גירסא להדפסה

בעת הכתרתו של רבי נפתלי-צבי הורביץ מרופשיץ [1760-1827] כרבה של העיר, שמע שאנשים מרננים על אי-התאמתו לתפקיד כה בכיר. היה זה בפרשת 'בראשית' בו רבי נפתלי נשא את 'דרשת הבכורה' שלו לפני קהילת רופשיץ. הציבור גדש את בית הכנסת בהמוניו והמקום היה צר מלהכיל את כולם, והקהל רצה לראות ולשמוע את הרב החדש והסתקרן להבין במי מדובר.

בתחילת דבריו הביא רבי נפתלי את דרשת חז"ל על הפסוק "זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ" (ה', א') – "אמר ר' יהודה בר סימון: עד שאדם הראשון מוטל לפני מי שאמר והיה העולם הראה לו דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו" (ילקוט שמעוני בראשית רמז מ' וכן מסכת ע"ז ה'.).

לאחר שהביא את המדרש, שאל רבי נפתלי מדוע צריך היה הקב"ה להראות לאדם הראשון גם את הדור ולא הסתפק במנהיג? ומדוע הקדים להראות את הדור לפני שהראה לו את המנהיג? – ותשובתו הייתה אמנם מבודחת משהו, אבל עם מסר מאוד חשוב לציבור, וכה אמר:

"אילו היה רואה אדם הראשון אותי, את נפתלי 'מלמד התינוקות', עומד ומנהיג את הציבור, היה הוא נדהם ומתעלף. וכי כיצד ייתכן שזהו רבי הראוי להנהיג את הדור? ולכן הראה לו הקב"ה קודם את הדור, כלומר – אתכם. עבור דור שכזה, נוּ, אפילו אני נפתלי נחשב לאדם גדול".

המסר של רבי נפתלי היה ברור – מעמדו ודרגתו ועוצמתו של המנהיג הם לפי כוחו ועוצמתו של העם.

הפסוק מפרשתנו בו השתמש רבי נפתלי מרופשיץ כנגד המרננים אחריו בקהילת רופשיץ מחייב הסבר בפני עצמו. איזה ספר היה לאדם, שהכתוב מעיד עליו שהוא 'ספר תולדות אדם'?

וכך שואל גם הרב טוביה בן אליעזר, בן המאה ה-11, בלקט המקורות שליקט הקרוי 'פסיקתא זוטרתא' וזה לשונו –

"זה ספר תולדות אדם. וכי ספר היה לו לאדם הראשון? – מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון סיפור תולדות העתידות להיבראות בכל דור ודור" (פרק ה', פסוק א').

לפי הפסיקתא לא רק שהקב"ה רצה להתאים את הדור למנהיג, כפי שהסביר רבי נפתלי, אלא הקב"ה הראה לאדם הראשון את כל מהלך העולם העתידי.

הגמרא במסכת בבא מציעא (דף פ"ה:) מספרת על שמואל, חברו של רב, שהיה גם רופא וטיפל בעיניו של רבי ורבי רצה לסמוך אותו לרבנות, אך משום מה לא יכול היה לעשות כן. שמואל אמר לו שלא יצטער, כי ראה כתוב בספרו של אדם הראשון, שאמנם יקראו לו חכם אבל לא רבי. מסיפור זה למדים ששמואל מעיד על עצמו שראה באופן אישי את הספר של אדם הראשון. וזה לשון הגמרא (שם) –

"שמואל ירחינאה [רש"י: הוא שמואל בר אבא חבירו של רב, ועל שהיה בקי בסוד העיבור] אסייה דרבי הוה, חלש רבי בעיניה. אמר ליה: אימלי לך סמא. – אמר ליה: לא יכילנא. – אשטר לך משטר? – [אמר ליה]: לא יכילנא. הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדייה, ואיתסי [מרח לו את המשחה מאחורי המוח וזה חילחל עד העיניים והבריא]. הוה קא מצטער רבי למסמכיה, ולא הוה מסתייעא מילתא. אמר ליה: לא לצטער מר, לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון, וכתיב ביה: שמואל ירחינאה, חכים – יתקרי, ורבי – לא יתקרי".

המדרש הגדול (שם) מפרש את כוונת הכתוב "ספר תולדות האדם", בכך שהקב"ה חשב תחילה לתת תורה לידי אדם הראשון, אך משום שאדם לא הצליח להתמודד עם היצר שלו אמר הקב"ה – אני נותן הספר [הכוונה לספר התורה] לתולדות של האדם הראשון. וזה לשון המדרש –

"אמר ר' יהודה ביר' סימון ראוי היה אדם הראשון שתינתן תורה על ידו. אמר הקדוש ברוך הוא יציר כפי ואיני נותן תורה על ידו. חזר ואמר ומה אם שש מצות שנתתי לו לא היה יכול לעמוד בהן, מאתים שמונה וארבעים מצות עשה ושלש מאות חמש וששים מצות לא תעשה על אחת כמה וכמה. ..איני נותנה אלא לתולדותיו, שנאמר זה ספר תולדות אדם, זה ספר התורה לתולדות אדם".

