חיי שרה – הקמת בית בישראל

רבנים ודרשנים אוהבים את פרשת חיי שרה, בעת שהם נדרשים לערוך חופה ולדרוש ב'שבת חתן' או ב'שבע ברכות'. סיפור מציאת בת הזוג ליצחק ומה שסביב אירוע זה הוא ספר מוסר וספר הדרכה בכל מה שקשור להקמת בית בישראל.

אחד היסודות הנלמדים מפרשתנו היא האמונה, שכל זיווג למעשה הוא תוצאה של השגחה פרטית, או בלשון הגמרא (מועד קטן י"ח:), הלומדת משלושת כתבי הקודש, שהקב"ה הוא קובע מי תהיה האישה לאיש פלוני. המקור מהתורה הוא מה שאמרו בתואל ולבן לשליחו של אברהם, וזה לשון הגמרא –

"אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה – דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, מן הנביאים – דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. מן הכתובים – דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת".

אם נעמיק בשלושת המקורות שהביא רב, הרי נמצא שבשלושתם ישנה אמירה משמעותית ביותר – בדרך כלל האדם בוחר את זיווגו לפי שלושה שיקולים עיקריים:

השיקול הראשון הוא לפי הייחוס המשפחתי, האם זו משפחה מכובדת והגונה, שהבת או הבן ספגו מהם ערכים ומנהגים והשקפת עולם של תורה וחסד, האם שמם הטוב הולך לפניהם בקהילה שלהם, במקום עבודתם ובמשפחתם המורחבת וממילא השפיע על ילדיהם המשודכים והאם יש בהם דרך ארץ ומידות טובות.

מי שקורא את פרשתנו ונחשף ל'מבחנים' שעשה אליעזר עבד אברהם, כשבדק האם הכלה היא ממשפחת אברהם כפי שהתבקש וכמובן האם היא בעלת חסד, בטוח שזו סיבת ההצלחה של אליעזר בשידוך הזה. והנה הכתוב אומר לנו –

"מה' יצא הדבר".

למרות כל ההשקעה והעמידה בכל התנאים, בסופו של דבר זיווג זה הוא מה'.

השיקול השני שאי אפשר להתעלם ממנו בבחירה של בן או בת זוג, הוא המראה החיצוני. יש המגזימים בחשיבותו ויש המבטלים אותו לחלוטין ואומרים שהעיקר הפנימיות של האדם, והדבר נכון אך נראה שלכל אדם זה חשוב מאוד, וחסד עשה עמנו הקב"ה שכל אחד מדמיין לו מראה מסוים שבעיניו הוא הכי יפה בעולם ואילו לשני ממש להיפך, ואעפ"כ אומרת לנו הגמרא בשם רב, שיש אדם ששמו שמשון, שהכתוב מכריז עליו ש'הלך אחר עיניו', ולכאורה קיבל את מה שרצה, אך הכתוב מעיד שאביו ואמו שהתנגדו בהתחלה לא ידעו שזה מה', וכל ענין היופי היה דרך להביא את שמשון אליה.

והשיקול השלישי ליצירת זוגיות הוא הממון…כמובן שאם אדם נושא אישה רק בגלל הממון, למרות שיש לה מידות לא טובות חלילה ואינה יראת שמים, הרי חז"ל קובעים שיהיו לו בנים שאינם הגונים רחמנא ליצלן.

מאידך, אי אפשר להתעלם מכך, שאם יש לאדם שתי אפשרויות שוות, הוא יבחר באותה אחת או באותו אחד שיש לו גם ממון הרבה, ועל זה אומר שלמה המלך (משלי י"ט) –

"בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת".

האדם צריך לדעת, שרק בית והון כלכלי אפשר להעביר בירושה, אבל בת-הזוג הגיעה אליו לא בגלל שרצה אשה 'מסודרת כלכלית', אלא אישה משכילה היא מה', גם אם בחר בה גם בגלל ההון שיש לו או לה.

