להדפסת דבר התורה המלא לחצו כאן

קול יעקב וידי עשיו בדורנו – לפרשת תולדות

אין צורך לחזור ולומר את הדבר הברור מאליו, שאין התורה 'ספר סיפורים', ומה שהתורה מצטטת בדברי אבותינו הקדושים אינם רק לשעתם ואינם רק כפשוטם, שהרי ברור שאבות האומה אמרו דברים נוספים ומה שבחרה התורה להביאם בכתובים הם אך ורק לדברים שיש בהם משמעות לדורות.

דוגמא קלאסית לכך נמצא בפרשתנו, במה שאמר יצחק אבינו לבנו יעקב, כאשר זה התחזה לפניו כעשיו וביקש שיאכל מהציד שהביא ויברכהו –

"וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו" (כ"ז, כ"ב).

כמובן, שפשט הכתוב הוא, שיצחק חשד במשהו ואמר – הקול שאני שומע אינו של עשיו אלא של יעקב, אבל הידיים הם של עשיו, שהרי רבקה הלבישה אותו בבגדי עשיו החמודות והדברים ידועים.

גם רש"י בפשט הדברים מבאר, ש'הקול קול יעקב' הוא שיצחק הכיר את צליל קולו של יעקב וסגנונו, קול שמדבר בדרך ארץ ונימוס – לעומת הסגנון הבוטה של עשיו, וזה לשונו של רש"י –

"קול יעקב – שמדבר בלשון תחנונים (פסוק יט) 'קום נא', אבל עשיו בלשון קנטוריא דברא (פסוק לא) 'יקום אבי'…".

דבריו הנפלאים של רש"י עדיין משאירים אותנו בתחום הפשט וכך גם נכדו של רשי", הרשב"ם, התייחס בפירושו לפשט הכתוב –

"…לפי שתאומים היו, היה קולן דומה קצת זה לזה ולכך טעה יצחק בקולו מאחר שמצאו איש שעיר על צוארו".

ברם, חז"ל ומרבית פרשני התורה הבינו, שמעבר לפשט הכתוב הרי יש כאן מסר לדורות של יצחק אבינו ליעקב שהוא היסוד של האומה.

המדרש (בראשית רבה פרשה ס"ה סימן כ') מבין, שיצחק מודיע ליעקב, שהכוח של עם-ישראל יכול להישמע בעולם ולשלוט, רק כאשר הקול הרוחני האמיתי של יעקב נשמע, ועשיו שולט בעולם על ידי הכוח שבידיו, וזה לשון המדרש –

"הקול קול יעקב – אין יעקב שולט אלא בקולו, הקול קול יעקב. והידיים ידי עשו –  אין עשו שולט אלא בידיים…".

מוסיף רבי ברכיה במדרש, שאם יעקב לא מביא את קולו בעולם כראוי לו, מרכין את קול הקדושה ומנמיך את הקול המקורי של עם-ישראל, אז התוצאה שהקול של עשיו יישמע בעולם, קול של גזל וחמס ורציחות ואז מגיע לפגוע בהם עמלק. וזה לשון המדרש בהמשך –

"א"ר ברכיה, בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טז) וילונו כל העדה ויבא עמלק, ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו אין ידי עשו שולטות".

רבי אבא בר כהנא מוסיף, שהדבר הזה מובן לגדולי ונביאי אומות העולם, אלו אנשים שהיה בהם צד רוחני ופילוסופי והם הבינו טוב מאוד במה כוחו של עם-ישראל ובזה גם רצו לפגוע בנו על ידי ששלחו את בנותיהם לשדה הקרב לחלל את קדושת ישראל. וזה לשון המדרש שם בהמשך –

"…לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו אמרו לו תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו הידים ידי עשו…".

כפי שפתחנו, אין חז"ל מבינים אמירה כל כך משמעותית של יצחק רק בתחום שאלת יכולת ההיכרות שלו עם זה שלפניו, אם זה יעקב או עשיו, אלא כאמירה נבואית המלמדת ומדריכה את עם-ישראל לגבי העתיד. וכך מצאנו ב'פסיקתא זוטרתא' את דרשתו של אחד מגדולי התנאים, רבי יהודה בר אילעאי, שלימד אותנו כיוון נוסף לדברי יצחק אבינו –

"ר' יהודה ב"ר אלעאי היה דורש הקול קול יעקב – אלו ישראל שצועקים בגלות ע"י עשיו שהחריב מקדשם, והרג חסידיהם ואיבד את טובם".

אכן, לכל אורך ההיסטוריה, כוחו של עם-ישראל בגלות היה רק על ידי תפילה ולימוד תורה, כי לא הייתה לו שום אפשרות להשתמש גם בכוח פיזי ובזכות זה עם ישראל שרד את כל מה שעבר עליו. עתה, כששבנו לארצנו, הרי יש לנו מצווה להחזיק בנשק ולהשתמש גם בידיים והתורה מצווה עלינו להילחם באויבינו, כפי שעם-ישראל למד אחרי יציאתם ממצרים וכהכנה לכניסתם לארץ-ישראל ע"י 'הרמטכ"ל' במלחמת עמלק, יהושע בן-נון, שהפך בהמשך למנהיג שהכניסם לארץ –

"וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב" (שמות י"ז, י"ג).

יהושע נלחם, כאשר על ראש הגבעה ישב משה על אבן והרים את ידיו כלפי מעלה בעזרת אהרון וחור, וכפי שמסבירה המשנה (ראש השנה), שהרמת הידיים של משה זו תפילה ופניה לקב"ה. ראינו כאן שילוב של תפילה עם מלחמה, שילוב של 'קול יעקב' עם 'ידי עשיו' אבל עם המוסריות והקול של יעקב.

