עד היום אנו שומעים את קריאת ההתפעלות של פרעה, אחרי שיוסף באומץ לבו מציע לו  פתרון למצב הכלכלי הקשה והרעב שצפוי להיות במדינה. פרעה מכנס את עבדיו ומכריז בקול רם "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו?"" ואז פונה ליוסף לעיני כל ואומר לו"אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך" וההמשך ידוע. פרעה ממנה את יוסף על ביתו ועל פיו יישק דבר ומסיר את טבעת המלכות שלו ונותן אותה  ליוסף ומלביש אותו  בגדי שש ורביד זהב על צווארו.

וכאן ישאל השואל, האם אין כאן איזו התלהבות מוגזמת? האם פרעה לא נסחף קצת? וכי מה מצא אצל נער צעיר חסר כל השכלה פורמלית בענייני כלכלה, כאשר מולו ישנם חרטומים, אנשי חצר חכמים ונבונים. הכיצד פרעה מעז להכריז עליו, שלא נמצא איש נבון וחכם כמוהו? לא קשה לנחש כיצד מגיבים אנשיו הקרובים, כאשר מלכם ממליך נער עברי ועוד טוען שהוא הכי חכם? תשובה לשאלתנו ניתן בסוף המאמר, כאשר נתייחס לחג החנוכה, בו קוראים את פרשת מקץ.

בתפילת "על הנסים" הנאמרת בימי החנוכה אנו אומרים: "בימי מתיתיהו בין יוחנן…כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך…".

כשרצו חז"ל לבטא בתפילה זו את מהות המאבק של היוונים נגד תורת ישראל, לא הדגישו את שלש הגזירות המעשיות של היוונים – שבת, חודש ומילה כפי שכתוב במגילת אנטיוכוס , אלא ציינו בתחילה "להשכיחם תורתך" ורק אחר-כך נאמר "ולהעבירם מחוקי רצונך".

וכאן יש מקום לשאול, אם גזירת היוונים הייתה שלא ילמדו תורה ולא יעסקו בה, מדוע לא נאמר במפורש בתפילת "על הניסים" שלא נתנו להם ללמוד תורה, ובמקום זאת ישנה התייחסות לרצון היווניםלהשכיח את התורה מעם ישראל? ואכן,כשהרמב"ם מתאר את גזירות היוונים, הוא איננו מזכיר את עניין הרצון להשכיח את התורה מישראל, אלא על כך שלא אפשרו ליהודים בפועל ללמוד תורה. וכך הוא כותב בהלכות חנוכה [פ"ג ה"א]: "בבית שני, כשמלכי יוון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות…"

אלא, יש הבדל עצום בין מי שיודע את ערך וחשיבות התורה לעם ישראל ומשתוקק ללמוד תורה אך לא מאפשרים לו ללמוד, לבין מי שאינו מצליח להבין את החשיבות בלימוד התורה, איננו מבחין בין התורה ובין כל מדע או דרך חיים אחרת, איננו מבין מה תורמת התורה לכלל הציבור ומגיע למצב שנשכח ממנו כל מה שלמד. אדם כזה אף שואל, מה מועילים לנו תלמידי החכמים שהרי לעצמם הם לומדים וכפי שזה מנוסח בדברי חז"ל בגמרא סנהדרין צ"ט: "ואפיקורוס: כגון הני דאמרי, מה  אהני לן רבנן? לדידהו קרו [=לעצמם הם קוראים ], לדידהו תנו [=לעצמם הם לומדים]. אמר ליה אביי: ההוא מגלה פנים בתורה הוי, דכתיב 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'  " .

משל למה הדבר דומה? – למי שנפגש עם קרוב משפחה החולה במחלת השטיון ["אלצהיימר" בלע"ז] , הכיר אותו כשהיה במיטבו ואילו עתה רואה את החולה במצב שהאחרון אינו מזהה אותו ומתנכר אליו, הרי הכאב הוא עצום ועגמת הנפש גדולה עד מאוד. יש מן הרופאים הטוענים, שגם החולה עצמו כואב את אובדן הזיכרון ומקיים כל הזמן מאבק פנימי עם עצמו כדי לנסות ולהיזכר מי עומד מולו, ולאן ולמי לשייך את כל הסובב אותו. ברור לכולנו, שהחולה למרות שהוא הולך, אוכל וכו' מפסיק להיות רלוונטי למציאות של החיים, לדאבון לב כולם.

זאת הייתה מטרת היוונים, שהתורה תהיה במצב של שכחה ולא רלוונטית כלל לחיים של עם ישראל. וזהו מצב יותר קשה מזמן מסוים שבו לא לומדים תורה, אך בכל אופן קשורים לתורה ומתגעגעים למסריה. שאיפת היוונים הייתה לדמות את עם ישראל לאותו חולה שאיבד את זכרונו ובכך איבד את הקשר למציאות ולזהותו העצמית.

ברם, מעניין להתבונן ולראות ששאיפתם להשכיח את התורה מישראל לא מנעה מהיוונים לתרגם את התורה ליוונית וזאת משום שהעריכו את עצם חכמת התורה בתוך כלל החכמות וידוע  שגדולי החכמים היו יוונים ושוחרי חכמה ומדע , אך כל מגמתם הייתה להשכיח את הזהות היהודית של התורה כתורת חיים ולפעול לכך, שתורתנו תהיה כאחת מן החכמות, שמקום של כבוד לה באקדמיה למחקר אבל לא כתורה המדריכה ומכוונת את חיי האומה.

