להדפסת דבר התורה לחצו כאן

של מסירות הנפש בעם ישראל – לפרשת וירא

שורות אלו נכתבות כחודש ימים לאחר הטבח הנורא, שביצעו הפושעים האכזריים של ארגון הטרור הדעאש"י של חמאס, בעצם יום השבת ו'שמיני-עצרת', וברגעים אלו צה"ל נלחם ברצועת עזה, תוך מסירות נפש עצומה של הלוחמים, למרות הסכנות הגדולות במלחמה זו – ולצערנו הרב בזמן כתיבת שורות אלו אכן נפלו חללים במערכה למגר את השטן החמאסי הזה.

נמשיך ונתפלל לשלומם של החיילים ושיצליחו במשימתם הקדושה לחסל את קן הצרעות הזה שנקרא רצועת עזה, אכי"ר.

כשאנו קוראים את סיפור העקידה וכל מה שהתרחש סביבו, מיד כמובן עולות דמעות בעיניי על כך שה'עקידה' מתרחשת בכל דור ודור, ולצערנו לא תמיד מגיע 'אייל מן השמים' להציל את העקודים.

לאחר מחשבה נוספת ולאחר עיון מעמיק בכל סיפור העקידה, אין ספק שהוא אחד האירועים היותר קשים מחד, ומאידך אחד האירועים המבטיחים ביותר לגבי עתידו של עם-ישראל. ואין הדברים סותרים חלילה!

אנו מאמינים, שבאופן הפרטי לא כל אחד זוכה לנס וניצל, ולצערנו יש שנאלצו לפשוט את גרונם על מזבחם של שונאי ישראל לדורותיהם, אך תמיד הגיע 'אייל אלוקי' שפדה את עם-ישראל כעם ולא נתן לגוים לכלות בנו את זממם עד כלות. אחרי כל 'עקידה' נוראית שספג עמנו, עם-ישראל המשיך להיות עם ה', השתקם ובנה שוב את בתי ישראל.

אם מסתכלים על דורנו, דור שחווה את השואה הנוראה בה איבדנו שליש מעמנו, ולמרות כן עם-ישראל התאושש ותנועת שיבת ציון והתנועה הציונית ועם-ישראל כולו זכה בתקומת מדינת-ישראל ומיליוני יהודים שבים עד עצם היום הזה למולדתנו העתיקה אחרי אלפי שנות גלות.

המציאות היא, שבשבעים וחמש שנות מדינתנו, אחת לכמה ימים או שבועות אנו עומדים בפני ניסיון 'עקידה', מתרחשים פיגועים ומבצעים צבאיים שבהם אנו מאבדים בנים יקרים ולצערנו בימים אלו אנו מתנסים באחד האירועים הקשים מאז הקמת המדינה, הטבח הנורא שהתרחש ב'שמחת תורה'.

וגם כאן התגלתה מסירות נפש וגבורה יוצאת מן הכלל, כבר ביום הטבח עצמו, ולמרות ההפתעה הגדולה גילו בנים ובנות, חיילים ואזרחים, צעירים ומבוגרים, מסירות נפש וגבורה יוצאת דופן וזה ממשיך הלאה בגבורת הלוחמים ובמסירות נפש של כל מי שיכול לעזור ולתרום בכניסה לרצועת עזה.

סיפור העקידה אמנם הסתיים בכי-טוב ולמרות שלא תמיד בהיסטוריה של עמנו ה'עקידות' הסתיימו בטוב, שאבנו הרבה כוחות ותכונות ממעשה העקידה.

הכתוב מספר לנו על שיחה, שנראית לכאורה חסרת חשיבות, בין אברהם לנעריו, וזה לשון הכתוב בפרשתנו (כ"ב, ה') –

"וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁוּ֥בָה אֲלֵיכֶֽם".

ונשאלת השאלה, מה רצתה התורה שנלמד ממה שאברהם אמר לנעריו טרם העקידה?

