גירסא להדפסה

השבת יתחיל עם-ישראל בכל רחבי תבל לקרוא את ספר 'במדבר', שנקרא כך על שהוא עוסק במסע בני-ישראל במדבר. הפרשה הראשונה, 'במדבר', נקראת תמיד סמוך ליום חגה של ירושלים. אפשר אולי לחשוב שאך מקרה הוא, אולם אנו מאמינים בני מאמינים, שקורא הדורות מראש ידע שאכן כך יקרה.

ברם, אם בכל פרשה אפשר לדרוש ולמצוא קשר לאירועים החלים באותו שבוע, לפניו או אחריו, הרי מה הקשר בין המדבר לירושלים?

בסייעתא דשמיא יגענו ומצאנו, שיש קשר עמוק ומהותי בין המדבר לירושלים. נתחיל עם המיקום הגיאוגרפי של ירושלים. משורר תהילים, דוד מלך ישראל, ייחס למציאות הגיאוגרפית של ירושלים תובנות רוחניות והוא הביע זאת בכמה מזמורי תהילים. דוד המלך ראה בירושלים ארמונו של מלך מלכי המלכים, ומיקומה של ירושלים וצורתה הטופוגרפית היוו עבורו ביטוי לכל מהותה של עיר המלוכה. ירושלים היא אמנם עיר-ואם בישראל, אבל כל המציאות שלה היא  רוחנית. הטבע שלה משמש תפאורה ותורם ומשלים להיותה עיר האלוקים ודוד המלך משורר תהילים הצליח בפסוק אחד לבטא זאת נפלא –

"יְֽרוּשָׁלִַ֗ם הָרִים֘ סָבִ֪יב לָ֥הּ -וה' סָבִ֣יב לְעַמּ֑וֹ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם" (קכ"ה, ב').

כפי שההרים סביב ירושלים יוצרים לה טבעת הגנה מפני כל אויב ומבקשי רעתה, כן הקב"ה מקיף את ירושלים בהשגחה ובהגנה עליה.

במאמר זה אנו רוצים לציין עוד איפיון גיאוגרפי, שלעניות דעתנו איננו רק דבר פיזי אלא יש לו משמעות רוחנית.

בעקבות דברי דוד המלך על ההרים שמקיפים את ירושלים אנו מוצאים פן נוסף וחשוב במיקומה של ירושלים וזה הקשר של ירושלים למדבר. המפגש עם המדבר נמצא בנקודה המערבית של ירושלים, במדרונות המזרחיים של הר הזיתים. קירבה זו למדבר מתאפיינת במיעוט גשמים באזור וצמחיה שגדלה בדרך כלל במדבר.

אמנם ארץ ישראל בכללה, מאופיינת בכך שהיא תלויה במטר השמים כפי שהתורה מעידה על כך:

 "כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־ מָּֽיִם אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה" (דברים י"א).

אין ספק שקרבתה של ירושלים למדבר יוצר מצב של תלות בגשמים יותר מכל מקום אחר בארץ ישראל ועל כן מבטיח לנו הקב"ה השגחה מיוחדת, כנאמר שם בפסוקים לעיל באותה נשימה. אם ארץ ישראל כולה נמצאת תחת השגחה אלוקית מיוחדת, הרי ירושלים עיר מלוכה על אחת כמה וכמה.

כפי שאנו מכירים בהתנהלות של משפחה, ככל שהאחריות והקשר עמוק יותר כן ההשגחה יותר מורגשת, כי היא מבטאת אהבה עמוקה ופנימית בין הצדדים וככל שמי שמשגיחים עליו זקוק יותר לכך, כך הקשר הפנימי גדול יותר. עצם המציאות שעיני הקב"ה עלינו כל השנה, זה אומר כמה חשובים אנו לפניו. ירושלים, בהיותה צמודה למדבר, זוכה להשגחה אלוקית גדולה יותר וכפי שאמרנו לא רק בהיבט הגשמי אלא בהיבט הרוחני להיותה עיר האלוקים.

בדידותה של ירושלים המוקפת הרים ומתחברת למדבר, מצוינת בעוד נתון טופוגרפי מיוחד. בניגוד לערי בירה רבים אחרים בעולם ולערים מרכזיות, ירושלים איננה קרובה לים. אם נתבונן, כמעט כל הערים החשובות בעולם סמוכות או שוכנות בקרבת נמל ימי כלשהו. הקרבה לים יוצרת עוגן כלכלי לתושבי העיר. אך ירושלים נבחרה להיות עיר האלוקים, משום שכל-כולה מחוברת לקב"ה ולא לגיאוגרפיה גשמית ובכך ייחודה.