וכן ראינו אצל דוד המלך, שמצד אחד היה משורר תהילים והיה יושב ולומד תורה כל הלילה, כפי שהכתוב מעיד עליו –

"חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך".

ומלמדנו רב אשי –

"עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות" (ברכות ג':) ועוד ועוד מקורות.

ומאידך, דוד היה יוצא למלחמה בראש הצבא וכשהספיד את שאול ויהונתן עקב הטרגדיה שהתרחשה לעם-ישראל, רש"י מלמדנו שאמר דוד המלך על הפסוק –

"…לְלַמֵּ֥ד בְּנֵֽי־יְהוּדָ֖ה קָ֑שֶׁת הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֥פֶר הַיָּשָֽׁר" (שמואל ב', א', י"ח).

"ויאמר דוד, מעתה שנפלו גיבורי ישראל צריכין בני יהודה ללמדם מלחמה ולמשוך בקשת".

ומהו 'ספר הישר'? אומר רש"י –

"…על ספר בראשית שהיא ספר ישרים אברהם יצחק ויעקב. והיכן רמיזא ידך בעורף אויביך (בראשית מ"ט ח') איזו היא מלחמה שמכוין בה ידו כנגד פדחתו שהוא מול ערפו הוי אומר זה קשת".

אם כן, ראינו בהיסטוריה הארץ-ישראלית של עמנו, שהיה שילוב של תורה ותפילה יחד עם גבורה ויציאה למלחמה – ומלחמה נעשית בידיים!

ואכן, המדרש אומר, שאם אנו מזניחים את הצד של התורה במלחמה בארץ-ישראל, אזי נגרמים נזקים ויישובים נחרבים, וזה לשון המדרש שמובא בשם התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי –

"…אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים. ומה טעמיה, על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר. ויאמר ה' על עזבם את תורתי (ירמיה ט, יא – יב)."

וכבר בהיסטוריה של עמנו היה מלך אחד, שפעל במזיד לבטל את לימוד התורה בעם-ישראל, כפי שמספר המדרש –

"…וכן אתה מוצא באחז, כשביקש להכעיס כלפי מעלה ולסלק השכינה מן העולם מה עשה, ביטל בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר…אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן. אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין העולם. כך אמר אם אין קטנים אין גדולים, אם אין גדולים אין תלמידים. אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין תורה. אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין משרה שכינתו בעולם. מה עשה נעל בתי כנסיות ובתי מדרשות".

וכן ניסח זאת בצורה מיוחדת רבי אברהם בן הרמב"ם, שהתפילה של בית יעקב מועילה לניצחון בשילוב כוח הידיים ש'אימץ' עם-ישראל מבית עשיו –

"…ולחכמים ז"ל בדרש הקל קול יעקב דרש מתוק ויפה והוא מאמרם בזה – אין תפילה נשמעת אלא מבית יעקב ואין מלחמה ניצחת אלא אם כן היו בה מבית עשיו".

והבדל גדול יש בין מה שפועלת התפילה לבין מה שיכולים להזיק ידי המלחמה, כפי שניסחו זאת 'דעת זקנים מבעלי התוספות' –

" …אמר במדרש: הידיים לעשיו, שאין בו כוח אלא בידיים להזיק מקרוב, אבל הקול ליעקב בתפילה מכלה כל המרעין ואפי' מרחוק".

אך יש להדגיש, ש'הקול קול יעקב' איננו רק בתפילה ובלימוד תורה, אלא חשוב להבין שכל מה שנעשה בעולם הכול בהשגחה אלוקית, וזאת אפשר להביע כאשר כל דבר מדגישים את שם ה', או כפי לשון ה'ראשונים' – "שם שמים שגור על פיו" –  כפי שנאמר על יוסף, וזה לשון בעלי התוס' בפירוש 'הדר זקנים' –

"הקול קול יעקב. שם שמים שגור בפיו".

דבר נפלא נכתב בספר 'משיבת נפש', אחד מן הספרים המעודדים, האופטימיים והמחזקים ביותר מבין סדרת הספרים של חסידות ברסלב, בו תמצאו מקבץ סיפורים אשר סיפר רבי נחמן מברסלב לתלמידיו ומעל כולם מתנוססת הכותרת ש'אין שום ייאוש בעולם כלל', וכל אחד, גם הנפשות החלשות והעייפות ביותר, יוכלו לצאת מרגעי המשבר באמצעות 'משיבת נפש'. וגם על פסוקנו קובע, שגם תפילתו של אדם קל דעת, או אחד המקל במצוות – תפילתו נשמעת! ומדייק מזה במילה הראשונה שחסרה האות וא"ו במילה 'קול' ונקרא 'קל' –

"הקול קול יעקב. קול ראשון חסר. שמעתי הטעם, שהתפלה בכוונה שאפילו מן הקלים נשמעת לפני הקדוש ברוך הוא, לפיכך כתב 'הקל' ולא 'הקול'…".

מאמר זה נכתב בעצם ימי המלחמה נגד הארגון הרצחני חמאס. כשעם-ישראל מאוחד גם במלחמה, גם בתפילה וגם במעשי חסד נפלאים, מובטח לנו בעזרת ה' ניצחון על אויבנו בסייעתא דשמיא. השילוב של 'קול יעקב' עם ניהול מלחמה בידיים תוך הבטה כלפי שמיא הוא המתכון הסודי של עם-ישראל לשרוד ולהתרומם, להתגדל ולנצח – עם ישראל חי!

שבת שלום לכל בית הישיבה וברכה מיוחדת לכל בוגרינו חיילי צה"ל ולכלל כוחות הבטחון, ורפואה שלמה לכל הפצועים!