פרשת תולדות – נישואי עשיו

אחד הרגעים המאושרים של כל הורה הוא לעמוד תחת החופה עם בנם או בתם באותם רגעים מרגשים ואין זה סוד שהורים לעתים לוחצים על ילדיהם להתחתן, כאשר הבן או הבת מתעכבים ו'מושכים את הזמן' ולא מקבלים החלטות ודוחים את מועד החתונה לפעמים עד גיל מאוד מאוחר, תופעה שנקראת היום 'רווקות מאוחרת'. זו אחת הסיבות לכך, שהילדים לא מרבים לשתף את ההורים ב'דייטים' שלהם, כדי שלא ייחשפו ללחץ מההורים, כאשר עדיין הם לא בשלים ומוכנים להיכנס בברית הנישואין ולא מספיק בטוחים בבן או בבת הזוג שאיתם היו רוצים לחלוק את חייהם. הדברים אמורים במיוחד בחברה הדתית ופחות בחברה הכללית, שם תופעת הנישואין בגיל מאוחר היא נורמה חברתית מקובלת ואף נחשבת כרצויה לכתחילה.

בפרשתנו ישנם שני פסוקים החותמים את פרק כ"ו, המתארים את נישואיו של עשיו. התגובה המשותפת של ההורים, יצחק ורבקה, היא תגובה קשה לנישואין אלו למרות הגיל המאוחר שבו נושא עשיו את נשותיו. התורה מתארת את התגובה הזו בשתי מילים "מורת רוח". באופן מעשי, שני פסוקים אלו מהווים הקדמה למה שיהיה כאחד השיאים של פרשת תולדות וזה יחסי יעקב ועשיו. אך במאמרנו נתייחס בעיקר למשמעות של נישואי עשיו וזה לשון הכתוב המתאר זאת –

"וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי: וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה" (פרק כ"ו פסוקים ל"ד–ל"ה).

ונשאל – מהי הסיבה לנישואים מאוחרים אלו של עשיו?

האם לימודים בישיבת 'שם ועבר' עיכבו את נישואיו? לא נראה כן, שהרי ידוע שרק יעקב למד שם ארבע עשרה שנה ולא ידוע לנו משום מקור שגם עשיו חבש את ספסל הלימודים כאחיו.

ושמא עשיו היה עסוק בציד בשדה כתחביב וכדי לצבור הון כלכלי? האם הציד היה בשבילו עד כדי כך חשוב ומהנה שדחה כל עיסוק אחר כולל הקמת משפחה?

חז"ל במדרש, ברגישותם לכל מילה בכתוב, לומדים ומגלים לנו משהו נורא ואיום על עשיו בכלל ועל מקרה זה בפרט. חז"ל ניסו להבין מדוע התורה מציינת את גיל הנישואין של עשיו ומה החשיבות בזה. מילא לגבי יצחק, שהוא אבי האומה, כל פרט חשוב ומעניין אותנו גם לחישובים נוספים על מהלך חייו, אבל מה מעניין אותנו באיזה גיל התחתן עשיו?

שאלה זו ניסח מאוד ברור המהר"ל מפראג בספרו 'גור אריה' –

".. אבא נשא בן מ'. דאם לא כן למה הוצרך לכתוב בן כמה שנים היה כאשר נשא, כי אף ביעקב לא כתב!!" (להלן כט, כג).

חז"ל למדו מכך, שהתורה רצתה להעביר לנו מסר מי היה עשיו, אך כדרכה היא רומזת על כך. המדרש מתאר לנו התנהלות פוגענית קשה מאוד בלשון המעטה של עשיו, וזה לשון המדרש בבראשית רבה (פרשה סה סימן א) –

"…עשו כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותם וכיון שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו, אמר מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה אף אני נושא אישה בן ארבעים שנה הה"ד ויהי עשו בן ארבעים שנה".

וכן כתב רש"י על פי מקורות נוספים, שמתייחסים לציון התורה את גיל הנישואין של עשיו ומשווים אותו לחזיר יער – השוואה קשה מאוד בהתייחס לעובדה שהחיה הכי משוקצת ביהדות זה החזיר –

"בן ארבעים שנה – עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער, החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו [אלופי עשו] גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן".

