להדפסת דבר התורה לחצו כאן

יעקב וישראל – הנהגה טבעית מול הנהגה ניסית – לפרשת וישלח

תופעת קריאת שני שמות לילדים נפוצה מאוד בכל עדות ישראל. לעיתים קרובות, ניתנים שני שמות לרך הנולד כשרוצים להניח את דעתם של הסבים והסבתות או קרובי משפחה אחרים ויש אף מקרים שמעניקים לילד אף שלושה וארבעה שמות, אך זה פחות שכיח. אגב, אומרים בשם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שמי שיש לו שני שמות יזכיר את שני השמות לפחות פעם אחת ביום.

ברם, לא מצאנו שלילד יהיו שני שמות – האחד אברם והשני אברהם – מה שאין כן מצאנו רבים הנקראים בשני השמות יעקב-ישראל, למשל רבי יעקב-ישראל קנייבסקי זצ"ל הידוע בכינויו 'הסטייפלער' ועוד רבים אחרים. ודבר זה דורש לימוד, שהרי מצאנו פעמיים בפרשתנו, שהתורה קובעת ש"לא ייקרא שמך יעקב כי אם ישראל", פעם אחת על ידי המלאך אחרי המאבק עם יעקב ופעם שניה כשהקב"ה בעצמו מבשר לו לאחר שחזר לארץ ישראל מפדן ארם –

"וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל…וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל".

במאמר זה ברצוננו לברר, מדוע לאחר שהמלאך הודיע על שינוי השם, הקב"ה היה צריך לומר זאת שנית ליעקב?

ועוד נשאל, למרות שנאמר ש"לא יקרא שמך עוד יעקב" התורה עצמה כן משתמשת בשם זה בכמה מקומות, ונראה ח"ו כאילו דברי המלאך והקב"ה אינם תקפים?

יתרה מכך, אם קוראים לאדם בשם אברם ולא אברהם עוברים על איסור, ואין הדבר כן אצל יעקב למרות שהוסב שמו לישראל, כדברי המדרש הגדול (בראשית ל"ה, י') –

"בן קפרא אומר: חביב הוא שנאמר ביעקב יתר משל אברהם. אברם משנקרא אברהם כל מי שהוא קורא אותו אברם עובר בלא תעשה , אבל יעקב משנקרא שמו ישראל כל מי שהוא קורא אותו יעקב אינו עובר. ומה טעם, אמר ר' אלעזר ויאמר לו אלהים שמך יעקב, שמך יעקב מכל מקום".

על השאלות שהובאו לעיל דנו בהם חז"ל, וכבר בפסיקתא זוטרתא (שם) הסבירו, שהקב"ה חזר לומר את מה שהמלאך אמר ליעקב ובזה נתן את הגושפנקא ואת החותמת ואישר את השם 'ישראל', וזה לשון המדרש –

"…אין קיום השטר אלא חותמיו, לפי שאמר לו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל (בראשית לב כט): ויקרא את שמו ישראל. הקדוש ברוך הוא קראו ישראל".

ובהמשך מתייחס המדרש לכך ששני השמות לגיטימיים –

"…אבל לא הוזהרו ישראל שלא לקרותו יעקב, משה רבינו קראו יעקב, שנאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב (שמות לב יג), ומנין היה לו למשה רבינו לקרותו יעקב, לפי שנאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו (שם ג ו)".

על פי המדרש, פירש ה'אבן עזרא' את פשט הפסוק, שיש לקרוא את שני השמות אם רוצים להשמיע את השם יעקב, ומאידך שם ישראל לבד מספיק –

"לא יקרא שמך עוד יעקב לבדו כי גם ישראל".

למרות דברי המדרש והראשונים, שמותר ואפשר לקרוא את שני השמות וזה מעיד לכאורה על שוויון המעמד של שני השמות, רש"י חושב אחרת ולדעתו השם 'ישראל' זו עלייה בדרגה, כי השם 'יעקב' מבטא מעמד נמוך יותר מאשר 'ישראל', וזה לשונו –

"לא יקרא שמך עוד יעקב – לשון אדם הבא במארב ועקבה אלא לשון שר ונגיד".