על הפסוק בפרשתנו, הקובע ש"מה' יצא הדבר", שואל המדרש (בראשית רבה פרשה ס סימן י) –

"מהיכן יצא, רבי יהושע בר נחמיה בשם ר' חנינא בר יצחק מהר המוריה יצא, ורבנן אמרי מהיכן יצא ותהי אישה לבן אדוניך כאשר דבר ה'…".

להבנת המחלוקת נאמר, שרבי יהושע אומר, שהקב"ה כבר בעקידת יצחק קבע את עתידו כממשיך של אביו, כי גם יצחק שהיה לדעת חז"ל בגיל שלושים ושבע מסר את הנפש, ולכן אז הקב"ה דאג שימצא את זיווגו המתאים. ואילו לדעת רבנן, ההצלחה באה בזכות אברהם, כאשר דבר ה' לאברהם על זרעו של אברהם, שיהיה כחול אשר על שפת הים וכוכבי השמים.

רבי ישראל-אלתר, היה האדמו"ר הרביעי בשושלת אדמור"י גור, משקם חסידות זו בישראל לאחר השואה ומן האדמו"רים הבולטים בעשורים שאחרי הקמת המדינה. מכונה על שם כתביו שיצאו לאור לאחר פטירתו ה"בית ישראל". הוא נולד בפולין ב'אסרו חג' הסוכות ה'תרנ"ה (1894), והוא הבן השלישי של רבי אברהם מרדכי אלתר. עד גיל עשר למד עמו סבו יהודה אריה ליב אלתר וכבר אז נודע כעילוי.

רבי ישראל אלתר התארס בגיל שלוש עשרה עם חיה שרה שהיתה בת דודתו, ונישא לה בשנת ה'תר"ע, ונולד לו ממנה בן בשם יהודה-אריה לייב, ובת בשם רבקה-יוכבד. בזמן השואה ברח יחד עם אביו מפולין לארץ ישראל, אך כל בני משפחתו הקרובה, אשתו, וילדיו, נרצחו בידי הנאצים כמו גם רוב החסידים שהתגוררו בפולין. לאחר פטירת אביו בשנת תש"ח מונה לממלא מקומו באדמו"רות. בשנה זו נישא בשנית, אך לא נולדו להם ילדים.

רבי ישראל אלתר הנהיג את החסידות ביד רמה למרות המשבר האישי שעבר והיה פועל רבות כתשובת המשקל למה שקרה לעם היהודי ועודד הקמת בתים בישראל .בספרו מסביר מדוע שאלו בכלל 'מהיכן יצא' שהרי כתוב ש"מה' יצא הדבר". לכן אומר האדמו"ר מגור, שהמילה 'יצא' מיותרת לכאורה, שהיה צריך להיות כתוב 'מה' הדבר'. וזה לשונו –

"…ונראה לעניות דעתי שדקדקו שהיה ראוי לומר מה' הדבר או מה' הוא הדבר"

ועונה ה'בית ישראל', שבהר המוריה נודע לאברהם על המיועדת וזה לשונו –

"…לזה דרש שמהר המוריה יצא הדבר, כי שם הוגד לאברהם הנה ילדה מילכה גם היא בנים לנחור ושם נתבשר אברהם שנולדה רבקה. אחר הרהורי דברים שהרהר אברהם ואמר אלו נשרף יצחק כבר היה מת בלא בנים אשיאנו מבנות ענר אשכול וממרא, ואמר לו הקדוש ברוך הוא כבר נולד זווגו של יצחק. הרי שמהר המוריה בעקידה יצא זווגו של יצחק עם רבקה".

ואילו לדעת רבנן היכן דיבר ה' ?בשעת יצירת האדם!!

וזה לשונו בהמשך –

"…ורבנין אמרי תדע מהיכן יצא ממקום אשר דיבר ה' כדכתיב ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה', והיכן דבר אלא בשעת היצירה בת קול אומרת בת פלוני לפלוני וממקום שדבר פי ה' להיות רבקה לזווגו של יצחק משם גם כן יצא הדבר לפועל" (דרוש מ"ד).

