בפרשתנו, אנו מוצאים בקשה תמוהה, לכאורה, של יעקב מבנו יוסף. יעקב לפני מותו קורא לבנו, המשנה למלך מצרים, ומבקש ממנו דבר, המשדר חוסר אמון ביכולתו של בנו השליט, וכך אומר האבא הזקן טרם מותו: "וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִםוְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה".

אין לי ספק, שיוסף 'הרים גבה' – מדוע אבא שלו מבקש ממנו להישבע? האם יעקב אינו מאמין לבנו שיבצע את בקשתו האחרונה? ואכן, מדיוק בפסוקים עולה, שיוסף לא נשבע מיד, אלא אומר לאביו "אנכי אעשה כדברך" ורק כשיעקב מתעקש ואומר לו "השבעה לי" – אז "וישבע לו". יוסף הצדיק מתגלה כאן בחכמתו ובמצוות 'כבוד אב', למרות שמסתמא לא כל כך הבין, מדוע עליו להישבע בנוסף להתחייבותו.

ואמנם, בהמשך אנו נחשפים להבנה, מדוע היה צריך את השבועה. כשבא יוסף לבקש מפרעה לקבור את אביו בארץ כנען ולא במצרים, יוסף אינו מסתפק בהודעה למלך המצרי, אלא מבקש את רשותו. יוסף מבין את הרגישות המצרית, העלולה להיפגע מכך, שאין רצונו של האב הזקן להיקבר באדמת מצרים ולכן יוסף משתמש בשבועה שאביו השביע אותו, בטענה ש'אין לו ברירה', כי זה מה שאביו השביעו ושבועה גם המצרים מכבדים, כמו שאכן הגיב המלך המצרי. וכך לשון הכתוב בבראשית פרק נ " וַיַּֽעַבְרוּ֙ יְמֵ֣י בְכִית֔וֹ וַיְדַבֵּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֶל־בֵּ֥ית פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם דַּבְּרוּ־נָ֕א בְּאָזְנֵ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹֽר אָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה וַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ".

חז"ל אף טוענים (ורש"י מביא כאן את דברי הגמרא במסכת סוטה דף לו: וכן במדרשים רבים), שלמעשה פרעה לא היה מכבד את השבועה של יעקב, אלא שיוסף נשבע לפרעה בהזדמנות אחרת, שלא יגלה שאין פרעה בקיא בשבעים לשון [שהרי פרעה לא ידע את לשון הקודש] כפי שנדרש בזמנם ממלך, לעומת יוסף שהיה בקיא בשבעים לשון על ידי שהמלאך גבריאל למדו. ויוסף איים על פרעה, שאם לא יאפשר לו לממש את השבועה של אביו ויגרום לו להפר אותה, אזי הוא יפר את השבועה שנשבע לו.  וזה לשון רש"י כאן "ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר 'עבור על השבועה', שלא יאמר אם כן עבור על השבועה שנשבעתי לך שלא אגלה על לשון הקודש שאני מכיר עודף על שבעים לשון ואתה אינך מכיר בו..".

מקור הדברים של רש"י הוא בגמרא (מסכת סוטה) ושם הגמרא מביאה את מה שהתרחש לפני כן: "כיון שאמר פרעה ליוסף 'רק הכיסא אגדל ממך' (שם מא מ), אמרו המצרים: עבד שקנאו רבו בעשרים כסף תמליכהו עלינו? – אמר להם: גווני מלכות אני רואה בו. אמרו לו: אם כן, יהא יודע בשבעים לשון.  באותו הלילה בא גבריאל והוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, ולמדו שבעים לשון, שנאמר 'עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע' (תהלים פא ו). בבקר קראוהו פרעה ושאלו בשבעים לשון, ויוסף היה מחזיר לו, כיון שהתחיל יוסף בלשון הקודש, ולא השיבו פרעה, אמר לו: השבע לי שלא תגלה הסוד, שלא יאמרו זה גדול מפרעה. כיון שהשביע יעקב את יוסף, שלח לו 'אבי השביעני לאמר', אם אקיים שבועתי זו, אני עומד בשבועתך, ואם לאו כשם שאני עובר על שבועת אבי, כך אני עובר על שבועה שהשבעתני, מיד אמר לו 'עלה קבור את אביך כאשר השביעך'.. ".

איזו ראיה לרחוק הייתה ליעקב, כאשר השביע את בנו, למרות שאנו נוטים לפעמים לבטל את דברי הזקנים וכבר למדונו חז"ל (מסכת נדרים מ.) "ר"ש בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך ילדים בנה, וזקנים – סתור, שמע לזקנים ואל תשמע לילדים, שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין".