להדפסת דבר התורה – לחצו כאן

לפני שנים רבות הגיע אלי אחד מבוגרי הישיבה לפגישה אישית ובפיו שאלה, שמבחינתו הייתה ממש הרת גורל. הוא עומד להתארס עם בחורה שזכה להכיר והוא ממש מחכה לרגע הזה ומשוכנע שזו היא האישה שהקב"ה הועיד לו. כמובן שמיד ברכתי אותו בברכת 'מזל טוב' וחשבתי שלמעשה זאת הייתה מטרת הפגישה, אך מיד הוסיף את מה שמטריד אותו עד כדי שאינו מסוגל להירדם בלילות, שלאחר שסיפר לאחיו הגדול ממנו בשלוש שנים את תוכניתו להתארס, אחיו כמעט ולא מדבר אתו והוא ממש מרגיש שאחיו פגוע עד עמקי נשמתו על כך שהוא מקדים אותו בנישואין. ושאלתו אליי – האם לעכב את הכל עד שאחיו ימצא גם כן כלה כלבבו או לא?

נזכרתי באירוע זה כשהתחלתי לעיין בפרשת השבוע שלנו, פרשת 'ויצא', ושם אנו נחשפים לדברי לבן שאומר ליעקב –

"וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה" (כ"ט, כ"ו).

האם דברי לבן שהובאו בתורה הם הוראה גם לעם-ישראל, שהרי מדוע התורה מביאה זאת? והראיה, שיעקב לא התווכח איתו ולא אמר לו 'מה זה מעניין אותי המנהג שלכם, הרי אתה התחייבת לפניי שתיתן לי את רחל!!'…

האם שתיקתו של יעקב מעידה על הסכמה, שחייבים לכבד את המקום, ולחילופין אולי אפילו הסכמה שזה בהחלט מעשה הגיוני שלא לחתן את הצעיר/ה לפני האח/ות הגדול/ה, כי עלול לגרום לעלבון ובושה ורגשות קשים.

אפשר לפרש את שתיקתו של יעקב על פי דברי הספורנו, שלבן מתרץ עצמו בזה שאומר "לא יעשה כן במקומנו" וכוונתו שהוא בבחינת אנוס –

"לא הניחוני אנשי המקום לקיים דברי".

שתיקתו של יעקב למנהג המקום שאמר לו לבן יכולה גם להתפרש ולרמוז על משהו עמוק יותר. יעקב אבינו חווה דרך הרמאות של לבן, איך זה נראה בצד השני שמרמים אותך, כאשר בתוך לבו של יעקב אבינו עולה תמונת-מראה, שמה שהוא עשה לעשיו אחיו ולאביו יצחק שבא ברמאות ונטל את בכורתו מאחיו, בא אליו חזרה, שנוטלים ממנו את הזכות לקבל את העדפתו את רחל. יעקב שותק כי מידת האמת שלו הוטחה בפניו – 'אתה מדבר אתי על רמאות? וכי אתה לא רימית?'. זה כנראה מה שיעקב מרגיש, שאין לו 'זכות דיבור' ולכן שתק, אך כמובן זה לא אומר שהוא מסכים למנהג זה.

גם כאן יעקב מרגיש כיצד פועלת ההשגחה העליונה, בישמה את אחד העקרונות של התורה של 'מידה כנגד מידה'.

מצאנו במדרש רבה על פרשתנו כיוון זה, וזה לשון המדרש (בראשית רבה וילנא פרשה ע סימן יט) –

"וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל והיא עניא ליה, בצפרא והנה היא לאה אמר לה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה, ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו', ויאמר לבן לא יעשה כן וגו'…" – [ובתרגום חופשי: יעקב בא בטענות ללאה – כל הלילה קראתי 'רחל' ואת ענית לי, והנה את לאה! אמרה לו: ואתה לא ענית כן לאביך, שקרא 'עשיו' ואתה הוא שענית לו?!].

חז"ל כדרכם שמים בפי הדוברים את מה שמתחולל בתוך לבו, כפי שקרה לאברהם שהלך לעקדה והשטן בדרך מתווכח אתו. כבר כתבנו כמה פעמים, שלמעשה זה הוויכוח הפנימי שהיה לאברהם אבינו עם עצמו, על עצם הליכה לעקדה ולעקוד את בנו שנולד לו לאחר כל כך הרבה שנים. וכן מצאנו סגנון כזה גם אצל יהודה, שהתווכח עם יוסף בשבתו כמלך מצרים ובתוך תוכו יהודה ידע שהוא לא בא עם ידיים נקיות, כי עצמו היה היוזם הראשי של מכירת אחיו. ולכן, המדרש תנחומא מתאר גם שם מאבק שבו אומר יהודה – 'אנו נמלא את מצרים בדם', ואז יוסף אומר לו – 'אתם כבר עשיתם את זה פעם אחת…'. כמובן שלא יכול להיות שיוסף אומר דברים כאלו, כי הרי לא התגלה לאחיו, אלא זה קול פנימי שנמצא אצל יהודה. וגם כאן יעקב איש האמת מתמודד עם מה שעשה לאחיו דרך מה שלאה או לבן עושים לו.

