להדפסת דבר התורה – לחץ כאן

מדוע נקרא מקום מושבו של הקונגרס האמריקאי 'גבעת הקפיטול' והאם יש קשר לפרשתנו?

'גבעת הקפיטול' בארצות הברית הוא אחד המקומות המפורסמים בעולם, משום ששם משכנה של ממלכת הדמוקרטיה העולמית. זה משכנו של הקונגרס האמריקאי, שהוא למעשה בית המחוקקים של המעצמה הגדולה והחזקה בעולם. לפני שנה בדיוק העולם הדמוקרטי הוכה בתדהמה, כאשר בבחירות שהתקיימו באותה שנה זכה ג'ו ביידן בנשיאות וקודמו בתפקיד, דונלד טראמפ, טען שהתוצאות מסולפות ושקריות, ולכן אוהדיו עלו על הגבעה הזו, מעוז הדמוקרטיה האמריקאית, והמהומה והכאוס זעזעו את הציבור האמריקאי ובמהומות אלו אף נהרגו חמשה אנשים.

ובכן, מה מקור השם קפיטול? המקור הוא מרומא העתיקה, שעל גבעה בשם קפיטולין, שהייתה אחת משבע גבעות בעיר, הוגדר אזור שלם בשם 'אסילום', שפירושו 'מקלט' – ולשם היה יכול להימלט כל אזרח שהיה צריך למצוא מחסה או הגנה מפני מבקשיו. מקום זה היה בבחינת מקום מקודש, כהגנה מפני החלש והנרדף וכדומה. האמריקאים, כשבנו את ארצם, חשבו לנכון למקם את מקום בית המחוקקים בגבעה זו שמשמעותה הגנה ומקלט מפני הרוע והנרדף.

בפרשתנו ישנה פרשה שלמה בת עשרים-ואחד פסוקים, שבהם כתובה אחת המצוות המיוחדות שנצטוו ישראל קודם כניסתם לארץ על ידי משה רבנו מפי ה'. ונצטט ששה פסוקים מתוכם –

(ט)וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:(י) דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:(יא) וְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֙מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה:(יב) וְהָי֨וּ לָכֶ֧ם הֶעָרִ֛ים לְמִקְלָ֖ט מִגֹּאֵ֑ל וְלֹ֤א יָמוּת֙ הָרֹצֵ֔חַ עַד־עָמְד֛וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לַמִּשְׁפָּֽט:…(כח)כִּ֣י בְעִ֤יר מִקְלָטוֹ֙ יֵשֵׁ֔ב עַד־מ֖וֹת הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֑ל וְאַחֲרֵ֥י מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל יָשׁוּב֙ הָרֹצֵ֔חַ אֶל־אֶ֖רֶץ אֲחֻזָּתֽוֹ:(כט) וְהָי֨וּ אֵ֧לֶּה לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת מִשְׁפָּ֖ט לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם" (ל"ה, ט'–כ"ט).

אין ספק שיש כאן מצווה מקורית – עיר מקלט – שהדרך לטפל במקרה של רצח בשגגה הוא להכין מקום מיוחד בו יחיו אותם רוצחים, שאמנם לא עשו בכוונה אבל הרגו אדם. ערי מקלט אלו אינם משמשים מקלט לעבריינים, או לסתם אזרחים שחוששים ממשהו, אלא מקום לאדם שלא שפר עליו גורלו וכתוצאה מאי שימת לב גרם למותו של אדם שאינו אויבו ואינו שונא אותו, ולכן מהחשש שאולי ינסו לפגוע בו קבעה התורה שיש ליצור ערי מקלט. ולמעשה, גם אם אין חשש שמאן דהוא ירצה לפגוע בהורג בשגגה, חובה להעבירו לעיר מקלט, שמשמש גם כמקום גלות ועל כך בהמשך.

מצווה זו נראית לנו שייכת לעבר, כמשהו שלא שייך לדורנו ואין היא עולה כאופציה עתידית לטפל במי שרצח בשוגג, לעניות דעתי משום חוסר הבנה לצורת הטיפול ברוצח בשגגה. וזאת יש לדעת, שמצווה זו בע"ה בעתיד תנהג בארץ ישראל, על פי הפסוק שהבאנו לעיל –

"וְהָי֨וּ אֵ֧לֶּה לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת מִשְׁפָּ֖ט לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם".

ועל פי זה כתב 'ספר החינוך' (מצוה ת"י) –

"ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן וסנהדרין של שבעים ואחד יושבין במקומן המוכן להם בירושלם לדין דיני נפשות".

