השיר שבו אבי מורי ז"ל היה פותח בכל ליל שבת את פרק הזמירות בשולחן השבת,  היה הפיוט "כל מקדש שביעי כראוי לו". פיוט זה, אשר לא ידוע מי מחברו, אבל ידוע ששמו הפרטי היה משה (מרומז בשלשת הבתים הראשונים באות השנייה) וכן ידוע שהיה בן תקופתו של רש"י, משום שפיוט זה מופיע בסדור מחזור ויטרי שנחתם במאה ה-11 ונערך על ידי ר' שמחה בן שמואל ויטרי, תלמידו של רש"י. עד היום, פיוט זה על מנגינתו הישנה והאיטית, גורם לי להתרגשות בכך שהיא מנכיחה את מסורת הדורות בשולחן השבת שלנו. אחת השורות שאבא ז"ל היה שר בהדגשה ומילותיו נחרטו בזיכרוני הן: "כל מקדש שביעי…שכרו הרבה מאד על פי פעלו, איש על מחנהו ואיש על דגלו". יתכן שאבא ז"ל בגישתו הטולרנטית והמכבדת את האחר, רצה לומר, שלכל אדם יש השקפת עולם משלו, יש לו דגל משלו. וכך נהג אבי, מחד התפלל בבית-המדרש של האדמו"ר מראדזין ומאידך היה איש הציונות הדתית בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. "איש על מחנהו ואיש על דגלו".

הפיוט 'כל מקדש שביעי' הפותח את זמרות ליל שבת, מבטא את קדושת שולחן השבת בבית היהודי. ידוע הסיפור של ש"י עגנון 'לעבד נמכר יוסף', על נער יהודי שנמכר לעבד בשנות השמד ת"ח-ת"ט, שמשפחתו זיהתה אותו בעקבות הצטרפותו למנגינה של 'כל מקדש שביעי' כשהוחזר למשפחה יהודית כלשהי.

בפרשת 'במדבר' מוצאים אנו פרק שלם, העוסק בדגלים שהיו לשבטים ובפסוק הפתיחה של הפרק לומדים שזה ציוויו של ה' למשה ולאהרון לתת לכל שבט את דגלו:

"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה וְאֶֽל־אַהֲרֹן לֵאמֹֽר  אִישׁ עַל־דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּ֕גֶד סָבִיב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵד יַחֲנֽוּ".

וכן לפני כן הכתוב אומר:

"וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַֽל־מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל־דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָֽם".

מה חשיבותם של הדגלים ואיך היו נראים?

לדעת הרש"ר הירש, החלוקה לדגלים ולמחנות מטרתה הייתה לתת ביטוי לתכונות ולכוחות של כל שבט ושבט וכך איחוד הכוחות השונים ייתן עצמה כללית, וזה לשונו:

"…נבדוק עתה את טיב המחנות, המחלקים את עם ישראל לקבוצות…כל אחד משלושת השבטים של מחנה יהודה היה ניכר בשתי תכונות. כבר יעקב אבינו בשעת מותו ראה ביהודה את המנהיג הצועד ראש ובידו שבט מושלים ועט מחוקקים. יששכר היה שבט החקלאים, ודעתו הייתה מיושבת לעסוק במדע .זבולון היה שבט הסוחרים; ועל פי האמור בשירת דבורה היו בניו יחד עם זה גם "מושכים בשבט סופר" – עוסקים בספרות. במחנה יהודה, הצועד בראש כמנהיג, נתאחדו אפוא כל היסודות, שהרווחה החומרית והרוחנית של האומה מושתתת עליהם: השרביט והחוק, החקלאות והמדע, המסחר והספרות. הרי כאן שני המניעים החומריים והרוחניים של האומה; הם מאוחדים במחנה הצועד בראש…". וכך הולך ומונה הרש"ר הירש את כוחותיהם ותכונותיהם של השבטים השונים, שיחד מהווים פסיפס נפלא של עמנו (עיין בדבריו הנפלאים במדבר פרק ב' פסוק ל"ד).