יש הרואים רמז, שהתורה רומזת דרך תשובתו של לבן ליעקב 'לא יעשה כן במקומנו' אולי לרמוז לו – במקומך כן עשית כך והחלפת את בכורת עשיו אליך'…

לפני שניכנס לעומק העניין המעשי בנושא זה שמטריד זוגות רבים וההתלבטות שעומדת בפני הורים רבים בשאלה כיצד לפעול בנסיבות אלו, ניתן לומר בזהירות שמדובר לעתים אף בשאלה של פיקוח נפש ממש. לאחר הקדמתנו, עלינו לברר האם אכן יש לעכב חתונה או אירוסין של אחות או אח צעירים לפני האח או האחות הבוגרים יותר.

בתוספות (קידושין נ"ב.) מופיע אירוע בו קידש אדם אישה ולא אמר למי מבין האחיות התכוון, ופסק ר"ת שהמבוגרת ביותר מקודשת, משום שבני ישראל לא יעשו עוולה ויפגעו בזו שהתקדשה בגלל אחותה. וכן נימק בגלל דברי לבן ש'לא יעשה כן במקומנו' וזה לשון התוס' (ד"ה 'והלכתא') –

"מעשה בא לפני ר"ת בבנו של הר"ר אושעיא הלוי שקידש בת עשיר אחד ואמר בתך מקודשת לי סתמא ולא פירש פלונית בתך ואמר ר"ת דמקודשת ולא מיבעיא אם שידך באחת מהם בשם ואח"כ קידשה סתם דאדעתא דהכי קידשה אלא אפי' לא שידך בשם אלא שנתרצו בפה ואמר פלוניתא אתן לך יש לנו לומר דאדעתא דהכי קדיש דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ועוד אפי' לא פירש נמי אפי' בפה יש לנו לומר דקידש הגדולה משום דלא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".

יוצא מדברי ר"ת, שדברי לבן מקובלים להלכה, שאין לחתן את הצעירה לפני הבכירה. ומיד תוס' מביא דעה אחרת בשם רבי מנחם מיוני, שחולקת ואף טוענת שר"ת חזר בו לפסוק להלכה על פי דברי לבן [עיין בתוס' שם], אם כי אפשר לומר שמקבל את העיקרון מטעמי דרך ארץ בין אדם לחברו.

רוב הפוסקים שמצדדים לחתן את הבנות לפי גילם מתבססים על דברי הרשב"ם  במסכת בבא בתרא (ק"ו.) על הגמרא ששמה לב, שסדר רשימת בנות צלפחד משתנה בין הפרשיות וכנראה יש לזה סיבה –

"להלן מנאן [=בנות צלפחד] הכתוב דרך גדולתן [=גילם] וכאן דרך חכמתן, מסייעא ליה לרבי אמי, דא"ר אמי: בישיבה הלך אחר חכמה, במסיבה הלך אחר זקנה". ומפתיע הרשב"ם בפירושו –

"כשנישאו בנות צלפחד מנאן הכתוב דרך גדולתן דכתיב ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים ומסתבר דכך נולדו כדכתיב לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה (בראשית כט). וכאן – כשעמדו לפני משה דרך חכמת כסדר שהן חכמות זו יותר מזו הקדימן הכתוב מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה ומסברא אמרי' הכי דלא ליקשו קראי אהדדי". זאת אומרת, שדברי לבן הם הלכה למעשה!!!

האם זו רק המלצה מוסרית, או שיש לעיקרון שלא לשאת הצעירה לפני הבכירה גם תוקף הלכתי כדעת הרשב"ם ועוד?

לדעת רבי שבתי הכהן (1622-1663) בחיבורו על שולחן ערוך 'שפתי כהן' (ש"ך יורה דעה סימן רמ"ד ס"ק י"ג) פוסק על פי רבי יואל סירקיס, שפירש את ההלכה בשו"ע (סימן רמ"ד סעיף י"ח), שאין להקדים בנישואין את הצעיר לפני המבוגר, וזה לשון הב"ח –

"חכם שמופלג בחכמה והוא בחור וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת; בישיבה של דין או של תורה, הולכים אחר החכמה להושיב החכם בחור בראש ולדבר תחילה. ובמסיבה של משתה או של נישואים הולכים אחר הזיקנה להושיבו בראש".

היוצא מדבריו של הב"ח, שיש תוקף הלכתי ואיסור לצעיר להתחתן לפני הבכור, וזה לשונו של הש"ך –

"כתב הב"ח נראה דהאי של נישואים הכי פירושו – אם אחים או אחיות יעשו להם נישואים אף על גב שא' גדול מחברו בחכמה לא יקדימו לעשות נשואים לקטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה אלא יקדימו לעשות נשואים לגדול בשנים".

