להדפסת דבר התורה- לחצו כאן

מאורעות קשים התרחשו בארץ בשנת תרפ"ט (1929), בהם נרצחו מאה שלושים ושלושה יהודים ונפצעו למעלה משלוש מאות יהודים. במהלך דיכוי המהומות והפוגרומים שעשו ערביי ארץ-ישראל בכל רחבי הארץ, מתו 116 ערבים ונפצעו 232 , מרביתם בידי שוטרים בריטיים ומיעוטם על ידי פעולות נקם של יהודים.

בעקבות המהומות הוקמה ועדה בריטית בראשות מר שו, שהגישה בשנת 1930 את מסקנותיה. במסקנות הייתה החלטה חמורה וקשה ביותר, שנודעה בשם 'הספר הלבן', בו קבעו הבריטים את איסור העלייה לארץ ורק במקרים בודדים אפשרו לעלות.

בליל יום כפור 23 בספטמבר 1928  למניינם, התכנסו מאות יהודים לתפילה ליד הכותל המערבי ושמו מחיצה בין גברים לנשים בניגוד לסטטוס-קוו שנקבע בעבר  על ידי השלטון העותומאני שהיה נהוג אז בארץ. המצב התדרדר ובמשך למעלה משבוע נערכו פוגרומים ביהודי ארץ ישראל. ממשלת המנדט הבריטי הציעה הצעת 'פשרה', שבו ייכתב הסכם שעל פיו יכירו היהודים בבעלות הערבים על 'הכותל המערבי' והערבים מצידם יכירו בזכות הגישה של יהודים לכותל וכמובן יפסיקו את הטרור כנגד היהודים. הוועד היהודי נטה להסכים להצעה זו. בוועד היו חברים בין השאר יצחק בן צבי ז"ל [1884-1963], לימים נשיאה השני של מדינת ישראל, אשר חשב שבאמצעות הסכמה זו ישרור שקט ויחד עמו גילו חברים נוספים בוועד נכונות להסכים. היות ומדובר בנושא דתי, העניין הובא לפני הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהיה רבה של ארץ ישראל, והוא פסק חד-משמעית שלא להסכים להסכם זה וטענתו הייתה – "אין אני יכול לוותר על מה שנתן הקב"ה לעם ישראל".

נשאלת השאלה, מנין לקח הרב קוק את החלטתו, שיכלה להוביל להמשך פגיעה ביהודים ולא לחתום על הצהרה שלעם היהודי אין בעלות על הכותל המערבי? האם לא היה כדאי לחתום 'מן השפה ולחוץ', שהרי בין כה וכה אף אחד לא היה מעלה בדעתו שעם ישראל יוותר על 'הכותל המערבי'  וכולם יכלו להבין שלמעשה זו חתימה פיקטיבית שנעשתה כדי שתיפסק שפיכות הדמים?

חשוב לנו להתבונן במבט לאחור, מדוע לא הסכים הרב קוק זצ"ל וכן גם רבה של ירושלים הרב חיים זוננפלד זצ"ל התנגד גם הוא בתוקף לחתימה על מסמך מעין זה. חשוב לציין, שלאחר החלטתו של הרב קוק לסרב לחתום על מסמך מבייש זה, הועד הלאומי הודיע רשמית שגם הוא דוחה את רעיון החתימה על כתב ההצהרה הזה [אגב, הערבים לא 'הסכימו' במסמך לאפשר ליהודים להתפלל, אלא הם רק 'הסכימו' שליהודים יהיה מעבר לכותל…].

ניתן לשער, שמעבר להגיון הבריא והפשוט שלא לחתום על מסמך שמפקיע את הזכויות של עם-ישראל על שריד בית מקדשנו, הרי מקור ההשראה להחלטתו האמיצה של הרב קוק היה גם חג החנוכה, אותו נציין אי"ה בשבוע הבא. עם ישראל בזמן החשמונאים לימד אותנו לדורות, שלא מצהירים הצהרות אשר סותרות את רוח היהדות ומהותו, גם אם אין להם שום משמעות מעשית וכל אחד יכול להבין שהם נכתבו בגלל האיום על הציבור היהודי וכל ההצהרה היא רק כדי לקנות שקט זמני. זה קרה כאשר היוונים דרשו מהיהודים שיכתבו על קרן השור, שאינם מאמינים באלוקי ישראל ולא מחויבים למצוות התורה. מטרת היוונים הייתה להכניס כפירה וטומאה בחיי המעשה, כי הרי השור נועד לחרישה שזו עבודת החקלאות והפרנסה העיקרית שהייתה באותם הימים.

