בשנת תשכ"ו (1966), לפני כחמישים שנה, שודרה סדרה טלוויזיונית בדיונית בשם "מסע בין כוכבים", שכבשה את אמריקה ועסקה במסע של צוות ספינת חלל בשם "אנטרפרייז" היוצאת לחלל במאה ה-22 והמסע נמשך עד המאה ה-24 . מאז יציאת הסדרה המקורית, הופקו מאות משחקי מחשב, צעצועים ובובות, ביגוד ואביזרים שונים וכולם מתארים את אותו יקום בדיוני. בעת צילום הסדרה רצה יוצרה, ג'ין רודנבר,שלקצין-הראשון בספינה בשם ספוק, אשר במדע הבדיוני מייצג גזע דמוי-אדם מכוכב לכת הנקרא וולקן, יהיו גינוני כבוד והצדעה שונים ויוצאי דופן מבני האנוש הרגילים. את הדמות הזו גילם שחקן יהודי בשם לנרד נימוי, אשר גדל בבית שומר תורה ומצוות, והוא שהציע שהברכה שמברך הוולקני "הארך חיים ושגשג" תיעשה תוך כדי פריסת האצבעות כפי שעושים הכוהנים בברכת כוהנים וזו תשמש כהצדעה וולקנית. לימים הפך האופן בה מברכים הכוהנים לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם הסדרה. חשיבותה של ברכה זו יצאה מבית הכנסת ומבית המדרש והפכה לאייקון מכובד אצל גדולי הזמרים בעולם, כבוב דילן, שנולד כיהודי והתנצר וחזר ליהדותו, שפתח את שירו צעיר לנצח בפסוק מתוך ברכת כוהנים וכן הזמרהיהודי–קנדי לאונרד כהן, שהוא גם סופרומשורר, ובהופעה באצטדיון רמת גן לעיני עשרות אלפי צופים סיים את הופעתו בברכת הכוהנים, מסתמא בהיותו כהן. תמונת ידי הכהן המברך, כמו הסמלים-סימנים מגן-דוד ומנורת-החנוכה, נחשבים לאחד הסמלים הציוריים, שמציאותם מעידה על קיומה של קהילה יהודית בזמן מן הזמנים במקום שנמצאה התמונה הזאת. פריסת הידיים של הכוהנים משמשת כסמל על מצבות של כוהנים שהלכו לעולמם ובהם נראה חיבור האצבעות בין שתי הידיים כסמלם המובהק . ואכן מסקרן מאוד לדעת, מדוע ומהו המקור לכך שהכוהנים פותחים ומגביהים את ידיהם ומחברים את שתי הידיים באמצעות הצמדת הזרת לקמיצה, והאמה לאצבע, בשתי הידיים, והצמדת אגודלי שתי הידיים זה לזה באמצעם, כך שנראה כיד אחת של חמש אצבעות כפולות? תשובה לכך מצאנו במדרש תנחומא: "…אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם: לכוהנים אתה אומר שיברכו אותנו, אין אנו צריכין אלא לברכתך, ולהיותנו מתברכין מפיך, שנאמר: 'השקיפה ממעון קדשך..' וגו'. אמר להם הקב"ה: אף על פי שאמרתי לכוהנים שיהיו מברכין אתכם, אני עומד עמהם ומברך אתכם. לפיכך הכוהנים פורשין את כפיהם לומר, שהקב"ה עומד אחרינו, וכן הוא אומר: "הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (שיר השירים ב', ט'). מה בין אצבעות של כהנים מציץ מן החרכים? בשעה שפושטין כפיהם, לכך נאמר "כה תברכו את בני ישראל" [פרשת נשא ח']. לפי דברי המדרש, הרי אין הדבר מקרי, אלא אופן זה שבו מברכים הכוהנים בא לבטא, שאין הברכה באה מכוחם אלא מכוחו של הקב"ה, שכביכול מציץ מן החרכים שנוצרו בין אצבעותיהם של הכוהנים. מרחיב את הדברים ה"בן איש חי": "יגביהו ידיהם למעלה מכתפיהם, שיהיו ידיהם כנגד ראשם ממש וכמ"ש בשער הכוונות, ומגביהין יד הימנית קצת למעלה מהשמאלית, כדי להגביר מדת רחמים על מידת הדין ופושטין ידיהם וחולקין אצבעותיהם לעשות חמשה אוירים, בין ב' אצבעות לשני אצבעות אויר א', ובין אצבע לגודל, ובין גודל לגודל ויהיה תוך כפיהם כנגד הארץ, ואחורי ידיהם כנגד השמים. וכל שזה כפי מה שכתב מרן ז"ל בשולחנו הטהור". אבל זאת לדעת, שאכן כך נוהגים רובם של כוהנים, אולם ב'זוהר' הקדוש [פרשת נשא דף קמ"ו] כתוב: "דלא יתחברון אצבען דא בדא, בדין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוהי". לפי ה'זוהר', אין לחבר את אצבעות הידיים אלו באלו וכתב רבי שלום בוזגלו בספרו 'מקדש מלך' על ה'זוהר', שזה הפוך ממה שכתב ה'שולחן-ערוך' – "…דכאן קאמר שכל האצבעות יהיו מפורדות זו מזו, ושאלתי להרה"ק החסיד מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג החסידים וכתב לי בדבר הזה אין ברירה יש עושים כמ"ש בזוה"ק, ויש עושים כמ"ש מרן ז"ל.