הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בנ"ע קרית הרצוג בני ברק

פרשת ויחי – המסר בברכת יעקב לבנימין

הברכה האחרונה של יעקב לבנים הייתה לבנימין – בן זקוניו מרחל. היינו מצפים שיעקב יברך את בנימין בנו האהוב בשפע רב של ברכות גדולות, גשמיות ורוחניות, דברים ברורים שאף אחד לא יוכל לערער עליהם. והנה להפתעתנו, יעקב בירך אותו בברכה קצרה ביותר שמתכנס כדי פסוק אחד קצר בלבד. ואם זה לא מספיק, הרי יש צורך להבין מה יש בברכה הזו ומה מתכוון יעקב אבינו בזה שמדמה את בנימין לזאב שטורף?! האיש האחרון שהיינו מדמים לחיה טורפת הוא בנימין, המצטייר לנו כאיש עדין, הקטן ביותר במשפחה, שעליו מתנהלת 'מלחמה' מול המלך המצרי [=יוסף] למי מחלק שלל ועל איזה שלל מדובר. ננסה להבין את ברכת יעקב בעקבות הפרשנים, ראשונים ואחרונים. וזה לשון הברכה –

"בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל" (מ"ט, כ"ז).

חשוב שנבין באופן עקרוני, שברכת יעקב לבניו אינה 'רק' ברכה שסבא זקן אומר לבניו ונכדיו טרם מותו. התורה איננה ספר סיפורים, אלא ברכת יעקב כולה היא דברי נבואה על עתיד הבנים ומתוך כך נבואה על עתיד עם-ישראל.

נשים לב לכך שיעקב בדברי הפתיחה לברכת הבנים רצה לומר להם מה יקרה באחרית הימים בזמן ביאת המשיח, ברם  נסתלקה ממנו הנבואה לגבי זה ולכן הסתפק בנבואה מה יהיה עתיד הבנים כל אחד לפי ענינו .[עיין רש"י ,רמב"ן פרק מט פסוק א' ועוד]

 וכך גם מקדים בפרשתנו מדרש תנחומא, שהקב"ה מגלה את הסודות ליראיו בכל תקופה למי שמתאים לכך, וזה לשון המדרש –

"בנימין זאב יטרף זש"ה כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג), בראשונה היה הסוד ליראיו שנאמר סוד ה' ליראיו (תהלים כה) חזר ונתנו לישרים שנאמר ואת ישרים סודו (משלי ג) חזר ונתנו לנביאים שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים כל מה שהיו הצדיקים עושין ברוח הקדש עושין".

יעקב אבינו דיבר על העתיד, שכל מי שייצא מבנימין תהיה לו תכונה ויכולת הנהגה, בלי לחכות שיתנו לו אלא יוזם. אנו מוצאים בהמשך, שזה אכן אופייני לצאצאי בנימין, למשל אחרי סיפור 'פילגש בגבעה', שהייתה מצוקה מלהקים משפחות משום השבועה שנשבעו עליהם ישראל, שלא ישיאו להם נשים – "ארור נותן אשה לבנימין", ואז יצאו שבט בנימין ו'חטפו' את בנות שילה.

רש"י כדרכו הביא בקיצור נמרץ את המדרשים שעוסקים בנושא, וזה לשונו –

"זאב הוא אשר יטרף, ניבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין (שופטים כא כא) וחטפתם לכם איש אשתו, בפלגש בגבעה, ונבא על שאול שיהיה נוצח באויביו סביב, שנאמר (ש"א יד מז) ושאול לכד המלוכה וילחם וגו' במואב ובאדום ובכל אשר יפנה ירשיע".

במדרשים הסיפור מפורט יותר ונביא מקצתם בנושא וכן את המשך דברי התנחומא שהבאנו לעיל –

"…נאמר בנימין זאב יטרף, מה זאב חוטף כן שבטו של בנימין חוטף שכן הוא אומר וראיתם והנה אם יצאו בנות שילה לחול במחולות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם (שופטים כא) הרי כשם שהזאב חוטף כך בנימין…".

וכן מתכוון יעקב על שאול המלך במילים 'זאב יטרף' –

"…בנימן זאב יטרף מדבר בשאול…בבקר יאכל עד שנאמר (שמואל א יד) ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון וגו', ולערב יחלק שלל וימת שאול ושלשה בניו ונושא כליו (שם /שמואל א'/ לא) הוי ולערב יחלק שלל".

ועוד דוגמאות רבות מביאים המדרשים על דרך הפעולה של צאצאי שבט בנימין, כגון אסתר –

"…דבר אחר: בנימין זאב יטרף מדבר באסתר המלכה בבקר יאכל עד ויבא המלך והמן לשתות (אסתר ז), ולערב יחלק שלל ויתלו את המן מה כתיב אחריו ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר בית המן, " לקיים מה שנאמר (דברים לג) חופף עליו כל היום" (פרשת ויחי סימן י"ד, פרק מ"ט, פס' כ"ז).

