גירסא להדפסה

אחת האמירות המפורסמות של בלעם הפכו זה מכבר למאפיין העיקרי של עם-ישראל – "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב".

היו וישנם מנהיגים ששיבחו מציאות זו ויש שראו בזה חסרון ובעיה. האם בלעם קבע עובדה שעם ישראל ישכון בדד? האם זו קללה על עמנו שיהיה מבודד או שמא בכלל בירך את עם ישראל?

נראה את הפסוק בשלמותו –

"כִּֽי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן־עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּֽׁב".

במאמרנו זה נביא סקירה של ראשונים ואחרונים, מה התכוון בלעם בנבואתו, שהרי אם התורה מצאה לנכון להביא את דבריו, הרי כוונתה שדבריו דברי אמת ולעניות דעתנו כל מה שאמרו הפרשנים השונים נכנסים בכוונת התורה, וכפי שהגמרא (מגילה ט"ו:) אומרת באירוע אחר לחלוטין –

"מה ראתה אסתר שזימנה את המן?

והגמרא מביאה שתים-עשרה דעות של תנאים ואמוראים מהחשובים ביותר ומספרת הגמרא לאחר מכן, ששאל רבה את אליהו הנביא מה הסיבה האמתית שאסתר זימנה ?וענה לו אליהו כדעת כולם , וכך לשון הגמרא שם:

"…אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה: כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי? – אמר ליה: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי".

ולכן, גם כאן נביא דעות שונות בכוונת הפסוק המיוחד הזה – "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". אבל נאמר מראש שהתורה מתכוונת לכל הפירושים .

לדעת התרגום יונתן, שני חלקי הפסוק חד הם! בגלל האבות והאימהות הקדושים של עמנו, שהם שורש הזכיות שלנו, עם ישראל ינחל את העולם היות ש – "ובגוים לא יתחשב" – לא נוהג כמנהגם. וזה לשונו:

"ואמר בִלעם הרשע מִסתכל אני בעם הזה שהם מונהגים בזכות אבותיהם הצדיקים שמשולים להרים ובִזכות אִמותיהם שמשולות לגבעות הנה העם לבדם עתידים לִנחול העולם בשביל שׁבמִנהגי הגוים לא מונהגים" (כתר יונתן במדבר, כ"ג, ט').

רש"י בפירושו הראשון מקבל את הסברם של תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בקבעו 'כתרגומו'. ברם, בפירושו השני מפרש בכיוון שונה לחלוטין ונוטה למה שהיום מקובל לייחס למשפט זה, שעם ישראל בעצם מבודד בין האומות והעולם לא שותף עמו לשמחתו. נראה את לשונו של רש"י:

"…דבר אחר: כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם, שנאמר (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו. וכשהאומות בטובה, הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזהו, ובגוים לא יתחשב".

רש"י מביא פירוש נוסף על פי התרגום, שבדברי בלעם ישנה הבטחה אלוקית לנצחיות האומה הישראלית וזה בזכות האבות והאימהות, ונראה את לשונו:

"הן עם לבדד ישכון – הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד, ובגוים לא יתחשב – …לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות, שנאמר (ירמיה ל, יא) כי אעשה כלה בכל הגויים וגו' אינן נמנין עם השאר".

נכדו של רש"י, הרשב"ם, אומר שלמעשה בלעם לא קללם, מפני שראה שאין בהם נישואי תערובת ולא מעורבים בשאר האומות ועוד שבני ישראל רבים הם בזכות הילודה הגבוהה ולכן הקב"ה יחוס עליהם כי הם עם רב –

"כי מראש צורים אראנו – מפרש הטעם למה לא זעם אותם הקב"ה  ולמה אינו חפץ לקללם. שהרי מראש צורים שאני עומד עכשיו אני רואה אותם, ומראש הגבעה אני רואה כי לבדם הם ואין שאר אומות מתחשבין ומעורבין עמהם. וגם יש בהם בנים קטנים שאין להם מניין. כי לא נמנו כי אם מבן עשרים שנה ומעלה, נמצא [מספרם] יותר ויותר, כי מי מנה עפר יעקב לכך אינו חפץ לקללם, כדכתיב בנינוה 'ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו,' אם הגדולים חטאו, הקטנים מה חטאו".

רבי אברהם אבן-עזרא רואה בדברי בלעם סגולה מיוחדת, שעם ישראל לא יתנתק מתרבותו וממסורת אבותיו כפי שקרה אצל אומות אחרות –

"…כי ראה בחכמתו שתעמוד זאת האומה לבדה, ולא תתערב עם אחרת מתגברת עליה לעזוב תורתו כאשר עשו כל האומות".

