מסופר על שלשה עובדי עירייה, שעבדו כבר שנים כצוות מיומן, כאשר לכל אחד מהם היה תפקיד מוגדר והם ביצעו אותו בנאמנות. תפקידו של הראשון היה לחפור את המקום שבו נמצא הצינור הפגום ולהוציאו, השני אמור להכניס את הצינור החדש, והשלישי נדרש לכסות את המקום מחדש. כך עבדו שנים בכל רחבי העיר לשביעות רצון מעסיקיהם. קרה המקרה יום אחד, שנשלחו לבצע משימת החלפת צינור בעיר והעובד השני, שתפקידו היה להכניס את הצינור החדש, חלה ולא הגיע לעבודתו. יצא הצוות הנותר למשימה וכאשר הגיעו לאתר העבודה, עשה הראשון את מלאכתו וחפר והוציא את הצינור הפגום  ולאחר מכן העובד השלישי עבד כדרכו וכיסה את מקום החפירה, בלא שמישהו דאג  להכניס את הצינור החדש. הם לא נתנו לשינוי בהרכב הצוות 'לבלבל' אותם וכל אחד מהעובדים המשיך כדרכו…

אחד הדברים המאתגרים בחיינו הינו כאשר אדם נדרש לבצע שינויים. הדבר קשה כפליים, אם את השינוי לא הוא יוזם אלא גורם חיצוני המאלץ אותו לבצע את השינוי. הדברים אמורים בכל תחום ובכל רמה של שינוי, קטן כגדול.

הקושי לשנות מוטבע באדם ויש לכך לא מעט סיבות. כמובן שהסיבה הראשונה היא ההרגל. אדם התרגל לדרך שבו הוא מנהל את חייו וכל שינוי מעורר אצלו פחדים וחששות, מה יצא לו מהשינוי? למה עכשיו? מי יודע אם השינוי יהיה לטובה?

וכאשר לא ברור לאדם מדוע יש צורך בשינוי, הדבר מעורר ביתר עוז את חששו,  אבל גם כאשר אדם מרגיש ויודע שהמצב מחייב שינוי, הואיל והמצב הנוכחי אינו טוב, גם אז לא מעט אנשים טובים וצדיקים 'תקועים' במצב הישן, מבלי אפילו לנסות לשנות.

סיבות נוספות לחשוש משינויים הן הפחד מהבלתי נודע, חוסר בטחון עצמי,  חוסר אמון ביכולת שלנו לבצע את השינוי ועוד.

אולם אין ספק, שאחד השינויים הקשים ביותר לאדם הינו שינוי מקום המגורים שלו, אפילו אם הוא התגורר תקופה קצרה במקום מסוים וק"ו כאשר אדם התגורר תקופה ארוכה במקום מסוים, הרי השינוי קשה לו ביותר, אף אם מדובר בשינוי מגוריו באותה העיר, על אחת כמה וכמה כשמדובר על מעבר לעיר אחרת וקל וחומר כשצריך לעבור למדינה אחרת, לשפה אחרת ולתרבות אחרת. הדבר מחמיר אף אם האדם שנאלץ לעבור דירה מטופל במשפחה וילדים, הרי מתלווים לכך חששות נוספים.

המשנה באבות [פרק ה'] מונה עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו ולא מפרטת מהם הניסיונות. לדעת כל הפרשנים, היו עשרה ניסיונות אך הם חלוקים מהם הניסיונות. מעניין לראות, שלדעת רוב-רובם של חז"ל, ההגירה ['הגירות' כלשון הרמב"ם במשנה] מאור כשדים לארץ בלתי נודעת לארץ כנען, הציווי של "לך-לך", הוא אחד הניסיונות ולדעת רבים אף הניסיון הראשון.

לפי דברינו, אין צורך להסביר מה הניסיון בהליכה לארץ ישראל. התשובה ברורה, שעצם השינוי שאברהם עקר ממקומו, הוא לבד מהווה ניסיון גדול מאוד.