ופה עירנו נוהגים לעשות חמשה אוירים, ויש קצת נוהגים לעשות כפי זוה"ק, ועוד שאלתיו להודיעני מנהג החסידים אם הכהנים אצבעותיהם זקופים כמו נט"י, והשיב שגם בזה לא יש היכר, יש עושין כך ויש עושין כך". [פרשת תצוה אות י"ד[. עוד נביא את דברי ר' צדקיה בן אברהם הרופא מהמאה השלוש עשרה בעל "שבולי הלקט", המביא טעם מחודש, שפתיחת האצבעות הוא סימן שאימת שכינה עליהם. ב'ילקוט שמעוני' [שיר השירים פרק ב] מצאנו, שהעיקרון "מציץ מן החרכים" בא לבטא, שהקב"ה נמצא בכל בתי הכנסיות ומחבר את ברכתם של כל הכוהנים יחד וזה כמובן משרה אוירה עוצמתית לברכתם, וזה לשון ה'ילקוט': "…'דומה דודי לצבי' – אמר רבי יצחק: מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג מבית כנסת זה לבית כנסת זה, מבית המדרש זה לבית המדרש זה, בשביל לברך את ישראל; "הנה זה עומד אחר כותלנו" – אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות. "משגיח מן החלונות" – מבין כתפיהן של כוהנים. "מציץ מן חרכים" – מבין אצבעותיהם של כוהנים". מצאתי בספרו של רבי ברוך אפשטיין בספרו 'תורה תמימה', טעם מקורי מדוע הכוהנים מצמידים את שתי הידיים ויוצרים מצב של חמש אצבעות בכפולות של שתים, משום שהפסוק אומר [ויקרא ט', כ"ב] "וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־ידו יָדָ֛יו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם" ואומר רש"י במקום, שהברכה שבירכם היא ברכת כוהנים "יברכך, יאר וכו' ". ויש לשים לב שכתוב "את ידו" בלשון יחיד וקוראים "ידיו" בלשון רבים וכאן לדעתו של רבי ברוך אפשטיין רמוז מה שהכהנים מצמידים את ידיהם, שלמעשה מברכים עם שתי הידיים, אבל הופכים אותה למין יד אחת, כך שיוצאים ידי חובת ה'קרי' וה'כתיב' – אמנם שתי ידיים אבל מחוברות כיד אחת. וזה לשונו בפירושו ב'תורה-תמימה' [בהערות ויקרא ט הערה ט"ו]: |
"..צריך לקיים המקרא והמסורה, ואמנם י"ל דהמקרא והמסורה באים לרמז מה דקיי"ל בנשיאות כפים שתהיינה הידיים דבוקות זל"ז, ועל זה בא לרמז הכתיב ידו שיהיו נראים הידיים כאחת, וכעין סמך לרמז כזה ראיתי בתרגום יונתן 'וסמך אהרן את שתי ידו' [הקרי ידיו והכתיב ידו] תרגם וסמיך ית תרתין ידיו בסיטרא חדא ימינא לשמאליה, והיינו שיהיו סמוכים זה לזה". ונשאלת השאלה, מה רצתה התורה לומר לנו בזה ששתי ידיים הן כיד אחת? יתכן לומר, שכאן בעצם ישנה תשובה לשאלה נוספת, מה בכלל מקום הברכה על ידי אדם אפילו אם הוא כהן? וכי יש כוח ביד אדם לברך? אלא את זה הכתוב בעצמו עונה – "דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָי֣ו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם: "יְבָרֶכְךָ֥ יְקֹוָ֖ק וְיִשְׁמְרֶֽךָ: יָאֵ֨ר יְקֹוָ֧ק׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ: יִשָּׂ֨א יְקֹוָ֤ק׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם:וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם" [במדבר ו']. הקב"ה אומר לכוהנים – "כה תברכו את בני ישראל" – אבל אתם רק הצינור "ואני אברכם" הכהנים הם ידיו של הקב"ה כביכול, ולכן יש כאן 'קרי' ו'כתיב', שהקב"ה מברכם דרך הכהן. מצאנו עוד טעם במדרש על פסוק זה, שלמעשה אהרון בא לברכם לבד וראה שהשכינה לא ירדה עליהם ורק כאשר משה הצטרף לברכה שרתה השכינה וזה לשון רבים ויחיד. אהרון לבד לא יכול, אלא רק בעזרתו של משה, ומנהג זה של הצמדת הידיים בא לבטא זאת. וזה לשון ה'פסיקתא זוטרתא' (לקח טוב) [ויקרא פרשת שמיני דף כ"ז עמוד א']: "ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד ויצאו ויברכו אם העם וגו'. מלמד שאחר שברכם אהרן לא נראתה שכינה והיה משה מצטער, נכנסו שניהם ונתפללו, שנא' 'ויבא משה ואהרן אל אהל מועד וגו' ', עליהם הכתוב אומר (קהלת ד') טובים השנים מן האחד. ואומר (תהלים קל"ג) 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'…". חשיבותו של מנהג זה בא לידי ביטוי עוצמתי במה שרבינו בחיי תוקף את הנוצרים, בזה שהם רוצים להידמות אלינו ונוהגים שהאיש מספר אחד שלהם עומד כנגד העם ומברך אותם כאשר את ידיו הוא מכוון מול העם והם טוענים שכך עשה אהרון הכהן ועל זה יוצא בתקיפות רבנו בחיי וזה לשונו: "…'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם'. שעור [=הכוונה ] "אל העם" לצורך העם ולתועלתם. ובעלי ריבנו, הלובשים אדרת שער למען כחש[=הנוצרים] טועים בכאן ואומרים, כי אהרן היה נושא את ידו ומרמז בהן את העם לכאן ולכאן כשם שהם נוהגים על אומתם בתנועת יד ימינם, והביאו ראיה ממאמר רז"ל: ידיו, ידו כתיב," [עד כאן היה בהשמטת הצנזור] " ותשובתנו להם לסכור פיהם הדובר עתק, כי "ידיו" קרי, ושתי הידים היה מרים, והנה טענתם בטלה בתנועת יד אחת הוא הימין. ומה שאמרו רז"ל: ידו כתיב, לפי שהיה הימין יותר נכבד מן השמאל לענין נסתר, נגלה אצל היחידים, וע"כ אמרו מקבלי האמת: ידו כתיב, ואז תתקיים המקרא והמסורה ידיו, ידו. וכן תמצא בנשיאת כפים שעשה משה שהזכיר שם הכתוב ידיו, וידו: (שמות יז, יא) "והיה כאשר ירים משה ידו", "ויהי ידיו אמונה", ולא הזכיר "השמים", כי אין צריך, שהרי בידוע כי ההרמה לשמים הייתה, והוא הדין בלשון "וישא". ואם היה כדברי בעלי הדין כי אהרן היה פורש את ידיו כלפי העם והיה מברכם, היה ראוי לומר "וישלח אהרן את ידיו אל העם", כי כן דרך האב כשרוצה לברך את בנו לשום ידו על ראשו, כדרך שעשה יעקב אל יוסף שכתוב: (בראשית מח, יד) "וישלח ישראל את ימינו", אבל אמר "וישא" להורות כי היו ידיו זקופות למעלה, כלשון הכתוב הנאמר בשלמה: (מלכים – א ח, נד – נה) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת וכפיו פרושות השמים, ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל", באר הכתוב כי היו ידיו זקופות למעלה וברך את ישראל". רבנו בחיי תוקף את הנוצרים ומוכיח, שאהרון לא נשא את כפיו למטה כלפי העם, כפי שנוהג האפיפיור הנוצרי, אלא זוקף אצבעותיו כלפי מעלה, כלפי שמים, וכן את כפיו נושא כלפי מעלה. ואולי כאן גלום כל ההבדל בין מעמדו של הכהן כשליחו של הקב"ה, לעומתם שהם מייחסים את כוחו של האפיפיור כשל הא-ל ולכן הוא נושא את ידיו כלפי מטה כי הוא מקור הכח חלילה. נמצאים אנו ערב חג השבועות, חג מתן תורה, ומדי שנה בתאריך זה נפתחים שערי שמים וסגולה מיוחדת להתחבר ללימוד התורה. נדע ונפנים, שכל מילה הכתובה בתורה היא אלוקית וכל מנהג בישראל תורה הוא ונזכה בע"ה להתברך בברכת הכוהנים המזכים אותנו בברכה אלוקית שמיימית ונושפע שפע רב לנו ולבני ביתנו.
חג שמח לכל בית הישיבה |