פרשת חיי שרה – האם הזקנה זו ברכה?

באחד מביקוריי בבית אבות, אמר לי בחיוך אחד הדיירים במקום – "אומרים שאנו ב'גיל הזהב'…אני פה כבר כמה שנים מחפש את הזהב ולא מוצא…". ולאחר האמירה המחויכת המשיך ואמר – "ברוך-השם זכיתי להגיע לגיל גבורות ואני לא מתבייש בזה, אבל כנראה החברה מתביישת לומר את המילה 'זקן' אז עוטפים זאת ב'מכבסת מילים'…אני גאה להיות 'זקן' עם ניסיון חיים ונהנה מכל רגע בחיי".

מעמדם של הזקנים בעם-ישראל היה נחשב בעבר כגבוה ביותר. הזקנים עתירי הניסיון הם היו מורי הדרך לעם ישראל והם העבירו את המסורת מדור לדור. המילה 'זקן' נתפסה כשם נרדף לאדם חכם ומיושב בדעתו, שקול ורציני, שצבר ניסיון חיים כפתגם הידוע 'אין חכם כבעל הניסיון' [מופיע לראשונה בספרו של רבי יצחק עראמה 'עקידת יצחק' בפרשת נח]. מהם שאבו עצה וחכמת-חיים, הם סבבו את משה רבנו ולהם יהושע העביר את התורה שקיבל ממשה. התואר 'זקן' היה תואר של כבוד והיטיב לבטא זאת הכתוב בספר איוב (פרק י"ב, פסוק י"ב) –

"בִּֽישִׁישִׁ֥ים חָכְמָ֑ה וְאֹ֖רֶךְ יָמִ֣ים תְּבוּנָֽה".

גם כיום בחברה הדתית, זוכים גדולי ישראל למעמד מיוחד ודבריהם נשמעים ביותר גם בחברה החרדית וגם בחברה הדתית לאומית.

זכיתי ללמוד פעם בשבוע בביתו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל עם קבוצת אברכים מישיבת ההסדר 'כרם ביבנה'. הרב היה כבר זקן מופלג ואני זוכר איך שתינו בצמא כל מילה שאמר, הסתכלנו עליו בהערצה אדירה כיצד התפלל אתנו ערבית וכיצד אכל את ארוחת הערב תוך כדי השיעור בבחינת 'פת במלח'. זכור לי כתלמיד בישיבת בני עקיבא 'נתיב מאיר', כיצד ראש הישיבה הרב אריה בינה זצ"ל לימד אותנו וחזר פעמים רבות על דבריו ואמר לנו – "תנצלו את הזמן ללמוד, שלא תהיו חלילה כאותם זקנים, היושבים בתחנת אוטובוס וסופרים אוטובוסים ומבלים את ימיהם במשחקי קלפים ומחפשים איך להעביר ולהרוג את הזמן".

ודאי הרב בינה התכוון לדברי הגמרא (שבת קנ"ב.) –

"תניא, רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר: תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינין – חכמה נתוספת בהם, שנאמר: בישישים חכמה וארך ימים תבונה. ועמי הארץ, כל זמן שמזקינין – טפשות נתוספת בהן, שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח".

בפרשתנו ישנו פסוק מאוד מיוחד, בו התורה מתייחסת לתקופת 'גיל הזהב' של אברהם אבינו –

"וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיקֹוָ֛ק בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל" (כ"ד, א').

על פסוק זה התעוררו מספר שאלות והראשונה שבהן – מה הקשר בין הפסוקים  הקודמים שמתארים את קניית מערת המכפלה לבין הפסוק הזה? וכן מה הקשר לפסוקים אחרי כן, העוסקים בבקשת אברהם מעבדו למצוא אישה לבנו? ועוד מה אנו אמורים ללמוד מכך שאברהם היה 'זקן ובא בימים', הרי מקובלנו שאין מילה אחת בתורה שלא באה ללמד אותנו תובנות לחיים?

המדרש בתנחומא (סימן ב') טוען, שפסוק זה בא ללמד תובנה חשובה ביותר, שאולי היום מובנת יותר, שבריאות זה לא רק מאכלים בריאים ואוויר נקי, אלא גם חיי האישות והמשפחה וזה לשון המדרש –

"ואברהם זקן, א"ר יהושע בר נחמני מפני ארבעה דברים הזקנה קופצת על אדם מפני היראה, ומפני כעס בנים, ומפני אשה רעה, ומפני המלחמות, מפני היראה מדוד דכתיב (ד"ה =דברי הימים= א כא) ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך ה' מה כתיב אחריו (שם /דברי הימים א'/ כג) ודוד זקן, מפני כעס בנים מעלי דכתיב (שמואל א ב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל, מפני המלחמות מיהושע שלאחר שעשה מלחמות עם שלשים ואחד מלכים מה כתיב בו (יהושע יג) ויהושע זקן בא בימים, ומפני אשה רעה דכתיב (מלכים א יא) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים אבל אברהם אשתו מכבדתו וקוראתו אדני שנא' ואדני זקן, ועליה נאמר אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב) לפיכך כתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל."

המדרש בבראשית רבה מספר לנו, איזו עצה נתן רבי מאיר לקבוצת אנשים צעירים ששערם היה שחור, לזכות להגיע לזקנה, ומנין שאב עצה זו –

"ואברהם זקן בא בימים, כתיב (שם /משלי/ טז) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, ר"מ אזל לממלא, ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להם תאמר ממשפחת בית עלי אתם, דכתיב (שמואל א ב) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, אמרו ליה רבי התפלל עלינו אמר להם לכו וטפלו, בצדקה, ואתם זוכים לזקנה, מה טעמיה עטרת תפארת שיבה והיכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא, ממי אתה למד מאברהם שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה ואברהם זקן בא בימים". (וילנא, פרשת חיי שרה, פרשה נט סימן א).

רבי אפרים מלונצי'ץ (1540-1619) שהיה רב ודרשן בעיר פראג בספרו 'כלי יקר' על התורה שואל שאלה נוספת, שהרי כבר הוזכר לעיל שאברהם ושרה זקנים באים בימים, אם כן מדוע התורה חזרה כאן פעם נוספת על ענין זה. בתשובתו המקורית כותב רבי אפרים, שמצבו של אברהם היה עתה לאחר פטירת אשתו כמצבו אז לפני לידת יצחק, כפי שאז שמח רק באשתו ועתה שמח רק בבנו, במצב כזה מצב הרוח ירוד וגורם לזקנה לקפוץ על האדם. ברם, בין שני אירועים אלו חלפו 37 שנים, שאז לא הוזכר נושא הזקנה אצל אברהם כי היה אז המאושר באדם – גם שמח עם אשתו וגם עם בנו – ולכן התורה מדגישה את זקנתו כאן וזה לאחר פטירת אשתו ולפני השליחות של אליעזר למצוא אישה ליצחק, כי אברהם רצה להתנחם באשה שתהיה ליצחק תחת אשתו שנפטרה. נראה את לשונו של ה'כלי יקר' –

