הזדהות משרד החינוך 
שורות אלו נכתבות מיד אחרי חזרתי מהישוב טלמון, לשם הובאה מיטתו של גילעד שעאר הי"ד אחד משלשת הנערים שנרצחו בדם קר על ידי מרצחים בני עוולה מתנועת החמאס.
ההלם גדול מנשוא. כל עם ישראל התפלל וקיווה לראות את הבנים שבים הביתה בריאים ושלמים , אע"פ שמבחינה ריאלית כל יום שחלף הגביר ועורר את החשש לסוף טרגי וכפי שאכן קרה לדאבון לבנו.
עומדים אנו מול עוצמת ההורים הכואבים אשר במשך 18 יום מאז החטיפה, המשיכו בחיים של אמונה אדירה, וגם בשעת בשורת האיוב שהתבשרו, הלב נשבר אך הרוח נשארה איתנה.
אנחנו עומדים ושואלים – מנין הכח הזה? מנין הגבורה הזו?
בפרשת השבוע שנקרא השבת מהדהדים דברי בלעם "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" [במדבר פרק כג פסוק ט]. נמצא אולי הסבר בדברי רש"י להתנהגות האצילית של ההורים – "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות". מה שראה בלעם הוא, שעם ישראל שורשיו וגזעו שונים מעמים אחרים. כאשר השורשים חזקים, אזי העץ נראה אחרת לגמרי. ועל זה הוסיף בלעם "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". צורת חיים זו היא אמונה גדולה בנצחיות החיים. קדושת החיים וערכי העם הזה הם יחודיים ואינו יכול לשכון יחד עם תרבות אחרת.
כמובן שהשאלות עדיין עולות וצפות, האכזבה הגדולה מהתוצאה המרה, קשה לעיכול ואין אנו מבינים על מה ולמה שלשה נערים תמימים וישרי דרך נרצחו על לא עוול בכפם? האם יש הסבר מניח את הדעת לכך?
הרש"ר הירש מפרש את הפסוק המיוחד הזה בנבואת בלעם "מראש צורים אראנו " – "מנקודת תצפית גבוהה הדבר נראה קרוב, ממקום נמוך עדיין הוא נראה רחוק. כדרך שמקומות מרוחקים מתקרבים זה אל זה לעיני הצופה ממרום". לפי הסברו של הרב הירש , הרי רק כאשר אדם עומד במקום גבוה, יכול הוא לראות תמונת נוף רחבה וגדולה יותר. הדברים נכונים לא רק מבחינה גאוגרפית, אלא גם בהבנת המאורעות שעוברים עלינו כעם. וכך הם המשך דבריו: "כן הדבר גם בזמנים. המתבונן בהיסטוריה – תוך כדי התעלות על תקופתו – סוקר מאות שנים בסקירה אחת, אולם כשהצופה עומד על קרקע המציאות של ההווה, הרי המאורעות נראים מרוחקים זה מזה…". דבריו של רש"ר הירש נאמרו לכל זמן ולכל תקופה, ואמנם, יש בדבריו מענה ברור לאירועים שאנו עוברים בימינו. אי אפשר להבין פשר אירוע כזה או אחר אלא רק במבט מרוחק של שנים רבות אפשר לעמוד על הבנת התקופה, רק במרחק גדול מהאירועים עצמם. ובהתאם לכך אולי אפשר להבין את דברי הנביא ישעיהו – "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים". גם כאן, מבקש מאתנו הנביא, שכדי לבשר את בשורת הגאולה, נצטרך לעלות על הר גבוה, לאו דווקא מבחינה גאוגרפית, אלא במרחק הזמן נצרך לעלות ולעלות במעלה ההר ההיסטורי עד שנבשר ונתבשר על גאולת ישראל.
מי שמחפש פשר לאירוע סמוך לו, לא תמיד ימצא הסבר מניח את הדעת. רק לאחר שחולפים ימים ושנים ולפעמים עשרות שנים וגם מאות שנים, ניתן להבין את המהלך האלוקי.
נלמד את סיום דבריו של רש"ר הירש בנבואתו של בלעם שזוכים אנו לכך בימינו לתחילת התגשמותם: "הן – עם לבדד ישכן וגו'."אומר הרב הירש ז"ל "הוא יחיה בארצו הגדורה בגבולותיה ולא ירבה קשרים עם עמים אחרים. הוא יקיים את תפקידו "הפנימי" הלאומי כ"עם" בעל חברה לאומית, והוא לא יבקש את גדולתו כ"גוי" בין גוים, כ"גוף" לאומי המרשים בכוחו ובגבורתו."
כמה מתאים לחזור על הפתגם ששאוב כנראה מתוך דברי הרב קוק [עיין אורות התחיה פרק ה'] וחוברה לו מנגינה יוצאת מן הכלל "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה "כמה מועיל לנגן ולשיר לעצמנו את המילים הנכונות הללו ולהדגיש את המילים "עם הנצח "
ההלם גדול מנשוא. כל עם ישראל התפלל וקיווה לראות את הבנים שבים הביתה בריאים ושלמים , אע"פ שמבחינה ריאלית כל יום שחלף הגביר ועורר את החשש לסוף טרגי וכפי שאכן קרה לדאבון לבנו.
