גירסא להדפסה

מסופר על אחד מגדולי האדמו"רים בפולין, שבשיחת מלווה-מלכה לחסידיו במוצאי שבת קודש פרשת תולדות ביקש מחסידיו בקשה לא שגרתית וכה אמר להם: "השבת קראנו על יעקב ועשיו. בוודאי כל אחד צייר לו בראש איך היה נראה יעקב  ואיך היה נראה עשיו. אבקש מכם, שכל אחד מכם כשילך לביתו, ייקח דף ועפרון ויצייר כיד ה' הטובה עליו את דמותם של יעקב ועשיו ומחר אי"ה נראה מה עלה במחשבתכם". למחרת הגיעו החסידים ורובם מילאו את בקשת רבם. כשהרבי ראה את מה שציירו רוב החסידים, פניו הרצינו ומבט של אי שביעות-רצון נראה על פניו. רק חסיד אחד הצליח להעלות על פניו חיוך ושביעות-רצון. החסיד הזה צייר את עשיו עם בגד חסידי ושטריימל לראשו, כאילו עשיו היה  כאחד החסידים באי בית המדרש ואילו שאר החסידים ציירו אותו כעבריין בעל חזות  פנים של רשע ובריון שכונתי עם בגדים לא ראויים ושיער פרוע וכו'. אמר להם הרבי: "רק חסיד זה הבין מי היה עשיו וכמה נחשב כאדם גדול ובמיוחד במה שהקפיד על כבוד אביו יצחק ועד כמה היו חשובות לו הברכות של אביו".

ואכן, אנו מוצאים במדרש  את רוח הדברים שאמר אותו אדמו"ר –

"אמר רבי שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשיו את אביו. אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשיו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות, אמר – אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות" (בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות).

לדעת חז"ל, סוג הבגדים שלבש עשיו בזמן שהאכיל את אביו העיד כמאה עדים על החשיבות שהוא נתן למצוות כיבוד-הורים. לא את סוג האוכל ואף לא הסיכון שלקח בציד ציין רבי שמעון בן גמליאל, אלא הבגדים המיוחדים והנקיים שלבש כשהאכיל את אביו!!!

ואכן, בגדי האדם היו מאז ומעולם – לא רק אמצעי להגנה מפני הקור וכן להגנה  על כבודו וצניעותו של האדם, אלא אף מייצגים את האדם ומעבירים מסר ואמירה על האדם הלובשם. הבגדים אף משמשים כאמצעי זיהוי להשתייכותו האידאולוגית, החברתית והמקצועית של האדם ומלמדים על הערכים אותם מחשיב נושאם.

בפרשתנו אנו מוצאים כינוי נדיר לבגדים שלבש עשיו. הפסוק מספר שרבקה לקחה את בגדי עשיו, שהיו מיוחדים, והלבישה בהם את יעקב, כדי שאביו יחשוב שהוא עשיו. התורה קוראת לבגדים אלו 'החמודות' – "וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן".

ועולה השאלה, מה פשר ביטוי חריג זה לבגדי עשיו?

רש"י מפרש את המילה 'החמודות', על פי תרגום אונקלוס, שהכוונה לבגדים נקיים. רש"י לשיטתו מסביר גם את הפסוק בספר דניאל (י', י"ג) – "לחם חמודות" – וכותב שם:

"לחם חמודות – פת נקייה כמו שתרגם אונקלוס את בגדי עשו החמודות (בראשית כז) דכייתא".

מדוע אם-כן מציין הכתוב שהיו נקיים? וכי מה זה קשור לעניין?

מבאר רבי חזקיה בן מנוח בפרושו 'חזקוני', שיצחק בדק את הבגדים על פי ריחם ולכן היה כאן שילוב של נקי וחדש ושל בגדי ציד, וכלשונו:

"החמודות – נאים וחדשים שמתכבד בהן בפני הבריות ומשמש בהן בפני אביו ולפיכך הריחן יצחק שהרי בגדים חדשים ריח הצבע נודף. דבר אחר: החמודות – שהיה לובש אותם כשהיה יוצא השדה לצוד ציד והיו נודפים ריח השדה והאילנות…ואותו היום לא לבשם עשיו כשהלך לצוד ציד".

יש מהראשונים שאומרים, שהריח היה מזה שהבגדים של עשיו היו מבושמים במוגמר (רשב"ם).

ברם,  במדרש אגדה לא הסתפקו בפירוש זה והתייחסו למילה  מיוחדת  זו  באופן רחב יותר עם קשר לעבר הרחוק – עד אדם הראשון!! –

"יש אומרים אלו בגדים של אדם הראשון ובאו ביד נמרוד וחמדן והרגו ולקח הבגד ממנו" (בראשית פרק כ"ז, סימן ט"ו).