"ואברהם זקן בא בימים. הרבה מפרשים תמהו הלא כבר נאמר (בראשית יח יא) ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה כמו שלושים ושבע שנה בין שני זמנים אלו, ….וכפי הפשט נוכל לומר, שטובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה כי האישה הטובה מוספת לבעלה חיים כמו שנאמר (קהלת ט ט) ראה חיים עם אישה, והבן הטוב מוסיף גם כן חיים לאביו כי כל המעמיד בן צדיק כאילו לא מת קל וחומר בחייו, לפיכך מן לידת יצחק עד מיתת שרה היה החוט משולש, כי נתוספה לאברהם חיות מצד האישה ומצד בנו יצחק, ובכל הימים הללו היה עומד במעמד אחד לא נתוספה בו חולשה כמנהג הזקנים כי היו לו ימי שמחה וברכה, אבל קודם לידת יצחק לא היה לו שמחה כי אם מאשתו, ואחר מיתת שרה לא היה לו שמחה כי אם בבנו, על כן היו שני גבולים אלו שוים, כמו שהיה סמוך ללידת יצחק כך נעשה אחר מיתת שרה, לפיכך נאמר לשון אחד על שני זמנים אלו אף על פי שהיה מרחק רב ביניהם. לפיכך היה מהדר [=מחזר] תיכף להשיאו אישה, כי חשב אולי אשתו תמלא מקומה של שרה ויהיה שמח בה כמו באשתו ממש, וכך היה שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש כמו שפירש רש"י בסמוך (פסוק סז) ויביאה האוהלה שרה אמו והרי היא אמו וכו' וזהו קישור נכון בסמיכות פסוק זה אל הזיווג של יצחק".

ה'כלי יקר' עונה כבר על הדרך, מדוע התורה הייתה צריכה להוסיף שאברהם 'בא בימים' ולא הסתפקה בתואר 'זקן' ועל כך עונה, שהתורה רצתה להדגיש שלא מת מצער אלא מזקנה –

"…ויש אומרים, לכך הזכיר בא בימים להורות שלא מחמת צער קפצה עליו זקנה כי אם מחמת שבא בימים, שהרי ברכו ה' בכל ולא היה לו שום צער, ונוכל לומר שלכך קרא את אליעזר זקן ביתו שהיה זקן מצד שצורכי הבית היו מוטלים עליו, והודיע לנו הכתוב שמצד שהיה אברהם זקן לא היה בכוחו לילך לבדו, גם את יצחק לא רצה לשלוח כי אמר פן ימות פתאום ומי ישים ידו על עיניו".

אברהם ביקש מהקב"ה שיוכלו הבריות להבדיל בין נער לזקן, כדי שיוכלו לכבד את הזקנים וידעו שהם זקנים, כי עד תקופתו לא ראו הבדל בין צעיר לזקן משום שהזקנים האריכו ימים והקב"ה נענה לתפילתו והתחיל ממנו. כאן בפרשתנו התורה מספרת לנו את המהפכה הזו, שיוכלו להבדיל בין נער לזקן וזה לשון המדרש תנחומא בפרשתנו (סימן א') –

"א"ר יוחנן זאת אומרת המתפלל צריך שתהא דעתו מיושבת עליו ויתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, אבא שאול אומר אם כיון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אוזנך (תהלים י), ואין לך אדם שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו שאמר לפני הקדוש ברוך הוא חלילה לך מעשות כדבר הזה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם התחיל משבחו ואמר לו יפיפית מבני אדם וגו' (שם /תהלים/ מה), א"ל אי זה היופי שלי אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן מפני שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין, אמר אברהם רבש"ע צריך אתה להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן שיתכבד הזקן בנער, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך ממך אני מתחיל, הלך ולן באותה הלילה ועמד בבקר כיון שעמד ראה שהלבין שער ראשו וזקנו, אמר לפניו רבש"ע עשיתני דוגמא, אמר לו עטרת תפארת שיבה (משלי טז), והדר זקנים שיבה (שם /משלי/ כ), לכך נאמר ואברהם זקן".

כבר בפתיחת מאמרנו התייחסנו למילה 'זקן' שהיא ביהדות ביטוי לחכמה, לסמכות של תורה ועוד. חז"ל חיברו מעמד זה לעולמם של הישיבה ובית המדרש, וזה לשון המדרש (ילקוט שמעוני רמז קד) –

"רבי חמא בר חנינא אמר: מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר לך ואספת את זקני ישראל, במדבר ישיבה עמהם שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנא' ואברהם זקן [כ"ד, א], יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ויהי כי זקן יצחק, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ועיני ישראל כבדו מזקן, אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו [כ"ד, ב], מהו המושל בכל אשר לו המושל בתורת רבו, הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה תורת רבו לאחרים, ואברהם זקן…".