על כן, נחמת הקב"ה לארץ ישראל ככלל ולירושלים בפרט, שישים את המדבר שלה כגן עדן  –

"כי נחם ה' ציון נחם כל חורבותיה ישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה" (ישעיה נ"א, ג').

נמצאים אנו קרוב לחג השבועות וכידוע הקב"ה לא המתין לכניסת עם ישראל לארץ ישראל כדי לתת להם את התורה. הקב"ה החליט דווקא לתת להם את התורה במדבר סיני. מדוע לא המתין עד הכניסה לארץ? כנראה משום שהמדבר הוא מקום ניטרלי, נחשב כמקום הפקר ולא שייך לאף אחד. המדבר הוא מקום מסוכן, שאין בו מספיק מים וחיות רעות שולטות בו ועל כן אך טבעי שהקב"ה בחר במדבר, משום שכדי לקבל את התורה צריך לבוא בלי אג'נדה, ללא עקרונות או הרגלים של מסורת. המדבר הוא נייטרלי – אתה יכול לבנות בו ארמון ואתה יכול לבנות בו אוהל. אין כללים קודמים ואין מחויבות למקום – ועל כן אפשר להנחיל  תורה מחדש.

וזהו לשון הילקוט שמעוני (פרשת בשלח) –

"למה לא הביאן הקדוש ברוך הוא בפשוטה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, אם מכניס אני את ישראל בפשוטה מיד הם מחזיקין איש בשדהו ובכרמו ובטלין מן התורה, אלא הרי אני מקיפן במדבר ארבעים שנה כדי שיאכלו את המן ושותין מי באר והתורה נבללת בגופן, מכאן היה ר"ש בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן".

לפי דברי המדרש בילקוט, הסיבה לכל המהלך המסובך הזה של הליכה במדבר ולא הליכה פשוטה לארץ ישראל מיד, כדי שתורת ישראל תהיה מוטעמת בתוך העם וזה אפשרי רק במדבר כשכל חייהם הגשמיים הם מתנות שמים כמו המן, השליו והבאר, כי ברגע שיבואו לארץ הרי יהיו עסוקים במצוות ישוב הארץ והתורה תהיה כדבר חיצוני, אבל תהליך ההכשרה במדבר איפשר להם להפנים את התורה בתוכם ממש. אפשר להוסיף עוד, שטרם הכניסה לארץ הייתה חשיבות עצומה שיבואו כבר עם 'סדר-יום' יהודי-הלכתי, עם אג'נדה של תורה, המנחה ומדריכה אותם בכניסתם לארץ. ההכנה במדבר והתגבשות העם סביב ערכי התורה הייתה הכרחית לפני שבאים למקום ישוב בארץ ישראל.

המילה 'מדבר' אצל אומות העולם מזכירה להם מקום חסר תקווה, שהקושי בו גדול מהיכולת לשרוד בו. אולם אצל עם-ישראל, למרות הקושי הפיזי מדבר-סיני הוא מקום היווצרותו של עם ישראל כעם התורה. בסיס האמונה ובסיס התרבות וההוויה היהודית נולדו ונוצרו במדבר. "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" הייתה התקופה אולי הטובה ביותר לעמנו. לחם מן השמים, שליו, באר מים, שכינה באוהל מועד ובמשכן. המדבר וירושלים מבטאים את הצד הרוחני של החיים.

נמצאנו למדים פירוש חדש לדברי הנביא ירמיהו (פרק ב'), בדברי השבח של 'לכתך אחרי במדבר'. אמירה זו של הנביא מתחילה בקריאה לירושלים –

"הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵי֙ יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה".

לכאורה, מדוע הנביא מחבר בין ירושלים לבין העבר הרחוק? אלא לפי שאמרנו היתה בדברי הנביא תוכחה ותזכורת שירושלים שונה מכל מקום ולמעשה צריך לראותה כהמשך למה שקרה במדבר, שם בעצם נכרתה ברית בין עם ישראל לקב"ה, ברית שאין עם-ישראל עם ככל העמים, אלא הוא נולד במדבר ובסיס האמונה שלו נוצר במדבר.