המדרשים  מעירים,  שלכאורה מדוע הפקיד את הבגדים אצל אמו ולא אצל נשותיו? אלא כדי שיהיו זמינים כדי לכבד בהם את אביו. כפי שהבאנו לעיל בשם רשב"ג, שבגדים שהיה משתמש בהם בחוץ לא היה משתמש בהם בבית כשהאכיל את אביו, רש"י מוסיף על פי חז"ל, שלא סמך על נשותיו ולכן לא השאיר אצלם את הבגדים  – "שהיה בקי במעשיהן וחושדן" (שם במדרש).

רבי דוד קמחי [הרד"ק] (1160-1235), מגדולי מפרשי התנ"ך, טוען שהבגדים האלו נקראו 'חמודות', משום שבהם עשיו השתמש בשעות הפנאי וכן כשישב עם הגדולים היה לובש את הבגדים לכבוד ולתפארת –

"…והיה משים בהם מעשבי השדה שריחן טוב כדי שיקלטו הריח, לפיכך אמר ריח בגדיו כריח שדה, לפיכך הלבישה רבקה אותם את יעקב הנה. וכן הלבישה על ידיו מעורות הגדיים ועל חלקת צואריו שיחשוב יצחק שהוא עשו במשמוש ובריח בגדים".

פירוש מעניין מצאנו אצל 'דעת זקנים מבעלי התוספות' לסיבה שנקראו בגדי עשיו 'חמודות' – משום שלדעתם עשיו נקט בצורה מתוחכמת לצוד את בעלי החיים, בזה שהיו על הבגדים ציורים של בעלי חיים הנראים כאמיתיים, כך שבעלי החיים נמשכו אליהם –

"וחמודים היו – שהיו מצויירין עליהם כל החיות ועופות שבעולם ונראין כאלו הן חיין וכשהיה בשדה היו החיות והעופות באין אצלו וניצודין מאליהן…".

לדעת רבי עובדיה מברטנורא, בעל הרעיון לצייר על הבגדים צורות בעלי החיים היה למעשה לא פחות מאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו –

"…שהם כתנות עור שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון ועל הכותנות הללו היו מצוירות צורות כל חיות שבעולם וכל זמן שהיה אדם נוגע באחת מהצורות היה החיה ההיא באה לפניו ועושה בה כל חפצו והכותנות הללו היו עתה של נמרוד וזהו שכתוב בו בנמרוד גיבור ציד לפני ה' ואמר עשו לנמרוד שישאיל לו המלבושים ההם והשאילם לו ונגע בצורת האריה והביאו לפניו והטריף את נמרוד והרגו ונשארו המלבושים בידו" (פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י, נק"א).

מי שהרחיק לכת בפירושו למילה הנדירה 'חמודות' זה בירושלמי (מגילה פרק א', הלכה י"א):

"מהו החמודות? שהיה משמש בכהונה גדולה".

ולכאורה, אמירה זו של הירושלמי אינה מובנת – מה הקשר של עשיו לעבודת הקורבנות ולכהונה גדולה??

אלא אפשר לפרש, שהכינוי 'חמודות' לבגדיו של עשו – מכיוון  שהוא השתמש בהם לכיבוד אב, למעשה שדרג אותם מבחינה רוחנית והפכם לבגדי קודש וכפי שהכהן עובד בבית המקדש בבגדי כהונה מיוחדים, כך ראה הירושלמי את בגדי עשיו שבהם השתמש לכבד את אביו. למדנו כמה החשיבו חז"ל את מצוות כיבוד אב של עשיו.

הגמרא במסכת עבודה זרה (י"א:) מתארת סוג של עבודה זרה שהייתה ברומא, שבה היו חוגגים את נצחונו של עשיו על יעקב כביכול וזה לשון הגמרא שם בליווי פירוש רש"י:

"אמר רב יהודה אמר שמואל: עוד אחרת [חג נוסף] יש להם ברומי, אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם [עשיו] ומרכיבין אותו על אדם חיגר [יעקב שצלע], ומלבישין אותו בגדי אדם הראשון [בגדי החמודות]…ומכריזין לפניו: סך קירי פלסתר [חשבון הקיצין של יעקב באחרית הימים כזב ]…מאי אהני לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה".

ונסיים במילות השיר 'מה ידידות מנוחתך' לכבוד שבת, בו המחבר מנחם (שאינו ידוע מי הוא) נוקט כנראה לפי פירוש רש"י והתרגום, שבגדי חמודות הם בגדים נקיים ונאים לכבוד שבת.

מַה יְּדִידוּת מְנוּחָתֵךְ, אַתְּ שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
בְּכֵן נָרוּץ לִקְרָאתֵךְ, בּואִי כַלָּה נְסוּכָה.
לְבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמוּדות, לְהַדְלִיק נֵר בִּבְרָכָה.
וַתֵּכֶל כָּל הָעֲבודות, לא תַעֲשוּ מְלָאכָה.

שבת שלום לכל בית הישיבה – שנזכה לחוש את ריח גן העדן של הבגדים איתם נכנס יעקב אבינו לקבל את ברכת אביו ושנזכה לכבד את הורינו לפחות כמו עשיו.