גירסא להדפסה

סיפור ניסיון הקללות של בלעם, נביא אומות-העולם, משתרע על פני פרשה שלמה בחומש במדבר. הדבר מעורר תמיהה – וכי מה אכפת לנו אם גוי, חשוב ככל שיהיה, רוצה לקלל את ישראל ובסוף נאלץ לברכם? ומה בדיוק הפריע לבלק מלך מואב בעם-ישראל, הרי עם-ישראל לא רצה להיכנס לארצו? ויותר מכך – הרי אנשי מואב ראו, שעם-ישראל כבשו את סיחון ודילגו על מואב והיו יכולים להסיק מכך, שהסיבה היא משום הקשר שהיה לאברהם עם לוט בן אחיו שהיה אבי מואב.

נקרא את בקשתו של בלק מתוך פרשתנו ונראה מה אפשר ללמוד על מטרתו של בלק –

"וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־בּ֔וֹ וַאֲגָרְשֶׁ֖נּוּ".

במדרש תנחומא (ורשא) אנו מוצאים אמירה סתמית, שבלק לא התכוון באמת לגרשם, אלא כל כוונתו הייתה שלא יכנסו לארץ. אולם, כפי ששאלנו לעיל, מה הפריע לבלק שייכנסו לארץ-ישראל, הרי זה לא מהווה איום ישיר על עמו? ומדוע המציאות שעם ישראל יישאר במדבר לא הפריעה לו?

דעת זקנים מבעלי התוספות מבארים על הפסוק "ואגרשנו מן הארץ" –

"מארץ שלי שלקחו מיד סיחון שכבש מיד מואב"

כוונתו  של בלק הייתה להחזיר לעצמו את ארץ סיחון, שהוא כבשה ראשון, ועתה כשנכבשה על ידי ישראל רצה לקבלם בחזרה. ברם, עדיין קשה לומר שהתורה הייתה מספרת זאת, אילולי מסתתר כאן משהו הרבה יותר עמוק ברצון של בלק לקלל את ישראל.

למדנו בבית מדרשו של מורי ורבי, הגאון הרב חיים-יעקב גולדוויכט זצ"ל, שיש כאן מלחמה ומאבק על מה שעם-ישראל מייצג בעולם ובלק הבין, שכשעם ישראל יגיע לתעודתו בארץ ישראל, תהיה כאן אמירה ברורה לעולם כולו, על צורת החיים שעם-ישראל מייצג, שהיא אנטי-תזה לחייהם של אומות אחרות.

ונבהיר את הדברים – עם ישראל לא היווה איום על אף אחד, כאשר חי את חייו במדבר וניזון מאוכל אלוקי, לחם אבירים ומעיין מים חיים שליוו אותם ארבעים שנה. לכן, כאשר עם-ישראל היה קרוב לארצו והתכונן להיכנס לארץ, רק אז בלק חשש וניסה למנוע זאת, משום שעם-ישראל התכונן לשלב בארץ-ישראל חיים גשמיים על פי תורת ישראל וזה דבר שלא רצו ולא יכלו לקבל אנשי מואב.

חז"ל מבטאים את השינוי שיחול בעם ישראל עם הכניסה לארץ, במשל על תרנגולת שמאכילה את אפרוחיה. משל זה נאמר בהקשר הפסוק בפרשת קדושים (י"ט, כ"ג) "וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ…" –

"הדא תרנגולת כד הוה לה אפרוחים דקיקין היא מכנשא להון ויהבה לון תחות אגפיה ומשחנא להון ומעדרנא קדמיהון וכד אינון רברבין חד מנהון בעו מיקרב לוותה והיא נקרה ליה גו רישיה וא"ל זיל עדור לך בקלקלתא [=בתרגום חופשי: התרנגולת הזו, כשיש לה אפרוחים דקיקים, היא אוספת אותם אליה ודואגת להם לכל צרכיהם. וכשגדלים ורוצים להמשיך בהרגל הזה, שהאמא היא אשר דואגת לכל צורכיהם, היא מנקרת להם בראשם ואומרת להם – הגיע הזמן שתדאגו לעצמכם]. כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה הבאר עולה והמן יורד והשליו מצוי וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן נוסע לפניהם, כיון שנכנסו לארץ, א"ל משה כל חד וחד מנכון יטעון מכושיה [=מכושו] ויפוק וינצוב ליה נציבין [=יצא לשדה וייטע עצים], שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם" (ילקוט שמעוני תורה, קדושים, רמז תרט"ו).