האם הסיבה להקמת מנגנון כזה של עיר, שמיועדת אך ורק כהגנה לרוצחים בשגגה, יש בו טעם הגיוני או שמצווה זו היא הוראה אלוקית שאין לחפש לה טעם?

אגב, בספר יהושע (פרק כ' פסוק ט') נקראת עיר המקלט גם עיר 'המועדה' –

"אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּֽוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה…".

'ספר החינוך' (שם) כותב שלשה נימוקים, שלענ"ד גם מאוד אקטואליים לימינו. נשים לב, שדווקא את הטעם שלכאורה משמע מהתורה שזה כהגנה על הרוצח בשגגה, הוא לא מביא כטעם ראשון אלא כטעם שני. וזה לשונו –

"משרשי המצוה, לפי שעון הרציחה חמור עד מאד שבה השחתת העולם, עד שאמרו זכרונם לברכה שההורג נפש מזיד אפילו עשה כל המצוות אינו ניצול מן הדין, שנאמר [משלי כ"ח, י"ז], אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס, ולא ימלט. 1] ולכן ראוי למי שהרג אפילו שוגג מכיון שבאת תקלה גדולה כזו על ידו, שיצטער עליה צער גלות ששקול כמעט כצער מיתה שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו עם זרים. 2] ועוד יש תיקון העולם במצווה, כמו שביאר הכתוב שינצל עם זה מיד גואל הדם לבל יהרגנו על לא חמס בכפיו שהרי שוגג היה. 3] ועוד תועלת בדבר לבלי יראו קרובי המוכה הרוצח לעיניהם תמיד במקום שנעשתה הרעה, וכל דרכי התורה נועם".

מכיוון שההגליה לעיר מקלט איננה רק להציל את הרוצח מזעמה של משפחת הנרצח, כפי שראינו לעיל, שהרי הרוצח הזה אמנם שגג, ברם יש עליו עונש של גלות ועליו להיפרד ממשפחתו וכן לא להכאיב למשפחת הנרצח שיראו אותו חוזר לחיים נורמליים ומסתובב חופשי. לכן קבעה התורה, שעליו להתרחק ממקום מגוריו הקודמים וזו מצוות עשה גם לרוצח, שגם אם לא נמצא בסכנה מפני משפחת הנרצח, הרי חייב לגלות. וזו הסיבה שבית דין פועל כדי להביא את הרוצח בשגגה לעיר המקלט. ספר החינוך נוקט לשון של 'להשליך' אותו לשם, וזה לשונו שם –

"…שנצטוו בית דין של ישראל להשליך מכה נפש בשגגה מעירו ולהושיבו בערי מקלט, שנאמר [במדבר ל"ה, כ"ה], והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו' וישב בה עד מות הכהן הגדול. וגם המכה גם הוא בכלל מצות עשה זו, שנאמר עליו [שם, כ"ח], כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול".

יש להדגיש, שההגדרה של רוצח בשגגה אין הכוונה שאדם עשה את כל מה שנדרש וקרה מה שקרה, כי מקרה כזה נחשב שוגג קרוב לאונס ואינו גולה. וכן אדם שנהג ברשלנות ולא נקט את כל אמצעי הזהירות, אמנם הוא לא התכוון להרוג אבל כתוצאה מחוסר הזהירות הרג ולכן נקרא שוגג קרוב למזיד והוא לא יישלח לעיר מקלט. ולכן, לעיר מקלט יישלח רק אדם שנהג ונזהר בסבירות אנושית רגילה והוא נקרא רוצח בשגגה.

כמו כן, ההלכה מגבילה שמי שיישלח לעיר המקלט הוא מי שהקורבן מת מיד כתוצאה ממעשהו, אבל אם פצע אותו ומת לאחר כמה זמן כתוצאה מהפציעה שלו אינו גולה, כי פעמים המוות נגרם כתוצאה ממצב רפואי קודם או כל סיבה שיכולה לגרום למוות יותר מאוחר.

דבר מיוחד יש בסיפור הגלות לעיר מקלט – בעוד שבכל מקום עונש יכול להיות קצוב בזמן, או כמעשה חד פעמי או קצוב במספר פעולות כגון דין מלקות וכדומה, הרי סיום השהיה בעיר המקלט והיציאה ממנו תלויה בגורם חיצוני שלכאורה אינו קשור לענין – מותו של הכהן הגדול – שאז יוצאים כל הגולים שנכנסו לעיר המקלט בעוד הכהן הגדול משמש בתפקידו, וכפי שהתורה כותבת –

"כִּ֣י בְעִ֤יר מִקְלָטוֹ֙ יֵשֵׁ֔ב עַד־מ֖וֹת הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֑ל וְאַחֲרֵ֥י מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל יָשׁוּב֙ הָרֹצֵ֔חַ אֶל־אֶ֖רֶץ אֲחֻזָּתֽוֹ".

