גירסא להדפסה

לפני כעשרים-וחמש שנה התארחו בישיבה בשבוע שחל בו פרשת 'חיי שרה' כשלושה-עשר נערים צעירים בני קיבוצים ומושבים מהצפון, יחד עם המדריך שלהם, לסיור בר מצווה. הבקשה לאירוח הופנתה אלי מטעם מחלקת החינוך של עיריית בני-ברק. כמובן ששמחתי מאוד בהזדמנות זו לבוא בדברים, לשמוע ולהשמיע לבני נוער אלו.

בתחילה ביקשתי מהם שיציגו את עצמם ושיספרו לי היכן גר כל אחד מהם, באיזה בית-ספר לומדים ומה לומדים בו, מה עושים ביום-יום ומה מצפים הם לשמוע כאן בעיר בני ברק. כבר בגישה מקרבת זו, הסירו את חששם מהעיר בני ברק ולאחר שווידאו ש"שאין לנו קרניים…", ביקשו ממני שאתאר להם מה זו 'ישיבה תיכונית' והיו מופתעים לשמוע שתלמידים לומדים גם קודש וגם מתמטיקה, אנגלית, מדעים, היסטוריה וכו' . הם היו בטוחים שמה שעושים כל היום בישיבה זה להתנדנד בתפילה…ואז שאלתי אותם – "האם אתם לומדים תנ"ך" והם השיבו לי בחיוב. הוספתי ושאלתי אותם – "מדוע אתם לומדים תנ"ך?" ואז ענו לי בתמימות שמחייבם אותם ללמוד זאת, אבל הם מבינים שזו ההיסטוריה והשפה של עם ישראל. המשכתי ושאלתי אותם – "האם מישהו מכם ביקר במערת המכפלה?" והם ענו לי, שזה שייך להיסטוריה וזה לא משהו שמעניין אותם. חלקם אף ענו ששמעו שמערת המכפלה ממוקמת ב'שטחים הכבושים', כהגדרתם, וזה שייך בכלל לערבים…

או-אז, הוצאתי חומש בראשית וסיפרתי להם, שבכל שנה בשבת זו, כל עם ישראל קורא שוב ושוב על קביעת מקום קבורת אבות האומה. עבורנו, בכל  השבוע הזה אנו מתחברים לשורשים שלנו ובשבילנו זו התחברות ליסוד האומה. בקיצור, ניסיתי לתת להם תחושה שאנו חיים זאת – תורת חיים – ולשם כך קראתי למשרד שני תלמידים ושאלתי אותם מה פרשת השבוע, והם ענו כמובן "חיי שרה" וכששאלתי אותם מה מסופר שם ומהי המשמעות עבורנו, התלמידים הסבירו להם בטוב-טעם, שמערת המכפלה וקברי אבות הם כמו הקברים של הסבא והסבתא שלהם ואלו הם השורשים של עמנו.

מקווה אני, שהם יצאו מהביקור בישיבה בתחושה שאנו לא רק לומדים על ההיסטוריה אלא אנו חיים את ההיסטוריה ותורת ישראל היא משהו אקטואלי.

ואכן, חז"ל הבינו את המשמעות של קניין מערת המכפלה לדורות על ידי אברהם אבינו, כי ידעו שתהיינה תקופות שאומות העולם יכחישו את הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארצו.

ואלו דבריו המפורסמים של רבי יודן בר סימון במדרש (בראשית רבה פרשת וישלח) על הפסוק שמתאר את קניית החלקה על ידי יעקב  בשכם –

"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו וגו' במאה קשיטה" – זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן, מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף, מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון, בית המקדש, דכתיב (ד"ה א כא) ויתן דוד לארנן במקום וגו', וקבורתו של יוסף (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה, יעקב קנה שכם" (פרשה עט ,ז).

והנה, השבוע עומדים לדון באו"ם על הר הבית, מקום המקדש, על כך שהמקום הוא אתר מוסלמי קדוש ואין ליהודים קשר למקום…עלי להוסיף, שלא רק כדי שאומות העולם יאמרו, אלא לצערנו דבריו של רבי יודן ברבי סימון צריכים להדהד דווקא אצלנו בביתנו פנימה. עצם הדבר שחלק מעם ישראל  לא כל כך מרגיש את החיבור לאותם מקומות, לכן הם עדיין מהווים סימן שאלה וזה מזכיר לנו את הרש"י הראשון בספר בראשית, על כך שאם יאמרו לסטים אתם וכו' – גם כאן צריכים קודם לומר לעצמנו, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו 'פרי צדיק' על פרשת 'וישלח' מוסיף את דברי הזוהר הקדוש, מדוע חשוב לקנות בכסף את אותם מקומות, וזה לשונו –

"…והיינו, שלקבוע מקום קדושה צריך להיות בכסף ובמחיר וכמו שמובא בזוה"ק (ח"ב קכ"ח א) 'אשתדלותא דקודשא בריך הוא דקיימא בעובדא וכו', לאמשכא עליה רוח דקודשא באגר שלים'  וכאן שבא לשכם וכתיב 'ויחן את פני העיר' שאמרו שקבע תחומין, דהיינו שקבע המקום בקדושה מעין קדושת שבת וזה היה בשכם בראשית כניסתו לארץ הקדושה ועל כן קנה המקום באגר שלים".

