במהלכו של המשא-ומתן המרתק, שאברהם מנהל מול גורמים שונים, במטרה לרכוש חלקת קבורה לשרה אשתו, אנו פוגשים את בני חת, האומרים לאברהם: "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹקים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ". הכינוי "נשיא אלוקים" הנמצא בפרשתנו הינו ייחודי וחד-פעמי בכל התורה כולה, לא מצאנו כמותו גם לא בנביאים ולא בכתובים. ונשאלת השאלה, מה ראו אנשי המקום באברהם, עד שקראו לו 'נשיא אלוקים'? והרי אנו למדים מהפסוקים, שאברהם לא הציג עצמו בפני בני חת כנשיא וכבעל מעמד רם ונישא, אלא הציג עצמו כ"גר ותושב אנכי עמכם"?! רבי משה אלשיך דוחה את האפשרות, שאמירתם זו של אנשי המקום לאברהם נבעה מתרבות חנפנית שהיו משתמשים בה גם לאחרים. וזה לשונו "והנה, היה אפשר, כי חניפות מידתם עשתה זאת וגם לזולת אברהם היו דוברים כן" – ודוחה ה'אלשיך' סברא זו ואומר – "לזה אמר "לאמר לו", לומר כי 'לאמר לו' – לאברהם בלבד היו אומרים 'נשיא אלהים' וכו' מה שאין כן לזולתו, כי אין להם גדול כאברהם, ולא ממידת חנופה היה הדבר כי אם בלבב שלם" [כ"ג, ו']. מצאתי בספר "המקנה" על מסכת קידושין [לרבי פנחס ב"ר צבי הירש הלוי הורוביץ, רבה של פרנקפורט דמיין לפני למעלה ממאתיים שנה], המתייחס לכך שאברהם נהג כלפי חוץ במכובדות כפי שאדם מכובד אמור להתנהג וכפי שמשמע מהגמרא במסכת קידושין דף ע' עמוד א' "לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור – אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה?" ומסביר שם רש"י את סיבת האיסור – "שגנאי הוא ושפלות לדור שכפופים לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו". ובלשון ימינו – אדם בעל מעמד, לא נאה שיעשה מלאכה פשוטה בציבור. ועל דרך זו מפרש 'המקנה' את הקושי בפסוקים, שמצד אחד אברהם לקח את בן הבקר ונתן אותו לעשיה לנער ואחר כך כתוב שאברהם עשה בעצמו את בן הבקר ולכן מפרש המקנה "ויש לפרש מ"ש "ויתן אל הנער" ולא עשה בעצמו, מפני שאברהם הי' נשיא אלוקים ולא רצה לגלות בפני שלושה אנשים שהוא בעצמועושה מלאכה, אבל בצינעה הוא בעצמו עושה, ומ"ש "וימהר לעשות אותו" הוא על אברהם שאחר שאמר אל הנער לעשותו מיהר הוא בעצמו לעשותו והיינו דקאמר "ובן הבקר אשר עשה" ". לפי 'המקנה', אנשי המקום ראו שהתנהגותו של אברהם אצילית והוא אינו עוסק במלאכות פשוטות ולכן ראו בו כנשיא. ברם, עדיין אנו מתקשים מדוע נקרא בשם 'נשיא אלוקים' ? האם התואר 'נשיא' לבד לא היה הולם אותו? ואכן מצאנו במדרש, שכיבדו את אברהם וקראו לו 'נשיא אלוקים', עקב היחס החיובי והחביב שבו התייחס לבריות "…'ומצא חן' זה אברהם, שהיה חביב על הבריות…שנאמר 'שמענו אדני נשיא אלוקים אתה בתוכנו' – הרי על הבריות…" (תנחומא פרשת וירא, סימן ז' ). ומתוך שהיה חביב על הבריות, היה חביב גם על המקום, כדברי רבי חנינא במשנה באבות פרק ג': "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו". חביבותו של אברהם הייתה מעצם אהבתו לבני אדם ו'חביב אדם שנברא בצלם', כפי שזה בא לידי ביטוי טרם הפיכת סדום, שניסה בכל כוחו למנוע את גזרת ה', אולי יש עשרה צדיקים בעיר וכו' כפי שהרחיב את הדברים הנציב מוולוז'ין בהקדמתו לספר בראשית, שהאבות נקראו 'ישרים' משום הנהגתם בישרות כלפי שכניהם [עיין שם]. חביבותו של אברהם כלפי השני לא הייתה מעמדה פטרונית וגאוותנית, אלא מתוך מידת הענווה וזה לשון המדרש – "גדולה היא הענווה, שבה נשתבח אברהם אבינו, שהיו בני דורו קורין לו 'נשיא אלוקים' והוא נותן להן המנון, שנ' 'ויקם אברם וישתחו'." |
