גירסא להדפסה

רק שני שבטים זכו מיעקב אבינו לברכה בת חמשה פסוקים. שאר השבטים זכו לפסוק אחד ועד שלשה פסוקים בלבד. ומי הם שני השבטים שזכו לברכות ה'ארוכות'? – האחד הוא יהודה והשני הוא יוסף, ועל יוסף אנו מתכוננים לעסוק במאמרנו זה.

כבר בקריאת הפסוק הראשון בברכה של יעקב ליוסף, אנו 'מרימים גבה' בניסיון להבין את פשר הברכה –

"בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר".

מה פירוש המילים 'בן פורת'? מה משמעות הביטוי 'בן פורת עלי עין'? ומה הקשר לבנות הצועדות עלי שור?

וכן, רוב המילים בברכת יוסף נראים ככתב חידה. נכון, גם בשאר השבטים ישנן מילים לא ברורות, אך אצל יוסף נראה לכאורה, שכל פסוק וכל משפט לכאורה אינו קשור להמשך ועומד בפני עצמו. רק כדי 'לשבר את האוזן', נמשיך בשאלות בפסוק הבא –

"וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים".

מי אלה הם 'בעלי חיצים' ששנאו אותו? האם הכוונה לאחים??

ומה פירוש 'וימררוהו'?

וכן הלאה –

"וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל".

גם פסוק זה אינו מובן בכלל!

גם המשך הברכה, שאמנם כבר יותר ברורה, ומדובר על כך שהקב"ה יעזור ויברך אותו… –

"מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם".

ועדיין נתמה, מה פירוש 'ברכות שמים מעל ותהום רובצת תחת'?

ולקינוח, גם הפסוק האחרון בברכת יעקב ליוסף ממש לא מובן –

"בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י….עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו".

האם יעקב מתכוון לומר, שמה שהוא מברך, יותר משמעותי מאשר ברכות הוריו?!

וכבר רש"י הקדים ואמר, שישנם הרבה מדרשי אגדה וחלקם מתייחסים למילים בודדות, אך לא מצאנו כאן איזו אמירה אחת, המסבירה מה יעקב אבינו רצה בעצם לומר ליוסף והאם יש כאן אמירות נפרדות על נושאים שונים? ולכן יש לפרש כל פסוק וכל מילה בפני עצמה וכך עושים רבים מהמדרשים וכן הפרשנים ראשונים ואחרונים.

אנו ננסה במאמר זה למצוא בכל אופן כאמירה אחת, מה יעקב אבינו רצה לומר ליוסף, ולנסות לראות זאת מתוך הפסוקים. לא יהיה באפשרותנו מקוצר היריעה להוכיח ולהסביר כל מילה בברכה, אך אני תקווה שהרעיון יובן ויתקבל בע"ה על לב קוראיו ושומעיו.

ונצא לדרך בעקבות האדמו"ר מסלונים, רבי שלום נח ברזובסקי זצ"ל בעל  ה"נתיבות שלום". אך לפני שנביא את דבריו, נזכיר אגב אורחא, שזה לא במקרה שהצבור הדתי-לאומי אימץ את ספריו, לא רק בגלל לשונו הברורה יותר משאר ספרי החסידות, אלא משום שהשקפת עולמו הייתה חדה וברורה בכל מה שקשור לארץ ישראל. לאחר מלחמת 'ששת הימים' נשא דרשה אמיצה ותקיפה על חובת ההודאה לקב"ה, על הניסים הגלויים ועל ההצלחה של כלל ישראל [ונדגיש שהוא לא היה היחידי בצבור החרדי שהשמיע את קולו בעניין]. האדמו"ר מסלונים התרגש מכך שעם ישראל זכה לחזור ולהתפלל ליד שריד מקדשנו, הכותל המערבי, וכן היה קולו ברור נגד מסירת חלקים מארץ ישראל. האדמו"ר נפטר בז' אב שנת ה'תש"ס (2000) בן 89 ונטמן בהר הזיתים.

ונביא את רעיונו בלשוננו עם הבנות מתחדשות. הברכה שלה זכה יוסף מאביו יעקב, יש בה אמירה על אישיותו ותפקידו של יוסף. יוסף שילב ועשה עד עכשיו בחייו את מה שהוא עתיד לייסד ולצקת בד.נ.א. של עם ישראל, מה שאנו קוראים 'קידוש החומר'. יוסף שילב בחייו מצד אחד גדלות ענקית וחיבור לקדושה ולדברים שנמצאים ברומו של עולם של הרוח והאמונה, לבין חיים וחיבור לעניינים גשמיים, וזה אנו רואים בלשון הברכה –

"בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם".