מדרש שכל טוב מוסיף פרטים נבואיים על העתיד, תוך הסברת הדימוי של הזאב וכו' –

"דימה מלכות שאול לבוקר מפני שהיא תחילת מלכי ישראל…ודימה את מרדכי לערב, מפני שהוא סוף מושיעים ושופטים שעמדו מבנימין, וכך אמר כשם שהזאב טורף ואוכל, כך יטרוף שאול בן קיש העומד מבנימין את עמלק, ומרדכי שלל ביתו של המן, אלו דברי רבותינו".

ולמה התכוון יעקב במילים "בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל"?

מסביר רש"י (שם) –

"בבקר יאכל עד – לשון ביזה ושלל… ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיה ל"ג כ" ג) 'אז חולק עד שלל מרבה', ועל שאול הוא אומר שעמד בתחילת פריחתן וזריחתן של ישראל".

'ולערב יחלק שלל' הכוונה היא, שבזמן שישראל ירדו מגדולתן גם אז יצליחו זרע בנימין – מרדכי ואסתר – לשנות את המציאות הקשה –

"ולערב יחלק שלל – אף משתשקע שמשן של ישראל על ידי נבוכדנצר שיגלם לבבל, יחלק שלל. מרדכי ואסתר שהם מבנימין יחלקו את שלל המן, שנאמר (אסתר ח ז) הנה בית המן נתתי לאסתר…".

כפי שפתחנו, יעקב אבינו מדבר דברי נבואה לעתיד, ולכן התרגומים אונקלוס ויונתן – שניהם מתרגמים על עידן בית המקדש, וזה לשון ה'כתר יונתן' שמביא את תרגום יונתן בעברית –

"בִנימין שבט חזק כזאב טרפו, בעריו תשרה שכינת אדון עולם ובאחוזתו יבנה בית המקדש בבוקר יהיו כהנים מקריבים כבש תמיד [תדיר] עד ארבע שעות ובין השמשות יקריבו כבש שני ובערב יהיו מחלקים שארית שאר קרבנות ואוכלים איש חלקו".

הרד"ק, רבי דוד קמחי, מרחיב ומסביר את הדמיון לזאב, וזה לשונו –

"… יהיה כמו הזאב שהוא טורף בהמות וחיות, והוא אביר לב לבוא אל הישוב יותר משאר חיות, וכן בני בנימין יהיו גיבורים ואבירי לב ובעלי מלחמה…ויותר יהיה מן הזאב, כי הזאב טורף בערב, כמו שאמר זאיבי ערב (צפניה ג) אבל בנימין בבקר ובערב יאכל עד אויביו ויחלק שללם…ורמז ג"כ בזה מלחמת שאול, שהיה משבט בנימין, בעמלק ובשאר הגוים, כמו שכתוב, וכן מרדכי שקם על המן ועל בניו והיתה תשועה גדולה לישראל על ידו…".

הריב"ש, רבי יוסף בכור שור, מבעלי התוס' בספרו 'בכור שור', מאיר נקודה נוספת בדימוי של בנימין לזאב, בזה שהזאב לא נשאר ליד טרפו, אלא נמלט מיד עם הטרף, וזו נבואה על זמנו הקצר של שאול כמלך, לעומת מלכות דוד שנמשכה זמן רב. וזה לשונו –

"…כזאב שטורף ובורח ואינו מתעכב על טרפו, כי לא נמשכה מלכותו של שאול רק שתי שנים ומחצה, והוא היה שולל וטורף אויביו, כדכתיב "ושאול לכד המלוכה על ישראל, וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובא ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע אבל מלכות בית דוד דומה לאריה שעומד על טורפו ואינו בורח, לפי שנמשכה מלכותו".

פנינה יפה מצאנו בדברי רבנו בחיי על דרך הדרש, שיעקב אבינו רומז לבנימין שיהיו לו עשרה ילדים כמניין המילה 'זאב'.

רבי יוחנן ב"ר אהרן לוריא, שהיה רב ופוסק ודרשן בכמה קהילות באלזס, ונחשב אחד מגדולי הרבנים בדורו, העלה שאלה בספרו 'משיבת נפש', שכל ענין הברכות לכאורה מיותר, שהרי רואים שכאשר יוסף מבקש לשנות את הברכות של אפרים ומנשה ואומר לאביו מי הבכור, עונה יעקב לשיטתו –

"ידעתי בני ידעתי שיצא ממנו גדעון, ואולם אחיו הקטן יגדול ממנו שיצא ממנו יהושע…א"כ אם יהיו הדברים מוכרחים מה לנו לברכותיו?".