בספר שו"ת המהרש"ם של רבי שלום מרדכי הכהן (1835-1911) הוא קובע חד-משמעית (חלק ג' סימן קל"ו) לאחר שהובא לפניו מקרה מאוד מורכב של שתי אחיות מאמא שנישאה פעמיים ואף היא נפטרה והצעירה רצתה להתחתן לפני הבוגרת ולאחר הבאת מקורות שונים פוסק חד משמעית שאין בעיה לעשות כן –

"ואיסור זה אינו רק בכלל נימוס ודרך ארץ".

וכן פוסק רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ב' סימן א') בשאלה לגבי שני אחים, שלדעתו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים אין בעיה לאח הצעיר להתחתן לפני אחיו הגדול –

"…והנה פשוט לעניות דעתי, דאף לכתחילה יכול אח צעיר לישא אישה אף שאחיו הגדול לא נזדמן לו עדיין אישה לישאנה כי הרי הוא מחויב לישא אשה ואיך שייך שלא יקיים חיובו בשביל שאחיו הגדול לא מקיים".

מוסיף הרב משה פיינשטיין, שאם תאמר מה אשם האח הבוגר שלא מצא עד עכשיו זווג מתאים ולא פשע במצבו ולמה לפגוע בו, עונה רבי משה פיינשטיין, שגם האח הצעיר לא יכול להפסיד את המצווה בגלל אחיו לזמן בלתי ידוע, וז"ל –

"ואף שמה שאינו מקיים [האח הבוגר את מצוות הנישואין]  הוא מצד האונס שלא נזדמנה ההוגנת לו מ"מ לא שייך שלכן יתבטל גם הצעיר ממצוותו איזה זמן בלתי ידוע".

ומוסיף ר' משה פיינשטיין, שיש מצבים שגם מצד הכלה לא מוכנים לעיכוב בגלל כל סיבה כזו ויש חשש שיפסיד את הזיווג הזה.

ה'אגרות משה' לא מתעלם ממה שהבאנו בשם הש"ך בהבנת ה'טור' וה'שולחן ערוך'. טוען רבי משה פיינשטיין, שהם כתבו זאת כאשר שני האחים כבר עומדים להתחתן, אז אין ראוי להקדים את הנישואין בפועל של הקטן.

נקודה אחרונה אליה מתייחס ה'אגרות משה', שהצעיר צריך להימנע מלצער את אחיו וזה גורם לו בושה גדולה, דוחה זאת הרב פיינשטיין בטענה, שיש הרבה שמאחרים את הנישואין מכל מיני סיבות ולכן אין טענה כזו יכולה להתקבל וזה לשונו –

"ומה שרצה כתר"ה לומר דאולי יש להצעיר להימנע משום שהוא בושת עבור הגדול והוא כעין הלבנת פנים שהוא איסור חמור, הנה גם לעניין הבושת הוא רק שבעצמו מתבייש מזה דהא הרבה יש שמתאחרין מלישא בשביל הרבה טעמים …ויאמרו גם עליו שיש לו איזה טעם. ….וגם מסתבר שלא שייך לאסור לאדם מלעשות עסקיו וכל צורכי גופו בטענה שאחד יתבייש ע"י זה במה שהוא לא הצליח כמותו. ולכן איני רואה שום איסור ואף לא שום דבר שלא כהוגן בזה שישא הצעיר תחלה ואדרבה זכה במצוה רבא דנישואין ופו"ר שחייב בן עשרים ולא יצטרך לבקש זכותים להנצל מהעונש".

מדברי לבן שהובאו בתורה למדו המדרשים, שלא לשנות ממנהגי המקום שאליו אדם נקלע, וכך כותב הפסיקתא זוטרתא (פרק כט פסוק כו) –

"ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו. מיכן שאין משנים ממנהג המקום, הלא תראה משה רבינו עלה אל מקום המלאכים ולא אכל, המלאכים ירדו למקום בני אדם, ונראו כאוכלים". וכן לשון המדרש הגדול –

"לא יעשה כן במקומנו. והודיעו שהוא מנהג המדינה מיד נתקררה דעתו".

לסיכום, דעת כמעט כל רבני תקופתנו, על פי חוות דעת של דורות קודמים, שאין שום מניעה להתחתן לפני אח ואחות בוגרים יותר, אך כמובן יש לדבר על לבם ברגישות, וכך אכן השבתי גם לבוגר שפנה אליי בעניין כפי שפתחנו את מאמרנו.

נברך את כל בוגרנו וכל עם ישראל, שיזכו להקים בית נאמן לה' ולעמו, בקלות ובנחת ובשמחה גדולה.

שבת שלום לכל בית הישיבה ולבוגריה!