ההשוואה ליצחק, אביו של עשיו, שלא נשא אישה לפני גיל ארבעים, הביאה את חז"ל לחשוף את צביעותו של עשיו בתחומים רבים ובמיוחד בנושא נישואיו, כי על פניו הרי האמת שאביו נשא אישה בגיל ארבעים, אז במה הוא שונה מאביו. והמדרש משווה אותו לחזיר, שכשהוא רובץ על הקרקע ומרים את טלפיו להראות כביכול שהוא חיה כשרה, שהרי יש לו לחזיר פרסות שסועות, אבל מה שהופך אותו לחיה טמאה זה שהוא לא מעלה גרה וזה אי אפשר לראות ומראה בהטעיה רק סימן אחד של כשרות שאפשר לראות מבחוץ אבל הפנים שלו טרף. אגב, לכן החזיר הוא סמל של החיה הכי משוקצת ביהדות, שאפילו כאלו שלא מדקדקים בנושא הכשרות מצהירים, שחזיר הם לא אוכלים. הצביעות היא התכונה הכי משוקצת ביהדות.

מובא בפסיקתא זוטרתא, שהשמות של נשותיו היו חלק מהצביעות שלו, שהיו להן שמות שמשדרים מעשים נאים וטובים – יהודית ובשמת – אבל מעשיהן כעורין.

ואכן, רש"י בשם חז"ל כותב (פרק ל"ו פסוק ב'), שעשיו בחר בשם של יהודית כדי להטעות את אביו וזה לשונו שם –

"… אהליבמה – היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו".

חז"ל הביאו דוגמאות נוספות לצביעותו של עשיו מכל פרט מצורת חייו. ידוע מה שהמדרש מספר על כך, שהטעה את אביו בשאלות כיצד מעשרים את המלח ואת התבן וכו', כדי שיחשוב שהוא צדיק ולא אוכל לפני שבודק אם הדבר ראוי למעשר או לא.

מכל התיאורים דלעיל מצטיירת לנו תמונה מאוד ברורה ועגומה – עשיו לא ניהל את חייו במקריות ובשליפה, אלא הכול היה מתוכנן ומאורגן להטעות את הוריו, כדי לזכות בברכת אביו ואמו. אנו רואים, שאפילו בהקמת הבית היו לו שיקולים לא ענייניים. הרד"ק טוען, שאפילו גיל הנישואין נבחר לכתחילה לגיל ארבעים ובחר בנות שהיו בנות אנשים חשובים אצל בני חת, וזה לשונו –

"לא נשא אישה עד שהיה בן ארבעים כמו אביו, והיה מראה את עצמו כדומה לאביו, אבל לא נשמר מבנות כנען כמו שעשה אביו, אלא אשר ישרו בעיניו לקח לו לנשים ולא מדעת אביו, אבל מגידוליהם לקח, כי אחר שמזכיר שמותיהם נראה כי בעלי השם היו ולכבוד יצחק שהיה גדול ונכבד בעיניהם נתנום לו, ולא עשה כן יעקב שלא לקח אישה אלא מדעת אביו ואמו אף על פי שהיה בן ארבעים שנה".

למעשה, מה שגרם לניתוק של עשיו ממשפחת אברהם זה הנישואין שלו, שהכניס לביתו של אביו עבודה זרה, וזה לשון הרש"ר הירש (כ"ו, ל"ד-ל"ה), שמדגיש נקודה זו וזה לשונו –

"נישואין אלה חתמו את הדין על עשו, כנושא תעודתו של אברהם. בבית, בו שתי בנות חת מחזיקות בשלטון, שם אין מקום לתורת אברהם. ראינו שיצחק ורבקה ראו את תפקידם בהתבודדות, ועתה – הגע בעצמך: יצחק בונה מזבח, וקורא בשם ה', ובנו בכורו מביא עבודה – זרה לבית. אכן אין פלא כי היו מורת רוח וגו'…".

מובן מאליו, שאחת השאלות המרכזיות בפרשתנו איך יצחק קשר עצמו באהבה לעשיו ואף רצה לברכו ראשון? הרי מתוך כך שהתורה הקדימה את יצחק לרבקה ב'מורת הרוח' שהיה להם, אומרים חז"ל וכן מובא בפסיקתא זוטרתא, שליצחק זה כאב יותר, משום זה היה נגד החינוך שקיבל בבית אביו אברהם נגד עבודה זרה –

"ותהיין מרת רוח. ליצחק תחלה, ואחר כך לרבקה, שהיה בן קדושים ומקפיד על ע"ז".

