פרשת דברים – בין ישראל לעמים

הנאום האחרון של משה טרם הכניסה לארץ, שממלא את כל פרשת דברים, מחייב בימינו את כולנו – אזרחי מדינת ישראל ובני ארץ ישראל – לקרוא אותו בעיון וללמוד ממנו רבות למצבנו היום, שבעים וחמש שנה אחרי שזכינו בחסדי ה' לחזור למולדתנו. אין יום בו אין אנו נאבקים על עצם קיומנו בארץ מול אויבנו הערביים מחוץ ומבית ולצערנו אין כמעט יום שבו לא מתנהלת מלחמת זהות גלויה או מוסתרת בתוכנו בשאלה – מי אנחנו ומה אנו עושים כאן בארץ?

המחאה שמתנהלת כיום נגד הממשלה היא ביטוי חיצוני לעומק השאלות האמיתיות ובירור הזהות העצמית שלנו. בין הנושאים המבוררים כיום עומדים השאלות בדבר זכותנו על הארץ הזו ומה מקומם של אחרים שאינם בני ברית,   ושאר הנושאים קשורים ישירות ובעקיפין לשאלות אלו.

בקריאה ראשונית של הפרשה אנו מגלים, שכל הנאום של משה בדבריו האחרונים לעם ישראל, עוסק בשאלות כיצד לחיות בארץ וכיצד להתמודד במאבק עליה.

נביא מספר משפטים מתוך דברי משה, שבהם הוא מעודד את עם-ישראל לרשת את הארץ, משום שהקב"ה נשבע זאת לאבותם –

"רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠קֹוָק לַאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם" (א', כ"א).

ומדוע צריך לעודד אותם?

משום שצריך להבין, שהעם היה מלא חששות מפני הלא-נודע, ודבר המרגלים על הארץ כנראה עבר מאחד לשני למרות שהדור ההוא כבר מת במדבר. והנה דבריו של משה בעניין זה, מספר פסוקים לאחר מכן –

"רְ֠אֵה נָתַ֨ן יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ אֶת־הָאָ֑רֶץ עֲלֵ֣ה רֵ֗שׁ כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֜ק אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת" (שם כ"ט–ל"ג).

ובהמשך, שוב בקשה והבטחה לא לחשוש –

"וָאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם: יְקֹוָ֤ק אֱלֹֽהֵיכֶם֙ הַהֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֔ם ה֖וּא יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה אִתְּכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֵיכֶֽם".

אמנם, כיום אין לנו נביא שמבטיח לנו שאין שום סיבה לחשוש מהאיומים של אויבנו, ברם, אם נשים לב להבטחות של משה רבנו, נראה שהם למעלה מן המקום ולמעלה מן הזמן. דבריו מכוונים לכך שעם ישראל ישים לב מה היה עד עכשיו, שכל התהליך של כניסה לארץ מלווה בהשגחה פרטית מיוחדת, והגיע הזמן שעם ישראל יבין שכל מלחמותיו שנעשות אמנם בדרך הטבע – ה' בעצם נלחם איתם מאחורי הקלעים וגם בגלוי – וזה קיים עד היום הזה!

די לנו אם נראה את מלחמת 'יום הכפורים', שהשנה ימלאו חמישים שנה לסיומה, שם חווינו ניסים גלויים ממש למרות האבדות הרבות, וכן במלחמת 'ששת הימים' וכן הלאה. ניסים אלו מנוהלים בדרך הטבע ואלו דבריו האלוקיים של משה רבנו –

"וּבַמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֤ר נְשָׂאֲךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר יִשָּׂא־אִ֖ישׁ אֶת־בְּנ֑וֹ בְּכָל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֲלַכְתֶּ֔ם עַד־בֹּאֲכֶ֖ם עַד־ הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה:(לב) וּבַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה אֵֽינְכֶם֙ מַאֲמִינִ֔ם בַּיקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶֽם:(ז) כִּי֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת־הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר:לֹ֖א תִּֽירָא֑וּם כִּ֚י יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם".

