אחד הרעות החולות בחברה האנושית היא תופעת הציניות והליצנות. הציניקן דוחה גם דברים שבאים לטובתו וצורת הדחייה היא בדרך כלל בזלזול מופגן ובלעג לדברי האומר. בדרך כלל הציניקן מאופיין באי-אמון עמוק בבני אדם, בחשבו שכל בני אדם פועלים אך ורק מתוך אינטרסים אנוכיים.

ה'חזון-איש' בספרו "אמונה-ובטחון" (עמ' מ"ג) טוען, שהליצנות היא הגורם שקשה לדבר ולשכנע אדם שנגוע בתכונה רעה זו: "והנה באה ליצנות אחת ודוחה מאה תוכחות".

מקור השם 'ציניקן' הוא בשמה של תנועה ביוון העתיקה. קבוצה זו נוסדה בידי אנטיסתנס, שראה את תכלית החיים באושר ובהגשמתו דרך סיפוק הצרכים האנושיים. לדעת אנשי הקבוצה, מחייבת הדרך אל האושר את סיפוק הצרכים של היחיד – בהתאם לטבע וללא תוספות כמו חינוך, יחסים חברתיים, לאומיים וכדומה. הליצנות היא אחת ההבעות של הציניקן, שמתלוצץ על חשבון השני וכך דוחה את דבריו וכך גם מזלזל בשני.

הרמח"ל כותב במסילת ישרים (פרק ה'):

"כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות".

הציניות והליצנות דוחה כל דבר רציני. אי אפשר לבחון ערכים מוסריים מול ליצן או ציניקן, שמיד הופך את הנושא ל'צחוקים' וכך יוצר אוירה נגטיבית לכל נושא וענין. משל למה הדבר דומה? – לבלון מנופח היטב ובא אדם ותוקע סיכה בבלון – כך הציניקן בליצנות אחת 'מפוצץ' כל נושא רציני שדנים בו.

הפעם הראשונה בה אנו פוגשים בתורה באדם או חבורה של ציניקנים זה בהיכרותינו עם חתניו של לוט. וזה לשון הכתוב –

"וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר אֶל־חֲתָנָ֣יו לֹקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית יְקֹוָ֖ק אֶת־הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו" (פרק י"ט, פסוק י"ד).

צחוקם של חתני לוט היא הבעת חוסר-אמון במה שאומר להם לוט אבי נשותיהם, כפי שמתאר זאת במשנת רבי אליעזר (פרשה י' המתחיל בעמוד 181), 

"קשה היא הליצנות, שלא מיהרה הפורענות על סדומיים עד שנתלוצצו בלוט, שנ' ויהי כמצחק בעיני חתניו. אמרו לו, שוטה, נבלים וכנרות וחלילים בעיר ואתה אומר סדום נהפכת".

צחוקם של חתני לוט הוא צחוק ציניקני של לעג, הנובע מביטחון עצמי מופרז ואוירה של ליצנות הנובעת מציניות, וכפי שמנסח זאת ר' יוסף בכור שור –

"ויהי כמצחק מחזיקים אותו כשוטה כי לא האמינו לו".

וכן במדרש 'שכל טוב' –

"ויהי כמצחק בעיני חתניו היה בעיניהם כמשטתה רבותינו אמרו ארדכלין וכרבלין והעיר נהפכת?…".

נשאלת השאלה, מדוע התורה מצאה לנכון להביא את הסיפור הזה, שחתני לוט התייחסו בזלזול לניסיון ההצלה של חמיהם ומה ניתן ללמוד מכך לימינו?

שאלה זו שואל רבי יעקב קמינצקי, מגדולי ראשי הישיבות בארה"ב בדור הקודם, בספרו 'אמת ליעקב' והוא משיב שיש בידינו כלל עקרוני, שאדם הכופר במציאותו של הקב"ה זו בדרך כלל לא תוצאה של חקירה פילוסופית והבנה מדעית שאין מציאות אלוקית בעולם, אלא נובע מהרצון של האדם 'לעשות מה שבא לו' ולא להיות כפוף לכללים וחוקים שהתורה קבעה. נראה את לשונו –

"…ונראה שלימדתנו תורתנו הקדושה שאין חוסר האמונה פילוספיא ומדע כי אם הרצון ופריקת עול, כי לוט שלא היה מופקר כל כך במעשי סדום תיכף שאמרו כי משחיתים אנחנו האמין לדבריהם, אבל חתניו שהיו פרוצים בגאון שבעת לחם לא האמינו".

האיר את עניינו בזה כדרכו בקודש הרש"ר הירש –

"יוצא לו לוט הזקן בלילה אל חתניו – אל אלה שבידיהם הפקיד את גורל בנותיו; מתחנן לפניהם ומשביע אותם, כי יצילו את נפשם ואת נפש בנותיו. והם לועגים לו, כאילו דיבר דברי ליצנות. לא לחינם מוסיף הכתוב לוקחי בנותיו – כתיקון ל"חתניו" – את בנותיו הם לקחו, אך לחתניו, במשמעותה הראשונית של המלה לא נהיו. הם היו ונשארו "אנשי סדום" – בדרכיהם ובשאיפותיהם…משבא לוט אל חתניו ומזכיר לפניהם את שם ה' – הרי הם ממלאים את פיהם שחוק! והן לוט כסבור היה שדבריו יהיו נשמעים יותר לחתניו מאשר לבניו, יוצאי חלציו! תחילה הוא מנסה לדבר עם חתניו; ולאחר שהם לועגים לו – הוא מתייאש כליל; ושוב אינו מנסה אפילו לבוא בדברים עם בניו! לצערנו, זרם החיים בימינו משמש פירוש מדאיב לכל אותה פרשת לוט ובני ביתו".