הרמב"ן פותח את דבריו בפשט הכתוב, שמדובר על הבנים של אדם הראשון, אך מוסיף את דעתו שמדובר על ספר התורה, כי אחרת מדוע מוזכר כאן 'ספר'. וזה לשונו –

"זה ספר תולדות אדם – הבנים אשר יזכיר בפרשה. ולפי דעתי ירמוז לכל התורה, כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם, על כן אמר בכאן "ספר" ולא אמר "ואלה תולדות אדם", כאשר יאמר בשאר מקומות (להלן כה יב) ואלה תולדות ישמעאל, ואלה תולדות יצחק (שם יט), וכן כולן".

רבנו בחיי, אחרי שמביא את דעת הרמב"ן, מביא את דעתו שהמילה 'ספר' על פי ספר היצירה כוונתה אולי ל'חכמה', וזה לשונו –

"…ויתכן לומר במילת ספר שהיא החכמה, והוא מלשון 'ספר וספור' הנזכר בספר יצירה, שהם שמות אל החכמה העליונה. ויגיד הכתוב "זה ספר", שהייתה החכמה ראויה שתהיה תולדותיו של אדם, כי אין בניו של אדם הגופיים תולדותיו העיקריים, כי אם ספר החכמה, שהרי אפשר לעולם שיתיישב ע"י אחרים, וכמו שאמר בן עזאי: (יבמות סג ב) ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים. ובאר הכתוב עוד, כי ספר זה שהוא החכמה ראוי הוא שיתייחס אל האדם, לפי ש"בדמות אלהים עשה אותו", ואימתי עשה אותו "ביום ברא אלוהים אדם".

ה'אבן עזרא' מחדש, מדוע נכתב 'ספר תולדות האדם', כי האדם עצמו הצליח להביא לעולם בנים ובנות ותולדות, מה שאין כן אדם הראשון  עצמו לא בא לעולם על ידי אב ואם אלא נוצר על ידי הקב"ה –

"זה ספר תולדות אדם הבנים ובני בנים שהוליד. רק הוא לא הולידוהו אב ואם. רק בדמות אלהים נעשה. ומה טעם להזכיר ויולד בדמותו כצלמו, שנתן בו השם כח תולדות להוציא דמותו עד שידמה מעשהו לעליון. ולא הזכיר כן על קין והבל…".

הרב שמשון רפאל הירש לוקח אותנו כהרגלו להסתכלות רחבת אופקים בכוונת התורה באמירה 'זה ספר תולדות אדם.' למעשה התורה מביאה אותנו כאן להבנה, שמעמדו של האדם נגזר מחינוכו וממנו האחריות להמשכיות של התנהגות האדם בכל הדורות, וכל מה שעובר על העולם וכל התופעות של האנושות – הכל זו תולדה של האדם. נראה את הדברים בלשונו הזהב –

"זה ספר תולדת אדם. פסוק זה פותח תקופה חדשה בדברי הימים של חינוך האדם; והוא דומה לפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם" וגו' (לעיל ב, ד), שפתח את דברי ימי התפתחות העולם. שם נאמר, שכל התופעות שלאחר מכן אינן אלא תולדות טבעיות של שמים וארץ; וכולן תלויות "בהיבראם", כולן נובעות מחוקי השמים והארץ, שנקבעו בשעת "היבראם". וכעין זה הוא אומר כאן, בראשית התפתחות האנושות: כל התופעות הרבות של האנושות אינן אלא תולדות טבעיות של האדם, שנברא בדמות אלהים.

נמצא זה פירוש הפסוק: זה ספר המאורעות הנו "תולדות אדם". כל ההיסטוריה האנושית על מעלותיה ומורדותיה, כל התופעות הרבגווניות של ההיסטוריה האנושית, כולן מצטרפות לכלל אחד; מחשבה אחת חיה ומתגשמת בהן; כולן – על כל ניגודיהן – אינן אלא תולדות של אדם, שנברא בדמות אלהים. אין האדם ראוי להיקרא "אדם", אם כל זה לא יכול להתפתח ממנו".

וכן כותב הספורנו בקיצור –

"זה ספר תולדות אדם. זה סיפור תולדות וקורות המין האנושי: בדמות אלהים עשה אותו. בעל בחירה, לפיכך כשהכעיסו דורותיו לפני האל יתברך נענשו".

