ויהי בנסוע הארון – לפרשת בהעלותך

כידוע, ישנם שני פסוקים בפרשתנו, הנחשבים כספר תורה בפני עצמו, כאשר לפני תחילת שני הפסוקים מופיעה האות נ' בצורה הפוכה וכן בסיום הפסוק השני. תופעת הנו"ן ההפוכה קיימת בכל התנ"ך בעוד שני מקומות. לדעת חז"ל, מי שקבע שכך יהיה בתורה הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו.

ננסה להבין במאמר זה, מדוע שני הפסוקים הללו נחשבים כספר תורה בפני עצמו ומהי המשמעות של הנוני"ם ההפוכים.

שני הפסוקים שגורים על לשוננו, כשאנו מוציאים את ספר התורה לקריאה בתורה –

וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:(לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְקֹוָ֔ק רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל" (פרק י' פסוק ל"ה – ל"ו).

הגמרא במסכת שבת (קט"ו:) מסבירה מה המשמעות של שני הנוני"ם ההפוכים ולדעתה היא באה לומר, שאין פסוקים אלו שייכים כאן אלא מקומם היה בתחילת ספר במדבר. ומדוע נאמרו כאן? כדי לנתק את 'סיפור המתאוננים' הנחשבת כפורענות, מ'הבריחה' של עם-ישראל אחרי מתן תורה שגם היא נחשבת כפורענות. וזה לשון הגמרא שם –

"תנו רבנן: ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה".

הגמרא בהמשך העמוד אומרת מדוע אין מקומה כאן ומדוע נכתבה בכל אופן כאן –

"רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן? – כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.!! פורענות שנייה מאי היא? – ויהי העם כמתאננים.!! פורענות ראשונה –"ויסעו מהר ה' " ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה'…".

מרחיב ומפרט רבי חייא במדרש, מדוע נחשבת נסיעתם ל'בריחה' מעם ה' – משום שכל יום שנשארו שם, למדו על עוד מצוות ונכנסו ללחץ מהעול שצפוי להם ולכן ברחו 'כתינוק הבורח מבית הספר'. וכדי להפריד בין הדברים, נכנסה פרשת "ויהי בנסוע הארון", וזה לשון המדרש –

"…ולמה נכתבה כאן, מפני שכתוב למעלה 'ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים'… לא אמר להן לנסוע אלא מהלך יום אחד ונסעו לעצמן מהלך שלשת ימים בורחים מהר סיני, מפני שעשו שם ארבעים יום היה נותן להן מצוות בכל יום, וכשאמר להן לנסוע משם הלכו מהלך שלשת ימים ביום אחד, כתינוק שיצא מבית תלמודו ורץ שלש פסיעות כאחת, אף על פי כן לא עזבם הקדוש ברוך הוא אלא וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים (שם) וקשה לפני המקום שעשו כך, אלא שאמר היאך אכתוב צרה אחר צרה, לאו, אלא כתב ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים  ואחר כך ויהי בנסוע הארון".

ישנה דעה נוספת בגמרא וזו דעת רבי, המסבירה ששני הסימנים ההפוכים באים לומר כפי שפתחנו את מאמרנו, ששני פסוקים אלו נחשבים כספר תורה בפני עצמו, וזה לשון הגמרא שם –

"רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: חצבה עמודיה שבעה – אלו שבעה ספרי תורה. כמאן – כרבי".

במדרש אגדה מרחיבים קצת את דעת רבי ודורשים על כך, שבעצם יש יותר מחמשה חומשי תורה – שבעה חומשי תורה – בגלל שני הפסוקים האלו שהם יחידה בפני עצמה, דהיינו: מתחילת במדבר ספר אחד ; שני הפסוקים ספר אחד ; ומשם עד סוף במדבר ספר שלישי ; ועוד ארבעת הספרים האחרים – סך הכל שבעה ספרים.