רבי נפתלי מרופשיץ סיפר לחסידיו, שכאשר היה ילד פעוט והחל ללמוד לקרוא, הסביר לו המלמד שאם מופיעות בסידור התפילה שתי אותיות י' הצמודות זו לזו, הכוונה היא לשמו של הקב"ה. פעם אחת הגיע בקריאתו לסוף פסוק וראה שם נקודתיים, והן נדמו לו כשתי אותיות י', והוא קרא את ה'. אמר לו המלמד: אם שתי אותיות י' עומדות זו לצד זו – הן מציינות את שמו של ה', אבל אם י' אחת עומדת מעל חברתה, הרי זה סוף פסוק. " "למדתי מזה כלל גדול", אמר הצדיק. "אם שני יהודים (שתי יודי"ם) עומדים זה לצד זה, באהבה ובשוויון, הרי הם כלי לשם ה', אבל אם האחד מתנשא מעל חברו – הרי זה סוף פסוק…" רבנו ירוחם ליבוביץ, המשגיח הרוחני של ישיבת מיר בספרו 'דעת תורה', מצביע על גדולתו של אברהם ביחסו לבריות בזה שבעודו מתאבל על אשת נעוריו, על אשתו אשר הלך איתה כברת דרך כה ארוכה, וכשבאו אליו אנשי המקום כתוב בפסוק 'ויקם אברהם מעל פני מתו' ולכאורה פשוט הדבר שאברהם אבינו יקום ולא ידבר עמם כשהוא רכון על גבי המת, אם כן מה בא הכתוב להשמיענו? עונה רבינו ירוחם, שהכתוב לא בא להשמיענו על הקימה הפיזית, אלא שאברהם מחה את אבלו מעל פניו והאיר פנים בחביבות גדולה כאילו מתו אינו מוטל לפניו וכדברי רבנו בחיי בספרו 'חובת הלבבות' [פרק ט'] – "צהלתו בפניו ואבלו בלבו". אברהם לא רצה לצער את שכניו באבלו שלו ודיבר אתם בחביבות ובמאור פנים. הסבר נוסף וידוע לכך שאברהם נחשב על ידי אנשי המקום כ'איש אלוקים', הוא משום שאברהם התפרסם כמי שהביא את האמונה בא-ל אחד, ולכן נחשב כ'נשיא אלוקים' כדברי אגדת בראשית [פרק נ"ו] – "ונקרא אלוקים, שנאמר 'נשיא אלוקים' שהוא הודיע יראתו של הקדוש ברוך הוא בעולמו, שנאמר 'ירא אלוקים אתה'…". וכן כותב ר' צדוק הכהן מלובלין ['פרי צדיק' פר' 'ויגש'], שהיות וקירב רחוקים נקרא 'נשיא אלוקים' – "כי אברהם אבינו ע"ה היה תחילה לגרים (חגיגה ג' א), כי עניינו היה להקריא שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל הבריות ולקרב רחוקים תחת כנפי השכינה…". פרסומו של אברהם היה ידוע אפילו בדורות מאוחרים יותר כמי שעשה מהפכה אמונית בעולם וכפי שמעיד מדרש פסיקתא זוטרתא (בראשית פרק מ"ה, ז') – "…'והקול נשמע בית פרעה לאמר', הלכו והגידו למלכות: 'וייטב בעיני פרעה', שסבורים היו שאינו מיוחס, כיון שראו את אחיו ושמעו את שמע אביו שהוא בא מאברהם, שכתוב בו 'נשיא אלוקים אתה בתוכנו' וכבר היה נודע לפרעה גדולתו של אברהם, מיד 'וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו', שלא מלך עליהם עבד, אלא בן גנוסים". נמצאנו למדים, שאברהם כונה בפי הבריות 'נשיא אלוקים', על שם שהיה בו שילוב של הנהגה נשיאותית מכובדת ואצילית, המקרינה חום ואהבה לבריות וכן אברהם הביא את האמונה בהקב"ה לכל מי שסבב אותו וכל דיבורו והנהגתו היו לשם המטרה הזו ועל כן הבריות הגדירו אותו כפי המהות המשלבת הזו וכפי שהגמרא במסכת יומא (פ"ו.) מגדירה, מי הוא האדם שמקדש שם שמים – " אביי אמר: כדתניא, 'ואהבת את ה' אלוקיך' – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'…". שנזכה…. שבת שלום לכל בית הישיבה! |