גישת עומק למהות שני השמות, הנותנת ביטוי למהות הפנימית של עם ישראל, מבוארת על ידי הרש"ר הירש, הקובע ששני שמות אלו מייצגים רבדים שונים ואופי שוני עם ייעודים שונים ותעסוקה שונה לכל שבט מעם-ישראל, וזה לשונו הזהב –

"…הגוי שיצא מחלציך יהיה אחד כלפי חוץ, ורבים שיהיו לאחדים – כלפי פנים. כל שבט ייצג סגולה לאומית מיוחדת, יהיה כביכול לאומה בזעיר אנפין. עם יעקב יהיה ל"ישראל", והוא יגלה לאומות את כוחו של האל המתגבר ומשתלט על כל דבר ארצי ואנושי ומעצב אותו כרצונו; לפיכך – אל תהא דמותו חד – צדדית; כעם למופת ייצג סגולות לאומיות שונות זו מזו. בשבטיו יביא לידי ביטוי את עם הלוחמים ואת עם הסוחרים, את עם החקלאות ואת עם המדעים וכו', יתגלה ויתודע לכל כי הקדשת חיי האדם בברית האלהית של התורה איננה תלויה בדרך חיים או תכונה לאומית מיוחדת, אלא האנושות כלה, על כל רבגווניותה, נועדה לקלוט לתוכה את רוחו האחידה של אלהי ישראל. מהרבגוניות של סגולות אנושיות ולאומיות תיוצר ותתגבש מלכות שדי אחידה".

הרש"ר הירש חותם באמירה משמעותית ביותר, שההשפעה של הסגולות השונות בעם ישראל ישפיע על כל העולם כולו, וזה לשונו בהמשך –

"בהתאם לכך יש לפרש – כדעת ספורנו – "ולזרעך אחריך אתן את הארץ": לזרעך ההולך בדרכך אתן את העולם, כדוגמת "צדיקים יירשו ארץ" (תהלים לז, כט); הם יהיו לאור גויים בשמרם בנאמנות על ירושתם הרוחנית והמוסרית (השוה ישעיה ב, ג)" (בראשית ל"ה, י"א).

נסיים בדברי הנצי"ב מוולאז'ין בהסבר נפלא בספרו 'העמק דבר', אשר מתכתב היטב עם מציאות מלחמת 'חרבות ברזל' שנכפתה עלינו בימים אלה. הנצי"ב רואה בשני השמות את ההתנהלות האלוקית עם עמנו – מצד אחד חיים על פי המציאות הטבעית ומצד שני העובדה שהקב"ה מסובב אותנו בניסים.

השם 'יעקב' מצביע על התנהלות טבעית, אשר מדריכה אותנו להתכונן למלחמה ולעשות הכל בדרך הטבעית, לבנות כלכלה בריאה ומדינה חזקה. ואילו השם 'ישראל' מוליך אותנו לתובנה, שהקיום שלנו כולו היא שרשרת של ניסים. נלמד את דבריו החשובים בלשונו –

"שמך יעקב. ודאי שמך יעקב, שמורה על הליכות הטבע כמ"ש בס' תולדת דלהכי אחז בעקב עשו, דאלו לפי הנהגה נסית לא היה צריך לאחוז בעקב עשו, כמו שאמר המלאך ליעקב לעיל ל"ב כ"ט לא יעקב יאמר עוד שמך וגו', וביארנו שאמר שלא היה צריך לאחוז בעקב עשו כי שרית עם אלהים וגו', ואמר לו ה' דמכ"מ ודאי שמך יעקב, הנך צריך לזה השם, שלא הכל ראוים לנס ולהשתרר עם אלהים ועם אנשים, אבל לא יקרא וגו' כי אם ישראל יהיה שמך. לא יהיה נקרא שם יעקב לבדו, כי גם ישראל יהיה שמך. ולכן אמר עוד הפעם שמך אשר הוא מיותר, והוא כדי לרמז לו שיהיה שני שמות, שבכל דור יהיו מ"מ אנשים שיהיו מוכשרים לנס וראוים להקרא ישראל, כל זה אמר לו על כלל אומה הישראלית…" (ל"ה, י').

דבריו אלו של הנצי"ב הם חלק מדרכו הפרשנית לחומש, בו מדגיש את השילוב  בין התנהלות טבעית לבין השגחה ניסית על עם-ישראל, וזה גם מה שכתב בהקדמה לספר במדבר, שם הוא טוען שבספר במדבר אנו עדים למעבר בין שתי הנהגות אלוקיות של עם-ישראל, האחת בדרך ניסית שזה היה במדבר והשנייה בארץ-ישראל בדרך טבעית. וזה לשונו בספרו 'העמק דבר' בהקדמה לספר במדבר –

"…זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ה' בחיי העולם מאז שהגיעו לארץ ישראל. מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במידת תפארת שהלך לימין משה שהוא לגמרי למעלה מהליכות הטבע. ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ב"ה".

