להדפסת דבר התורה לחצו כאן

מלחמת המלכים וההשלכות לימינו – פרשת לך לך

שורות אלו נכתבות כשלושה שבועות לאחר שרוצחי החמאס טבחו ופגעו קשות בתושבי עוטף עזה – אנשים, נשים וטף, זקנים וצעירים – ואף לקחו בשבי מאות יהודים ללא רחמים.

אחרי ההלם הראשוני במדינה, כשראשיה שריה ואף אזרחים מהשורה מתקשים לעכל את גודל המהלומה, ההשפלה ותחושת חוסר הבטחון של כולנו, נראה שהעם כולו נחוש לשנות את המציאות מקצה לקצה. כל העם היהודי בארץ ובעולם מתפלל להצלחת הלוחמים במיגור החיה הנאצית החדשה שקמה עלינו לכלותנו והתעצמה בגבולנו הדרומי.

עם-ישראל לכל אורך ההיסטוריה שאב את כוחו בין השאר מתוך פרשיות השבוע בזמן האירועים שפקדו אותו ותמיד חיפש הקשר למאורעות אותם הוא חווה בתוך המילים הקדושות בפרשה. אף אנו נתבונן בפרשתנו וננסה למצוא ניחומים, תעצומות, תקווה והבנת האירועים עד כמה שניתן.

כשעיינתי בפרשתנו, פרשת 'לך לך', מיד עלה מול עיני סיפור מלחמת 'ארבעת המלכים' מול החמישה, שהובילה בסופו של דבר למלחמתו של אברהם נגד אותם ארבעת המלכים שניצחו את החמשה.

התורה מספרת לנו, שארבעת המלכים שיעבדו את חמשת המלכים, שכל אחד מהם שלט על אזור גאוגרפי משלו, כאשר חמשת המלכים היו מאוגדים ביניהם, כפי שארבעת המלכים היו מאוגדים ביניהם לצרכים שונים.

לאחר ארבע-עשרה שנה מרדו חמשת המלכים, אך הדבר הזה עלה להם ביוקר וגם בפעם השניה ניצחו ארבעת המלכים את החמשה. בין חמשת המלכים שהפסידו בקרב היה גם מלך סדום, שתחת חסותו חנה לוט בן אחיו של אברהם. ארבעת המלכים לקחו בשבי את לוט ולאחר שאברהם שמע על כך, על ידי פליט מהקרבות, יצא למלחמה נגד ארבעת המלכים וניצח אותם וכך יכול היה לשחרר מהשבי את לוט בן אחיו. עד כאן הסיפור המופיע בתורה.

והשאלות עולות מאיליהן – מדוע התורה מפרטת ומספרת באריכות על המלחמה בין המלכים? ויותר מכך, סיפור השבי של לוט ומלחמת ההצלה של אברהם להוציא אותו מהשבי נראה לכאורה פרט שולי במלחמה הזו, אז מדוע התורה נותנת לכך מקום כל כך גדול – כ"ד פסוקים?

לפי המדרש (בראשית רבה פרשה מ"ב סימן א) אנו למדים, שהבאת מלחמת ארבעת המלכים בחמשה נועדה לספר לנו את סיפור השבי והשחרור של לוט. המדרש מביא את הפסוקים בתהילים (ל"ז, י"ד – ט"ו) –

"…'חֶ֤רֶב פָּֽתְח֣וּ רְשָׁעִים֘ וְדָרְכ֪וּ קַ֫שְׁתָּ֥ם לְ֭הַפִּיל עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן לִ֝טְב֗וֹחַ יִשְׁרֵי־דָֽרֶךְ: חַ֭רְבָּם תָּב֣וֹא בְלִבָּ֑ם וְ֝קַשְּׁתוֹתָ֗ם תִּשָּׁבַֽרְנָה' – מעשה בר"א בן הורקנוס…שעלה אביו לנדותו מנכסיו ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבים לפניו, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה 'חרב פתחו רשעים…', זה אמרפל וחבריו, 'להפיל עני ואביון" זה לוט, 'לטבוח ישרי דרך' זה אברהם, 'חרבם תבא בלבם', 'ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם', א"ל אביו בני לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי עכשיו הרי כל נכסי נתונים לך מתנה…".

מהסיפור במדרש רואים, שאביו של רבי אליעזר בן הורקנוס התלהב כל כך ממעמדו של הבן וגם מהדרשה המיוחדת הזו, והדברים הללו טעונים הסבר, כי הרי לכאורה למטרת המלחמה של אמרפל לא היה שום קשר ללוט, ואם כן כיצד המדרש טוען שמטרתה הייתה להפיל 'עני ואביון' – לוט?

ועוד יותר קשה להבין ש'לטבוח ישרי דרך' מדבר על האדם הישר בעולם, אברהם, וזה נראה קצת רחוק מהמציאות שזאת גם הייתה מטרתו, וכי האם בכלל הכיר את אברהם? הרי ארבעת המלכים באו מהצפון להילחם בדרום, באזור ים המלח, אז סביר להניח שלא הכירו לא את לוט ובוודאי לא את אברהם?

כדי לרדת לעומקם של דברים אנו צריכים להניח שני יסודות מחשבתיים בעניין המלחמה, האחד על פי המדרש שהבאנו לעיל, שכותב בהמשך יסוד מאוד חשוב בהבנת המתרחש בעולם וזה לשונו –

"אמר רבי אלעזר בר אבינא: אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח"  (בראשית רבה פרשה מ"ב סימן ד').