כלומר: יוסף היה בעל יכולת לשלב בין 'ברכות שמים מעל' לבין התחתית הגשמית 'תהום רובצת תחת'.

ובתווך שבפער בין שמים לארץ היה ברכות 'שדים ורחם', להביא למציאות האנושית את גודל ברכות שמים, עם המציאות הגשמית. היכולת להניק את העולם ולהביא ברכה בהבאת צאצאים לעולם היא רק כאשר יש יכולת לשלב בין גדולת הרוח האמונה הגדולה וההבנה שהעולם מתנהל עפ"י הקב"ה, ואז להשתמש במציאות הגשמית ולהעלותה כלפי האנושות.

אם נבחן את הדברים נראה, שגם משה רבנו בברכתו ליוסף בפרשת 'וזאת הברכה' הזכיר בתחילת הברכה את המהות של יוסף – השילוב של שמים וארץ –

"וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְקֹוָ֖ק אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת".

גם כאן אצל ברכת משה, מוצאים את שלשת המרכיבים של ברכת השמים, הדברים העליונים, והדברים שנמצאים בתחתית הגשמיות והבאתם לחיי המציאות, וזה נאמר גם בברכת משה –

"וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים: וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם".

כלומר: 'תבואות שמש' היא התבואה שעל פני האדמה. וכן הלאה, המשך הברכה שבאה לומר על הדברים שנמצאים על פני האדמה .

על פי הבנה זו של בעל ה'נתיבות שלום', בברכת יוסף ניתן להבין את פשר הברכה – "בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י" – וזאת על פי רש"י, שיעקב מברך את יוסף, שהברכות שהוא קיבל מהקב"ה יחולו עליו, משום שהם יותר משמעותיות מאשר הברכות לאביו יצחק וסבו אברהם שקבלו מהקב"ה.

ומה יש בברכת יעקב יותר מאשר אצל הוריו?

נראה את לשון רש"י (מ"ט, כ"ו):

"לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים, מגעת עד ארבע קצות העולם שנאמר (לעיל כח יד) ופרצת ימה וקדמה וגו', מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק. לאברהם אמר (שם יג יד – טו) שא נא עיניך וראה צפנה וגו', כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד, ליצחק אמר (שם כו ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה וגו', זהו שאמר ישעיה (ישעיה נח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ולא אמר נחלת אברהם".

למדנו, שתפקידו של יוסף להביא את השפע לעולם, תוך חיבור שמים וארץ, וזה בעצם פשר חלומותיו, שבחלום הראשון אמר – "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה וכו' " – יוסף מבין ורואה בחלום הנבואי שלו, שהוא יכלכל את כל העולם ולא רק בזמן הרעב, אלא כוחו של יוסף ואלה הבאים מזרעו להביא את השפע הגשמי לעולם. והחלום השני – "הנה השמש והירח ואחד עשר הכוכבים משתחוים לי" – כאן הכוונה היא, שיוסף יביא את השפע הרוחני לעולם.

וזה מה שגם יעקב ומשה ברכו אותו – "וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים" – וכן בברכת יעקב – "וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְקֹוָ֖ק אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל".

זהו האידאל האלוקי להביא לכל העולם כולו את השפע הזה, כמו שביאר אחד האדמו"רים לבית 'לכוביץ' על הפסוק בתהלים (צ"ט, ב') –

"יְ֭קֹוָק בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל וְרָ֥ם ה֝֗וּא עַל־כָּל־הָֽעַמִּֽים".

השאיפה הגדולה של הקב"ה היא, שלא יהיה רק 'גדול בציון' [ואגב, ציון=יוסף=156 בגימטריא…], אלא 'על כל העמים', וזה מייצג את מהותו של  יוסף. זו הברכה הגדולה שיעקב בירך דווקא את יוסף, כי זה התפקיד שלו – חיבור שמים וארץ לעולם כולו.

