"פוליטיקה" היא מילה יוונית, שנכנסה לשפה העברית כבר בתקופת המשנה. רבי יהודה פסק בסוגיה הלכתית שאכהמ"ל [מסכת תרומות ב', ה']: "מפני שהוא מאכל פוליטיקין" ומפרש הרמב"ם שם, שה'פוליטיקין' שדיבר עליהם רבי יהודה הם "בני אדם העשירים המתנהגים כמלכים, המפונקים במאכליהם".

לפי זה, יעקב אבינו, שהיה עני ברכוש, ודאי לא נחשב כפוליטיקאי, לעומת אבותיו שחיו בעושר. יעקב אבינו נדר נדר כשיצא מבית אביו  "וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹ-קים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ: [בראשית כ"ח]. יעקב מבקש מהקב"ה את המינימום ההכרחי, את הלחם לאכול והבגד ללבוש, ולא ביקש עושר ונכסים.

אולם, בפרשתנו מתגלה יעקב אבינו כפוליטיקאי -לא חלילה במובן השלילי של ימינו, כאשר כל התנהלותו של יעקב מול עשו אחיו היא לימוד לכלל ולפרט. יעקב אבינו מנחה אותנו, כיצד להתמודד מול אחד מאתגרי חיינו- כיצד מעבירים מסרים לזולת, כאשר מחד המסר צריך להיות תקיף וברור למי שפונים אליו ומאידך לא גורמים לשומע רתיעה, ריחוק או יציאה למאבק נגדך. הדברים אמורים ביחסים שבין הורים לילדיהם, מורים לתלמידיהם, מדינה לשכנתה וכדו'. במילים אחרות, כיצד 'עוברים מסך' בתקשורת שבין בני-אדם ומשיגים את רצוננו מבלי לאבד את הקשר והאחווה עם האחר. מהפסוקים המפורטים בפרשה אנו למדים על התנהלות יעקב מול עשיו, כפי שאומר זאת הרמב"ן בתחילת הפרשה ודבריו המפורסמים הם אבן יסוד לקריאת כל סיפורי התורה וללמדנו אורחות חיים: "נכתבה הפרשה הזאת להודיע, כי הציל הקדוש ברוך הוא את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכולתו וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, לברוח ולהינצל".

יעקב שהיה 'איש תם יושב אהלים' ידע, שתמימות הינה מעלה גדולה כשמדובר על האמונה בבורא עולם –  "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", ולא תחקור את העתידות ואמונתך תהיה תמימה ושלמה. ואומרים בשם ה'חפץ-חיים', שדקדק בכתוב לומר דווקא 'עם ה' אלוקיך' – אבל לא עם הבריות כולן, ובוודאי לא עם אנשים שעברם מפוקפק.

התורה מספרת לנו ומזהירה להיות מוכנים למציאות מולה אנו נמצאים. יעקב אבינו מנהל מהלך פוליטי מורכב כשמכין עצמו ואנשיו ב"פקודת יום" לפני יציאה לקרב לשלשה מצבים שונים – אינו מתכנן את צעדיו רק על פי חלומות של 'שלום', אינו שאנן ובוטח בצדקתו, אלא מנסה לרכוש את ליבו של עשיו במתנות ובמקביל מודע לכך שייאלץ להילחם נגדו וכמובן גם יודע שכל ההכנות צריכות להיות מלוות בתפילה ובבקשה לסייעתא דשמיא. הרמב"ן מסב את תשומת ליבנו, שיעקב נוהג בהנהגה מורכבת ורבת-פנים וזוהי 'פוליטיקה' אמתית ונכונה, הלוקחת בחשבון את כל המצבים.

בסיום דבריו, מביא הרמב"ן את דעת חז"ל בבראשית רבה [ע"ה] על כך, שיעקב אבינו היה צריך לנתק מגע מעשיו ולא לנסות לפייסו ואף היה עדיף שכלל לא היה מנסה ליצור עמו קשר. חז"ל

במדרש דימו את מעשה יעקב לאדם המתגרה בכלב מסוכן. וזה לשון המדרש:  "וכבר תפסוהו החכמים [את יעקב] על זה. אמרו: מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו (משלי כ"ו י"ז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב".

הרמב"ן טוען, שכל הנפילה של עם ישראל והיציאה לגלות נגרמה כאשר עם-ישראל ניסה להתקרב לרומאים וזה לשון הרמב"ן:   "ועל דעתי גם זה ירמוז, כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים ומהם שבאו ברומא והיא הייתה סבת נפילתם בידם."

דברי הרמב"ן נראים לכאורה סותרים, שהרי משבח את יעקב אבינו ואף ממליץ לנו "לאחוז בדרכו של צדיק" ומאידך מביא את דברי חז"ל וקובע דברים קשים על הגורם ליציאה לגלות.

הרב קוק בספרו "אורות", במאמרו על המלחמה [פרק ג'], מבדיל בין המציאות בארץ-ישראל, שבה צריכים לנהל פוליטיקה מול אויבנו, לבין המצב בגלות שבה הסתלקנו מהפוליטיקה העולמית. וזה לשונו: "עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס…עד אשר תבוא עת מאושרת, שיהיה אפשר לנהל ממלכה…וזהו הזמן שאנו מקווים".הרב זצ"ל מלמדנו, שיעקב נאלץ להכתיר את עשיו בתארים של אדנות ומלכות וכדומה, משום שהמציאות הייתה קשה – "…יעקב שלח לעשיו את הפורפירא יעבר נא אדוני לפני עבדו, אין כדאי ליעקב לעסוק בממלכה בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, הודחנו ממלוך בגוים נתפזרנו…עד אשר עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו ."

יעקב לא היה צריך להיכנס לכל המצב הזה, אולם לאחר שכבר הגיע לכך יש ללמוד מאופן ניהול ענייניו מול אחיו.

ומכאן לתובנה חשובה. ניהול החיים היום-יומיים ברמה הפרטית חייבים להיות בשום-שכל, בחכמה פוליטית, בהבנת הסביבה ובהליכה עדינה ורגישה בערוצים מקבילים. וגם באופן הציבורי של עם ישראל, כאשר נמצאים בגלות, אזי אין ברירה וצריך להתנהל מתוך זהירות וחכמה ולפנות לכמה אופציות – וזו דרכו של יעקב אבינו ולכן יש מצווה ללמוד ממעשיו, כפי שהעיד הרמב"ן. אולם כשמדובר בניהול ממלכה ומדינה בארץ ישראל, יש גבולות לגמישות הנדרשת ויש מקום לשמור על הכבוד הלאומי, וכפי שיש מביאים את הגרסא בתפילה "ותוליכנו קוממיות בארצנו" – לא רק לארצנו, גם כשנמצאים בארצנו צריך לפעול בקוממיות.

לצערנו, יש ההופכים את היוצרות, מגלים גמישות ומוותרים בכל מה שקשור לענייני הכלל בארץ-ישראל, אולם כאשר הדבר נוגע לחייהם הפרטיים עומדים על קוצו של יו"ד. וזכורני, שלמדנו בביתו של הרב צבי-יהודה קוק זצ"ל ואחד הפוליטיקאים רצה לדבר אתו ביחידות בעניין פוליטי מסוים שקשור לארץ ישראל – ורבנו ענה לו: "פוליטיקה של עם-ישראל היא תורה!!"

שנזכה בע"ה שענייני הכלל יתנהלו בפוליטיקה טהורה ונקיה, שכל העוסקים בה יעשו זאת לשם-שמים.

שבת שלום לכל משפחת הישיבה