במדרש תנחומא כנראה הרגישו בשאלה זו, והצביעו על שתי מילים הדורשות ביאור – "עד כה" – והמדרש מבאר –

"ואני והנער נלכה עד כה, מהו עד כה? נראה מה יהיה בסוף 'כה' שאמר לי הקדוש ברוך הוא 'כה יהיה זרעך'…" (פרשת וירא סימן כג).

המדרש מגלה לנו מה התחולל בלבו ומוחו של אברהם. מצד אחד הוא מצויד בהבטחה אלוקית בברית 'בין הבתרים' שלא יוכל לספור את זרעו בגלל גודלם ושם נאמר -"כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ" (ט"ו, ה') –

"וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ".

ומאידך, נאמר לו כאן לעקוד את בנו כשהמשמעות היא שבעצם לא יהיה המשך לאברהם. ועל כן אברהם אומר להם: – נראה איך הקב"ה פותר את הסתירה הזו, בין ההבטחה הענקית לבין עקידת יצחק שאמורה לקטוע את העתיד.

ברם, אנו רואים למרות שעל פניו נראה שהקב"ה לא מקיים את הבטחתו, אברהם הולך לעקידה מכוחה של אמונה שהעניין בסוף יסתדר. הוא לא מכתיב לקב"ה איך זה יקרה ומתי זה יקרה.

צורת עבודת ה' של אברהם היא לעשות בהתאם לציווי שנצטווה, למרות החששות והדילמות שהוא נתון בהם – ולזה בדיוק קוראים "מסירות נפש" – ללכת לבלתי נודע עם החששות. תכונה זו הוריש אברהם אבינו לעם-ישראל כאן  במעמד 'צומת הדרכים' שהוא עומד כרגע.

מצאנו הבנה זו במדרש רבה על במדבר, שבו הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם –

"אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, מה יש לי לומר לך ומה יש לי לברכך? שתהא שלם, צדיק לפני, או שתהא שרה אשתך צדקת לפני – צדיק אתה, שרה אשתך צדקת לפני. או שיהיו כל בני ביתך צדיקים? צדיקים הם לפני. מה יש לי לברכך? אלא כל בנים שעתידים לעמד ממך יהיו כמותך, מנין, שכן כתיב: ויאמר לו 'כה יהיה זרעך'…" (פרשה ב סימן יב).

מורי ורבי הגאון הרב יעקב חיים גולדוויכט זצ"ל טוען על פי חז"ל, שאברהם אבינו במעמד ברית 'בין הבתרים', כשהקב"ה הוציא אותו החוצה, למעשה הוציא אותו מכפיפות למערכת הטבע ומעתה כל התנהלותו תהיה 'מעל הטבע' וזה בא לידי ביטוי גם בשינוי השם של אברהם, כי 'אברם' היה כפוף לטבע ו'אברהם' לא כפוף, וכן 'שרי' הייתה כפופה לטבע ואילו 'שרה' היא 'מעל לטבע.

רש"י מבאר על הפסוק –

"וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם"…ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר אחר, הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה…" (ט"ו, ה').

ומעלה זו הוריש אברהם לדורות הבאים, כפי שאומר המדרש 'ילקוט שמעוני' (רמז עו) –

"אמר רב יהודה אמר רב, מנין שאין מזל לישראל? שנאמר 'ויוצא אותו החוצה' וכו' [ט"ו, ה], אמר לפניו: רבש"ע! נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי לכך. א"ל הקדוש ברוך הוא: צא מאצטגנינות שלך, אין מזל לישראל".

לפי הסבר זה, מסירות הנפש שהעביר אברהם לדורות הבאים היא בגלל הוצאתם של אברהם ושרה מחוקי הטבע, ולכן שרי ילדה בגיל כל כך מופלג, נגד חוקי הטבע.

נתפלל לאלוקי אברהם, שבזכות מסירות הנפש של חיילנו לא יאונה להם חלילה כל רע ויחזרו כולם בשלום לביתם ולמשפחתם!

שבת שלום ובשורות טובות לכל בית הישיבה!