והרבה דרכים לראות בפרשה כל מיני נושאים הקשורים לארץ ישראל, לדרכי ההנהגה של מנהיגים, להבדל בין חיים במדבר לחיים בארץ ישראל ועוד.

אבל אני מבקש להעלות סוגיה אחת, שהיא למעשה נושא חינוכי מרכזי וחשוב ביותר.

אנחנו רואים בפרשתנו, שהמרגלים אמרו משפט מסוים כאשר חזרו לארץ
וכך התבטאו –

"עברנו בה לתור אותה, ארץ אוכלת יושביה היא, וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם".

הפסוקים ידועים ומוכרים לכולנו ומבטאים בצורה חריפה את הדימוי העצמי הנמוך שהיה להם. הם אומרים "ונהי בעינינו כחגבים", כלומר: בעיני עצמם ואז "…וכן היינו ביניהם". זאת אומרת – מדוע הם היו בעיני אחרים כ'חגבים'? כי ככה הם חשבו את עצמם, כי אם אדם לא מחשיב את עצמו ולא מכיר בערך העצמי, ויתרה מכך רואה את עצמו כלא ראוי, כשפל וכדומה, אז מדוע שאחרים יראו אותו יותר מכך?

כאנשי חינוך אנו יודעים, ששורש כל הרעות לתלמיד ולאדם שאינו מצליח בעיסוקיו הוא, כאשר יש לו דימוי עצמי נמוך אז אין לו ביטחון עצמי והוא מתבייש במה שהוא אומר וחושש שילעגו לו, ועל זה אומרת הגמרא בברכות, שאסור לו לאדם לחשוש לשאול את הרב. אדם צריך להרגיש ביטחון לשאול ולא להתבייש לשאול, כמו שאומרת המשנה ש"לא הביישן למד".

גם כשהתלמיד מתבגר, הדימוי העצמי הנמוך יפגע בו גם מעבר ללימודים, כגון במציאת עבודה או בשידוכים, שכאשר אדם רוצה להקים משפחה, אם הוא משדר מסר של חוסר ביטחון עצמי, אז אנשים חוששים להקים בית עם אחד או אחת כאלה שאין להם ביטחון עצמי בעצמם שיכולים ומסוגלים להקים בית נאמן ויציב בישראל.

בפרשתנו אנו פוגשים את אותם מרגלים, שלמרות שהם היו ראשי בני ישראל, אבל הם בעיני עצמם היו ברמה מאוד נמוכה וביטחון עצמי נמוך. ולכן מה שהם ראו בהתאם למצב הזה, שהרגישו שהם לא ראויים להיכנס לארץ ישראל.

רבי נחמן מברסלב מדגיש את הגבלת הצורך של ראיית הטוב שיש בנו. הרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכן, אדם צריך להבין שטעויות כולם יכולים לעשות, כל אחד מאיתנו יכול לעשות טעות ועל טעויות לפעמים גם משלמים, אבל מהטעויות לומדים – "כי נפלתי קמתי, ה' אור לי". אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהם.

זאת אומרת, חוסר הביטחון העצמי נובע לפעמים מכישלון שאדם חווה בעברו, הוא לא אמר משהו נכון או לעגו לו, וזה מחייב אותנו להיזהר מאוד מללעוג למי שאומר משהו שלא נראה לנו, ודאי למחנכים ולרבנים, גם אם מישהו שואל שאלה, אז לא להגיד 'איזה שאלה שטותית'.

כמובן, שיש טעות מהצד שני, שפעמים אנו פוגשים הורים, שמתבטאים לפני ילדיהם – "וואי איזה גאון. אתה גאון גאון גאון, אתה משהו מיוחד כמוך, לא היה ולא נברא…" וכדו' – ואם אין לזה 'כיסוי', אז מה שקורה הוא שברגע שהילד נתקל במציאות חייו בסיטואציה ש'רחוקה' מהגאונות ששידרו לו ההורים, אזי הוא נכנס לייאוש ולמצב 'נפילה'. לכן, תמיד צריך להחמיא בפרופורציה, להחמיא בצורה נכונה ואמיתית.

גם בחיי עם, חייבת להיות גישה של דימוי עצמי גבוה והכרה – ובוודאי כ'עם סגולה' שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, לא יכול להיות מצב של ערך עצמי נמוך ואפילו 'ענווה' מזוייפת.

מסופר על ר' הִירש מאוֹפּוֹצ'נוֹ שפגש יהודי אחר. שאל אותו ר' הירש: "האם חסיד אתה?" השיב לו האיש: "הלוואי ואזכה להיות אדם פשוט".

אמר על כך ר' הירש: "בצעירותי, כשהייתי עוד נוסע אל החוזה מלובלין, רציתי להיות כמו הבעל שם טוב. ואתה, אם כל בקשתך היא להיות איש פשוט, הרי אפילו לזה לא תגיע".

נכדו של ר' צבי הירש, ר' יחיאל משה, המחיש את הדברים באמצעות הסיפור הבא: לפני מותו ציווה מלך פרוסיה לבנו כי תמיד ינהל מלחמות עם המדינות השכנות. אמר הבן: "פרוסיה גדולה ורחבה היא, ודי לי בה".
השיב לו אביו: "אם לא תשאף ליותר מכך, גם פרוסיה לא תישאר בידיך".

הרב זקס זצ"ל, רבה הראשי של אנגליה, אומר שעוונה אמיתית אינה הערכה עצמית נמוכה, אלא ההבנה שהאדם הוא חלק ממשהו גדול ולא הכל סובב סביבו. כך הוא מסביר את השתיקה של משה בפרשה הקודמת כשאהרון ומרים דיברו 'מאחורי גבו' והתורה מגיבה – "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". זה אותו משה שכאשר העם מדברים סרה בהקב"ה, הוא כועס ומגיב בחריפות רבה במספר אירועים לאורך הליכתם במדבר. לעומת זאת כשדיברו 'נגדו', הוא מגלם ענווה אמיתית ומעביר מסר שלא הכל סובב סביבו והוא לא הענין כאן.

מאידך, למותר לציין שמידת הגאווה אינה המלצה ואלטרנטיבה. על דברי המשנה: "אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת" (אבות, פרק א משנה י), אמר הרבי מקוצק:

"אם ישנאו כולם את הרבנות ויעסקו במלאכה בלבד – מי יורה לנו את ההלכות?
אלא כך יש לפרש – גם הרבנות מלאכה ראויה היא. אהוב את המלאכה שברבנות, ושנא את הגאווה והכבוד שבאים אִתה".

גם בימינו, על המנהיגים לגלות דימוי עצמי גבוה כלפי פנים ובוודאי כלפי אומות העולם, ורק אז יבינו וידעו כל יושבי תבל שלא סתם נבחרנו להיות עם סגולה מכל העמים ולחיות חיים של תורה וגדולה בארץ ישראל.

שנזכה!

שבת שלום ומבורך לכל בית הישיבה!