הראי"ה קוק זצ"ל במאמר על המלחמה (אורות עמ' י"ג) כותב –

"כשיש מלחמה גדולה בעולם [כוונתו למלחמת העולם הראשונה] מתעורר כח משיח עת הזמיר הגיע זמיר עריצים [מלשון זמירה קצירה] הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם וקול התור נשמע בארצנו…".

אמנם, כוונת הרב קוק ל'מלחמה גדולה' שהיתה בתקופתו, מלחמת העולם הראשונה, ברם בכל מלחמה ישנם אותם יסודות שנוצרים במלחמה גדולה. ואם נגדיר את המלחמה הנלמדת בפרשתנו, מדובר במלחמה של קואליציית מלכים מהצפון נגד קואליציה של מלכים אחרים מהדרום ובהחלט אפשר לקרוא לכך 'מלחמה גדולה'.

וכשמלחמה זו מתרחשת, הרי מתבררת המטרה האלוקית במלחמה זו, והיא לחסל ולהעביר מן העולם את אותם רשעים ועריצים ובמקומם להביא את אותם צדיקים, אנשי מעלה, שיבסמו את העולם בריח אנושי ולא אכזרי.

ועל זה אומר משורר תהילים את הפסוק שמצוטט במדרש לעיל – "חֶ֤רֶב פָּֽתְח֣וּ רְשָׁעִים֘ וְדָרְכ֪וּ קַ֫שְׁתָּ֥ם לְ֭הַפִּיל עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן לִ֝טְב֗וֹחַ יִשְׁרֵי־דָֽרֶךְ: חַ֭רְבָּם תָּב֣וֹא בְלִבָּ֑ם וְ֝קַשְּׁתוֹתָ֗ם תִּשָּׁבַֽרְנָה" ועל כך דורש מדרש זה, שמדובר על אמרפל וחבריו והם רצו להילחם – אולי בלא כוונה – בלוט, שאמנם ישב בסדום אך הוא היה ה'אור' היחידי במקום ואת זה הם רצו להשמיד, משום שבסתר לבם האמינו ארבעת המלכים, שהמרד שפרץ בדרום על ידי חמשת המלכים נבע כנראה ממשהו שרמתו המוסרית גבוהה מאוד ועל כן רצו 'לטבוח בישרי דרך', באברהם, שהוא היה אבי אבות המוסר האלוקי ובהם בעצם נלחמו, בלי שאולי הכירו אותם אישית – וזו היתה המטרה הפנימית העמוקה.

עד כאן היסוד הראשון, שמטרת המלחמה בראיה אלוקית היא חיסול וביעור רשעי העולם. ובימינו, אין ספק שהטרוריסטים של החמאס הם שיא הרוע והרשעות.

היסוד השני הוא, שכאשר האומות מתגרות זו בזו, הדבר מעורר ציפייה למשיח, ולכאורה מה הקשר בין מלחמת המלכים לביאת המשיח?

על  כך כותב מורי ורבי הגאון הגדול הרב יעקב חיים גולדוויכט זצ"ל, ראש ישיבת 'כרם ביבנה' בספרו 'אסופת מערכות' על פרשתנו, שהדברים כבר כתובים ונרמזים בדברי המדרש –

"…'וְגַם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים' – רבי טוביה בר יצחק אמר: שני אהלים – רות המואביה ונעמה העמונית, דכוותה קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו', רבי טוביה בר רבי יצחק אמר ב' אוהלים, רבי יוסי ברבי יצחק אמר שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית. א"ר יצחק (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום" (בראשית רבה פרשה מא סימן ד).

כוונת דבריו הוא, שמלחמת המלכים אולי הייתה מלחמה ביניהם, בגלל אינטרסים שונים, אך התורה מספרת לנו שמבחינה אמיתית רצו לספר לנו מה היא הזכות שבגללה ניצל לוט – והתשובה היא ברורה, משום שעל ידו יבוא המשיח, שהרי מבנותיו יצאו מואב ועמון, וזו כוונת המדרש שהובא לעיל בסופו בשם רבי יצחק – "…מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתיו? בסדום" [להרחבה מומלץ לעיין במאמרו של הרב קוק המלחמה בספר 'אורות' וב'אסופת מערכות' של הרב גולדוויכט במאמר 'מלחמה ומלכות'].

לסיום רק נעיר, שכאשר קוראים את מה שכתב דוד המלך בתהילים, מרגישים שברוח קדשו ניבא שיהיו אויבים שאין להם בעיה לטבוח טבח ממש בבני אדם "חֶ֤רֶב פָּֽתְח֣וּ רְשָׁעִים֘…לִ֝טְב֗וֹחַ יִשְׁרֵי־דָֽרֶךְ"!

נתפלל, שכפי שאברהם אבינו איש החסד יצא להילחם בכל כוחו כנגד הרשעים הללו וניצחם, מתוך הבנה שחסד אמיתי הוא לחסל ולפגוע באנשים רעים כאלו, גם אנו מייחלים בעזרת-השם שבני בניו של אברהם אבינו בימינו יפעלו לאורו וינצחו ניצחון גדול ויקויים בנו "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

שבת שלום לכל בית הישיבה!