גירסא להדפסה

אחד הרגעים המרגשים בטקס החופה של חתן וכלה הוא רגע כיסוי ההינומה  על ידי החתן. מנהג זה השתרש בעם-ישראל, הואיל ולפני החתונה החתן והכלה אינם מתראים למשך שבוע ימים וזהו למעשה המפגש הראשון ביניהם לאחר געגוע של שבוע שלם. לטקס כיסוי ההינומה יש מספר טעמים חלקם הלכתיים ויש הסבורים שכיסוי זה נלמד ממה שעשתה רבקה כשראתה את יצחק לראשונה – "ותקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס".

אחד המנהגים היפים בטקס כיסוי ההינומה הוא הברכה שמברך החתן את הכלה וזו ברכה הלקוחה מפרשתנו – ברכת לבן ואמה של רבקה –

"וַיְבָרֲכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו".

ונשאלת השאלה, מדוע אימצו חכמינו ברגעים המרגשים של חופה יהודית את אמירתו וברכתו של לבן הארמי, אותו לבן שרצה לעקור ולאבד את הכל?!

ויש לבאר, שברכה זו יש בה גם היבט משפחתי-פרטי וגם היבט לאומי, עם הבטחה גדולה לעתיד ובוודאי ברגעים בו אדם מקים משפחה. יש בברכה זו משהו גדול ואופטימי. ונביא בפתח הדברים כהקדמה את דברי רש"ר הירש –

"מלים אלה, בפי אנשים כה פשוטים כלבן ואמו, מובנות רק אם נניח כי שמעו על תעודת רבקה להיות אם לאומה, אף נודעה להם תעודתה של אומה זו. כבר ראינו לעיל, בביקור אבימלך אחרי הולדת יצחק, שעתיד מובטח זה לבית אברהם היה ידוע ברבים".

הרשב"ם ועוד פרשנים מגלים את עינינו, שלמעשה אמירתו וברכתו של לבן נאמרה כבר באותם מילים ממש, כהבטחה של הקב"ה לאברהם אחרי העקידה –

"כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו" .

האם הברכה הזאת של לבן הייתה לטובתה של רבקה? האם היא הועילה לה? – מסתבר שלא! ואפילו הזיקה לה עד כדי כך!

רבי חייא טוען, שהסיבה שרבקה הייתה עקרה היא בגלל הברכה של לבן ודבריו כתובים במדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) –

"א"ר חייא בפה היו מברכין, תדע לך שהרי לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה יצחק שלא יהא אומות העולם אומרים תפלתנו עושה פירות".

רבי חייא טוען, שאם הייתה נפקדת מיד בבן, הרי הגויים שמאמינים בתנ"ך היו לומדים מכך, שבכוחם לברך ולהצליח. ואם-כן, מדוע בכלל התורה הביאה את הציטוט מברכתו של לבן? – לומר לנו, שבכל אופן יש כוח מסוים גם לאומות העולם וגם לרשעים לברך, אך לא באותה עוצמה ולא באותה הצלחה. וזה המשך לשון המדרש שם –

"…ואעפ"כ ארז"ל ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך" (פרק כ"ד, סימן ס').

וביתר הדגשה על הסיבה שלא נפקדה, אומר המדרש 'שכל טוב' (בראשית) –

"ולא היו מברכין אלא בפה, שהרי אמרו לה את היי לאלפי רבבה, ואפ"ה לא נפקדה עד עשרים שנה משניסת ונתפלל עליה יצחק ונפקדה, ולכך כתיב ויעתר לו ה' (בראשית כה כא), לו ולא לקרוביה, שלא יאמרו האומות תפלתינו עשתה פירות, ועמדו ממנה אלפי רבבה, שנאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל (במדבר י לו): ויירש זרעך את שער (אויביו) [שונאיו]. בני כנען".

ברם, מדרש זה מביא בתחילה דעה אחרת שחולקת על כך וטוענת, שמה שנפקדה רבקה היה המשך לברכתו של אברהם וטוען, שהשמועה על הבטחת הקב"ה לאברהם 'והיה זרעך כעפר הארץ' הגיעה עד לבן הארמי ובברכתו כיוון לה, וזה לשון המדרש –

"אמרו לה: שמענו שהקב"ה אמר לאברהם, והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), ועכשיו יהי רצון שאת תהיה עיקר הברכה, וממך יהיו אלפי רבבה ששכינה שורה בקרבם".

בנוסח הברכה של לבן הכניסו הפרשנים כוונות שונות. בפשט הברכה כותב הרד"ק, שאלו היו מילים של פרידה לפני שינוי סטטוס מאחותם, כפי שנהוג להיפרד בדרך כלל כשמלווים אדם לדרכו. ברם, התרגום יונתן מוסיף, שאין זה נוסח סטנדרטי בעת פרידה, אלא נוסח מיוחד מאחות שהופכת להיות אישה נשואה לאדם צדיק ובתרגום לעברית מארמית בכתר יונתן –

"ויברכו את רבקה ויאמרו לה עד עתה היית אחותנו ועתה את הולכת ונישאת לצדיק יהי רצון שׁמִמך יצאו אלפי רבבות ויירשו בניך את ערי שונאיהם".