חז"ל ראו צורך להסביר, מדוע נחשב הציווי "לך-לך" כניסיון כל כך חשוב, הם כנראה לא הסתפקו שעצם השינוי הוא הניסיון, אלא נימקו זאת בהתלבטות מאוד גדולה של אברהם, אשר לא רצה לעזוב את אביו הזקן. ערך כבוד אב ואם היה לנגד עיניו, כפי שמציינים חז"ל במדרש [בראשית רבה פרשת לך לך פרשה לט]: "לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר: אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו". אברהם אבינו חשש מהשפעה רעה על אחרים שעלולים ללמוד ממעשהו ולכן זוהי שאלה גדולה וניסיון גדול, מה עושים במקרה כזה. יתכן, ואברהם לא היה מבצע את השינוי הזה ללא מילות הרגעה, לכן לדעת חז"ל במדרש, הקב"ה הבטיח לו משהו – "אמר ליה הקדוש ברוך הוא, לך, אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחילה וימת תרח בחרן ואח"כ ויאמר ה' אל אברם." באופן מעשי, אביו של אברהם מת אחר יציאתו, אבל הקב"ה הפיג את חששו בזה שאנשים לא ילמדו ממעשיו כי בתורה מיתתו תהיה כתובה לפני יציאתו.

אם נשים לב, רוב הניסיונות של אברהם היו כרוכים בשינוי מקום או שינוי מצב. כשהיה רעב בארץ, היה לאברהם קושי עצום לרדת למצרים, הרי הוא עשה כבר שינוי גדול בחייו על פי ה' ועכשיו שיש רעב אז אמור לזוז ממקומו שוב? ורק אחרי שהקב"ה צווה עליו, אז הוא ירד מצרים. גם כאשר צווה ה' את אברהם לערוך לעצמו ברית מילה בגיל כה מופלג, תשעים ותשע, אין הדבר פשוט אבל אברהם מתגבר על החששות האנושיים והטבעיים ומבצע את דבר ה'.

אם נעמיק בסיפורי הניסיונות של אברהם, שכמעט כולם כרוכים בשינוים משמעותיים, שאמנם התבצעו על פי דבר ה' אך אינם גורעים מעצם ההחלטה של אברהם לבצע, הרי ניתן ללמוד גם לחיינו, לא לחשוש לבצע שינויים, כי אמנם בכל שינוי יש צד של סיכון, אבל גם אפשרות וסיכוי לשפר ולתקן את מה שצריך.

ישנו ספר נהדר, מוכר וידוע, הנקרא "מי הזיז את הגבינה שלי?" מאת ספנסר גו'נסוןשפורסם ב-1998 והפך לרב מכר עולמי. הספר נכתב בצורת אגדה, הממחישה עקרונות העוסקים בהתמודדות עם שינוי. עלילת הספר מספרת על מייקל, המרצה בפני בני מחזורו, ומספר על ליבוט, חיבוט, רצרצן ורחרחן – שני עכברים ושני גמדים("זעירונים"), המחפשים אחרגבינה שהוזזה ממקומה הקבוע – שינוי שנוצר בחייהם, ומייצגים ארבע גישות שונות להתמודדות עם שינוי זה. העכברים מתרוצצים במבוך בו הם נמצאים כדי למצוא גבינה אחרת, והזעירונים ממתינים באותו מקום בתקווה שהגבינה תשוב לשם. עם הזמן הם נעשים רעבים, ולבסוף אחד מהם אוזר אומץויוצא לחפש אחר גבינה חדשה במבוך. החיפוש אחר הגבינה מוצג כמטאפורה לחיפוש אחר האושר. עולים עקרונות כגון חשיבות ההבנה ששינויים מתרחשים לעתים קרובות בעולם העסקים ובחיים בכלל, הישארות במקום ואי קבלת השינוי לא תוביל לאושר, אלא כדאי להניח לעניין ולהתקדם הלאה תוך קבלת המציאות החדשה, כדי שניתן יהיה למצוא נתיב חדש להתפתחות, לא לפחד להתנסות בו, ואף ליהנות מהשינוי שנוצר. הספר נמכר ב-23 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם גם לעברית [מתוך ויקיפדיה].

כמובן, שלבצע שינוי רק לשם השינוי, אין זו חכמה גדולה. מאמרנו מתיחס לרבים מאתנו הנתקלים בשינויים המתרחשים מולם, מבלי שבקשו זאת והשאלה היא, האם אנחנו מנסים ללכת עם השינוי להשלים איתו ולנסות להפיק ממנו את התועלת, או מנסים לחיות עם העבר שכבר איננו. כמובן שיש יתרון לקביעות וליציבות, אולם אין לקדש את העבר כאשר הוא לא מאפשר לאדם להתקדם גם רוחנית וגם פיזית.

נתפלל להקב"ה את התפילה המוכרת, ש"לא יביאנו לידי ניסיון ולא לידי בזיון", ומאידך נתפלל ונבקש בתפילת שמונה עשרה "ברך עלינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה", שבחסידות רואים בבקשה זו גם תפילה  להתחדשות ולשינוי.

בברכת חורף בריא לכל בית הישיבה!