עד עכשיו התעכבנו על המילה 'זקן' ועל החשיבות להיעזר בניסיונו, כפי שביטא זאת ויליאם שייקספיר – "רק מי שלא נפצע, בז לצלקת".

ברם, מילה נוספת בפסוק שלעיל העסיק את הפרשנים, ראשונים כאחרונים "…וַֽיקֹוָ֛ק בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל" – במה בדיוק אברהם התברך על ידי הקב"ה?

פשט המילה 'בכל' כמו שכתב גדול פרשני הפשט רבי אברהם אבן עזרא, שמדובר בדברים הרגילים שכל אדם נורמלי מעוניין בהם וחומד אותם. וזה לשונו –

"וד' ברך את אברהם בכל באורך ימים ועושר וכבוד ובנים, וזו כל חמדת האדם".

וכן ב'כתר יונתן' פירש, שהקב"ה ברך את אברהם בכל מיני ברכות.

אך עדיין גם פשטן ובקי בשפה כ'אבן עזרא' הרגיש בקושי, שלכאורה עלינו להבין מה רצתה התורה להגיד בזה, הרי ידוע לכל שאברהם היה כבד ברכוש ובמקנה ולא היה חסר לו כלום? ולכן הביא ה'אבן עזרא' גם את מה שחז"ל דורשים, שהכוונה שלאברהם הייתה בת ושמה בכל.

גם רש"י הביא דרש בנושא על בסיס גימטריא, כדי גם לענות על השאלה מדוע חשוב לספר זאת כאן ובתשובתו כולל גם ענין זה, לכך שאברהם ציווה לעבדו לדאוג לבנו לאישה, וזה לשונו –

"ברך את אברהם בכל – בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אישה".

נכדו של רש"י, הרשב"ם, מתייחס אף הוא לשאלה, מדוע התורה מצאה לנכון לספר לנו על כך שלאברהם לא היה חסר כלום והתברך 'בכל' ודווקא במיקום הזה שבין מות שרה לבין שליחותו של אליעזר. לדעתו, הכתוב בא להודיע לנו, שאברהם שלח את אליעזר לא מפני שחסר נשים בכנען שירצו להיכנס למשפחת אברהם, שהרי אברהם נתברך בכל – אלא כפי שנאמר בפירוש – רצה ממשפחתו, וזה לשונו –

"ברך את אברהם [בכל] – להודיע האמור לפנינו שלא שלח עבדיו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען שלא יהו רוצין להזדווג לו, שהרי נתברך בכל וכל העולם מתאוים להזדווג לו, אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד וה' ברך את אדוני מאד ויגדל, ולכך הוצרך לפרש תחילה ברך את אברהם בכל".

פירושים רבים נאמרו בחז"ל ובראשונים בפסוק זה וקצרה היריעה מלהביא את כולם, למרות שכל פירוש מאיר את הכתוב בצורה שונה.

לסיום, אביא מקצת דברי הרמב"ן בהסבר שהוא בבחינת 'סוד ה' ליראיו' ונצטט אותו כלשונו והמשכיל שירצה להרחיב יעיין בדבריו במקורם –

"…אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל, והוא שנאמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא, יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא, והיא המדה השמינית מי"ג מדות… ".

נתפלל להקב"ה שימשיך לברך את עם ישראל 'בכל' מכוחו של אברהם אבינו אבי האומה ונברך בברכת שבת שלום את כל בית הישיבה בכל מקום שהם ובמיוחד אלו שהשבת ישבתו בעיר חברון ובקריית ארבע לרגל קריאת פרשת 'חיי שרה'.

שבת שלום!