תשובות רבות נאמרו בנושא. ה'ספורנו' מסביר, שאע"פ שמעשיהם של נשים אלו היו כתער בבשרו של יצחק, הוא לא הבחין שמדובר באדם מסוכן, וזה לשונו –

"ותהיינה מורת רוח. היו לתער וסכין מקצר רוח חיי יצחק ורבקה ולשון מורת כמו ומורה לא יעלה על ראשו (שופטים יג, ה) והנה יצחק עם כל זה לא הכיר רב רשעו של עשו שלא היה מוחה בהן ובזה נכשל שהשתדל לברך את עשו ומשם יצאה תקלה שנתן לעשו איזו ברכה או עצה שעם זה רבה משטמה בין בניו ושהוצרך יעקב לברוח אל ארץ אחרת".

רבי אברהם בן הרמב"ם מביא את תשובת סבו לשאלתנו, מדוע יצחק רצה לברך את עשיו ראשון וזה לשון תשובתו –

"ולאבי אבא ז"ל בזה שאלה אשר טעמה איך היה יכול יצחק לחפוץ בעשיו ולבחור בו לברכה יותר מביעקב אחרי מרידה זו והגנאי המפורסם, ותשובה (לאבי אבא ז"ל אשר) טעמו כי היה (יצחק) מצפה להחזירו למוטב על ידי הברכה ולתקן על ידה שיעור זה מן היציאה (מן הדרך הישר) ולכפר עליו מן אותה [העבירה] היחידה שלא נודע ליצחק זולתה מיציאתו (של עשו מן הדרך הישר)".

תשובת סבו של רבי אברהם בן הרמב"ם הוא, שיצחק לא ידע את כל היקף צביעותו של עשיו ורק ראה את סיפור נשותיו ומעשיהם וחשב שיצליח על ידי זה שיקרבו להחזירו למוטב.

תשובה זו חשובה ומעניינת, משום שיש בה אמירה, שגם אם הבנים עושים מעשים נוראים וקשים כמו זה של עשיו, יש אפשרות ללמוד מיצחק שנקט בדרך של קירוב – חומר למחשבה…

ומצאנו דברי סנגוריה קלים לעשיו מאת הרב יעקב קמינצקי זצ"ל, מגדולי הדור  בארה"ב בדור הקודם, והוא טוען שלמעשה עשיו היה מודע לעונש שהיה צפוי לו, אבל חשב שהחיתים לא מושלים בם. נראה את לשונו –

"…נראה לי דגם עשו ידע שהקפידו אבותיו שלא להתחתן בבנות יושב הארץ, אבל החתי עדיין לא היה כמושל הארץ ולא תפס מקום בתור אומה,. וכן בספר יהושע [א' פ"ד] כתוב: כל ארץ החתים, לא ארץ החתי כמו ארץ האמורי או הכנעני בכל מקום, ומשמע מכל זה דהיו רק בשם משפחה, וכמו בני ישראל בתחילת גלות מצרים, ולפיכך התיר לו עשו להתחתן עמם…".

עסקנו במאמרנו במצב בו ההורים נמצאים בהתלבטות גדולה מאוד כיצד לנהוג בבן שלא הולך בדרכי התורה והמצוות. חשוב לזכור, שתורת ישראל הביאה כמו בהרבה מקומות את המציאות המורכבת ולא את מה שהוא פשוט ונחמד, כי מכך קשה ללמוד. למדנו, שיכולים להיות גישות שונות של ההורים לכך שהבן מביא הביתה אשה וכן מצב הפוך שהאשה מביאה הביתה גבר שדרכו אינה תואמת את הבית. הרבה הורים נמצאים בחוסר אונים, מצד אחד לא רוצים להרחיק את הבן או הבת ומצד שני אם ילדים נוספים בבית הם חוששים שילמדו ממעשיהם.

אין אפשרות לפרוש במאמר אחד את רוחב היריעה בסוגיה מורכבת זו ולתת מרשם כיצד לנהוג. מה שלמדנו מפרשה זו, שמותר ויכולים להיות חילוקי דעות בתגובה למקרה כזה ועצם הידיעה שהיו דברים מעולם ביחסי הורים וילדים, אפילו אצל אבות האומה, יסייע להורים להבין שהם לא תמיד אשמים במצב ולא הכל 'שחור-לבן'.

בשבת הקרובה, פרשת 'תולדות', אנחנו נכנסים כבר לחודש כסליו שחג החנוכה מככב בו באופן יחידני, חודש חגיגי שהרבה אקסיומות נשברות מול המסר המרכזי של חג החנוכה, על אמונה בהשגחה אלוקית ועל חיים בתוך נס, ובע"ה נזכה לנסים גלויים כימים ההם בזמן הזה.

שבת שלום לכל בית הישיבה וחודש טוב ומאיר!