אין ספק, שהשינוי הזה באורח החיים, שבהם יידרשו בני ישראל לעבוד ולפרנס עצמם ומצד שני יצטרכו להמשיך בלימוד התורה, הדאיגה אותם. הם הבינו עד עתה, שיש שלב שלומדים ויש שלב שבו עובדים ואילו עתה התברר להם, שזה בו-זמנית. את החששות והפחד מהשילוב הזה ממשיל ה'ילקוט שמעוני' במשל –

"משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, א"ל: אבא מתיירא אני בדרך מפני הליסטים ובים מפני אפרטין [=שודדי ים]. מה עשה אביו? נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנו לבנו. אמר לו: המקל הזה יהא בידך ואי אתה מתיירא מכל בריה. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בניי! היו מתעסקין בתורה ואי אתם מתייראין מכל בריה וכו' (שם).

והנמשל ברור! הקב"ה אומר לבניו: עם-ישראל! עליכם לצאת לעבוד ולדאוג לעצמכם, לא תקבלו יותר מן מהשמיים. בתגובה לחששות עם-ישראל מפני הגנבים והשודדים, שהם שודדי הזמן וההתעסקות בענייני החומר, עונה הקב"ה לבניו: אני נותן לכם קמיע – התורה – אבל תורה לבדה אין בה יכולת לפרנס ולדאוג למזונות, לכן אני שם זאת בתוך מקל, המסמל את הלחימה. אמנם עם מקל לבד לא תצליחו נגד השודדים והגנבים, שהרי כלי מלחמה לבדם אינם מספיקים, אבל קמיע לבד גם כן אינו מספיק. לכן, צריך את השילוב של שניהם – תורה וכלי מלחמה.

וכבר הבאנו בעבר בפרשת בא את פירושו של רבי מאיר-שמחה מדווינסק, בספרו 'משך חכמה' על הפסוק –

"וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְקֹוָק֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם".

וכבר התקשו הפרשנים לבאר מהו הדבר ש'בעבור זה' הוציא אותנו הקב"ה ממצרים.

רש"י במקום מבאר – 'בעבור שאקיים את מצוותיו כגון פסח מצה ומרור'. לדעת רש"י, מטרת יציאת מצרים הייתה כדי לקבל עלינו עול מצוות, שהראשונות שבהן הן פסח מצה ומרור, שהן המצוות שעומדות כרגע על הפרק [ועיין שם במאמרנו בפירושים נוספים].

רבי מאיר-שמחה מביא משל, לאדם אחד שהפרוטה הייתה מצויה בכיסו והיה בעל רכוש רב. לאחר שנים רבות של עקרות, סוף סוף זכו הוא ואשתו לפרי בטן ונולדה להם בת חכמה, יפה, יראת שמים ובעלת מידות טובות. הילדה גדלה לנערה והנערה לבחורה בוגרת שהגיעה לפרקה, פרק 'האשה נישאת'. ההורים המסורים והאוהבים הבטיחו לבחור שיישא את בתם, שידאגו לכל מחסורם והעיקר שהחתן המיועד יהיה נעים-הליכות וידע לכבד ולשמור על האוצר המיוחד שלהם, על בתם היחידה. קיבלו ההורים הצעה מצוינת עבור בתם ולאחר מספר מפגשים בין החתן לכלה, החליטו כל הצדדים בשעה טובה ומוצלחת להשיא את בני הזוג. ההורים המאושרים ראו כיצד בתם האהובה נכנסת תחת חופה וקידושין בשמחה ובטוב לבב ודמעות אושר הציפו את עיניהם. ואכן, עמדו הורי הכלה בהבטחתם ודאגו לכל מחסורם של בני הזוג, לדירה מרוהטת ולאספקה סדירה של כל מזונם. ב"ה להורים המאושרים נוסף אושר על גבי אושר, כאשר נולדו להם נכדים ונכדות. חתנם השקיע את זמנו בלימוד תורה וכל צרכי הבית היו על הורי אשתו שעשו זאת בשמחה ובאהבה.

באחד הלילות, שוחחו ביניהם ההורים והביעו דאגה מה יהיה אחרי לכתם לעולם שכולו טוב אחרי מאה ועשרים ומי ידאג לבתם ולבעלה? והאם חתנם ימשיך לנהוג בבתם בצורה כה יפה כפי שנוהג עכשיו? עיקר הדאגה הביעה האם, אשר שחה את אשר עם ליבה לפני בעלה ואמרה לו: "ראה, עכשיו שכל עול הבית הכלכלי והפיזי הוא עלינו, אין סיבה שלא ינהג בכבוד בבתנו, אבל אחרי לכתנו, כשהוא יצטרך לצאת לעמל יומו לעבוד קשה כדי להשיג את פת לחמו ובוודאי יחזור עייף ויגע ממקום עבודתו, מי יערב לנו שהוא לא יהיה אדם עצבני וחסר סבלנות ומי יתקע כף לידינו שהוא ימשיך באותה אדיבות ונחמדות כלפי בתנו.