רבי יעקב בעל הטורים, בנו של רבנו הרא"ש, כדרכו בהשוואות לשוניות מרחיב את נוסח הברכה וכוונתה ואומר, שלא רק ברכת ריבוי אוכלוסיית ישראל, אלא גם על כך שזרעה של רבקה יניס את האויבים של עם-ישראל ומדובר גם על ניצחון בצורה נסית, וזה לשונו –

"רבבה. ד' במסורת. היי לאלפי רבבה. ואידך ושניים יניסו רבבה (דברים לב ל). ומאה מכם רבבה ירדופו (ויקרא כו ח). רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל טז ז). שאמרו לה שתהיי מאותם ששניים יניסו רבבה ורבבה כצמח השדה (עיין ב"ר ס יג)".

רבים הם הפרשנים שמנסים להבין מה מקומה של המילה "את" בברכה "אחותנו את היי לאלפי..". רבי עובדיה ספורנו מדייק כנראה מטעמי המקרא, שהמילה 'את' מחוברת להמשך "את היי לאלפי רבבה" כאילו יש פסיק אחרי המילה 'אחותנו' והכוונה לדעתו –

"את היי. היי נוחה לבעלך בדרכי טובך באופן שאת בלבד ולא אישה אחרת תהיי לאלפי רבבה ויירש זרעך כמו שנשבע האל יתברך לזרעו של אברהם".

ביתר ביאור כתב האלשיך הקדוש, שהחשש של משפחת רבקה היה שמא יישא יצחק אישה נוספת, כפי שנשא אברהם, וברכות אברהם ויצחק יהיו בזרעו מהאישה השניה ולכן הדגישו בברכתם "את היי לאלפי רבבה" – ולא אחרת. נביא את לשונו לאחר שנצטט את הקדמתו במספר שאלות –

"אומרו ויאמרו לה הוא מיותר. וכן אומרו אחותינו. ואומרו את. וכן אומרו וירש זרעך וכו', כי מה חידשו לה בברכה זו, הלא בברכה זו כבר נתברך בה יצחק אחר העקידה, כי נאמר לאברהם ויירש זרעך את שער שונאיו. אך הנה המה ידעו כי בזה נתברך יצחק, בין בריבוי כעניין כה יהיה זרעך, בין מה שיירש זרע אברהם את שער אויביו. אלא שחששו פן יקרה ליצחק כאשר קרה לאברהם שנשא שתי נשים ובזרע האחת נתקיימו הברכות ולא בזרע השנית, כן חששו אולי יצחק ישא אחרת ויתקיימו בזרעה ממנו כל ברכות יצחק. על כן ברכו את רבקה שיתקיימו ברכות יצחק בזרעה ממנו, וזהו ויברכו את רבקה כלומר ולא את יצחק כי ברוך הוא. ויאמרו לה כלומר לה ולא לו. והוא אחותנו את היי ולא אחרת. לאלפי רבבה שהוא על הריבוי, וכן הברכה השנייה והיא יירש זרעך את שער שונאיו ולא זרע אחרת:"

הסבר נפלא לנוסח הברכה כותב רבי שלמה-אפרים מלונטשציץ (1540-1619) מחבר הפירוש "כלי יקר", שהיה רב ודרשן בפראג. לדעתו אין צורך לברך על ריבוי הצאצאים, שהרי זה דבר מובן מאליו שיש התרבות טבעית, אלא עיקר הברכה מופנית על ניצחון האויבים בגלל מידת החסד של אברהם, שאדם שיש לו אוהבים רבים, הם אשר עוזרים לו בעת צרה ומלחמה ולכן עיקר הברכה מופנית אל רבקה, שגם היא תצליח בזכות מידת החסד –

"גם לאברהם נאמר לשון זה (בראשית כ"ב, י"ז) ויירש זרעך את שער אויביו כי כך המידה בכל גומלי חסד שיש להם אוהבים רבים כמו שנאמר (משלי יט ו) רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. ואברהם היה גומל חסד לכל לקרובים ולרחוקים וכן רבקה על כן בדרך טבע יירשו שער אויביהם כי יש להם רעים רבים העומדים להם בעת צרתם…לפיכך אמרו לה היי לאלפי רבבה, וכי נתנו קצבה לברכתה ומאי רבותא כל אדם שיש לו בנים ברבות הימים יצא ממנו מספר זה ויותר מהמה. אלא ודאי שלא דיברו ביוצאי חלציה כי היו בטוחים על כוחו של זקן זה אברהם שנתברך כבר שיהיה זרעו כחול הים. ומהו שאמרו לאלפי רבבה  [האות ]למ"ד של לאלפי מה טיבה?, אלא שאמרו יהי רצון שתזכה להיטיב ולגמול חסד לאלפי רבבה כי יהיה רב חילך, ועל ידי זה יהיו לך אוהבים רבים, ובסיבה זו יירש זרעך את שער אויביו, כי רבים יעמדו בעזרתך כי תצא למלחמה. ויכול להיות שדרך עצה אמרו לה כן, ובזה מדוקדק הלשון היי לאלפי רבבה".