גישה מעניינת מאוד ליתרון שיש בלהיות 'בדד' כותב רבי יוסף בכור שור[=הריב"ש מבעלי התוס'], משום שזו תוצאה של מי שאינו מפחד מאף אחד – לא אכפת לו ולא יפריע לו שאין לו חברה – "לבדד ישכון, כלומר לבטח ישכון כמו "בטח בדד עין יעקב דמי שאינו ירא כלום יושב בדד ואינו צריך חבורה".

הרמב"ן סובר, שבלעם שם את נקודת הבדידות של עם ישראל, מתוך שאין מכנה משותף בין תרבות אומות העולם לבין עם ישראל, מה שאין כן בין האומות לבין עצמם שיש ביניהם קשר תרבותי –

"אמר מראש צורים ומן הגבעות אני מביט ורואה אותו כי ישכון לבדו, ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת, אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם".

מוסיף הרמב"ן, שעם ישראל נושא את שמות אבותיו לדורי דורות עם כל המשמעות שהשם הזה מחייב, כפי שאדם שיש לו יחוס מיוחד מזכירים לו את שם אבותיו –

"וישכון בדד בשם יעקב וישראל…כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם, לאמר שהם עם לבדד ושמות נאות להם מאבותם…והכוונה לומר, כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו, כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב, והוא יהיה לראש לעולם ואין אומה שתתגבר עליו, ולא שיטפל הוא אליהם".

רבי חזקיה מנוח בספרו ה'חזקוני' מדגיש, שכל ההבטחה האלוקית על ידי בלעם היא שעם ישראל ישכון בדד לבטח רק בארץ ישראל ואין כאן הבטחה אלוקית לזמן הגלות –

"…שהם לבדם שוכנים ואין שום אומה יכולה להם שהרי בוראם הבטיחם להושיבם לבטח כדכתיב וישבתם לבטח עליה, וישבתם לבטח בארצכם".

מרתקים דברי רבנו בחיי, שכל מה שאמר בלעם היה מתוך בקיאותו בחכמת המזלות והכוכבים ומתוך חכמתן הגדולה ראה וחזה בהם את עתיד עם ישראל, שישכנו בדד ולא ימירו את אמונתם ודתם, וזה לשונו:

"..ועל דרך החכמה – 'צורים' הם שבעה כוכבי לכת, 'גבעות' אלו י"ב מזלות, והמשיל הכוכבים שהם קבועים בגלגל לצורים הקבועים בארץ, כי כשם שאבני הבנין לשוכני בתי חומר נגזרים מן הצורים, כן בניני העולם השפל הזה והפעולות שבו נגזרות ובאות מן הכוכבים, והמשיל הגלגל לראש שהוא תחלת הגוף ועליונו כן הגלגל תחלת הסבות וראשית הפעולות בכח הבורא וגזרתו. והאיש הזה הקוסם לא היה לו חלק באלוקי ישראל אבל היה לו חלק הכוכבים והמזלות, ומתוך חכמתו הגדולה בחכמת התכונה היה רואה במשפטי הכוכבים ובחכמת המזלות המעלה הגדולה אשר ישראל מעותדים לה לעתיד שישכנו לבדד ולא יתערבו בגוים ולא ימירו כבוד אמונתם באמונה אחרת, וזהו שאמר 'הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב'…".

לדעת האלשיך הקדוש, הכוונה בדברי בלעם ש'בגוים לא יתחשב' –

"… כי אם יאמרו כמה אומות בעולם, יאמרו שבעים אומות וישראל, ולא יאמרו אחד ושבעים כי לא יתייחד אתם בחשבון. ואין זה רק שכל אומה עליה שר והם שבעים שרים, אך ישראל הוא יתברך מלכם. ואיך יבואו עם ה' במספר עם אומות השרים…והנה אין כל זה להם אלא להיותם חלק אלוה ממעל, ואיך תחול ארירה או זעימה בהם חלילה…".

דברים מיוחדים כתב רבי פינחס ב"ר צבי הירש הלוי הורוויץ. בעל ספר 'פנים יפות', בדבריו הוא מייחס את דברי בלעם לדין העתידי של האומות –

"…יש לפרש ע"פ מה שאחז"ל (ר"ה ח', ב') ישראל ועממין נכנסין לדין ישראל נכנסין תחילה ואח"כ עממין, ואמרו הטעם מקמי דליפוש חרון אף, ואמר שא"א להגביר ולהזכיר הדין על ישראל, שהרי הקדוש ברוך הוא רוצה בזכותן ודן אותם בתחילה לבדד ואח"כ דן את העמים בחשבון עוונותיהם, וכיון שכבר יצאו ישראל זכאים אינם באים בחשבון שאר האומות, והיינו ובגוים לא יתחשב".