צחוקם של חתני לוט מתאים למה שאמר רבי עקיבא במשנה (אבות ג', י"ג) –

"שחוק וקלות ראש מרגילים לערווה". הם חיו באווירה של קלות ראש, מסיבות בלילות, כינורות ונבלים ולא העלו בדעתם שישנה סכנה קרובה.

יש מהפרשנים שטוענים, שחתניו של לוט חשבו כי לוט משחק איתם. וכך ביאר רבינו מיוחס (פרשן ביוון במאה השתים עשרה למניינם) –

"ויהי כמצחק. כלומר נדמה בעיניהם כאילו מצחק ובצחיקה הוא אומרם ולא באמת".

חז"ל רואים קשר ישיר בין העונשים הכבדים שמוטלים על הליצנים לבין מעשה הליצנות, וזה לשון המדרש הגדול –

"… קשה היא הליצנות שלא מיהרה פורענות על הסדומיין עד שנתלוצצו בלוט, שנאמר ויהי כמצחק בעיני חתניו …קשה היא הליצנות שלא מיהרה פורענות על הפלשתים עד שנתלוצצו, שנאמר קראו לשמשון וישחק לנו (שופטים טז, כה). ומה כתיב אחריו, וילפת שמשון את שני העמודים (עיין שם, פסוק כט). קשה היא הליצנות שלא נחתם גזר דין על אבותינו עד שנתלוצצו, שנאמר לכן שמעו דבר ה' אנשי לצון".

מה שנותר לנו לברר, מדוע לוט נשאר במקום והאם לא חשש שעלולים לפגוע בו?

על כך עונה רבי אהרון שטיינמן בספרו על פרשיות השבוע 'אילת השחר', שאפשר לומר, שלא חשש מחתניו הואיל ועדיין לא ראו ממכת הסנוורים, אך דוחה זאת. נראה את לשונו –

"והנה לוט יצא מביתו ולא חשש מאנשי סדום, ואולי הם עדיין לא ראו, אמנם ממש"כ במד"ר (נ' ט') שחתניו אמרו ללוט אדרכולין וכרבלין במדינה ומדינה נהפכת (ועי"ש במפרשים שהיו מזמרים בכלי זמר והיו שמחים), משמע שכבר התרפאו" (והספורנו מפרש שיצא לאחר שנלאו והלכו להם).

ראש ישיבת ההסדר "מעלות", הרב יהושע ויצמן שליט"א, חברותא וחברי מהישיבה סיפר שפעם אמר לו מישהו: "שמעתי שאתה מדבר על כך שבכל יהודי יש ניצוץ של קדושה. הלכתי ברח’ דיזינגוף, ראיתי הרבה ניצוצות, אבל לא נראה שאלה הניצוצות שאתה דיברת עליהם…". ענה הרב ויצמן לאותו אדם: "ראיתי פעם שמוציאים ספר תורה מארון הקודש, ומנשקים אותו. מה זה ספר תורה? עור של בהמה – במקרה הכרתי את הבהמה הזו, והיא לא היתה חכמה במיוחד… יהודי זקן וכפוף לקח שרף של כמה צמחים, ושרבט כמה שרבוטים על העור של הבהמה – ואתה רוקד עם זה ומנשק את זה….".

ההערה של אותו אדם על יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות היתה כה צינית, שיכולה ברגע אחד למחות עבודה רבה של מאמץ להבין את המשמעות של 'סגולת ישראל'. הנטייה הראשונית של האדם היא לראות את העולם במבט חיצוני, שבו העולם נראה במישור הגשמי שלו. יש צורך בהעמקה רבה כדי לראות את המישור הפנימי והרוחני שיש במציאות. בקלות רבה ניתן על ידי ציניות להוציא את כל הרוח ולהישאר במישור הגשמי בלבד.

כל מי שעוסק בחינוך – בדגש על חינוך ולא השכלה בלבד – יודע שמלאכת החינוך היא דבר מאוד מורכב התלויה בגורמים רבים, אך ברור לכל מחנך שכאשר עומד לפניהם נער או נערה שדרך התנהלותם ושיחתם בציניות ובליצנות, המלאכה קשה ומורכבת הרבה יותר והדרך להגיע לאותם נערים הוא 'לפצח את הקוד' ממנו מגיעה הציניות. פעמים רבות זו תגובה הגנתית לדברים שהנער או הנערה 'סוחבים' אתם מהבית או מהחברה, חוסר בטחון עצמי וכדו' – וכדי לשנות התנהגות זו יש לקיים אתם שיחות אישיות ובכך לעזור להם לסלק מתוכם את אותה תכונה מזיקה.

יהי רצון שנצליח לחנך את בנינו ובנותינו לתורה ולמצוות בדרך הטובה והישרה ובמידות טובות אכי"ר.

שבת שלום לכל בית הישיבה!