דברי תורה אלו לעילוי נשמתו של בוגרנו היקר והאהוב, אריאל דריסנובר ז"ל, שביום חמישי מלאו שלושים לפטירתו בתאונת דרכים – יהי זכרו ברוך!

כשהגיע רבי נחמן מברסלב אל חופיה של ארץ ישראל לפני כמאתיים שנה, עמדה הספינה אל מול העיר חיפה בערב ראש השנה של שנת תקנ"ט. מנגד נראו הר הכרמל ומערת אליהו, ובטרם עלה השחר התפללו הנוסעים שעל הספינה את ה"סליחות" ואת תפילת שחרית. כשסיימו, ירדו כולם מן האנייה אל העיר חיפה.
כך נכנס ר' נחמן אל ארץ כיסופיו בהתרגשות עצומה. כמה השתוקק והתגעגע לרגע זה וכמה מסר נפשו כדי לבוא אל הארץ הקדושה!

באותו היום אחרי הצהריים, הלכו רבי נחמן והאיש שליווה אותו לטבול במקווה ואחר כך אל בית הכנסת, שם שהו עד הלילה. בסעודת הלילה, היה ר' נחמן שמח מאוד, שוב ושוב אמר לתלמידו, עד כמה עליו להיות מאושר על שזכה להיות עמו כאן בארץ. אחר כך קרא מתוך הנייר את שמותיהם של אנשים, שביקשו שיזכיר את שמם בארץ ישראל לברכה. כבר למחרת, ביום ראשון של ראש השנה לאחר התפילה, חל שינוי עצום במצב רוחו של רבי נחמן. הוא סירב לדבר עם איש ומיד לאחר שהסתיים החג רצה ר' נחמן לעזוב את הארץ ולשוב אל ביתו, וסירב לנסוע לשום מקום בארץ ישראל – לא לצפת ולא לטבריה.

סיפור מסעו של רבי נחמן לארץ ישראל היה נושא דרשתו לאחר שתים עשרה שנים שביצע את המסע ומספר שבועות לפני פטירתו בחג סוכות בשנת תקע"א. זכרונות המסע, גם אחרי תקופה כה ארוכה, גרמה לו עונג והעלתה את מצב רוחו בצורה נפלאה, למרות שלא הסביר מדוע אחרי שהייה כה קצרה חזר לגלות. אגב, מצאנו תיאורים מרתקים על השהייה שלו בארץ ועל הרצון לחיבור פיזי ממשי, בזה שהיה הולך יחף כדי לחוש את אדמת ארץ ישראל והצהיר בפומבי –

"המקום שלי הוא רק ארץ ישראל! מה שאני נוסע, אני נוסע רק לארץ ישראל ולפי שעה אני רועה בברסלב".

למרות הרצון להבין את פשר מסעו והשהיה הקצרה שלו, חזר על כך רב נחמן כמה פעמים וכתב ואמר –

"בוודאי לא אגלה עיקר כוונת נסיעתי לארץ ישראל כי מלבי לפומי [=לפה שלי] לא גיליתי".

סיפור הסוד הזה על רבי נחמן ומסעו הקצר מזכיר לי את הברכה שנקרא השבת –

"בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ".

לכאורה, ברכה זו שניתנה לעם ישראל אם ישמע בקול ה' לשמור ולעשות את כל מצוותיו היא ברכה שאינה מובנת. ישנם י"ד פסוקים המתארים מה יקרה אם נשמע בקול ה'. כל הברכות ברורות מאוד, כגון שלשת הברכות שלפני ברכה זו –

"בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה: בָּר֧וּךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֛ וּפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ וּפְרִ֣י בְהֶמְתֶּ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ: בָּר֥וּךְ טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ".

ולאחר שלשת הברכות האלו, מופיעה הברכה – "ברוך אתה בבואך [לאן ?] ברוך אתה בצאתך [מהיכן?]".