ובפירוש נוסף מעניין כותב בעל 'פנים יפות', שעם ישראל הוא מיוחד בזה שלא מחפש חסרונות אצל אומות העולם, אלא יש לו עין טובה, וזה לשונו:

"ע"פ פשוטו יש לפרש ע"פ משחז"ל [אבות פ"ד מכ"א] – הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, וכבר כתבנו שהם שלשה מדות בבלעם והפוכם בתלמידיו של אברהם אבינו, ואמר 'הן עם לבדד ישכון' שאינם עין רע בשל אחרים אלא הם יושבים לבדד בפני עצמם, ואינם חושבים ברעות הגויים והיפך הוא שהיו מקריבים בחג ע' פרים בשביל האומות, ואמר 'מי מנה עפר יעקב' הוא מיעוט הכבוד, כמ"ש [בראשית יח, כז] 'ואנכי עפר ואפר', ואמר 'מספר רובע ישראל' שהוא שאינם מתאווים בזנות כמו שפירש"י, והיינו דאמר 'מראש צורים' שהוא אברהם אבינו שהוא תיקן מדות אלו, ואמר ע"ז 'תמות נפשי מות ישרים', מפני שהוא היה בו כל המדות האלה והיינו המוציאין את האדם מן העולם".

הרש"ר הירש, אחרי שמסביר שהראיה ממקום גבוה מאפשרת ראיה רחבה יותר של כל התמונה, כך גם בראיה בטווח של שנים מבחינת ההיסטוריה מבינים דברים אחרת –

"…מנקודת תצפית גבוהה הדבר נראה קרוב, ממקום נמוך עדיין הוא נראה רחוק. כדרך שמקומות מרוחקים מתקרבים זה אל זה לעיני הצופה ממרום, כן הדבר גם בזמנים. המתבונן בהיסטוריה – תוך כדי התעלות על תקופתו – סוקר מאות שנים בסקירה אחת, אולם כשהצופה עומד על קרקע המציאות של ההווה, הרי המאורעות נראים מרוחקים זה מזה. …הוא אומר: אני רואה את העם הזה, והנה עתיד הוא להשיג את חזון ייעודו; הדבר לא יהיה בעתיד הקרוב, אך במסגרת התפתחות העתים העתיד איננו רחוק".

ולכן רואה בלעם כיצד יתנהלו החיים בארץ ישראל כשנהיה עצמאיים –

"הן עם לבדד ישכן וגו'. הוא יחיה בארצו הגדורה בגבולותיה ולא ירבה קשרים עם עמים אחרים. הוא יקיים את תפקידו 'הפנימי' הלאומי כ'עם' בעל חברה לאומית, והוא לא יבקש את גדולתו כ'גוי' בין גוים, כ'גוף' לאומי המרשים בכוחו ובגבורתו".

להערכתי, אין הכוונה שמדינת ישראל העתידית לא תנהל חיים מדיניים עם אחרים, אלא כוונתו שמבחינה תרבותית נהיה גוף שעומד על רגליו ולא יצטרך את האישור של עמים אחרים.

ונחתום את הבאת הדעות השונות בדבריו האקטואליים של הנצי"ב מוולוז'ין בספרו 'העמק דבר', אשר דוחה את השקפת העולם שקיימת עד היום, שאם נהיה חלק מתרבות אומות העולם יעריכו אותנו יותר ויאהבו אותנו יותר, ואדרבה – בדיוק להיפך! וזה לשונו:

"מזה אשר הן עם לבדד ישכון. לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם, אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד. ואינו מתערב עמהם ישכון. במנוחה ובכבוד, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו ואין איש מתחרה עמו:' ובגוים' – כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם: 'לא יתחשב' – אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם".

הנצי"ב מביא מספר מאמרי חז"ל בגמרא, שתומכים את ההשקפה שככל שמתקרבים לאומות העולם להיות חלק מתרבותם התוצאה הפוכה –

"וכדאיתא בסנהדרין דף ק"ד א' אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב עכשיו איכה ישבה בדד, פירוש רצוני היה שיהיו בדד שלא יתערבו עם אומות העולם אז יהיו בטח, עכשיו שתשוקתם היה להשתוות עם אומות העולם נעשו בדד מהם, ואין אומה מחשב אותם להתערב עמם, ובפסחים דף קי"ח ב' בזר עמים קרבות יחפצו, מי גרם להם לישראל שיתפזרו בין אומות העולם קריבות שהיו חפצין בהם, ובשמות רבה פרשה א', שישראל בגלות מצרים מנעו מן המילה אמרו נהיה כמצרים, מה עשה הקדוש ברוך הוא הפך לבם לשנוא עמו, פירוש שהן חשבו אשר מאחר שהם בגלות ראוי שלא להיות נבדל מהם, ונעשה להיפך שמצרים בדלו עצמם מישראל".

שנזכה אי"ה לתפילה – "שומר גוי אחד, שמור שארית עם אחד, ואל יאבד גוי אחד, המייחדים שמך ה' אלוקינו ה' אחד"!

שבת שלום לכל בית הישיבה!