להדפסת דבר התורה לחצו כאן

יעקב אבינו שולח את יהודה לגושן 'להורות לפניו', כנאמר (מ"ו, כ"ח) –

"וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן".

מה הייתה מטרת השליחות של יעקב ליהודה ומה הכוונה 'להורות לפניו'?

במדרש אגדה מגלים לנו –

"…לתקן לו בית תלמוד, שיהיה מורה בו בתורה, ויהיו שם השבטים קוראים בתורה".

המדרש מוסיף, שלא סתם יעקב שלח אותו לגושן, כשהתברר לו שבנו יוסף הוא ראש הישיבה בגושן והוא מלמד שם, וזה לשון המדרש –

"מלמד שהיה ליוסף בית הוראה בארץ גושן, ששם היו אבותינו עוסקים בחכמת התורה עד שלא ניתנה".

לאחר אלפי שנה של הקמת הישיבה בגושן על ידי יעקב אבינו, הוקמה פעם נוספת  ישיבה בגושן על ידי מורי ורבי הרב אריה בינה זצ"ל ראש ישיבת בני עקיבא 'נתיב מאיר', כאשר חיילי צה"ל הגיעו במלחמת יוה"כ למקום שנקרא 'פאיד', מרחק של מאה ואחת ק"מ מקהיר, והחליטו להקים ישיבה במקום ולקרוא לה 'ישיבת גושן'.

עדות למה שהתרחש באותם ימים מצאנו בכתבה הזאת באחד העיתונים –

בין הלוחמים היו תלמידי ישיבות ההסדר שהתגייסו למלחמה, וכן תלמידים לשעבר של הרב אריה בינה זצ"ל, ראש הישיבה המיתולוגי של ישיבת "נתיב מאיר בירושלים". הרב בינה הקים מספר ישיבות ברחבי הארץ, ביניהם בשטחים המשוחררים שאחרי מלחמת ששת הימים – בגולן, סיני, ימית ויהודה ושומרון. גם כאן ראה הרב בחזונו הזדמנות להקים מוסד תורני שישמש את הלוחמים, כמו גם מבקרים מכל קצוות הארץ. לשם כך הוחלט להקים ישיבה במקום ושמה בישראל – כלומר במצרים – "ישיבת גושן".

"בהתחלה חשבנו שאם ילמד בישיבה חייל אחד במשך יום אחד זה יהיה שווה, אך בפועל למדו בה אלפי חיילים במשך שלושה חודשים", משחזר הרב ד"ר מרדכי הלפרין, אז יוזם ומפעיל הישיבה. השם נבחר שלא במקרה – בני ישראל התגוררו על פי התורה ב"ארץ גושן" במצרים, ועל פי המדרש שלח יעקב את בניו לשם "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא תורה", כלומר להקמת מקום רוחני במצרים. כעת, עם כיבוש השטח ראו היוזמים בהקמת הישיבה צעד סמלי וחשוב ביותר. "זו הייתה ישיבה לכל דבר, עם סדרי תפילה מדויקים, סדרי לימוד של עיון, בקיאות, שיעורי מוסר והלכה מכל הסוגים. בהתחלה היו לנו מעט מאוד ספרים, ואחר כך ארגנו תרומה של ספריה ממשית והייתה לנו ספריה תורנית גדולה".

במשך כחצי שנה, מחודש תשרי של שנת ה'תשל"ד ועד פסח באותה שנה, למדו חיילים במוסד עם השם הסמלי, שהזכיר להם את עם-ישראל במצרים. עם הסכם הפרדת הכוחות שנחתם עם מצרים לאחר המלחמה, פורקה הישיבה ותלמידיה, כמו הוריהם העתיקים, עברו את הים וחזרו לארץ ישראל. עשרות שנים מאוחר יותר נשאר רק זיכרון בלב מייסדי ותלמידי הישיבה, וסידור דהוי שבו סמל, שהזכיר את מה שהתרחש באותה תקופה.

(ישיבת גושן // צילום: בית יד לבנים עכו)

ונחזור לשאלתנו בתחילת המאמר – מדוע נדרשה שליחות זו לגושן, לאיזו מטרה נוצרה השליחות הזו ומדוע נבחר לכך דווקא יהודה?