ניתן לענ"ד לפרש את הפסוק הזה על פי הסיפור של רבי נחמן, אך לפני כן נביא מספר פירושים לברכה סתומה זו מרבותינו.

התרגום יונתן אומר –

"בְּרִיכִין אַתּוּן בְּמֵיעֲלְכוֹן לְבָתֵּי מֶדְרָשֵׁיכוֹן וּבְרִיכִין אַתּוּן בְּמִפַּקְכוֹן לִפְרַקְמַטְיֵיכוֹן".

ובתרגומו של ה'כתר-יונתן' –

"ברוכים אתם בבואכם לבית מִדרשׁיכם וברוכים אתם בצאתכם למסחרכם".

לפי פירוש זה, הברכה תהיה על השילוב של לימוד תורה ועיסוק בפרנסה. בזמן שתקיימו את המצוות, תזכו לברכה מיוחדת בשילוב של עולם התורה עם עולם המעשה.

רש"י בעקבות חז"ל הרגיש בקושי הלשוני בפסוק, שהרי אם הכוונה כפשט המילים, הרי אדם יוצא קודם מהבית ואחר כך בא לביתו בחזרה, היה צריך להיות כתוב 'ברוך אתה בצאתך וברוך אתה בבואך'. על כן לוקח אותנו רש"י לדבר הראשוני של האדם והוא בואו של האדם לאוויר העולם וצאתו של האדם מן העולם. וזה לשון רש"י בשם המדרש –

"שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם" (בבא מציעא ק"ז.)

מיוחד הוא פרושו של ה'אבן-עזרא', הטוען שזו ברכה כוללת לתחומים רבים וזה לשונו:

"בצאתך – לחוג ולסחור ולשלול, או בכל ביאה ויציאה בכל יום ויום. והטעם – בכל אשר תעשה תצליח…".

באותו כיוון פרשני ובהרחבה, אומר ר' יוסף בכור שור לגבי ברכה בחיי האישות של האדם, ברכה מאלו שיצאו מחלציו וברכה בתוך הבית עם המשפחה. הוא הולך גם בדרכו של ה'חזקוני' –

"ברוך אתה בבאך, בצאתך למלחמה, כענין שנאמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם".

המלבי"ם מחבר את כל ארבע הברכות שמופיעות ברצף לפירוש אחד, שכל הברכות עוסקות באדם העובד את אדמתו. וזה לשונו:

"ברכות לאיש עובד אדמתו. 'ברוך אתה בבואך' הוא לאיש עובד אדמתו אשר בבוקר ילך לשדהו ולכרמו ולבקר צאנו וישוב לעת ערב ולפעמים גם הנשים יהיו בשדה והטף וכל אשר להם היה בבית כל היום גלמוד [לבדם] הבטיחם [הקב"ה] שכשישוב לביתו ימצא הכל שלום שלא יקרה דבר רע".

המלבי"ם לא הסתפק בהתייחסות לאדם שעובד את אדמתו, אלא גם לאדם שעובד את ה' –

"…ויוכלל גם על עת שהלכו ליראות פני ה' בשילה או בירושלים שהבטיח ה' שלא יחמוד איש את ארצך וגם יוכלל על ימי חזקיה שהיו עוזבים בתיהם והולכים לישיבות ללמוד. כשישובו ויבואו לביתם יהיו ברוכים, ולפי שהברכה האת היא נחוצה וחביבה לפיכך הקדימה לברכת היציאה…שכשיצא מן הבית לשדה יהיה ברוך, שלא יהיה אחד מב"ב חולה או שאר מקרה רע. שלא יהיה לך צער עת שבתך חוץ לבית. וכן כשעולים לרגל שכל אשר יעזבו בבית יהיה על צד הברכה באין צער…".

הרש"ר הירש נתן לכך הגדרה כוללת –

"ברוך אתה בבאך וגו': ברוך אתה בחיי הבית וברוך אתה בחיי הציבור".