נראה להוסיף טעם נוסף, שמטרת הדגלים היא ליצור משמעת וסדר בקרב העם שזה עתה יצא ממצרים ולא היה מורגל בסדר ומשמעת (ועיין מאמרנו לפרשת 'בא' על 'פסח מצרים' בשם ה'משך-חכמה'). כל שבט ידע את מקומו, את סדר הליכתו ותנועתו. עם ישראל היה מחולק לארבע מחנות, שכל מחנה הוביל שבט אחד ובכל מחנה היו שלושה שבטים, שלכל שבט דגל משלו.

וכך כותב רש"י (פרק ב', פסוק ב'):

"באתת – כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו".

אין ספק, שהמשמעת והסדר והארגון היו נחוצים לפני הכניסה לארץ, שזה 'אל"ף-בי"ת' של צבא מסודר וזו גם הסיבה שעשו מנין נוסף לדעת את מספר הלוחמים.

ישנם מדרשים רבים, המפרשים את משמעות הדגלים בעם ישראל בכיוונים שונים. המדרש (במדבר רבה פרשה ב') רואה בדגלים את קדושת ישראל, שכל שבט במקומו וכל אחד מכיר את משפחתו וזה הביא את בלעם לומר 'מה טובו'. וזה לשון המדרש:

"וישא בלעם את עיניו – אלו הם הדגלים. התחיל אומר, מי יכול ליגע בבני אדם אלו מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם, שנאמר (במדבר כ"ד) שוכן לשבטיו. מיכן למדנו, שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל לכך נאמר איש על דגלו".

הדגלים עד היום מסמלים את הלאומיות העצמאית. נושא הדגל אומר, שהוא אדון לגורלו והדגל מסמל את האידאה שלו וזה מה שאומר המדרש (דברים רבה):

"…וכיון שעלו ישראל מן הים, אמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה אותם דגלים דגלים שיהיו מהלכין בטכסיסי מלכים, וכיון שנעשו ישראל דגלים, מהלכין כולם בטכסיס, והלויים מקיפין את הארון…".

אחרי מאתיים ועשר שנות שעבוד וחוסר עצמאות, הדגלים שמשו עבור עם ישראל 'גאוות יחידה', שהם אינם עבדים חסרי-זהות, אלא יש להם שורשים וכפי שטוען המדרש, שסדר הליכתם והדגלים שנשאו עמם חיברו אותם עד אברהם אבינו. העלייה מהים מבטאת את הניתוק מהמצרים וחיבור לעברם.

וזה לשון המדרש שם:

"כשיצאו ישראל ממצרים והיו מהלכין מחנות מחנות, דגלים דגלים, ראה אותם משה ואמ' להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם, היו זכורין שהקב"ה הרבה לכם במצרים, כשם שהבטיח לאברהם אביכם".

וכן נכתב במדרש, שהקב"ה הראה לאברהם את סדר השבטים:

"כשאמר הקב"ה לאברהם "הבט נא השמימה", הראה לו הקב"ה עגלה באמצע, ושתים עשרה מזלות סובבים לה. אמר לו: זה סימן לבניך, שעתידים להיות ארבעה דגלים, שלושה שבטים מכל צד, והארון באמצע" (מדרש הגדול במדבר ב', א').

וכן כותב הרמב"ן – מתי מלך מצרים הבין שבני ישראל עוזבים סופית את ארצו? כשראה את הדגלים הבין, שיצאו לעצמאותם.

וזה מה שנאמר בפסוק "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם" –

"…וזה טעם ובני ישראל יוצאים ביד רמה (פסוק ח), שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכינור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם…" (שמות י"ד, ה').

זה עתה סיימנו לציין מספר שבועות, בהן דגלי ישראל היו בראש כל חוצות, מיום העצמאות ועד יום ירושלים. אחד השירים המפורסמים, המבטאים את שמחת יום העצמאות, הוא שירו של רפאל ספורטה בלחנו של עמנואל עמירן –

"כָל הָאָרֶץ דְגָלִים דְגָלִים, עַם רֹוקֵד גַּלִים גַלִים עַם שָמֵחַ, טַף צֹוהֵל חַג הַּיֹום לְיִשְרָאֵל".