על כך מצאנו מספר תשובות מעניינות, שכל אחת מהן מהווה חומר למחשבה בדרכי הנהגתו של יעקב אבינו בהחלטה זו.

התשובה הראשונה מצאנו במדרש אגדה (פרק מ"ו, פסוק כ"ח), שיעקב הבין שצריך לשלוח את הבן שיש בו כוח ומעמד וסמכות כמלך, כי הוא עתיד לעמוד מול יוסף, הואיל וחשש מעימות בין שניהם על רק העבר. בלשון המדרש –

"ואת יהודה שלח. ולמה שלח [את] יהודה, ולא ראובן ולא שמעון ולא לאחרים אמר יעקב, יהודה מלך, ויוסף מלך, לא אשלח אל פני מלכים אלא מלך".

בפסיקתא זוטרתא מצאנו, שהטעם ליצירת השליחות הזו היא כך –

"דרך העולם להודיע לחבירו שהוא בא, שכן אתה מוצא ביתרו, ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך. (שמות יח ו). מיכן ארז"ל לעולם אל יכנס אדם פתאום בתוך ביתו כל שכן לבית חבירו".

לדעת הפסיקתא, נשלח לגושן דווקא יהודה משום –

"…שיהודה היה חביב על יוסף מכל השבטים, שכיון שנמצא הגביע באמתחת בנימין לא נתן אחד מהם נפשו להצילו אלא יהודה, שנאמר ויגש אליו יהודה ויאמר ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני".

במדרש 'שכל טוב' מביאים בפנינו סיבה נוספת מעניינת. לפי מדרש זה, כנראה יעקב חשש מתגובת יוסף כלפיו והתחרט על כך שגרם לו את כל השתלשלות העניינים, על ידי זה ששלח את יוסף לחפש את אחיו למרות שידע שאחיו שונאים אותו ועלולים להתנכל אליו וכפי שהיה באמת, ועל כן שלח את יהודה שהוא ידריך את יוסף במצוות "כיבוד הורים", וזה לשון המדרש –

"לפי שיהודה היה גביר באחיו, ולכך שלחו להקביל פני יוסף שהוא אדוני הארץ להורות את יוסף שיזהר בכבוד אביו ואל יכווה בגחלתו".

מצאנו במדרשים גם טעם 'פרקטי', מה הייתה סיבת השליחות, וזה לשון המדרש –

"להורת לפניו גשנה. מהו להורת, ר' חנינה אומר להתקין לו בית דירה. ורב חמא אומר להתקין לו בית ועד לתורה. ויש שכותבים שהם ידעו את הדרכים ויכינו את הגעת האבא".

רש"י במילותיו הקצרות כלל את שתי האופציות – האחת מעשית לפנות לו מקום והמטרה השניה להכין בית תלמוד שהוא בית מדרש שממנו תצא הוראה לישראל.

פירוש מדהים כותב לנו רש"ר הירש, שכל מטרת יעקב בזה ששלח קודם את יהודה היה כדי לקבל אישור להתיישב בגושן, שלא ייווצר רושם שבגלל שהבן שלו הוא שר חשוב והוא אביו, יכול להרשות לעצמו לעשות דברים לא על פי הנהלים הרגילים וזה יביא לדיבורים של שחיתות שלטונית ויאמרו שאביו של המלך עושה ככל העולה על רוחו, וזה לשונו –

"בטרם יגיע לגושן, יקבל הוראה מיוסף. אל ייראה הדבר כאילו נסע לגושן על דעת עצמו, אם כי היה "אבי השר", או דוקא מפני שהיה כן. יעקב הכיר את העולם, וידע היאך הבריות ידונו אותו כפי מה שהם, וייחסו לו התנהגות שרירותית, שבעמדה דומה היו גם מרשים לעצמם".