דברים מעניינים כותב רבי יצחק קארו, דודו של מרן שו"ע בספרו 'תולדות יצחק', גם הוא כקודמיו שואל, שהיה צריך להיות כתוב 'אלה תולדות אדם' ומה שייך 'ספר תולדות אדם'. בתשובתו מתייחס גם למיקום של פסוק זה לאחר תיאור בריאת העולם ומה שקרה עם אדם וחוה והנחש וכן לספר התורה שהיא למעשה  כולה תולדות אדם. אך רבי יצחק קארו מוסיף דבר מאוד חשוב, שזה נאמר לאחר הקדמה לכל התורה, וזה לשונו –

"..היה ראוי שיאמר אלה תולדות אדם, [כמו] שאמר 'אלה תולדות יצחק' 'אלה תולדות ישמעאל', אלא בא לומר שכל התורה כולה תולדות אדם. והנכון שלפי שעיקרי הדת שלשה, מציאות האל, תורה מן השמים, שכר ועונש, ואלו הם הקדמות לכל התורה, ומי שלא יאמין בהם אינו בעל דת משה, ולכן אמר אלו השלשה עיקרים בראשונה קודם שיאמר התורה, מבראשית עד ויכולו, שמורה מציאות אל בורא עולם שאי אפשר נברא בזולת בורא. …ואלו השלושה הם הקדמת הספר, לזה אמר אחר אלו השלושה, זה ספר תולדות אדם, לומר מכאן ואילך הוא הספר, שכל מה שאמר קודם זה הם הקדמות הספר".

רבי אפרים מלונצ'יץ בעל ה'כלי יקר' כתב שני פירושים נפלאים על משמעותה של המילה 'ספר'. בפירוש הראשון ייחס את הספר לקב"ה, כפי שאדריכל כותב ספר בו הוא מתכנן את המבנה שהולך להקים בצורה המושלמת ביותר עם כל הפרטים הנחוצים, אך מה שקרה אח"כ הייתה למעשה ירידת הדורות. ונראה את לשונו –

"…כך כתב הקדוש ברוך הוא על ספר כל המעלות שהיו באדם עד אשר מצדם היה בדמות אלהים, כדי ללמוד לדורות איך בחטאם גמלו רעה לנפשם שהיו כל הדורות הלוך וחסור מן אותן השלימיות…שיבואו הימים אשר לא יהיה בנולדים אפילו אחד מכל המעלות ההם כי ילכו הלוך וחסור מן אותו שלימות…".

בפירושו השני קובע ה'כלי יקר', שהתורה רוצה לומר לנו, שהקב"ה נתן לאדם בחירה חופשית ומה שמופיע בספר מכאן ואילך זה הכל באחריות האדם עצמו, וזה לשונו –

"דבר אחר, שיאמר כל זה על הבחירה האנושית כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכולם מעשה האדם שנקראו תולדות וקורות, דומה כאילו הקדוש ברוך הוא מולידן כי הכל מאתו יתברך, החכמה והעושר והגבורה ואורך ימים, אמנם זה ספר, דהיינו המעשים טובים אשר מקורם מתוך הספר הם תולדות אדם. מתייחסים אחר האדם ואין להקב"ה חלק בהם כי מסר הקדוש ברוך הוא כל מעשה האדם בידו, ולא ה' פעל כל זאת ונעשה האדם בעל בחירה ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. מה הקדוש ברוך הוא שליט על כל מעשיו כך האדם שליט בכל מעשיו ומזה הצד הוא בדמות אלהים".

לסיום, נראה לי להוסיף רעיון שיכול להתחבר לכלל הפירושים ולא במקומם. למעשה כל אדם כותב את ספר החיים שלו, התורה בעצם אומרת לנו, שהקב"ה נתן לנו את האפשרות לקבוע איך יראו החיים שלנו וזה ספר אישי אוטוביוגרפי שנכתב על ידי המעשים שלנו .

מתחילים השבת לקרוא מחדש את התורה וזו הזדמנות לכל אחד מאתנו לכתוב את 'ספר החיים' שלו, איך ומה רוצה מעצמו, איזה יעדים הציב לעצמו בצד הרוחני, איך רוצה לבנות את המשפחה שלו ומה רצונו לתרום ולעשות למען עם ישראל. זה לא רק 'בראשית' של החומש, אלא 'בראשית' לכל אחד מאתנו.

שנזכה בעזרת ה' להתחדש ולעשות דברים חשובים למען הכלל והפרט .

שבת שלום לכל בית הישיבה וחורף בריא!