מאז ומעולם היו קשיים וספיקות והתלבטויות במציאת בן או בת זוג ובהתאמתם זה לזו. חז"ל בטאו זאת באחת האמירות המפורסמות ביותר של רבה בר חנה בשם רבי יוחנן (סוטה דף ב'.) –

"וקשין לזווגם כקריעת ים סוף".

ואחרי שאמרנו את זה יש לשאול, האם זה באמת כל כך קשה? הרי מעשים שבכל יום שאלפי אנשים מתחתנים ועוברים זאת בקלות יחסית אז מה כל קשה?

לפי מה שכתבנו לעיל, הקושי והחששות והספקות הם רק כאשר אתה חושב שהכל תלוי רק בך ולכן הזיווג קשה, אבל כאשר אדם מודע לכך שמה' יוצא הדבר, אז יש מקום לחשוש פחות.

עצם הדימוי של הקושי ל'קריעת ים-סוף' טעון הסבר, שהרי מה הקשר בין קריעת ים סוף להקמת בית בישראל? נשפכו על כך קולמוסים רבים, אך אחד הפירושים היפים ששמעתי הוא, שכאשר עם ישראל ברח ממצרים והגיע עד לשפת ים סוף והמצרים אחריהם, הם דמיינו כל מיני תרחישים כיצד יינצלו. בוודאי עלה במוחם, שאולי פרעה יתייאש ולא ירדוף אחריהם, או שאולי משה רבנו ימצא להם נתיב אחר שהוא יבשתי ונוח לעבור בו. והנה, התרחש להם נס ממקום בלתי צפוי שלא חלמו עליו ולא ציפו לו כלל וכלל. כך זיווגו של אדם מגיע הרבה פעמים ממקום בלתי צפוי ולא בדרך שחשב, והדבר גם כן נובע מאותו רעיון דלעיל, שהקב"ה הוא הוא המזווג זיווגים ובסופו של דבר הקב"ה קובע את הדרך ואת הכללים ולנו נותר רק להתפלל.

ונחתום כמנהגנו בסיפור חסידי מתוק, בנושא היחוס המשפחתי בשדוכים …בתו של רבי צבי-הירש מרימַנוֹב התארסה לנכדו של רבי ישראל מרוז'ין. כאשר נערך אירוע שידוך לאחד מצאצאיו, נוהג היה ר' ישראל להזכיר את אבותיו הקדושים ואת ייחוסו הנכבד. גם באירוע אירוסין זה מנה ר' ישראל את ייחוס אבותיו ואמר: "ובכן, אבי הוא רבי שלום-שכנא מִפְּרוֹהוֹבִיטְש, סבי הוא רבי אברהם 'המלאך', אבי-סבי הוא המגיד ממֶזריטש, אבי-סבתי הוא רבי נחום מטשֶרנוֹבּיל," וכך המשיך ומנה את שמות אבותיו הגדולים. כשסיים אמר: "ועכשיו, ספר אתה על ייחוס אבותיך."

ענה לו ר' צבי-הירש: "אפרט גם אני את ייחוס אבותיי. אבי היה חייט פשוט, והוא לימדני דבר אחד – בגדים ישנים צריך לתקן, ובגדים חדשים יש להיזהר בהם, שלא יתקלקלו…".

כששמע זאת הרבי מרוז'ין אמר: "זה מספיק!" כלומר: הרי זה די והותר בשביל השידוך שעשינו כאן. הייחוס המפואר אינו עיקר אלא מידותיו הישרות של האדם. בשל כך, המסר הפשוט שמסר האב החייט לבנו משתווה בערכו לייחוס האבות של האדם המיוחס ביותר בחסידות בת זמנו. ואם כך, בדיוק בשל כך מנה ר' ישראל את שמות אבותיו, כדי ללמד את חשיבותן של מידות טובות וישרות (זושא).

שבת שלום לכל בית הישיבה!

לפורמט להדפסה- לחצו כאן!