והיות שרבי שלמה-אפרים הפנה את דבריו לקהל מתפללי העיר פראג וידע שלהיות בעל חסד ונתינה 'עולה כסף' ואנשים חוששים להוציא ממון, לכן הטעים את דבריו, שהברכה הופנתה לסלק גם חששות כאלו. וזה לשונו (בהמשך שם)

"ומדנקט לשון 'ויירש' שמע מינה שאמרו לה אל תדאגי על ההוצאה, אלא שלח לחמך על פני המים לאלפי רבבה אנשים, וסוף תקבל ירושה בשער שונאיך פי שנים כפלים, כי יש מפזר ולסוף ונוסף עוד".

נציין, שחז"ל למדו כאסמכתא מברכתם של לבן ומשפחתו בעת מסירת רבקה לאליעזר, שיש לברך ברכת האירוסין, וכך כותב התוס' (ד"ה 'שנאמר', כתובות ז: "ויש ללמוד משם [מברכות שבירכו את רבקה], שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת על ידי שליח, שהרי אליעזר שליח היה. ונראה דאסמכתא בעלמא היא, דעשרה [שיש צורך בעשרה] לא מישתמע מהתם ולא איירי פשטיה דקרא בברכת אירוסין".

לפני עשרים-ושלוש שנה, בתאריך כ"ט טבת תשנ"ז, התקיימה ישיבת כנסת-ישראל, בה דנו חברי-הכנסת במספר עניינים שעל סדר היום. אחד מהנושאים שעלו, הייתה הצעת-חוק פרוצדורלית של ח"כ הרב חנן פורת ז"ל להקל בדמי ביטוח-רכב על משפחות ברוכות-ילדים. או-אז, קם ח"כ אברהם פורז ממפלגת מר"צ ואמר: "הגיע הזמן להפסיק לקרוא למשפחות ברוכות-ילדים – 'ברוכות ילדים' – ולהפסיק לעודד משפחות גדולות! משפחות גדולות הן, בסופו של דבר, נטל גם על המשפחה וגם על הציבור. רבותי,  אני אומר לכם שיש גבול לגודל הרצוי של המשפחה. משפחה לא יכולה להיות עד אין-סוף ילדים. זה לא לטובת המשפחה, לא לטובת הילדים ולא לטובת כלל הציבור".

הרב חנן פורת הזדעק ממקומו, ניגש לבימת הכנסת וכך אמר: "רבותי חברי-הכנסת, למען האמת לא התכוונתי כלל להתייחס ולעלות פעם נוספת כדי להביע את עמדתי…אני סבור שהדברים החמורים שנאמרו על-ידי חבר-הכנסת אברהם פורז אינם יכולים להישאר ללא תגובה…אני, ברוך השם זכיתי, בלא עין הרע ובחסדי השם יתברך, למשפחה בת עשרה ילדים ועוד בת אחת מאומצת. אני  עד  לשמחה הגדולה של משפחה ברוכת ילדים, שבה כל אחד בא לידי ביטוי וכל  אחד  מממש עצמו…". המשיך הרב חנן בדבריו המרגשים לחברי הכנסת ואמר בלהט: "…דבריו של פורז, בשורשם, הם דברים כל כך אנטי-יהודיים, כל כך נגד כל אותה רוח שבה אנחנו מברכים – 'אחותנו את היי לאלפי רבבה' – נגד כל אותה ברכה שמתברך אברהם אבינו – והיה  זרעך כעפר הארץ, ככוכבי השמים. עומד מולו חבר בכנסת-ישראל, פורז, ומדבר על צמצום. אני שמח מאוד שלא הפלגת ודרשת אולי חקיקה כמו בהודו, שקובעת שלאחר מכסה של שניים או שלושה ילדים מעקרים את ראש המשפחה, כדי שחלילה לא יביא עוד ילדים לעולם".

דבריו המרגשים של הרב חנן פורת הדהדו במשכן הכנסת ובהצבעה שנערכה לאחר מכן היה רוב מוחלט שהצביע בעד הצעתו, כולל ח"כ שאינם שומרי תורה ומצוות.

לסיום, ע"פ הרמב"ם (הקדמה לאבות) שמלמדנו "קבל האמת ממי שאמרה", אנו מבינים מדוע נכללה ברכת לבן במעמד החופה היהודית. אנו למדים יסוד חינוכי חשוב ביותר, שיש להתייחס לברכת לבן לפי תוכנה ולא לפי מי שאומרה וגם אדם רשע כלבן יכול ללמדנו מחוכמתו ותבונתו. בוודאי הדברים אמורים כלפי "פשוטי העם", ילדים וכדו', שיש להאזין לכל אחד, באשר הוא, בכבוד ובקשב רב ולהתייחס לתוכן הדברים ולא למעטפת.

שבת שלום לכל בית הישיבה!