על דרך פירושו של הרש"ר הירש, כותב גם רבי אברהם בנו של הרמב"ם –

"…שכאשר התקרב יעקב אל גבולות ארץ מצרים שלח את יהודה לילך לפניו אל יוסף שישלח אליו מי שיורה לו (את הדרך) אל ארץ גושן שאמר לו על פי אחיו וישבת בארץ גשן וג' שישיבתו תהיה שם לא עמו בעיר המלוכה וזה מפני אחת משתי סיבות או מפני שתיהן ביחד (כלומר) או מפני שלא היה (יעקב) יודע איכן הוא המקום בארץ גושן שהראה לו ששם תהיה ישיבתו לפי שארץ גושן מקום רחב מתחלק לכמה חלקים או מפני שהיה מצטרך לרשות ממושל הארץ והסגנים ליתן לו יכולת להשתקע בה במשך ישיבתו והתגוררותו.. ".

נסיים כדרכנו בסיפור שהתרחש לפני כחמישים שנה והופיע בעיתונות של אותם ימים , כאשר בתום מלחמת יום הכפורים שעלתה לנו בדמים כה מרובים התחושה הייתה קשה, בעיקר למי שבמו ידיו טיפל, בתוקף תפקידו כרב אוגדת הגולן, בעשרות-עשרות חללים, ורק עתה בתום הקרבות הגיע לביתו בירושלים לחופשה קצרה של יום. אותו אחד, הרב יהושע בן מאיר, לא יכול היה להיכנס לביתו אותו לא פקד כבר למעלה מחודש, בלי להשיח קודם את לבו ולשמוע את דבריו של מורו ורבו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.

לכן כאשר הגיע לירושלים בשעות הקטנות של הלילה בסוף חודש תשרי תשל"ד, פנה מיד לבית הצנוע ברחוב עובדיה בשכונת גאולה בירושלים, ובלי להסס דפק על הדלת פעם ועוד פעם, עד שהרב צבי יהודה זצ"ל, שכבר היה אז עמוק בעשור התשיעי לחייו, התעורר משנתו, הציץ בעינית, פתח את הדלת ברוחב סדק, ושאל: 'המסמך, הבאת את המסמך?'.

הרב בן מאיר לא הבין. הוא חשב שהרצי"ה לא מזהה אותו עקב מראהו המרושל אחרי שבועות טרופים אלו ועקב השעה המאוחרת, וכנראה שהרב מחכה למסמך כלשהו מהצבא וחושב שהוא השליח להביאו.

לכן אמר שוב: 'הרב, אני יהושע בן מאיר'. 'כן, כן', השיב הרב, 'יש לך איתך את המסמך?'. רק אז הוא פתח את הדלת, לקח את הרב בן מאיר והושיב אותו לידו בראש השולחן בחדר הלימוד הריק, ושוב שאל, כשהוא מחזיק בידו: 'איפה המסמך? לא הבאת את הניירות?"

הרב בן מאיר כבר לא היה מסוגל להתאפק, ושאל: 'הרב, אני יהושע בן מאיר, על איזה מסמך הרב מדבר?' ואז השיב לו הרצי"ה זצ"ל, בגאונות חינוכית שאין דומה לה: 'הרי יש לך הסכם עם הקב"ה איך תבוא הגאולה, ולדעתך הקב"ה שינה ממה שכתוב בהסכם, אז תראה לי את ההסכם ונראה מה כתוב בו, ואז נחליט'… רק אז קלט הרב בן מאיר את ה'תרגיל' שעשה לו רבו הרב צבי יהודה, והוא פרץ בבכי ששיחרר אותו מהכאב והמתח שהיה נתון בהם בשבועות האחרונים אחרי החוויות המזעזעות שעבר.

כשנרגע ישב איתו הרב צבי יהודה עוד שעה ארוכה, העמיק עמו בדברי נחמה וגאולה, פתח ספרים, שוחח והרגיע. רק עם אור ראשון פנה הרב בן מאיר סוף סוף לביתו…

יש בסיפור זה מסר חזק גם למצב בו אנו נמצאים מאז שמחת תורה להבין שאין לנו מסמך כיצד הקב"ה פועל בתהליך הגאולה בו אנו נמצאים. ברם  אם יורשה לי אנו כן רואים עין בעין בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים .

שבת שלום ובשורות טובות לכל משפחת הישיבה!