ונשאל מספר שאלות –

מדוע בחר אברהם אבינו לעשות את החיבור הראשוני לארץ דווקא על-ידי קבר? האם אין דרך יותר 'נחמדה' להראות את החיבור לארץ? ואם כבר בית קברות, מדוע דווקא שם ומדוע לנהל מו"מ מייגע ומשפיל על המקום הזה, עד כדי כך שחז"ל ראו בזה אחד מעשרה הניסיונות של אברהם, שהרי הקב"ה הבטיח לו את כל הארץ והוא צריך לעמוד ולהתווכח ולהתחנן על המקום הזה כאחוזת קבר? השאלה האחרונה מתעצמת במיוחד, כשאנו לומדים במדרש שהמקום עצמו נחשב כמקום מגונה –

"הוא חברון. המגונה שבארץ כנען, ארבע מקומות הן המגונים שבא"י ואלו הן. דנה וקרית סנה ותמנת סרק וחברון".

על כך נקרא את דבריו המאלפים של הרש"ר הירש. ראשית, הוא מביא את דברי חז"ל, שלמעשה מי שהיה קבור שם כבר זה אדם הראשון וחוה אשתו, ואם כן למקום יש משמעות עמוקה. זה לא סתם מקום קבורה, אלא יש בו ייחודיות. נקרא את לשונו –

"…שרה איננה הראשונה שנקברה שם. כבר נחו שם אדם וחוה (עירובין נ"ג ע"א). הורי האנושות היו הראשונים, שנקברו במקום זה; אליהם נוספים עתה אבות עם ישראל ואמותיו, הוריה הרוחניים של האנושות. משום כך בחר אברהם באותה מערה דוקא".

לדעת רש"ר הירש, אברהם נלחם על המקום הזה, כי מורשת העולם ולאחר מכן מורשת ישראל התחילה מכאן. ברם, יש עוד משהו בסיפור הזה. צורת המכפלה באה לשים את ערך הזוגיות והמשפחה כערך עליון, שאפילו המוות לא מפריד ביניהם, וזה לשונו –

"…שם המקום, שעל פיו נקראה המערה, היה מכפלה; שם זה (משורש "כפל") רומז על מבנה זוגי. נראה, שהמקום היה עשוי מערות כפולות, סדורות זו על גבי זו, שאין כמותן יפות לקבורת הזוגות, הנאהבים בחייהם ובמותם לא נפרדו; ואכן נקברו שם אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. זוגות הקברים, שהיהודי הראשון קנה לעצמו – ולאחר מכן גם לבניו, לנכדיו ולנשותיהם – אלה היוו את הרכוש הראשון, שהמשפחה היהודית רכשה בארצה. ערך קשרי המשפחה, הקושרים את האשה ללב בעלה, ואת ההורים ללב בניהם, ערך זה היה מעתה קשור קשר בל יינתק עם אדמת ישראל. הוא שהפך אחר – כך לקו היסוד של האופי היהודי, הוא שהכשיר את האדם מישראל להיות לאשר היה. אולי על שם זה נקרא אחר – כך שם המקום חברון. "חברון" – משורש "חבר" – מורה על הרעות וקרבת הלבבות, המקשרת בין האיש והאשה בישראל, העושים את דרכם כאחד, כאיש ואשה, כאב ואם. עוד בתקופת הפריחה הלאומית של המאות המאוחרות לא עלה קרבן התמיד במרומי המוריה שבירושלים, בטרם ראה הכהן שעל חומת המקדש את זריחת החמה, שהאירה על קברי האבות והאמהות (יומא פ"ג מ"א). כיבוד אב ואם הוא התנאי והשורש לכיבוד המקום."

מוסיף רש"ר הירש, שמקום הקבורה ביהדות הוא ענין שבקדושה וזה לשונו –

"…היהודי לא יעשה פולחן אלילי עם רגשותיו. הוא לא יבנה כנסיות ומקברות על קבריו, אף לא יהפוך אותם לגנות נוי. כנגד זה אף אין הוא מכיר "שנות מנוחה". המקום, בו ינוחו מתיו, קדוש לו לתמיד".

לדעת האבן עזרא, התורה מרחיבה בנושא זה בגלל שתי סיבות – האחת, להודיע  שארץ ישראל חשובה לא רק לחיים אלא גם למתים. והסיבה השניה, שלמרות כל מה שעבר אברהם במשא ומתן, הקב"ה קיים את הבטחתו, וזה לשונו –

"… ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים. ועוד לקיים דבר ד' לאברהם להיות לו נחלה".