אין להתפלא איפוא, שכאשר הנביא מביע את אכזבתו מעם-ישראל, הוא מזכיר את המדבר כמקום מקלט מפני השחיתות השלטונית שהייתה בירושלים, והמדבר שהוא סמוך לירושלים הוא אנטיתזה לחיי שחיתות –

"מִֽי־יִתְּנֵ֣נִי בַמִּדְבָּ֗ר מְלוֹן֙ אֹֽרְחִ֔ים וְאֶֽעֶזְבָה֙ אֶת־עַמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה מֵֽאִתָּ֑ם כִּ֤י כֻלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים עֲצֶ֖רֶת בֹּגְדִֽים" (ירמיהו ט', א').

ירמיהו בוכה על המקום הנקי מבחינה רוחנית ועל כן חולם להגיע למדבר ואל ההרים ושם לבכות על המצב –

"עַל־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד־בְּהֵמָ֔ה נָדְד֖וּ הָלָֽכוּ".

בשיא השיאים של ה'ייאוש' מעם ישראל מכריז הנביא ירמיהו, שהתיקון של ירושלים שהיא תיהפך בעצמה למדבר וחלילה תשמש למעונם של תנים.

"וְנָתַתִּ֧י אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֖י יוֹשֵֽׁב".

ונסיים בסיפור חסידי-קלאסי, הנותן זווית אחרת להגדרת ה'מדבר'.

אחד החסידים שאל את רבי שלום-דובער האדמו"ר מחב"ד: "רבי, מהו חסיד?".

השיב לו הרבי: "חסיד הוא פנסאי – האיש שהולך ברחובות ותפקידו להסתובב בחוצות העיר עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש כדי להדליק את פנסי העיר". והוסיף הרבי: "זהו חסיד. הוא מתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, אך הוא יודע שהאש אינה שלו. תפקידו הוא להשתמש באש זו כדי להדליק את הפנסים".

שאל החסיד: "ומה אם הפנס נמצא במדבר שמם? האם גם אז יש לטרוח כדי להדליק אותו?". השיב לו הרבי: "כן. יש להדליק את הפנס, כדי שיראו שזהו מדבר שמם. וה'מדבר' אף הוא יתבייש בפני הפנס". "ואם הפנס נמצא בים?" – לא הרפה החסיד. "יש לפשוט את הבגדים, לקפוץ לים ולהדליק את הפנס" – השיב הרבי.

והסביר הרבי: "תפקידו של חסיד הוא לדאוג לטובת הזולת. לפיכך, עליו להסתובב ברחובות ולהדליק את ה'פנסים' – נשמותיהם של יהודים נוספים. יחד עם זאת, אין לו להתגאות במעשיו כי 'האש אינה שלו', כל יהודי הוא פנס בעצם; תפקידו של החסיד הוא רק לגלות זאת בלבו של היהודי, ואז הפנס יבער מעצמו, ללא צורך בסיוע של ה'פנסאי'…ה'מדבר' וה'ים' מייצגים שני סוגים של יהודים – ה'מדבר' מייצג יהודי במצב נמוך כל-כך, שהוא מכונה בשם 'מדבר', מקום שומם. גם בו יש להדליק את הפנס. ה'ים' מסמל יהודי במצב הפוך לחלוטין: הוא לומד תורה, אך התורה לא השפיעה עליו. הלימוד הוא רק מן השפה ולחוץ. כאשר באים להשפיע על יהודי כזה, יש "לפשוט את הלבושים": אי-אפשר לדבר אליו באמצעים סטנדרטיים; יש לדבר אליו לעצמותו, לעצם היהודי, ורק כך ניתן להשפיע עליו…וזהו החסיד….".

ירושלים היא 'הפנס' של העולם היא סמוכה למדבר כי עליה להאיר את המדבר הרוחני של העולם, היא מוקפת הרים  המתנשאים כלפי מעלה כי גם את המתנשאים והחשובים והטובים  שבעולם צריך להאיר באור האמונה והתורה .

נתפלל לבורא עולם, שבשנת ה-53 לשחרורה של ירושלים, שהיא "אורו של עולם", נזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון ויתקיימו בנו דברי הנביא ישעיהו –

"וּפְדוּיֵ֨י יְקֹוָ֜ק יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה" (ל"ה, י').

שבת שלום ויום ירושלים שמח לכל בית הישיבה !