נראה זאת בלשון חז"ל (בראשית רבה וילנא פרשת בראשית, פרשה ב סימן ד), שם מספרים על גזרות היוונים על עם ישראל –

"וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל".

זאת יש לדעת, שהשור באותם הימים היה הטרקטור של ימינו ולכל אחד כמעט היה שור לחרישה או למאכל, ולכן אם היה נכתבת 'הצהרה' זו על קרן השור כפי שדרשו, היה בו היבט תודעתי נרחב ביותר. ערעור על מחשבת היהדות, שעבודת הקרקע כמו כל דבר מעשי אחר הוא שייך גם כן לעבודת ה'. עבודת האדמה  בארץ ישראל היא מצווה ופירותיה קדושים.

תגובת עם ישראל לגזירות היוונים הייתה נחרצת, הם לא שעו לכל מיני 'מומחים' למיניהם שבוודאי היו גם בתקופתם, שאמרו להם – 'מה הבעיה? בסך הכל יהיה כתוב על קרן השור כמה מילות כפירה…'. עם ישראל בהבנתו הבריאה הבין, שלמילים יש כוח והשפעה ולכן לא היו מוכנים להתפשר בנושא.

מה עשו? הלכו כולם ומכרו את שווריהם. אנו מתארים לעצמנו, שהיה בזה הפסד כלכלי לא קטן וקשה למכור משהו במחיר הוגן, כשהקונה יודע שהמוכר לחוץ למכור ובנוסף גם לאבד את מקור הפרנסה שלך.

עם-ישראל לא הקל ראש בגזירה, שנראתה על פניו רק הצהרה חיצונית, אבל היהודים חששו מאוד, שכתובת כזו תחלחל במשך הזמן לתוך מוחם של נערים וחלושי חוט שדרה יהודי וערכי.

כפי שבימינו חברות ענק בעולם כולו משקיעות מיליוני דולרים בפרסומות של סיסמאות במשך תקופה ויודעים שבסופו של דבר זה נקלט במוחם של האנשים, שהרי אחרת לא היו מוציאים כספים כה רבים.

גזירה נוספת של היוונים באותה מגמה של 'להשכיחם תורתך' היתה הדרישה מעם-ישראל לכתוב על המשקופים והבריחים של הבית 'אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל' – וגם כאן לא נענו לדרישה של היוונים והרסו את המשקופים שלהם וכך חשפו את הבית שלהם למצב, שכל מי שעבר ברחוב יכול היה לראות את הנעשה בבית.

גזירה נוספת ממש, או גרסא אחרת דומה על הבית היהודי, מצאנו באוצר מדרשים 'מדרש מעשה חנוכה' (מכתב יד מינכן נדפס באוצר טוב ח"א ל"ט) ובגלל שגזירה זו לא הצליחה, רק אז גזרו שיכתבו על קרן השור 'אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל' –

"אמרו היונים…בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו באלהיהם ויאמינו בע"ז שלנו. עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות (צניעות), שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה. כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם, בשביל גנבין ולסטין ופריצי יונים, ולא רואין שינה בעיניהם לא יום ולא לילה, ונתקיים עליהם מקרא שכתוב ופחדת לילה ויומם (דברים כ"ח)…והיו ישראל שרויין בלא דלתות…ועמדו בגזרה זו שלש שנים, כיון שראו יונים שעמדו ישראל בגזירה ולא נכשל אחד מהם בשום דבר רע, עמדו וגזרו עליהם גזירה אחרת, והעבירו קול: כל אדם מישראל שיש לו שור או שה יחקק על קרניו שאין לו חלק באלהי ישראל, וכל כך למה כדי שלא יאכלו ישראל בשר ולא חלב ולא גבינה, ולא יהיה להם חרישה".

היוונים חשבו, שבשביל פיקוח נפש וכדי להמשיך לחיות, עם ישראל יוותר באופן זמני על הערכים שלו ועל קדושת המשפחה. היוונים העריכו, שלאחר שעם ישראל יפרוק מעצמו את הערכים החשובים האלו, ולו באופן זמני, הרי ההרגל יעשה את שלו. בדיוק בגלל זה עם ישראל לא היה מוכן לשנות ואפילו אם זה היה רק באופן זמני. למעשה, כל מה שנדרש מעם ישראל היה רק להצהיר הצהרה ולכתוב משהו על קרן השור או על הבית, ובכל אופן עם ישראל בחושיו הבריאים הבין את הסכנה  שאין יותר קבוע מזמני.