המעבר הזה מהנהגה ניסית להנהגה טבעית התחילה בשנת הארבעים במדבר וגם בהנהגה הטבעית למעשה הייתה השגחה אלוקית צמודה, רק מכוסה מעין כל, שהיה נדמה שזה ממש רק טבעי, אבל בעין רגישה יכלו לראות את ההשגחה האלוקית. וזה לשונו שם בהמשך –

"…על פי זה השנוי נעשו מלחמות ישראל עם הכנעני ועם סיחון בדרך הטבע. וגם המטה לא הי' עוד ביד משה תמיד אלא לעת הצורך לפי ההכרח כמו שביארנו שם…דבהליכות יוצאי מצרים היה אור השגחת ה' מופיע לעין כל, שהוא כבוד ה' ותכלית הבריאה. משא"כ בהליכות באי הארץ הי' ההשגחה מכוסה. ורק המביט בעין יפה הי' מרגיש בה כמו ההולך בחשכת לילה. או רק לפרקים הי' נרגש ההשגחה לעין כל. כמו אור הברק המאיר חשכת לילה".

השקפת עולמו של הנצי"ב ניכרת גם בפירושו לפרשת חוקת, שם מסביר מדוע עם-ישראל התמרמר והתלונן במיוחד בשנה האחרונה לפני הכניסה לארץ ולא בכל תקופת הליכתו במדבר, ולדעתו זה נובע מהמעבר מהנהגה ניסית להנהגה טבעית, וזה לשונו –

"…הפלא הנה זה ארבעים שנה הולכים במדבר הגדול וסבלו בלי שום תרעומות, והבינו כי לא זהו תכלית נסיעתם עד בואם אל ארץ נושבת, ולמה זה התרעמו עתה. אבל ראוי לדעת דבשנה האחרונה היה סוף הליכות הנסיי בהנהגה נפלאה ההולך לימין משה זרוע תפארת ה', ועתה היו עומדים ליכנס לארץ ישראל ולהתנהג בהליכות הטבע תחת השגחת ה', על כן התנהג הקדוש ברוך הוא עמם בשנה זו בדרך הממוצע, וכמו אומנת ילד היונק העומד להיגמל מחלב, כבר איזה משך לפני הגמלו מרגלת את הילד מעט מעט באכילת לחם, ומכל מקום לעת הצורך מניקתו עד שהוא נגמל לגמרי, כי קשה להחליף סדר החיים בפעם אחת, כך החל המקום ית' להפרישם מן הנס ולהעמידם על הליכות עולם הטבע, וללמדם איך יעשו בעת יהיה השגחה לענוש אותם ולמנוע מהם טובה, וגשמי השנה יעצרו, ולא יהיה עוד כח משה אשר בבקשתו לבד נעשה הכל. והנה כשנפסק המים מן הבאר הבינו ישראל שזהו שלא בתורת עונש על איזה דבר, אלא כדי להרגילם לחיים טבעיים, והרי ההכרחי למים ימצאו בקדש" (ועיי"ש עוד בהרחבה).

פתחנו בענין קריאת שני שמות והזכרנו את 'הסטייפלער', רבי יעקב-ישראל קנייבסקי זצ"ל, אז נסיים באנקדוטה מחוייכת על בנו, הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, שהאגדה מספרת על אחד שהתייעץ איתו על קריאת שם לבתו. הוא רצה לקרוא לה שירה, כי היא נולדה בשבת שירה. אמר לו הרב קנייבסקי: ואם היתה נולדת בשבת פרה?… בהקשר לזה, מובא ב'דרך שיחה' (ח"א עמ' לב-לג) שבאו לשאול את הרב חיים קנייבסקי איזה שם לקרוא לילדה, והשיב: שם מן הפרשה. וכשנשאל כי באותה פרשה, פ' כי תצא, לא נזכר שם של אישה, השיב: כתוב: "האחת אהובה ואחת שנואה" – יתנו לה את השם אהובה, שגם בזה יש עניין, אף שלא נכתב בפרשה בתור שם. ומספר הרב קנייבסקי (שם ח"ב שיט), שפעם אחת, בפרשת קדושים, נולדה בת, ונשאל איזה שם ליתן לה ששייך לפרשה, והשיב לתת את השם ציפורה, על פי דברי הגמרא (מועד קטן טז, ב) על הפסוק בהפטרה "הלא בני כושיים אתם". וכי כושיים שמן? והלא ישראל שמן! אלא מה כושי משונה בעורו, אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות. ושם, "על אודות האשה הכושית" וכו', הכוונה לצפורה שמשונה במעשיה. א"כ, "כושיים" שייך לציפורה.

בתפילה לבורא עולם, שייתן בנו חכמה ותבונה לנהל את המלחמה בדרך הטבע ומאידך גיסא שימשיך בהנהגה ניסית להצלחת לוחמינו בחזית, גם אם היא בדרך  נסתרת, ובע"ה בימים אלה של ימי החנוכה הקרבים עלינו לטובה נדע להכיר טובה ולהודות על ניסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך.

שבת שלום לכל בית הישיבה, לתלמידינו ולהורים ולבוגרים,

שישובו כולם לשלום לביתם בשמחה ובטוב לבב!