פירוש מעניין מצאנו בספר "שלל דוד " של הרב רבי יוסף דוד ב"ר יצחק זינצהיים יליד גרמניה (1745-1812), שהיה רבה של העיר שטרסבורג בצרפת ובהמשך מונה ע"י נפוליאון כגדול רבני צרפת לעמוד בראש ה'סנהדרין'. הוא מסביר בטוב-טעם את דעת המדרש (דברים רבה ז', ה'), העונה בדרכו שהקדימו ביאה ליציאה ומדובר על יציאה לפרקמטיה [למסחר]. וזה לשונו:

"ברוך אתה בבואך בפרקמטיא שלך, וברוך אתה בצאתך בפרקמטיא שלך…".

וכאן בא ההסבר להקדמת ביאה ליציאה –

"…והנה מדרך התגרים שעוסקים בפרקמטיא, שהולכים למרחוק לקנות סחורה שאינו נמצא במקומם ומביאים אותם לביתם למכור שם, והנותר שאין יכולין למכור במקומם מוליכים אותו למקומות אחרים שגם שם אין נמצאים מאלו הסחורות. נמצא לפי"ז שפיר דהביאה עם הסחורות הוא קודם ליציאה, דהרי קודם שבא עם הסחורות אינו יכול לצאת למקומות אחרים עם הסחורה".

נחזור לתחילת מאמרנו ולסיפור שסיפרנו על מסעו הקצר של רבי נחמן לארץ ישראל. לענ"ד, רבי נחמן יצא לארץ ישראל להרגיש את קדושתה ולאחר שחש בעוצמת הארץ ש'עיני הקב"ה בה מראשית שנה ועד אחרית שנה', הגיע לתובנה שקבלת השפע האלוקי והברכה בארץ ישראל היא לא תלוית זמן, אלא – "ברוך אתה בבואך" – ברגע שאתה בא לארץ-ישראל ונמצא בה, אתה זוכה לברכה מיוחדת ולקדושת הסוד המיוחדת ומקבל שפע עצום. לכן, ברגע שרבי נחמן איש הסוד זכה להרגיש ולקבל את השפע האלוקי בארץ ישראל, רצה מיד לחזור עם השפע הזה ולא חלילה להתרגל אליו, אלא כאדם שמצא מציאה ורץ איתה מיד לביתו.

מסופר עוד, שבדרכו לארץ ישראל התגורר רבי נחמן בעיר איסטנבול שבתורכיה. במסגרת ההכנות לקליטת השפע האלוקי, עשה רבי נחמן 'מעשי שטות' בעיר וממש ביזה את עצמו. באותה עת, שהה רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא. אף הוא היה בדרכו לארץ ישראל והיה נחשב לאדמו"ר מכובד וחשוב וכאשר נודע לו שרבי נחמן נמצא בעיר הזמינו למעונו, אך רבי נחמן המשיך במעשים שלא כיבדו אותו. נראה לי לבאר, שרבי נחמן כנראה האמין, שכדי לקבל את השפע האלוקי של ארץ ישראל, עליו לבוא ממקום נמוך, להשיל מעצמו את חשיבותו העצמית וכך יוכל לקבל בצורה עוצמתית ומלאה את הברכה של ארץ ישראל.

נמצאים אנו ימים ספורים לפני הימים הנוראים. זכינו בסייעתא דשמיא לבוא ולצאת בארץ ישראל כדרך הטבע. נתפלל כולנו, שנחוש את הברכה העצומה בישיבתנו בארץ ישראל לאורך ימים ושנים, כאילו זה עתה נכנסנו לארץ הקודש וכדברי ה'אור החיים' הקדוש בפתיחת פרשתנו –

"אמר 'והיה' לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו וגו'…".

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לכל תלמידי הישיבה שהחלו השבוע את לימודם בישיבה, לכל בוגרי הישיבה בכל אתר ואתר ולכל  בית ישראל.

שבת שלום !!