אחת הדמויות המרתקות והעלומות בספר בראשית, אותה אנו פוגשים השבת, היא דמותו של נח.

מי היה בעצם נח? האם היה 'צדיק תמים', כפי שנאמר עליו בתחילת הפרשה, או רק 'צדיק', כפי שנאמר 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה'?

האם דרשת חז"ל הידועה כאן באה לתרץ את עמדתם, שנח אכן היה 'צדיק תמים', אולם בפניו נאמר רק 'צדיק' הואיל ולא אומרים את כל שבחו בפניו?

אם כך, מה פירוש הביטוי 'צדיק תמים' ? ומיהו 'צדיק' שאינו 'תמים'?! האם חס וחלילה מדובר בצדיק ערמומי? הכיצד ייקרא צדיק?

ה'מבוכה' בהבנת דמותו של נח נגרמת לנו כבר בתחילת הפרשה: "נח איש צדיק היה בדורותיו" – יש דורשים לשבח ויש דורשין לגנאי. במילים אחרות, גם חז"ל עצמם התלבטו, האם נח היה צדיק כזה, שאם היה בדורו של אברהם יכול היה להיות צדיק גדול יותר ואילו להיות צדיק בחברת אנשי דור המבול זה דבר גדול? או שמא אם היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום, כי בדור המבול באופן יחסי אליהם היה נחשב כצדיק?… ועל כל אלה, 'מבוכה' נוספת נגרמת לנו כשאנו לומדים על סיפור שכרותו של נח – הלזה נקרא צדיק תמים?

ננסה במילים ספורות לפענח את דמותו של נח, בעזרתו של בעל הספר "מאור ושמש" לרבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין זצ"ל [מגדולי האדמורי"ם בקראקוב לפני כ- 200 שנה, תלמידו המובהק של רבי אלימלך מליז'נסק והחוזה מלובלין]. יסוד הנחתו הוא, שנח עבר כמה שלבים בחייו. בתחילת דרכו, נח היה 'צדיק תמים', אולם לא היתה זו מעלה אלא חסרון, הואיל ותמימותו לא אפשרה לו לתרום מצדקותו לחברה, לא היו לו את הכישורים החברתיים והאישיים לייצר שיח עם הסביבה, ומרוב תמימותו הסתגר בביתו ללא יכולת להשפיע על אחרים.

לשם כך ציווה עליו הקב"ה לבנות תיבה במשך 120 שנה. וכי הקב"ה לא יכול היה לצוות עליו לבנות תיבה במשך מספר ימים? ניתן להסביר, שהיה זה מהלך אלוקי להכריח את נח ליצור קשר עם סביבתו במשך כל התקופה שבנה את התיבה, כאשר היה צריך לצאת למסע הסברה לבני דורו ולענות לשאלות האנשים, לשם מה הוא בונה את התיבה. רק אחרי שעבר זאת וחדל להיות צדיק תמים ומנותק שחי רק לעצמו, אז ורק אז הוגדר נח כצדיק!!! כבר לא תמים שמסוגל להגן רק על עצמו, אלא צדיק המסוגל לשוחח עם סביבתו. אמנם, את בני דורו לא הציל כי נחתך כבר דינם, אולם זכה בחנינה להצלת בני משפחתו [עיין ספורנו סוף בראשית ו"נח מצא חן בעיני ה' "].

נשים לב, שהבנה זו באישיותו של נח הפוכה מפירוש רש"י בשם חז"ל, שדרגת 'תמים' גבוהה יותר מ 'סתם צדיק' ועל כן הסבירו זאת, שאין כאן ירידה ברמתו הרוחנית של נח, אלא בפניו נאמר רק מקצת שבחו. אבל על פי דרכנו לשיטת מאור ושמש, הרי דרגת 'צדיק' יותר גבוהה מאשר דרגת 'צדיק תמים'.

ואם כן, מה קרה לנח לאחר שיצא מהתיבה? כיצד הדרדר למצב של שכרות? אין לנו מענה ברור, אך יתכן אולי לומר, שכאן רצתה התורה ללמדנו פרק חשוב מאוד, לקח שהגדיר לנו הלל במשנה באבות [ב', ד']: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". גם אדם, שהגיע לדרגה כל כך גדולה של צדיק, עם יכולת השפעה על אחרים, מסוגל להידרדר לשפל המדרגה של  שיכור. אבל אם נשים לב, ההידרדרות לא התחילה ביום בהיר אחד, אלא בתהליך. נח, שרצה לבנות עולם חדש אחרי המבול, השתקע כולו בעבודת האדמה והזניח את הצד הרוחני והצדקות שלו, עד שנקרא 'איש האדמה',  לא סתם 'עובד אדמתו', אלא כל כולו היה שקוע בחומר באדמה. ולזה כוון המדרש תנחומא  שדייק  מהכתוב'איש האדמה' את התהליך אליו הגיע נח וזה לשון המדרש " 'ויחל נח איש האדמה' כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין, א"ר יהודה ב"ר שלום בתחילה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה." [פרשת נח סימן יג]

אין ספק, שדווקא נח שהיה ב'איגרא רמה', ברגע שעזב את מהותו האמיתית,ונשאב כולו לצד החומרי של החיים  מיד הפך לשיכור, ואולי על דרך הצחות אפשר לומר, שהוא השתכר מהשפע שהטבע והעולם החדש העניקו לו, עד כדי איבוד חושים, וה'שפע' נהפך עליו ל'פשע' עד כדי גילוי עריות רחמנא ליצלן.

מכאן מובנת ההתלבטות של חז"ל, כיצד היה מתנהג נח בתקופה אחרת. האם נח היה מתמודד עם חברה סדומית ואקטיביסטית לשלילה, שחוקקה חוקים בעייתים, האם היה מסתגר או נלחם כמו אברהם למען אנשי סדום? שאלה פתוחה שיש דורשין לגנאי ויש לשבח.

סוף עצוב למי שהיה 'צדיק תמים', הפך ל'צדיק משפיע' – והסוף טרגי.

ברור לנו, שאדם חייב לעמול כל חייו ולשמר את הערכים עליהם גדל והתחנך, כדי שלא יכשל חס ושלום. אין אף חברת-ביטוח, שיכולה להבטיח לאדם שיישאר באותה דרגה רוחנית. "לפתח חטאת רובץ". ועל כן מסיים שם המדרש תנחומא [שם]"וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק שהקב"ה פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה,"…

שבת שלום וחודש טוב לכל בית הישיבה!