להדפסת דבר התורה לחצו כאן

שלבי הסולם – לפרשת ויצא

מאמר זה נכתב בזמן שמלחמת 'שמחת תורה' – או בשמה הרשמי 'חרבות ברזל' –  נכנסת ליומה החמישים נגד אויב שפל ואכזר. כוחות צה"ל נלחמים בגבורה ובזהירות רבה כדי לא לפגוע בבלתי-מעורבים ועל כך אנו משלמים מחיר כבד של חיי לוחמינו. המלחמה מתנהלת בזהירות רבה ובשלבים, תוך שילוב כוחות מהאוויר, מהים ומהיבשה, וכמובן התמשכות המלחמה גורמת לאלפי אנשי המילואים להיות רחוקים מביתם וממשפחתם וכמובן נגרם נזק כלכלי גדול למדינה. ברם, התחושה שקיימת בציבור, שמוכנים להמשיך עד שהמלחמה תסתיים בניצחון מוחץ והפלת שלטון הרשע של החמאס בעזה. אם אינני טועה, זו פעם ראשונה שהציבור הישראלי לא מאיץ בממשלה ובצה"ל למהר, וכולם מבינים שהמלחמה דורשת סבלנות ושלבים לפי מה שמפקדי הצבא רואים לנכון – גם כדי לנצח וגם כדי לשמור על חיי לוחמינו. הבנה זו של מציאות החיים, שאיננה 'זבנג וגמרנו', צריכה להימצא כמעט בכל תחום בחיינו.

ישנו סיפור מתוק, אותו נהג לספר הגאון רבי איסר זלמן מלצר, מי שהיה ראש ישיבת 'עץ חיים' בירושלים והשבוע ביום חמישי י' כסלו מלאו שבעים שנה לפטירתו. רבי איסר זלמן סיפר על יהודי אחד שהמתין בבית מדרשו של האדמו"ר מרוז'ין רבי ישראל פרידמן לקבלת ברכה ולהתייעצות. היהודי נראה עצוב ומוטרד כמי שעוברים עליו ייסורים לא פשוטים. בעודו ממתין נכנס לפתע ילד קטן, בנו של הרבי, מי שלימים היה האדמו"ר מצ'ורטקוב רבי דוד משה פרידמן.

שאל הילד את היהודי: "מה רצונך מאבא?". ענה לו אותו יהודי: "באתי לבקש ברכה לישועה". עודם מדברים ודלת הרבי נפתחה והיהודי נכנס פנימה. לאחר שיצא, שאל הילד: "מה אמר לך אבא?". ענה לו אותו יהודי: "הוא אמר לי שה' יעזור!". הילד לא הרפה ושאל: "ומה יהיה עד שה' יעזור?". היהודי הובך וענה לילד שהוא לא יודע. אמר לו הילד: "אז תכנס פעם נוספת ותשאל את אבא מה יהיה עד שה' יעזור". ואכן, אותו יהודי נכנס פעם נוספת לרבי ושאל את הרבי מה יהיה עד שה' יעזור. כשיצא, שאל אותו דוד משה הקטן "מה ענה לך אבא?". השיב לו: "אביך הרבי שליט"א אמר לי שה' יעזור גם עד שהוא יעזור".

מה הייתה כוונת הרבי בתשובתו השניה? למה אהב רבי איסר זלמן סיפור זה, עד כדי כך שנהג לספר אותו פעמים רבות בהקשרים שונים ובמיוחד בשבתות פרשת ויצא?

כנראה הבין, שתשובת הרבי מסתמכת על ההבטחה שהקב"ה הבטיח ליעקב בפרשתנו –

"וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ" (כ"ח, ט"ו).

נראה לי לפרש את כוונת ההבטחה האלוקית ליעקב אבינו וזה גם נראה לענ"ד כוונת התשובה של האדמו"ר מרוז'ין לאותו יהודי מיוסר, וזו הסיבה שהגאון רבי איסר זלמן נהג לספר זאת. בדרך כלל, רוב בני האדם ובמיוחד בני דורנו מצפים שדברים יתרחשו במהירות ובאופן מיידי. אנו רגילים היום לקבל דברים במהירות, אם זה בגלל היכולת להגיע ממקום למקום במהירות על ידי תוכנות ניווט משוכללות, ובכלל, הטכנולוגיה מקצרת טווחים ומחברת בין אנשים מכל קצוות תבל במהירות ובקלות. הסכנה בהרגל זה, שכמובן תורם רבות לנוחיות ולהרבה דברים טובים, אך יוצר בעיה במקומות ובזמנים שנדרשת סבלנות.