רק מי שקידש את גופו ולא נפל בכל המבחנים והנסיונות שעמד בהם, הוא אשר זכה לברכת שמים וברכת ארץ. מי שהעלה את עצמו ואת גופו לרמה של קדושה כזו, הוא זכה לברכה גם מיעקב וגם ממשה, למזג ולהביא לעולם את השילוב המופלא של שמים וארץ.

ובזה מתבארת תחילת הברכה – "בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן".

לפי המדרשים וכן לפי רש"י, 'בן פורת' הכוונה בן=חן, וגם אם אין זה תרגום ופירוש מילולי, הרי הכוונה שיוסף מצא חן בכל מקום ובכל מצב שבו נמצא, אם אצל האסירים בכלא ואם בארמון המלכות.

כוח זה של 'מציאת חן' הוא כוח אלוקי שהקב"ה חונן בו את יוסף, וכן אצל נח כתוב ש"מצא חן בעיני ה'…" וכן אסתר ש"נשאה חן בעיני כל רואיה", למרות שהייתה ירקרוקת וכוונת הדברים, שמציאת חן של יוסף וכן של נח, שלמרות שהיו בחברה כל כך קשה ושונה, הקב"ה הטביע בהם וחנן אותם בשילוב של גדולה אלוקית ונשמה רוחנית גבוהה, עם יכולת שילוב לעולם המעשה וזה היה גם אצל יוסף, גם אצל נח וגם אצל אסתר.

וכן המשך הברכה ליוסף –

"בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה".

בשילוב המיוחד של רוח אלוקית והורדתו לארץ, הוא ינגח ויכניע לעתיד לבוא את תרבות העמים, שיש בחלק מהעמים תפיסת עולם, שקדושה זה ניתוק מוחלט מהחומר ויש כאלו שנטועים רק בחומר ובגשמיות. את התורה הזו של השילוב העביר גם לאפרים ומנשה. שילוב של שני האחים הוא הכוח של יוסף, כאשר אפרים הוא המוביל את השילוב הזה ולכן יעקב הקדים אותו לפני מנשה.

אפשר לחבר את פירושו של הרש"ר הירש לדברים שכתבנו, שיוסף היה עשוי מ'חומר אחר' והוא תולה זאת באמו רחל, שבכל אופן היה בו משהו מיוחד, שלפי דברינו הקודמים ניתנה לו בזכות הכוחות ששילב בין שמים וארץ. ונראה את לשונו של הרש"ר הירש –

".. ופירוש 'בן פורת' בן אציל, העומד לעצמו, הבולט באצילותו, הנבדל מכל אחיו באופיו האציל: בן פרת עלי עין. אצילותו לא באה לו כשר, הודות למעמדו החיצוני, אלא כבר כ"בן"; הוא היה אציל ברוחו ובנפשו, עוד בטרם יצא לנכר, בעודו בן "עלי עין", ב"מעין המשפחה". מעין זה שממנו שאב יוסף את אצילות רוחו, משל הוא לרחל אמו, שזכרה, כפי שראינו לעיל, מילא את לב יעקב בימיו האחרונים: אצילות זו באה לו מאמו, בהיותו עוד בן ונער" (בראשית מ"ט, כ"ב).

לפי"ז מתבאר החלק הראשון של הברכה, שיוסף נשא חן משום שהצליח להתמודד עם אותן בנות שצעדו וניסו למשוך את תשומת לבו לאחר שעלה לגדולה, כפי שכמעט כל המדרשים מפרשים. כמו כן, כל בעלי הזרוע ניסו לפגוע באותו 'כוכב עולה' שהביא מסר ואמירה אחרת לתוך מצרים האלילית, עד כדי כך שפרעה אמר 'הנמצא איש אשר רוח אלוקים בו'. יוסף צלח את כל המאבקים הרוחניים והגשמיים, כשבכל מה שעשה שם שמים היה שגור על פיו, ובמיוחד במקום שהוא שיא העבודה זרה והאלילות ושיא תרבות של גילוי עריות, כנאמר 'כמעשה ארץ מצרים' וכו'.

תקצר היריעה מלהרחיב בנושא זה, אך המסר הוא ברור! יוסף הוא אשר זכה לברכה המיוחדת של יעקב והוא וזרעו יהיו בבחינת 'משיח בן יוסף', שמכין את הקרקע ל'משיח בן דוד', במהרה בימינו אמן.

נכוון באמירת "חזק חזק ונתחזק" גם בגשמיות, גם ברוחניות וגם בבריאות. שבת שלום לכל בית הישיבה ורפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל.