מסופר על מחבר ספר 'שאגת אריה', רבי אריה-לייב גינצבורג זצ"ל, שלאחר ששימש רבה של וולוז'ין, שם התפרנס בדחקות גדולה והיה עני מרוד, נבחר לכהן כרבה של העיר מץ בצפון צרפת והוא בן שבעים שנה. ה'שאגת אריה' היה גאון מופלג, שסיים את הש"ס שישים פעמים (!). לפני שנכנס לתפקידו בעיר הגדולה מץ, הגיעה לאוזניו שמועה שאנשים בקהילה מרננים עליו באמרם, כיצד יכול להיות שאדם בגיל שבעים מתמנה לתפקיד כה מאתגר וקשה. רבי אריה-לייב הבליג על הלשון הרע שנאמר אודותיו ובשבת הראשונה שהגיע לשמש כרב הקהילה בעיר, הייתה זו פרשת 'ויגש'. הרב עלה על הבימה לדרוש את דרשתו הראשונה לפני הקהל. כולם היו דרוכים למוצא פיו וכדרכו בתחילה פלפל בעומק רב בדברי תורה, שהדהימו את הקהל הרב שהתקבץ לבית הכנסת המרכזי בעיר. או-אז, רבי אריה-לייב התייחס מתוך פרשת השבוע לנושא הרינונים וציטט מתוך הפרשה את השאלה שנשאל יעקב אבינו על ידי פרעה – "וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב כַּמָּ֕ה יְמֵ֖י שְׁנֵ֥י חַיֶּיֽךָ?" . שאל הרב, מה אכפת לפרעה בן כמה יעקב? האם זה מצוי שמנהיג של מעצמה כמו מצרים מתעניין בגילו של יהודי זקן? ויתרה מכך, לא רק השאלה של פרעה מוזרה, אלא גם תשובתו של יעקב תמוהה לכאורה – "וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלֹשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם" ומדוע יעקב לא עונה ישירות על השאלה שנשאל על ידי פרעה, אלא עונה תשובה 'פילוסופית' ומורכבת?
את תשובתו ומסקנתו של רבי אריה-לייב לקהל נביא אי"ה בהמשך מאמרנו, אולם שאלה זו של בעל ה'שאגת אריה' כבר שאלו רבים מהפרשנים, כל אחד בדרכו ובסגנונו המיוחד.
רבי עובדיה ספורנו (רב ורופא ברומא ובבולוניה שבאיטליה לפני כחמש-מאות שנה) מבאר:
"כמה ימי שני חייך? תמה [התפלא פרעה], כי לא היה דבר מצוי במצרים שיאריך אדם ימים כל כך שיגיע לפרק שהיה אז יעקב בו וגם שיבה זרקה בו" (ספורנו פרק מ"ז פסוק ח').
לדעתו, פרעה שאל שאלה לא 'פוליטיקלי קורקט', משום שהיה נדיר לראות באותם ימים אנשים כה זקנים, כשהרפואה לא הייתה מתקדמת כל כך.
לעומתו, חושב הרש"ר הירש שכך היה מקובל אצל מלכים ושרים לשאול 'שאלות סרק' רק מטעמי נימוס גרידא ודווקא פרעה שאל שאלה עמוקה, ואת זאת הבין מיד יעקב ולכן ענה בהתאם.
"זמן השרים הוא יקר, ובשעת ראיון הם זורקים גם היום רק מספר שאלות קצרות, הנוגעות אל הנשאל ומוסבות על ענינים של מה בכך. אך נדיר הדבר ששר יגלה עדינות בשאלתו הקצרה, כפי שגילה כאן פרעה; ונדיר עוד יותר שהנשאל יבטא חכמה יתירה בתשובתו הקצרה, כפי שביטא כאן יעקב".
לאחר הקדמה זו, מסביר הרש"ר הירש מה המיוחד בשאלתו של פרעה. פרעה היה כן איש עמוק ולכן כאשר ראה שניצב לפניו אדם שחזותו מוכיחה שהוא איש מורם מעם, לכן שאל אותו האם ניצל כל יום ויום מחייו.
נמשיך לצטט מדבריו של הרב הירש:
"…המונה שנים, אינו מחשב ימים. רק אנשים נבחרים יחשבו כל יום ויראו בו תפקיד מיוחד. האדם האמתי אינו חי שנים, אלא ימים…. "למנות ימינו כן הודע"! – וכך אומר גם פרעה: כמה ימים חיית בשני חייך? ובהציגו כך את שאלתו, הוא מגלה את הרושם העמוק שעשתה עליו דמותו של יעקב (פרק מ"ז פסוק ח').
בדרך שונה מפרש המדרש 'שכל טוב' ומחדש, שלמעשה לפני פרעה הייתה כנראה צורת דיוקנו של אברהם ולכן כאשר ראה את יעקב, חשב בטעות שזה אברהם והתפלא שהאריך ימים כל כך.
"…לפי שהיה איקונין שלו דומה לאברהם זקנו, דומה פרעה בדעתו שהוא אברהם, והיה הדבר תימה בעיניו איך חיה כל כך שראה זקנותו נאה ביותר, ולכך שאלו כמה ימי שני חייו" (ויגש מ"ז, סימן ח').
אך נשאלת השאלה על המדרש, כיצד ידע פרעה הנוכחי איך היה נראה אברהם שחי הרבה לפניו? מצאתי בספר 'משיבת נפש' לרב יוחנן בר אהרון לוריא (פרשן לפני כארבע מאות שנה באלזס), שכותב, שהיה מנהג המלכים של פעם לצייר דמויות חשובות בארמונות שלהם, וזה לשונו:
"…מצאתי בקונטרס ישן, שמנהג מלכים על המאורעות גם לצייר בהיכלי המלך שיהא לזיכרון לכל. ואשר ירד אברהם למצרים ולקה פרעה על ידה, לכך ציירו צורות אברהם ושרה וצורות פרעה בהיכל המלך. והיה דמות דיוקנו של יעקב דומה לאברהם לכך חשב פרעה שזהו אברהם והאריך ימים עד כאן. וכן יוסף דמותו דומה ליעקב ואחר מותו ציירו ג"כ צורתו בהיכל המלך. וכאשר קם מלך חדש לחדש גזירות קשות על ישראל מחק כל הצורות מן ההיכל בכדי שלא יהא אלקי העבריים נקרא עליהם, ואף אהבת יוסף לא תהיה עליהם…".
תשובתו המורכבת והארוכה של יעקב, אותה טורחת התורה לידע אותנו, גם היא מצריכה עיון בפני עצמה, באשר היא נראית לכאורה ככתב חידה. ועל כך שאל רבי יצחק בר יוסף קארו, דודו של רבי יוסף קארו בעל ה'שולחן ערוך' בספרו 'תולדות יצחק' חמש שאלות:
"יש לתמוה, אם היה מת עתה יעקב, אמר כראוי, ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי, אבל אין זו שעת פטירתו, אולי ישיג יותר משני חיי אבותיו? ועוד שהיה די שיאמר ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים מה צורך לחזור ולומר היו ימי שני חיי? ועודלמה אמר "מגורי", שפרעה שאל לו כמה ימי שני חייך, והיה לו להשיב ימי שני חיי שלושים ומאת שנה? ועוד למה אמר פעם אחת מגורי ופעם אחרת חיי? ועוד מיותר הוא בימי מגוריהם?
וענה רבי יצחק תשובה אחת מקורית, שעונה על כל השאלות. כוונת פרעה בשאלתו הייתה, האם היו לו חיים טובים עד עכשיו? פרעה התעניין בכך, משום שראה לפניו אדם זקן העומד לפניו ואיתגר אותו להתעניין בפרטי חייו ובגלל זה ענה לו יעקב בצורה מפורטת. ועיקר תשובתו של יעקב לפרעה הייתה, שבגדול רוב חייו לא היו טובים וגם חייו הטובים היו מעט וגם מה שאצלו נחשב טוב אצל אבותיו זה היה נחשב לרע. זאת אומרת, גם הטוב לא היה כל כך טוב.
וזה לשונו של רבי יצחק קארו:
"…והתשובה לכולן,… שלפי שפרעה אמר כמה שני חייך? ולשון זה הוא חיים טובים, לזה השיב יעקב לא היו לי חיים טובים, אלא כל ימי רעים, וז"ש ימי שני מגורי מאה ושלושים שנה, ועוד אומר לך שימי שני חיי שנראים כטובים אפילו אותם שאינם כל כך רעים, מעט ורעים הם ימי שני חיי, כלומר הטובים הם רעים, ואלו הטובים שלי אינם כל כך טובים כמו הרעים של אבותי, שהרעים של אבותי הם יותר טובים מהטובים שלי,וזה הוא שאמר ולא השיגו וגו', כלומר לא השיגו בטובה את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם שהם הרעים שלהם. ובזה הותרו כל הספקות".
על השוני בין השאלה לבין התשובה עמדו גם פרשנים נוספים. רבנו בחיי בן אשר, מגדולי רבני ספרד לפני למעלה משמונה מאות שנה, חידד בלשונו הבהירה את תשובתו של יעקב:
"כמה ימי שני חייך? נדמה לו זקן הרבה משאר בני דורו וע"כ שאל לו כן. ויעקב השיב: ימי שני מגורי, לא אמר: שני חיי, כמו שהזכיר פרעה, אלא "מגורי", כלומר הימים שאני בהם גר בעוה"ז שלשים ומאת שנה, כן דרך הצדיקים שחושבין עצמן גרים בעוה"ז,אבל אחר שהזכיר "מגורי" הזכיר: ימי שני חיי, כלומר חיי צער היו. אבל באבותיו שלא היה להם צער כל כך הזכיר בהם חיים, ואחרי כן לשון 'מגוריהם'…".
פתחנו בתחילת דברינו בסיפור על רבה של מץ בעל ה'שאגת אריה' על כך שריננו אחריו שנבחר בגיל שבעים לשמש כרב. ואכן, כשעלה על הבמה ולאחר שהציג את השאלות שהבאנו בשמו לעיל, השיב ואמר לקהל הרב כך:
"על פי המדרשים, כשיעקב הגיע למצרים עלה מפלס הנילוס ששימש כמקור המים הראשי של מצרים והייתה שמחה גדולה. פרעה ידע על בואו של הצדיק הזה, אביו של יוסף, לכן ביקש לראותו ולהודות לו. וכשראה אדם כל כך זקן לפניו, חשש מאוד שתכף עלול למות ואז מפלס הנילוס ירד פעם נוספת. יעקב הבין את שאלתו ולכן ענה לו, שאין לו מה לדאוג. הוא לא הגיע עדיין לגיל של הוריו ולכן אל דאגה וזה שנראה כל כך זקן זה מחמת הצרות שפקדו אותו בחייו".
וכאן הרים את קולו רבי אריה-לייב ואמר לקהילת מץ: "דעו לכם! אני נראה זקן כי עברו עלי שנים קשות, גם דוחק כלכלי וגם מחלוקות אין ספור. דעו לכם, שכוחי במותני ואני בעזרת ה' מתכונן לשרת אתכם כרבה של העיר עוד עשרים שנה".
ואכן, תפילתו נשמעה והוא חי עד גיל תשעים ושימש עד הרגע האחרון כרבה של העיר בצלילות עצומה, אך הלך לעולמו מתאונה שקרתה לו בשבת, כשרצה לעיין בספריו וארון הספרים התמוטט עליו ובמיוחד הספרים של בעל הפלוגתא שלו, רבי יעקב עמדין, ואז טרם שהשיב את נשמתו לבוראו פלט רבי אריה ואמר, שבעל הפלוגתא שלו נשלח משמים כדי שיסיים את חייו, אך הוא מוחל וסולח ומבקש מחילה אם אמר משהו לא כשורה במחלוקת לשם שמים שהייתה ביניהם.
עם צדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה ולכן נסיים בדברי המדרש המובאים ב'דעת זקנים מבעלי התוס', על קפידא גדולה שהייתה על יעקב אבינו, שהתלונן ואמר ש"מעט ורעים היו שני חיי". ונראה זאת בלשונו:
"…בשעה שאמר יעקב 'מעט ורעים היו' אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אני מלטתיך מעשו ומלבן והחזרתי לך דינה גם יוסף ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים? חייך שמנין התיבות שיש מן 'ויאמר' עד 'בימי מגורי' כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך והם ל"ג תיבות ובמנין זה נחסרו מחייו שהרי יצחק חי ק"פ שנה ויעקב לא חי אלא קמ"ז".
דברי המדרש מהווים תמרור אזהרה לכל אחד מאתנו, שגם אם יש חלקים לא כל כך מוצלחים בחיינו, עלינו לראות את חצי כוס המלאה, כי אכן יעקב עבר תקופות קשות אבל המדרש אומר שהיות ובסופו של דבר הסתיימו בטוב אין לקרוא להם רעים ויש להודות על החלק הטוב ואותו לראות כמרכזי בחייו ולכן נענש שקצרו את חייו בשלושים ושבע שנים כמנין המילים מתחילת הכתוב בנושא זה.
ונסיים בדבריו המיוחדים של הרב שלמה גורן זצ"ל, דמות החמ"ד לשנה זו, והוא פירש פירוש מקורי כדרכו. יעקב אבינו, כמו סבו אברהם, הפיץ את האמונה בא-ל אחד. פרעה, שנדהם לראות איש זקן כל כך, שלא נראה ששמר כל כך על גופו ולא הלך למכוני כושר, ולמרות זאת האריך חיים. יעקב בתשובתו ענה לו, שאריכות ימיו, למרות כל הצרות שעבר, מעידים על השגחה פרטית ולכן האריך לומר לו זאת, שחייו של האדם תלויים בבורא עולם למרות היסטוריית חייו.
למדנו אם כן, כמה עומק יכולה להיות בשיחתם של אבותינו הקדושים וכפי שחז"ל היטיבו לבטא, ש'שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד'.
שבת שלום לכל בית הישיבה