מה מקומם של הדגלים בעם ישראל כיום? האם זה חיקוי לתרבות אומות העולם? האם יש חשיבות לדגל ישראל?

וזאת יש לדעת, שצורת הדגל של מדינת ישראל, שנקבעה לראשונה בקונגרס הציוני הראשון, הייתה לכאורה במקרה, שחיפשו רעיון לדגל שיבטא את הקונגרס ואז הציע דוד וולפסון (היה עוזרו של הרצל ולימים הנשיא השני של ההסתדרות הציונית),  שהדגל יהיה בצבעי הטלית כחול לבן ומאז זוהי דגלה של מדינת ישראל.

הרב סולובייצ'יק, בדרשה שנשא לפני כנס 'המזרחי', התייחס למעמדו ההלכתי של הדגל, לאחר שבאותה שנה בכנס של 'אגודת ישראל' במלון בירושלים היו כאלה שדרשו להוריד את הדגל מעל הגג והיו כאלו שהתנגדו ולכן כפשרה שמו את דגלי המדינות שמהם באו הנציגים לכנס וכך שדגל ישראל יהיה אחד מהם ולא היחידי. הרב הקדיש חלק מדבריו למעמדו ההלכתי של הדגל הישראלי.  אע"פ שהדגלים במדבר היו 'הוראת שעה' ולא 'לדורות', אמר הרב סולובייצ'יק, שיש סעיף אחד בשו"ע (יו"ד סימן שס"ד ס"ד), שאם מצאו ישראל הרוג, יקברהו כמו שהוא בלי תכריכים כפי שנהוג במתי ישראל, והטעם כדי להעלות חמה ולנקום נקם, כלומר: מן השמים יראו איך נשתנתה קבורתו של זה משאר מתי ישראל שלא נקבר עם תכריכים ויעוררו בזה רחמי שמים. השווה הרב את ההלכה הזו לדגל ישראל –

"שבסוף מלחמת השחרור קבע האו"ם זמן מסוים להחזקת השטחים וכל שטח קרקע שיהיה תחת יד היהודים על   ידי זה שיהיה מונף על המקום  דגל מדינת ישראל ישאר ביד ישראל וכל שטח שיהיה תחת הערבים ישאר מחוץ למדינה וכך היה. ובאותה תקופה נשפך הרבה דם יהודי בכדי להעלות דגלי המדינה על שטחים מרובים והרבה לוחמים נהרגו בה בשעה שמסרו את נפשם אך  ורק לשם כך להקים דגל יהודי ולפיכך אמר רבנו…דגל המדינה הוא כבחינת בגדי הרוג שזה סמל לשפיכת דם יהודים ובזה שהדגל ההוא מנפנף מעוררים רחמי שמים על עם ישראל" (הרב צבי שכטר "נפש הרב" עמ' ק').

גם הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, התייחס לדגל המדינה כיום, שאב השראה מדגלי המדבר וראה בה צורת הנהגה לדורות לעם ישראל וכמודל להתנהלות וזה לשונו:

"מציאות דגלים להנהגת כלל ישראל, היא מפורשת בתורה, קדושה וחשובה. אשרינו שזכינו לכך בחסדי בורא-עולם וקורא דורותיו. ההתייחסות בחביבות ובחרדת קדש אל זכותנו לתקומת מצות-מדינתנו, ואל תפארת סידוריה וסמליה, היא הביטוי הבריא של קדושת עם ישראל המכיר ומודה ומברך חסדי השי"ת עלינו, והיא גם כן קדושה של ממש (הרב שמעון גולן, אפרת. לפרשת במדבר תשנ"ט).

נתפלל בימים מיוחדים אלו לשיבת עשרת השבטים וקיבוץ גלויות ואז נניף את הדגל המאחד של מדינת ישראל, ותחת דגל זה יחנו השבטים השונים, שיתנו את הצבעים השונים והתכונות השונות של עמנו ויעשו כולם שכם אחד לעבודתך.

שבת שלום לכל בית הישיבה