והדבר כמובן דורש הסבר, מדוע מותו של הכהן הגדול משחרר את הרוצח ולא מצאנו הלכה כזו בשום דין מדיני התורה?

לפני שנענה על השאלה הזו רק נזכיר את מה שאומרת המשנה במסכת מכות (פרק ב', משנה ו'), כתוצאה מההלכה הזו שמות הכהן הגדול משחרר את הגולה והחשש הוא שהרוצח יתפלל שהכהן הגדול ימות כדי שישתחרר –

"לפיכך אימותיהן של כוהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו".

התורה לא נימקה מה הקשר בין מות הכהן הגדול לשחרור הרוצח ומצאנו באברבנאל טעם, שעם מותו של הכהן הגדול שהיא דמות נערצת על העם, נגרמות לציבור תובנות חדשות בקשר למהות החיים והמוות ותורמת להרגעת הנפגעים מהרצח ומהרצון לנקום ברוצח, כי מבינים שזו שרשרת שלא תיגמר וזה לשונו –

"…ואמר שישב בה עד מות הכהן גדול לפי שהכהן גדול היה שר וגדול בישראל וקדוש לאלהיו ובמותו כל העם יחרד והחי יתן אל לבו כי ימי האדם כצל עולם ולמה לא יסיר מרעיוניו נקמת דם קרובו ולהכרית ברציחות ובהריגות ומחר גם גואל הדם לקבר יובל ולכן ישקוט לבבו ורתיחת דמו ויתנחם וישכח צרתו וסרה קנאתו ועל כן אמר עד מות הכהן הגדול שהוא הגדול אשר בו תשקוט המיית לבב גואל הדם".

מעין הדברים האלה כתב לפניו הרמב"ם (מורה הנבוכים חלק ג' פרק מ'), בהדגישו את העיקרון שצרת רבים גורמת להרגעה ולנחמה כלשהי, ובמיוחד אם מדובר באדם גדול ונערץ, וזה לשונו –

"..ותלה חזרתו במות האיש אשר הוא הנכבד שבבני אדם והאהוב לכל ישראל, שבזה תנוח דעת הגואל אשר נהרג קרובו, שזה ענין טבעי לאדם כל מי שתקרהו צרה, כשתבא ג"כ לזולתו כיוצא בה או גדולה ממנה ימצא נחמה בזה על מקרהו, ואין במקרה מות בני אדם אצלנו יותר גדול ממיתת כהן גדול".

רבי יצחק דון אברבנאל מביא טעם נוסף הנובע מהכיוון של הכהן הגדול, וזה לשונו –

"…וחז"ל אמרו מפני שהוא מכפר על ישראל והיה לו לבקש רחמים על בני דורו ולא בקש".

הכהן הגדול נושא באשמה ובאחריות הכללית על מצב הרוחני בעם ואם יש רציחות ואוירה של אלימות כנראה לא התפלל ודאג למצב הרוחני של העם ואולי זה לא כל כך הטריד אותו.

לא התיימרנו במאמר זה להקיף את נושא עיר המקלט על כל המרכיבים וההלכות שלה, אך אין ספק שיש חשיבות רבה לעיסוק בנושא ובמיוחד בתקופה בה לצערנו האלימות גואה ויש פגיעה לצערנו בקדושת החיים, לא רק בחברה הערבית וזה כמובן מצער, אלא אף בחברה היהודית, ויש הרבה מה לתקן. מסופר על קומיקאי יהודי-אמריקאי מפורסם אחד, שהצליח לסחוט צחוק רם ממאזיניו, כאשר הוא הסביר להם מדוע יהודים אינם מסוגלים להיות גנגסטרים. "ומה?" הוא שואל, "אתם מעלים על דעתכם גנגסטר ששמו יהיה 'קניידלעך'? או 'חנוכה'?" (זה נשמע קצת יותר מצחיק באנגלית). וממה נפשך, גנגסטרים באמריקה הם אנשים המתבלים את האנגלית שלהם במלים סיציליאניות ואוכלים טורטליני. רוצח יהודי? נה, יהודים אינם יכולים להיות רוצחים…הלוואי שזה היה נכון….

השבת מתחילים את חודש אב ותשעת הימים, המציינים את חורבן בתי מקדשנו, וכפי שחז"ל לימדונו חורבנות אלו נגרמו בגלל שנאת חינם, שהביאה לחברה לא סובלנית, אלימה ופוגענית.

נתפלל, שעם חזרתנו לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות נצליח בע"ה לתקן את התקלה הזו ונכשל באהבת חינם – ואז נזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

שבת שלום וחודש טוב לכל בית הישיבה