הרמב"ן חולק על שני הטעמים שהביא ולא רואה כל מעלה להיקבר בארץ ישראל, כפי שגם אחרים כתבו ויצאו נגד אלו המביאים את מתיהם לארץ ישראל. המצווה היא לגור בארץ ישראל ובפרט ראינו בימינו תופעה מדאיגה, שישנם יהודים שחיים בחו"ל בטוב ובנעימים ולמות מבקשים בארץ ישראל. ועל הטעם השני כותב הרמב"ן, שהרי רק זרעו של אברהם זכו לראות בקיום הבטחת הארץ. נראה את לשון הרמב"ן –

"…ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם [אבן עזרא], שאומר להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים, ועוד לקיים לו דבר השם להיות לו נחלה, כי מה מעלה לארץ בזה כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה, ודבר השם לאברהם על כל הארץ היה ונתקיים רק בזרעו".

מה אם כן לדעת הרמב"ן הסיבה לכל סיפור קניית וקבורת שרה בחברון?

הרמב"ן מונה שלוש סיבות. האחת, שאברהם זכה ליחס מיוחד אע"פ שלא חשף את עצמו כשר וגדול והם גילו זאת בעצמם. הטעם השני, כדי שנדע עד ימינו את מקום קבורת אבותינו וכדי שנכבדם. והטעם האחרון, שזה היה אחד מהניסיונות של אברהם, וזה לשונו  –

"ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם שהיה נשיא אלהים בארץ אשר בא לגור שם, והיחיד וכל העם היו קוראין לו "אדוני", והוא לא אמר להם כן שהיה שר וגדול, וגם בחייו קיים לו ואגדלה שמך והיה ברכה, ואשתו מתה ונקברה בנחלת ה'. ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים. ורבותינו אמרו (ב"ב טז א) שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו".

הסבר מקורי כתב רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, מגדולי הדור בארה"ב בדור הקודם, בספרו 'אמת ליעקב' על פרשיות השבוע. לדעתו, מטרת הסיפור הארוך על קנין הקרקע הוא כדי להראות את הנהגתו הנדיבה של אברהם, וזה לשונו –

"…ולי נראה דעיקר כוונת הכתוב בפרשה זו הוא להודיע לו את גודל מעלת הנדיבות של אברהם אבינו, שהרי לכבוד היה להם [אם יקח מאתם את הקבר]…ואף על פי כן לא קיבל אברהם מהם…וכדמצינו שבאמת כיוון אברהם אל האמת דבסופו של דבר לקח ממנו ד' מאות שקל עובר לסוחר".

וכותב רבי יעקב קמינצקי, שמצאנו זאת אצל אברהם כדרך חיים במקומות נוספים למשל –

"…כשראה מריבה בינו לבין לוט מיד אמר ללוט לבחור לעצמו לאיזה מקום ילך…" וברוב נדיבותו אפשר לו לבחור ראשון איזה מקום שירצה. וכן דוגמא נוספת –

"…לאחר המלחמה עם הד' מלכים מיד אמר למלך סדום שאפילו שרוך נעל לא יקח ממנו…".

כמובן, שהדוגמא הבולטת ביותר זו הכנסת האורחים של אברהם בתחילת פרשת וירא –

"…גם כל הסיפור על מצות הכנסת אורחים שקיים נכתב כדי להראות לנו את נדיבות לבו ואפשר שבזכות מצוה זו זכה ללידת יצחק, וכדברי הפייטן בתפלת גשם: זכור הנולד בבשורת יקח נא מעט מים וכו'…".

לסיום אספר אנקדוטה, שמיד לאחר מלחמת 'ששת הימים', לפני שעדיין נחשפו המקומות הקדושים לציבור הרחב, אחד ממוריי בישיבה, שהיה מלוחמי ומשחררי חברון, קפץ לביקור בישיבה ושאל אותנו מדוע אנו לא נוסעים לבקר שם ואם נגיע לשם יקבל את פנינו. ואכן, עלינו כמה חברים על אוטובוס ערבי מירושלים לחברון והגענו למערת המכפלה, ובוודאי אתם מתפלאים שהרי זו סכנה – וזאת לדעת שמיד אחרי המלחמה הערבים כל כך חששו וקיבלו אותנו בספר פנים יפות ועדיין לא רחשו שנאה ליהודי הארץ. בכל אופן, איזו התרגשות הייתה להיכנס למערה ולהיות מהראשונים להתפלל במקום קדוש זה וכמובן המורה שלנו קיבל את פנינו בשמחה גדולה.

שנזכה בע"ה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו, אוהבי ארץ ישראל ומקדשי שם שמים.

שבת שלום לכל בית הישיבה!