הקב"ה הבטיח ליעקב, שישיב אותו לאדמה הזאת וגם אם זה ייקח זמן ואפילו זמן ארוך, לצורך כך יצטרך להיאזר בסבלנות ובאמונה. ולכן אומר הקב"ה ליעקב – דע לך, שלא אעזוב אותך עד אשר אקיים את הבטחתי. יתכן שזה ייקח זמן ויתכן שיעברו עליך כל מיני מאורעות – אבל ההבטחה שרירה וקיימת.

הסולם בחלום יעקב מסמל בדיוק את אותו רעיון. הסולם בנוי משלבים וברור לכל אחד שאם אדם יסיר שלב אחד מן הסולם, הרי יקשה עליו לטפס ובוודאי אם יסיר שני שלבים ספק אם בכלל יכול יהיה להשתמש בסולם. הקב"ה בחלום רומז לו, שגם מלאכי אלוקים שאין להם בחירה, עולים בשלבים כדי למלא את שליחותם.

רעיון זה של שלבים שייך לכל תחום בחיים. ברפואה, למשל, אם אדם יחלה חלילה והרופא ייתן לו תרופה אנטיביוטית במינון של שני כדורים ליום, אזי אם החולה חלילה ירצה 'לקצר תהליכים' ויבלע את כל הכמות בבת אחת כדי להתרפא יותר מהר – הרי כל השומע ילעג לו ויסביר לו שהוא מסכן אפילו את חייו. וכן אותו דבר לגבי לימוד תורה ובכלל לכל תחום לימודי אחר [להבדיל] – התפתחות הלימוד, הידיעה וההבנה, נבנית תוך כדי כך שעולים מדרגה אחר מדרגה, שלב אחרי שלב. אף אדם לא נעשה תלמיד-חכם ביום אחד, אלא יש צורך בהתמדה, כפי שלמדנו מבעל התניא, רבי שניאור-זלמן מלאדי, על הדרך הנכונה בלימוד התורה. בעל התניא דרש את הפסוק "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה" ועל דרך הצחות אמר: יש לאבד את ה'מהרה' – את החיפזון והמהירות צריך לאבד. יש ללמוד תורה במתינות, לתת לנשמה להתענג על התורה הקדושה וכך להתקדם שלב אחרי שלב.

גם באומות העולם ישנם פתגמים ואמירות, הבאים לחנך את האדם להשיג התקדמות בשלבים. אצל  שכנינו הערבים ישנו פתגם 'שהחיפזון זה מהשטן' [ועיין מאמרנו "החיפזון מהשטן?" לפרשת בא שמסייג את הדברים] וכוונת המשפט הזה הוא, שלא רק שלא משיגים את המטרה, אלא מי שפועל במהירות ובחיפזון הוא בעצם פועל על פי עצה של השטן, שזה גם יזיק לו.

וכן ישנה אמירה "את רומא לא בנו ביום אחד". הפעם הראשונה בה הגו את המשפט הזה היה לפני כשמונה-מאות שנה (בשנת 1190 למניינם) על ידי הוגה דעות צרפתי, ומאוחר יותר בשנת 1545 אמר את המשפט ריצ'ארד טברנס בשפה האנגלית, ומאז נהוג להשתמש במשפט בכל מיני אופנים.

ומדוע בחרו דווקא את רומא? – משום שהיא בנויה רבדים רבדים ומשך בנייתה המשוער על פי ההיסטוריה היה 1,010,450 ימים…

רצתה ההשגחה העליונה, שהקשר בין הורים וילדיהם, תהליך התפתחותו הרוחני וקניית שפה והבנה – כל זה ועוד ייבנה בתהליך הדרגתי, ולכן תינוק שנולד הרי הוא חסר ישע ולאט לאט במשך שנים בונה את גופו ואת אישיותו עד שגדל ונעשה לאיש.

בתפילה לבורא עולם, שיקויים בנו "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" ו"ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון" וכך נזכה שבמהרה נביס את אויבנו ועם ישראל יוושע ישועת עולמים וישובו כל הלוחמים והחטופים לביתם שלמים ובריאים אכי"ר!

ברכות חמות לתנועת בני עקיבא לרגל שבת הארגון, לחניכים ולמדריכים תלמידי הישיבה ולכל תלמידי ישיבות ואולפנות  בני עקיבא. עלה נעלה !!!

שבת שלום ובשורות טובות לכל בית הישיבה ובוגריה!