בתוך דבריו של משה כיצד לנהוג בעמים שסביב ארץ ישראל, שומעים אנו את הפן המוסרי של הכניסה לארץ. כידוע, משה רבנו מצווה עליהם –

"אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵי־עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד: אַל־תִּתְגָּר֣וּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף־רָ֑גֶל כִּֽי־יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת־הַ֥ר שֵׂעִֽיר:אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם־מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם".

את אותם הוראות נותן משה גם לגבי מואב –

"וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י אַל־תָּ֙צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה".

מבטא זאת כדרכו הרש"ר הירש בצורה נחרצת, מהי האמירה האלוקית שנאמרה ביחס לנושא זה על ידי משה רבנו, וזה לשונו –

"על כל העמים נאמר "בהנחל עליון גוים" (להלן לב, ח), ולמדנו מכאן שהשגחת ה' סייעה בידי שבטי האנושות למצוא את נחלתם עלי אדמות. אולם על העמים שיצאו ממשפחת אברהם נאמר בייחוד שה' נתן להם את ארצם "ירושה"; כך נאמר על בני עשו: כי ירושה לעשו נתתי, וכעין זה נאמר גם על עמון ומואב (להלן, פסוקים ט, יט). חובה על ישראל לזכור דבר זה בשעה שהם מקבלים את ארצם מידי ה'. כך יידע ישראל שהשגחת ה' שולטת בגורל העמים גם מעבר לגבול ישראל. וכאשר יתפוס ישראל את מקומו בין האומות, ייזהר בזכות העמים על נחלתם; אל יראה את עצמו כעם כובש הנותן חיתיתו על כל העמים, עד ששוב אין עם יכול לשבת לבטח בארצו, אלא מעשה מלחמתו ותפארת מלחמתו יהיו מוגבלים לכיבוש הארץ היחידה שה' יעד לו מראשית התהוותו ההיסטורית".

ישנה הכרה אלוקית בזכויות של עמים אחרים לטריטוריה משלהם ועם ישראל צריך לכבד ולהוקיר זאת, וכמובן שאם ירצו עשיו לתת לעמ"י מקום, אז אפשרי. כך טוען בעל ה'אור החיים' הקדוש, וזה לשונו –

"לא אתן וגו' מדרך כף וגו'. פירוש אין אני נותן לך לעבור בארצם כדי שתוכל לכופם עליו, אבל אם בני עשו יתרצו להניחם לעבור בארצם אין ה' אוסר עליהם הדבר, ולזה שלחו מלאכים בדברי אחוה וריצוי אם ירצו לתת להם מדרך כף רגליהם לעבור בארצם".

מדוע זכה לכך עשיו, לאחר שהוא היה אויב מר ליעקב ובכל ההיסטוריה גרם לעם ישראל הרבה צרות?

אומר המדרש אגדה –

"אל תתגרו בם [וגו']. כי אני חייב לתת לעשו שכר שכיבד אביו …".

'בעל הטורים' אף מצא לכך רמז ב'תוספות ישנים' –

"ירשה לעשו. בגימטריא בשביל מצות כיבוד" [922 כנגד 921].

ומה התכוונן משה כשאמר "כי ירשה לעשו"? – אומר המדרש:

"ירושה היא מאברהם שעשר עממים כרתי ברית עם אברהם שאתן לך את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני" (בובר, פרשת דברים פרק ב פסוק ה').

ומסביר רש"י בהמשך, שאברהם זכה בשבעה עממים ואילו עשיו באחד ובני לוט בשניים, וזה לשונו –

"ירשה לעשו – מאברהם, עשרה עממים נתתי לו, שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו".

יש לשים לב לדברי 'המדרש הגדול', שטוען שזה רק עכשיו בעולם הזה, אך לא בעתיד, וזה לשונו –

"…בעולם הזה אין לכם רשות אבל לעתיד לבוא אתם נגאלין ויורשין אותו שנאמר וירשו הנגב את הר עשיו (עובדיה א, יט)."