ישנה אמירה ידועה של חז"ל, המשתלבת יפה עם מה שנאמר עד עתה: "אם יאמר לך אדם 'יש חכמה בגוים' – תאמין. 'יש תורה בגוים' – אל תאמין" [איכה רבה, פרשה ב, י"ג]. 

תורת השכל קיימת גם אצל הגויים, אך תורה שמלמדת ומשנה את האדם בפנימיותו אין לאומות העולם ודעתם גם שאין מטרת החכמה לפעול ליצירת אדם שלם יותר במידותיו.

ומסופר על אריסטו, מגדולי הפילוסופים שחיבר ספרים על מוסר ומידות כחלק מתרבות החכמה של יון, שנתפס עושה מעשה אשר לא יעשה על ידי איש שאמון על חכמת המוסר, וכאשר התפלאו על כך תלמידיו וכל מעריציו, שמעשיו אינם חופפים למה שלימד והטיף על בימת הקתדרה, ענה להם בארשת שפתיים רצינית מאוד "בשעה שעשיתי את הדברים הלא יפים המיוחסים לי – לא הייתי אריסטו!". במילים אחרות, החכמה שאני מלמד אינה 'הלכה למעשה' ואינה תורה שמחייבת אותי למרות שאני לומד וחוקר אותה. הווי אומר: 'חכמה בגוים' – תאמין, אך 'תורת חיים' שמורה את הדרך לאדם – אל תאמין.

אולם, צריך עדיין להבין, מדוע הגדירו חז"ל בצורה כל כך מרחיקת לכת את מי שסימלו את החכמה והתרבות, הקדמה והנאורות, דווקא בתואר ההפוך "וחושך – זה יוון, שהחשיכו את עיניהם של ישראל".  אלא, חכמה ושכל אנושי בפני עצמם אינם מבטיחים חיים  מוסריים אם אין מחויבות של תורה וערכים אלוקיים. השכל והחכמה יכולים לשמש מכשיר נורא להרע לבני אדם, כפי שראינו לצערנו בשנות החושך בשואת יהודי אירופה, שכל הישג מדעי נוצל להרע, ולעתים דווקא אנשים פשוטים, שלא בילו את מיטב שנותיהם בהיכלי החכמה הכללית והיו מוגבלים בהיקף ידיעותיהם היו גם מוגבלים ברמת רשעותם.

כשהשתמשו הקדמונים בחרבות בגלל חוסר קידמה היה רע בעולם שטוף מלחמות, אך חכמת ימינו, שהביאה לעולם את האטום ואת שאר כלי המשחית הנוראיים, עלולים חלילה להחשיך ממש את העולם.

לכל אורך ההיסטוריה, התפתו רבים מבני עמינו להצטרף ואח"כ אף להוביל את כל מה שהתרבויות הציעו, מתוך להט ומחשבה שאפשר רק על ידי חכמה בלבד בלא תורה לשנות את העולם לטוב. לדאבון ליבנו דרך זו מעולם לא הסתיימה בטוב, החל מהמתייוונים, קומוניסטים, משכילי ברלין ועוד ועוד.

החכמה נחוצה מאוד רק כשהיא באה כיסודה של תורה מעשית לחיים ואז היא מבטיחה תיקון עולם. ולכן עלינו להתייחס בחיוב לחכמה ולא להגיע לקיצוניות השנייה .

נחזור לשאלתנו בתחילת המאמר, מה ראה פרעה להכריז על יוסף שאין חכם כמוהו בכל ארץ מצרים? לפי דברינו, התשובה ברורה. חכמה שאינה נובעת ממקור של קדושה אלוקית ואמונה, היא חכמה רגילה וחשובה וכאלה היו לפרעה רבים. אבל מה שזיהה פרעה אצל יוסף זוחוכמה אלוקית, הנובעת ממקור הקודש, חכמה שמהפכת את האדם שבונה את אישיותו. פרעה ראה אצל יוסף ענוה וצניעות הנובעת מתוך אותה חוכמה ומוסר אלוקיים . הוא שמע ממנו, שמקור דבריו הם אלוקיים ואין הוא לוקח לעצמו שום דבר. לכן אמר "הנמצא כזה איש אשר רוחאלוקים בו?"

מה שפרעה זיהה זיהו גם היוונים וזאת הייתה מטרתם, לנתק את התורה האלוקית מחיי המעשה ולהפוך אותה לתורה אנושית, חכמה אקדמית, ובזה נלחמו חשמונאי ובניו.

אנו העוסקים בשילוב לימודי התורה והמדע צריכים לקחת בחשבון את הסכנה בהפיכת למוד התורה כעוד מקצוע מדעי ולהוציא חס וחלילה את "הנשמה " מלמוד התורה .

למרות הסכנות מותר לנו לציונות הדתית על כל מוסדותיה הענפים, ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבות גבוהות, ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות, מרכז אקדמי לב ועוד מוסדות אקדמיים ההולכים  בדרכה של תורה , לטפוח לעצמנו על השכם על כך שאנו משלבים את החכמה והמדע  והתורה עם הזהירות המתבקשת  וב"ה אחרי עשרות שנים של ניסיון בארץ, דרך זו יצרה מהפכה של ממש בכל תחומי החיים במדינת ישראל. של הכנסת התורה כגורם מתווה דרך לחיים על פי התורה הן בצבא הן ברפואה וכן בשאר תחומי החיים המעשיים

מה שנותר לנו הוא לעלות קומה נוספת ולהיות גם המובילים ומנתבי הדרך לכלל ישראל ולא רק משפיעים עד בוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

חנוכה שמח לכל בית הישיבה!