לדעת רבי מאיר-שמחה, כפי שבמשל דאגת ההורים הייתה מה יהיה כאשר לא יתמכו בחתנם ויצטרך לפרנס בכוחות עצמו, כך בנמשל כשעם ישראל שמר מצוות בעודו מוקף בעמוד ענן ומזונו היה מן מהשמיים, אין הדבר העיד על חיבורו לתורה, אלא כשיגיע לארץ ישראל ויצטרך לטרוח עבור מזונו, או אז יגשים את מטרתו של חיים גשמיים על פי תורה. נראה את לשונו –

"…אין זה עיקר התכלית אשר ישמרו את מצוות השם יתברך בעוד המה נשואים על כנפי נשרים ומסובבים בעמוד ענן, ואוכלים מן ושותים מי באר. רק כאשר יבואו אל הארץ, ו"בחודש הזה", עת הקציר, תשמור את החג הזה, אז תראה כי כדאי היו הנסים והנפלאות אשר עשיתי בעת הוציאי אותך ממצרים. וזה, "בעבור זה" – שאתה עמל וזורע וקוצר ושומר מצות ה' – "עשה לי ה' בצאתי ממצרים".

אם נרחיב קצת את רעיונו הגדול של רבי מאיר-שמחה מדווינסק, הרי מטרתה של התורה היא קיום תורה ומצוות בחיי המעשה. בימינו אנו, לא רק החקלאות צריכה להיעשות על פי דרכה של תורה, אלא גם בתי החולים, הצבא והמשטרה יתנהלו על פי דרכה של תורה וכן התעשייה והטכנולוגיה. הייעוד של עם ישראל הוא לקיים את התורה בכל שטחי החיים, כמאמר שלמה המלך "בכל דרכך דעהו". האידאל הגדול של התורה הוא אומה ישראלית המחוברת לאדמתה וכל הנהגתה היא על פי תורה, חיי המסחר וחיי המשפחה והחברה כולה על פי מוסריותה של התורה.

יש לציין, שרבי מאיר-שמחה שהלך לעולמו לפני כמאתיים שנה, היה דמות רבנית ענקית שנשזרו בו סיפורים רבים על צדקותו ועל מעשי נסים שנקשרו בו. את אחד הסיפורים סיפר מי שהיה ראש המוסד האגדי של מדינת ישראל איסר הראל, יליד העיר דווינסק, בספרו 'ביטחון ודמוקרטיה', וכך מספר:

"…בעיצומה של התפילה, שהייתה נרגשת ביותר ומלווה זעקות שבר, פרצו יהודים מבוהלים לבית הכנסת, וצעקו שהמים עומדים בכל רגע לשטוף את העיר. ר` מאיר שמחה קם ממקומו עטוף בטליתו, ושם פעמיו לעבר הסוללה, ואחריו כל הקהל בטליתות. הרב עלה על הסוללה, עמד עליה, והתפלל לירידת המים. ואכן, תוך כדי תפילה החל הקרח לנוע ממקומו, הקרח נבקע, והמים החלו יורדים בנהר. הייתי על הסוללה, צעדים מספר מר` מאיר שמחה…".

למרות שרבי מאיר-שמחה שמר מרחק מהציונות, התגלתה דעתו לגבי ישוב הארץ בזמן הזה במכתב שכתב לקרן קיימת לישראל וראה חשיבות קיום מצוות דווקא בהיותנו בארץ, חיים על פי דרך הטבע ולא על פי נסי מדבר –

"…כעת הסבה ההשגחה, אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון ש"סר פחד השבועות" וברישיון המלכים, קמה מצוות ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה…".

ידועה אמרתו של הרבי מקוצק על הפסוק בתהילים – "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". המטרה של האדם לעשות גם את 'הארץ' ל'שמים' על ידי חיים על פי תורה.

לסיום ולסיכום רק נאמר, שמזה בדיוק חשש בלק מלך מואב, שהעם שיהיה מולו ישדר תורת-חיים גדולה, שתערער על ה'יציבות הרוחנית והאידאולוגית' של עמו.

דורנו, שזכה להתגשמות חזון הנביאים ולראות בשוב ה' שיבת ציון, מתחיל להגשים את חייו הלאומיים על פי דרכה של תורה בחלק מהתחומים של כלכלת ישראל ועלינו להתפלל להשלים מהלך אלוקי זה.

שבת שלום לכל בית הישיבה

נברך ונתברך בקיץ בריא במיוחד בימים אלו, אכי"ר.