יש לשים לב לציווי של משה רבנו ביחס לבני עשיו במילים המודגשות להלן –

"לא ־תִּתְגָּר֣וּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף־רָ֑גֶל כִּֽי־יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת־הַ֥ר שֵׂעִֽיר".

חז"ל והפרשנים מנסים להבין את המילים 'עד מדרך כף רגל'. ה'כתר יונתן' מסביר בפשטות, שהכוונה שאין לעם ישראל זכות באדמת עשיו – אפילו לא מידה קטנה כפרסת רגל, וכן כתב רש"י –

"…אפילו מדרך כף רגל, כלומר אפילו דריסת הרגל איני מרשה לכם לעבור בארצם שלאי ברשות".

אך רש"י מביא מדרשי אגדה, הטוענים שמשה רבנו אומר לעם ישראל שזה זמני, כפי שהבאנו לעיל מהפסוקים מספר עובדיה והביא מקור אחר לאותו רעיון-

"עד שיבא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים שנאמר (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו וגו'…".

כוונת המדרשים – עד אותו יום שהנביא זכריה מנבא שתבוא הגאולה על ירושלים, ו'דריסת הרגל' כביכול של הקב"ה להילחם בכל הגויים [עיין שם בפרק].

נשאלת השאלה, מה היה דחוף להודיע לעם ישראל עכשיו על הזכויות של העמים האחרים? על כך עונה הרשב"ם –

"..כל האזהרות הללו הוצרך משה להודיע עכשיו פן ירך לבבם לאמר אם רצון הק' לתת לנו נחלה ויכולת בידו, למה לא הוריש לנו אלא האומות שעברנו דרך עליהם. לכך הודיעם עכשיו שהק' לא חפץ בדבר שהרי נתנה הקב"ה להם כדכתיב בכולם 'כי ירושה'… לכבוד אברהם שקרוביו היו, כאשר עשה לישראל. וגם כתב משה להודיע לישראל שלא ידאגו כלום. אם לאומות הללו נתן נחלה לכבוד אבותינו, כל שכן שיקיים לישראל לתת להם נחלת עמים שנשבע לאבות".

בחנוכה תשל"ד, כאשר חסידי חב"ד החלן ב"מבצע חנוכה" המסורתי, ביקש הרבי מלובביץ' שיעניקו בשמו דמי חנוכה לחיילי צה"ל. הרבי מסר אז באמצעות ה"מזכירות" חבילת דולרים על-מנת לחלקם לאנשי הביטחון של "אל על" בנמלי התעופה ע"ש קנדי בניו יורק ואחד משלוחי חב"ד חילק את הדולרים לעובדים. אחת העובדות הפטירה בפניו שהיא אינה-יהודייה ולכן לא צריכה לקחת. עמיתיה הישראלים לחצו עליה שגם היא תיקח והיא הושיטה את ידה. שליח חב"ד נתן לה דולר, אך התלבט אם נהג כשורה. כשחזר לארה"ב, סיפר על-כך למזכירו של הרבי מלובביץ' בתוספת ההתלבטות אם היה אכן צריך לתת גם לגויה. תגובת הרבי לסיפורו של המזכיר הייתה: "אמור לו, שישנה גמרא (גיטין סא, א) מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום…".

מכל האמור לעיל אנו למדים שגם הקב"ה דאג לאומות העולם וגם מאיתנו נדרש לכבד אותם. האתגר הוא, כאשר ישנם יהודים מעטים ומסוימים שלצערנו הופכים לעיתים את היוצרות ומכבדים את הגויים יותר מגופם או מאחיהם היהודים…

נתפלל בימים אלו של זיכרון חורבן בית מקדשנו וחורבן הבית הלאומי, שנבין את גודל משק כנפי ההיסטוריה בו חזרנו לארצנו, ואל ניתן לקיצוניות לנהל את חיינו. נזכור את הציווי של משה בפרשתנו, בעניין מינוי השופטים ושפיטת צדק וכן חשיבות ירושת הארץ מתוך כבוד ויחס לתושבים הזרים בה.

שבת שלום וחודש טוב ובשורות טובות לכל עם ישראל