עונה ה'משיבת נפש', שאם במקרה הבנים או התלמידים יקלו בכבוד ההורים או בכבוד רבם, גם אז ולמרות מה שעשו הברכה מועילה, משום שזה הבעת מחילה. וזה לשונו –

"…אכן הברכות מאב ואם ורבו מועילים נצח בשני דרכים, אי אפשר שלא יקל אדם בכיבוד מורא רבו אב ואם (ואם) [ועם] הברכות ימחול להם, כי כשאותו שסרחו להם מוחלין ומתפללין אז ודאי הקדוש ברוך הוא מוחל כמו שנאמר השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל וכו', ע"כ בירך יעקב את בניו סמוך למיתתו ומחל להם על כל סורחנם, גם מרע"ה. ועוד מועיל כשברכו תחילה בידוע שלא יחול עליו מאותו המברך שום קללה".

גישה שונה לחלוטין לדברי הכתוב מצאנו אצל הרש"ר הירש, שכל ענין הזכרת הזאב אינה ענין רק לצאצאי בנימין, אלא יש כאן מבט כללי ונבואי על עתיד עם-ישראל , וזאת לדעתו ההזדמנות של יעקב לראות אחורה ויחד עם זה את העתיד, וזה לשונו –

"קשה הדבר בעינינו, שאת הבן הצעיר, בו הוא נפרד מעם בניו, הוא ידע לתאר רק כזאב טורף. אולם אין הוא אומר: "זאב טורף", אלא: זאב יטרף, ויכול אפוא "זאב" להיות גם מושא. בזוכרו כאן את הזאב, הרי הוא נותן את מבטו האחרון על "העדר". הן עשרים שנה הוא עמד על משמרתו להגן על עדרו מפני הזאב – "עתה הוא רואה את בניו, בירך אותם, הכיר וצייר את תכונתם המיוחדת לכל הדורות, ומבטו האחרון נח זה עתה על אחרית הימים, על הכנעת המלכות האחרונה, היא "המלכות הרביעית"; הוא רואה את הגלות ואת המלכיות, את מלחמת בניו עם הקמים עליהם, והוא אומר: הקטן והצעיר שבבנים, הוא יבריח את "הזאב" (את "עמלק" הנצחי) מעדר יעקב; כבר בבוקר, בתחילת ההיסטוריה הלאומית, הוא יתן לזאב "מנה הגונה", אך בערוב הימים ישמיד את כולו. הן מסורת אגדה היא כי עמלק, האויב מדור דור, יושמד לא על – ידי יהודה – אלא על – ידי הצעיר שבבני רחל: "אם לא יסחבום צעירי הצאן" (ירמיה מט, כ) – "צעירי העדר" יסחבום כשלל (עי' בראשית רבה צט, ב)".

מתוך הבנת הברכה על בנימין, אנו למדים על המשמעות העמוקה של כל ברכה וברכה שיעקב העניק לבניו, אך כמובן שחלקם של הבנים בקבלת הברכה ובהפנמתו חשובה גם היא, בבחינת 'כלי קיבול' ראוי, ואין ספק שקבלת הברכה לבדה דורשת השתדלות נוספת של המתברך, כדי שהברכה אכן תחול עליו. בהקשר לזה, מסופר על המגיד מקוֹז'ניץ שפעם אחת הגיע אליו כפרי אחד עם אשתו וביקשו מהמגיד שיברך אותם שיזכו לילדים. ביקש מהם המגיד שיתנו לו נ"ב זהובים, שמניינים בגימטריה כמניין "בן". הסכים הכפרי לתת רק עשרה זהובים אך המגיד סירב לברכם. מה עשה הכפרי? הלך לשוק ופרט עשרים זהובים למטבעות רבים של נחושת, ונתמלא שולחנו של המגיד מטבעות. אמר הכפרי למגיד: "ראה כמה רבות המטבעות ששמתי כאן!" – אך המגיד לא רצה לברך עד שייתן לו הכפרי בדיוק נ"ב זהובים. כעס הכפרי ואמר לאשתו: "קחי את הכסף. השם יתברך יעזור לנו גם בלי המגיד." מיד אמר המגיד לכפרי, כי דבריו נשמעו בשמים, ובזכותם יהיה לו בן זכר, מכיוון שסמך על השם יתברך בכל לבו.

עם סיומו של ספר בראשית והברכות הקדושות שמברך יעקב את בניו, נתפלל כולנו להמשך ברכותיו של יעקב על כל עם-ישראל ולגאולה קרובה בב"א.

ברכת שבת שלום לכל בית הישיבה!