הלכה היא, שספר תורה שבלה, אם יש שמונים וחמשה פסוקים שנשארו בספר, כמניין האותיות בשני הפסוקים יחד ("ויהי בנסע…ובנחה יאמר") עם שני הנוני"ם ההפוכים הללו – יש בו קדושה ומטמא את הידיים ומצילין אותו מפני הדליקה. וזה לשון המדרש –

"ומטעם זה עשה בר קפרא לספר התורה שבעה ספרים, ועל זה דורש חכמות (נשים) בנתה ביתה [חצבה עמודיה שבעה] (משלי ט' א'), אלו שבעה ספרי תורות, ומטעם זה שנינו תורה שבלה אם יש בה ללקוט פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע וגו', מטמא את הידיים".

ולכאורה עלינו להבין כיצד יש 'ספר תורה' שיש בו שני פסוקים אך אין בו שום מצווה?

על כך מתייחס ה'כלי יקר' וזה לשונו –

"וכי יפלא ממך דבר לאמר הרי עיקר התורה למצוותיה ניתנה ובספר זה אין רמז לשום מצוה, אענה אני חלקי ואומר שלמצות פריה ורביה עשה ספר בפני עצמו, כי במצוה זו תלוי קיום העולם וגורם השראת השכינה כמו שאמרו חז"ל (יבמות סד א) כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה בפחות משני אלפים ושני רבבות מישראל הרי שהיו ישראל עשרים ושנים אלף פחות אחד וזה שלא עסק בפריה ורביה נמצא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל. וזו מצוה ראשונה שנצטוה אדם הראשון עליה כי מיד אחר שנאמר (בראשית א כז) ויברא אלהים את האדם וגו' כתיב (שם פסוק כח) ויאמר להם פרו ורבו. כך עשה ספר מיוחד ממצוה זו לומר שהשראת השכינה בישראל צריך עשרים ושנים אלף וממילא ידע כל איש מישראל להיות זהיר במצות פריה ורביה למלאות המספר".

ה'כלי יקר' מחדש, שבעצם בשני פסוקים אלו נמצא קיום העולם במצוות 'פרו ורבו' וזה חידוש נפלא!

הרמב"ן טוען, שאין נראה מתוך הכתוב מה הייתה הפורענות ולאחר שמביא את דברי רש"י ודוחה אותם, מפרש הוא באיזו פורענות מדובר –

"ויהי בנסוע הארון – עשה לו סימן מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו. ולמה כתב כאן, כדי להפסיק בין פורענות לפורענות, כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז א), לשון רש"י. ולא פירש לנו הרב מה הפורענות הזו שהוצרך להפסיק בה, כי לא נזכר כאן בכתוב פורענות קודם ויהי בנסוע הארון" (ועיין שם בדבריו שתוקף את דברי רש"י במילים קשות, שלפירושו אין  טעם וריח, עד כדי כך…).

ממשיך הרמב"ן ומסביר את שיטתו –

"…אבל ענין המדרש הזה מצאו אותו באגדה, שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר, אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות, וזהו 'ויסעו מהר ה', שהיה מחשבתם להסיע עצמן משם מפני שהוא הר ה', וזהו פורענות ראשונה. והפסיק, שלא יהיו שלש פורעניות סמוכות זו לזו ונמצאו מוחזקים בפורענות. וקרא החטא "פורענות" אף על פי שלא אירע להם ממנו פורענות. ושמא אלמלא חטאם זה היה מכניסם לארץ מיד".

בהמשך הבנת פשט הפסוקים, חז"ל מקשים על הפסוקים, שהרי משמע שהנסיעה הייתה 'על פי משה', שנאמר 'ויהי בנסוע הארון ויאמר משה' – ומצד שני הרי כתוב 'על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו' ולא על פי משה, ועל כך עונה המדרש במשל –

"וכי היאך אפשר לקיים כל הכתובים הללו? משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו הרי אני ישן לי עד שתעירני משנתי, כך אמר המקום למשה אין אנו הולכין עד שתאמר לנו הלכו".

במילים פשוטות, רק אחרי שמשה החליט שנוסעים, הוביל הקב"ה בבטחה על ידי הענן את עם ישראל, וזה מתכתב עם המשך הכתוב –

"וינסו משנאיך מפניך" – בשעה שפניך עמנו הם נסים וכן הוא אומר אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה (שמות לג, טו)".

וכן אומר ה'תרגום יונתן' (מובא ב'כתר יונתן') ומוסיף שרק אחרי שמשה ביקש רחמים בתפילתו, נסע הארון על ידי ה' –

"ויהי כאשר היה מבקש [רצה] לִנסוע הארון, היה הענן מִתקפל ועומד ולא היה נוסע עד שמשה היה עומד בתפילה מִתפלל ומבקש רחמים מִן לפני ד' וכך אמר הִתגלה עתה מאמרו של ד' בחוזק רוגזך ויפוצו [ויתפזרו] בעלי שׂונאיהם [אויביהם] של עמך ולא יהיו לשׂונאיהם רגל לעמוד לפניך…".

בשני סוגי מצבים היתה תפילתו של משה – כאשר האויב רק נמצא בשטחי כינוס לצאת להילחם בישראל, והמצב היותר קשה כבר כשהוא בדרך לפגוע בעם ישראל. כך מפרש בעל 'בכור שור' –

"קומה ה' ויפוצו אויביך. אם נתאספו לבא לקראת ישראל ולארוב להם; יפוצו אויביך, ולא ימצא בם שנים יחד. אם יבואו ינגפו וינסו, ולא תהיה להם תקומה, וזו היא "תפילת הדרך".

וזה המובן של המילים "קומה ה' " – אומר ה'אבן עזרא' – בלשון בני אדם –

"קומה ה' כדרך בני אדם לעמוד להילחם. וטעם ויפוצו – כאשר יראו שקמת לעשות מלחמה, מיד יפוצו אויבך".

לדעת הרא"ש, הפורענות הייתה ממשית לאחר שחששו שיפילו עליהם עוד מצוות –

"כתינוק הבורח מבית הספר, כך עשו ישראל אמרו שמא רוצה להרבות לנו תורה אחרת. מה עשו חזרו לאחוריהם שמנה מסעות והקב"ה נפרע מהם ומתו מהם הרבה וזהו הפורענו' שכתב מורה צדק להפסיק בין פורענות לפורענות".

ה'ריקאנטי' מפרש בצורה מיוחדת על פי גימטריה לפי חשבונו –

"בנס"ע בגמטרי"א יעקב, ועל כן הנו"ן הפוכה, כאדם הכורע על ברכיו לפני המלך ומבקש ממנו צרכיו, וכן צורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד".

לסיום, שמעתי לפני מספר שנים את הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, מי שהיה הרב הראשי לישראל, שהסביר בצורה נפלאה, ששני פסוקים אלו מקיפים את כל ההיסטוריה של עם ישראל. "ויהי בנסוע הארון" – כשעם-ישראל נוסע בגלותו הארוכה, עיקר ההתמודדות שלו היא הסכנות הפיזיות. לכן, משה רבנו נושא תפילה "ויפוצו אויבך" שמי שאויב את עם ישראל אויב את הקב"ה. "וינוסו משנאיך מפניך ובנחה יאמר" – כשעם ישראל יגיע למנוחה ולנחלה וינוח מאויביו, עיקר תפילתו של משה רבנו "שובה ה' רבבות אלפי ישראל", כלומר – משה מתפלל שעם ישראל ישוב לקב"ה ומצבו הרוחני של עם ישראל יהיה בדרגה טובה.

אין ספק, שבימים אלו של מחלוקת קשה בעם, תפילה זו נחוצה ביותר וכשעם ישראל יחזור למקורותיו, ממילא השלום והשלווה ישרו בתוכנו ואז גם כל אויבינו ינוסו מפנינו.

שבת שלום לכל בית הישיבה!