עומדים אנו מול עוצמת ההורים הכואבים אשר במשך 18 יום מאז החטיפה, המשיכו בחיים של אמונה אדירה, וגם בשעת בשורת האיוב שהתבשרו, הלב נשבר אך הרוח נשארה איתנה.
אנחנו עומדים ושואלים – מנין הכח הזה? מנין הגבורה הזו?
בפרשת השבוע שנקרא השבת מהדהדים דברי בלעם "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" [במדבר פרק כג פסוק ט]. נמצא אולי הסבר בדברי רש"י להתנהגות האצילית של ההורים – "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות". מה שראה בלעם הוא, שעם ישראל שורשיו וגזעו שונים מעמים אחרים. כאשר השורשים חזקים, אזי העץ נראה אחרת לגמרי. ועל זה הוסיף בלעם "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". צורת חיים זו היא אמונה גדולה בנצחיות החיים. קדושת החיים וערכי העם הזה הם יחודיים ואינו יכול לשכון יחד עם תרבות אחרת.
כמובן שהשאלות עדיין עולות וצפות, האכזבה הגדולה מהתוצאה המרה, קשה לעיכול ואין אנו מבינים על מה ולמה שלשה נערים תמימים וישרי דרך נרצחו על לא עוול בכפם? האם יש הסבר מניח את הדעת לכך?
הרש"ר הירש מפרש את הפסוק המיוחד הזה בנבואת בלעם "מראש צורים אראנו " – "מנקודת תצפית גבוהה הדבר נראה קרוב, ממקום נמוך עדיין הוא נראה רחוק. כדרך שמקומות מרוחקים מתקרבים זה אל זה לעיני הצופה ממרום". לפי הסברו של הרב הירש , הרי רק כאשר אדם עומד במקום גבוה, יכול הוא לראות תמונת נוף רחבה וגדולה יותר. הדברים נכונים לא רק מבחינה גאוגרפית, אלא גם בהבנת המאורעות שעוברים עלינו כעם. וכך הם המשך דבריו: "כן הדבר גם בזמנים. המתבונן בהיסטוריה – תוך כדי התעלות על תקופתו – סוקר מאות שנים בסקירה אחת, אולם כשהצופה עומד על קרקע המציאות של ההווה, הרי המאורעות נראים מרוחקים זה מזה…". דבריו של רש"ר הירש נאמרו לכל זמן ולכל תקופה, ואמנם, יש בדבריו מענה ברור לאירועים שאנו עוברים בימינו. אי אפשר להבין פשר אירוע כזה או אחר אלא רק במבט מרוחק של שנים רבות אפשר לעמוד על הבנת התקופה, רק במרחק גדול מהאירועים עצמם. ובהתאם לכך אולי אפשר להבין את דברי הנביא ישעיהו – "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים". גם כאן, מבקש מאתנו הנביא, שכדי לבשר את בשורת הגאולה, נצטרך לעלות על הר גבוה, לאו דווקא מבחינה גאוגרפית, אלא במרחק הזמן נצרך לעלות ולעלות במעלה ההר ההיסטורי עד שנבשר ונתבשר על גאולת ישראל.
מי שמחפש פשר לאירוע סמוך לו, לא תמיד ימצא הסבר מניח את הדעת. רק לאחר שחולפים ימים ושנים ולפעמים עשרות שנים וגם מאות שנים, ניתן להבין את המהלך האלוקי.
נלמד את סיום דבריו של רש"ר הירש בנבואתו של בלעם שזוכים אנו לכך בימינו לתחילת התגשמותם: "הן – עם לבדד ישכן וגו'."אומר הרב הירש ז"ל "הוא יחיה בארצו הגדורה בגבולותיה ולא ירבה קשרים עם עמים אחרים. הוא יקיים את תפקידו "הפנימי" הלאומי כ"עם" בעל חברה לאומית, והוא לא יבקש את גדולתו כ"גוי" בין גוים, כ"גוף" לאומי המרשים בכוחו ובגבורתו."
כמה מתאים לחזור על הפתגם ששאוב כנראה מתוך דברי הרב קוק [עיין אורות התחיה פרק ה'] וחוברה לו מנגינה יוצאת מן הכלל "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה "כמה מועיל לנגן ולשיר לעצמנו את המילים הנכונות הללו ולהדגיש את המילים "עם הנצח "
נתפלל להקב"ה, שלא יישמע עוד שוד ושבר בארצנו ויתקיים בנו נבואתו הנוספת של בלעם "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". כהסברו של הרב קוק בעולת ראיה שמשכן הוא מסמל את המצב המנוחתי שבין מסע למסע ואוהל לדבר המתנייד וזהו עם ישראל יש בו את היסוד של המשכן את מצב הרוגע שבין אתגר ואתגר בין מסע למסע אבל מאידך יודע הוא גם טלטלה של אוהל גם פיזי וגם טלטלה רוחנית או מורלית . שני המצבים האלו הם בעצם כל ההיסטוריה של עמנו .
שבת שלום ובשורות טובות ישועות ונחמות.
שבת שלום ובשורות טובות ישועות ונחמות.