מכאן מובן גם, מדוע עיקר מצוות חנוכה זה 'נר איש וביתו', כי עיקר כוונתם הייתה לפגוע בקדושת הבית היהודי ולפגוע בחיבור שבין הקודש לחול. כתיקון לרצון של היוונים לנתק בין הקודש לחול, תיקנו בבית דינם של החשמונאים להזכיר שם שמים גם בשטרות (מסכת ראש השנה י"ח:) –

"כדי להכניס זרם קודש גם בחיי חול להשגיר את יסודות האמונה גם במשא ומתן ולקיים מה שנאמר בכל דרכך דעהו" (מועדי הראי"ה עמ' קפא).

פרשת וישב נקראת תמיד סמוך לחנוכה או בחנוכה עצמה. עיקרון זה שלא להסכים לעבור על מצווה אפילו באופן זמני ואפילו רק בצורה חיצונית מצאנו אצל יוסף גם במקרה של אשת פוטיפר. יוסף עומד בגבורה כנגד כל הפיתויים ואם אנו חושבים שבוודאי לא הייתה לו ברירה והיה חייב לסרב, כי לא רצה לעשות מעשה זנות, כדאי שנדע שאשת פוטיפר הציעה לו (לדעת חז"ל במדרש רבה פרשת וישב סימן ו') לא לעבור עבירה ממש, אלא 'רק' לשכב איתו במיטה אחת, הוא בבגדיו והיא בבגדיה. ולכאורה, יוסף היה צריך להסכים משום פיקוח נפש והרי אין זו עבירה דומה בחומרתה כמו לבוא עליה ממש. ברם, יוסף הצדיק ידע את ההשלכות והסכנות בגישה של 'רק משהו זמני' ורק בקירוב ללא מעשה, כי יוסף ידע לאן זה עלול להתגלגל. אנו רואים, שהחשש של יוסף לא היה רק מפני הסכנה הפיזית שבדבר, אלא הוא עצמו אומר "וחטאתי לאלוהים", משום שגם לבני נח  נאסרו העריות (רש"י פרק ל"ט, פסוק ט').

נסיים בסיפור חסידי מתוק על אחד מחסידיו של רבי יצחק מווּרקי, שיצא מביתו בבוקרו של יום הוֹשַׁעְנָא רַבָּא ופנה אל בית המדרש כדי לומר את והתפילות המיוחדות והפיוטים הנוהגים ביום זה. כנהוג, הכין האיש אגד של חמישה ענפי ערבה הקרויים "הושענא", תחבם תחת בית שחיו, וכך הלך אל בית המדרש.

בדרך הופיע לפניו אדם רכוב על סוס, מראהו כקצין משטרה, ומקל בידו.

האיש קרא אל החסיד לעצור, ואז קרב אליו והכה אותו במקל שבידו. "יהודי, מה זה מציץ מתחת שרוולך?" שאל הקצין. "הושענא" ענה החסיד. שוב הכה הקצין את החסיד באכזריות ודרש: "אמור 'ענפים'!". החסיד סירב ואמר, כי חלילה לו לקרוא לאלו "ענפים". שוב הכה אותו הקצין שיאמר "ענפים", ואילו החסיד התעקש – "הושענא הם!".

אז שאל הקצין: "ולהיכן אתה הולך?". "אל הרבי יצחק מוורקי" ענה החסיד.

"אמור 'יוצקא' ולא יצחק," דרש הקצין, אבל החסיד סירב ואמר: "לא! זהו הרבי, הרבי מוורקי!".

לפתע נעלם הקצין, והחסיד המשיך בדרכו. כאשר הגיע אל רבו ובירכו לשלום, מיהר הרבי ושאל: "ומה אירע לך בדרך?"

סיפר החסיד לרבי את כל שאירע לו. אז אמר לו הרבי מוורקי: "דע לך כי נס גדול אירע לך, שעמדת בניסיון ולא אמרת כדברי הקצין. כי היה זה השטן שעמד לפניך, ולא בא אלא לגרום לך לאבד את עולמך פעמיים – גם שתבזה את המצוות וגם שתקרא לרבך בשמו. אבל אתה עמדת בניסיון, ובשל כך תיחתם לאלתר בספר החיים, ותזכה לחיים טובים ולשלום!"

נלמד מגדולי האומה שלנו בכל הדורות הנהגה ישרה – לעמוד על העקרונות של תורת ישראל ומסורת ישראל ללא פשרות וללא 'עיגולי פינות' – ובע"ה אור החנוכה יאיר לכל ימות השנה ונזכה בכך ל"אור חדש על ציון תאיר", אכי"ר!

שבת שלום וחנוכה שמח לכל בית הישיבה!