השבוע בדרכי לעריכת חופה לבוגר הישיבה בעיר קיסריה, עברתי ליד מחנה 80, הנמצא ליד פרדס חנה-כרכור. מחנה זה היה בסיס הטירונים של הנח"ל ושם עברתי טירונות במסגרת ישיבות ההסדר. רגשות וזיכרונות עלו וצפו בי כשנסעתי לאורך הגדר, לאחר שנים רבות שלא הייתי במקום הזה. תקופת הטירונות הייתה מאוד משמעותית עבורי, משום שזה היה המפגש הראשון שלי עם הצבא, דבר שגרם לי להתרגשות גדולה והרגשת גאווה כשלבשתי את המדים. כבן לניצולי שואה הרגשתי שיש לי זכות גדולה לשרת בצבא הגנה לישראל והרגשתי שלמרות הדאגה של הוריי כשרידי חרב, השירות הקרבי שלי גרם להם לגאווה ושמחה עצומה, ובמיוחד שיש לעם ישראל צבא משלו, דבר שנראה פשוט ומובן לבני דורנו. שיא האושר והשמחה היו אצל שורדי השואה, כשבשנים הראשונות של המדינה התקיים בכל שנה מצעד צבאי בערים מרכזיות, ומאות אלפים הצטופפו לראות את הנס הזה, שצבא של חיילים יהודיים עם טנקים ומטוסים יכול להגן עלינו מפני שונאי עמנו. אני זוכר איזה אושר ודמעות של שמחה היו אצל אותם ניצולים וביניהם אבי ז"ל, שלקח אותי על כתפיו כדי שאראה במו עיניי את הפלא הזה. היות והיינו פלוגה של בני ישיבות ההסדר, החוויה בשרות הצבאי הייתה לא קלה כלל וכלל מבחינה פיזית ונפשית, ברם עצם הדבר שבשבתות התפללנו יחדיו בעוצמה אדירה ובחדר האוכל בעת הסעודה שרנו ודיברנו בדברי תורה, כאילו אנו נמצאים בישיבה, תרמו מאוד להרגשת השמחה בזכות הזו לשרת בצבא ההגנה לישראל. אחד הערכים החשובים שניסו המפקדים להחדיר בנו הוא הערך "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם" – או כפי שחז"ל קוראים לכך –
"כל ישראל ערבים זה בזה" (סנהדרין כ"ז:).
חז"ל היטיבו להסביר דרך משל, מדוע ישנה אחריות הדדית וכך כתוב באוצר המדרשים [עמ' 225] –
"שכל ישראל נקראו נפש אחת…ואם חטא אחד מהם – כולם ערבים זה בזה. למה הדבר דומה? לבני אדם שהיו באין בספינה, נטל אחד מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו: שוטה! אתה קודח תחתיך, והמים נכנסין וכולן אבודין!".
אמנם במקור, כוונת חז"ל היא האחריות ההדדית לקיום מצוות אצל עם ישראל, ברם במשך השנים הורחבה המשמעות לערבות הדדית בכל צדדי החיים, כפי שהגדיר זאת מורנו ורבנו הרב משה-צבי נריה זצ"ל –
"מטבע זו [=ערבים זה בזה] היצוקה לנו מימי קדם אין זו רק מימרה נאה בעלמא רעיון של אגדה שיש עמו זירוז של מוסר. צא ובדוק במקורות ותמצא שזהו יסוד איתן ומוצק בנין אב בהלכה וממנו פינה לכמה גופי תורה ולכשתדייק תשכח [=תמצא] שנעוץ כאן כל המערך הפנימי של משמרת התורה והמצווה ביחיד ובצבור…" (צניף מלוכה עמ' 56 תשנ"ה).
וכך חלפו בי המחשבות וההרהורים תוך כדי הנסיעה, כשברקע עולים לפניי פסוקי התורה של תחילת פרשת 'ראה', שקראנו במנחה של שבת האחרונה, פרשת עקב, הפותח בפסוק "רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה" – 'ראה' בלשון יחיד ו'לפניכם' בלשון הרבים!!? וכבר שאלו רבים שהיה צריך להיכתב או 'ראו…לפניכם' שהוא בלשון רבים – או לכתוב 'ראה…לפניך'.
תשובה פשוטה נראה לומר על פי הסיפור שפתחנו, שכוונת הפסוק הוא בדיוק למה שחינכו אותנו בטירונות – 'אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד'. כהערת אגב נספר, שבישיבתנו אנו עורכים בכל שנה חידון בגמרא לכיתות ט'-י"ב בסיסמה הזו הלקוחה מהצבא 'אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד', כאשר נקודות החידון מורכבות גם מהציון הממוצע של הכתה במבחן מקביל לחידון האישי, כך שכל אחד תורם את חלקו להצלחת המתמודד באופן היחידני וכן נציגות של כל כתה שמתמודדת על הכתר הכיתתי.
כפי שכתבנו לעיל, שאלת הרבים והיחיד מעסיקה את הפרשנים השונים ורק נאמר שתופעה זו קיימת בעוד כמה מקומות והתשובה מתאימה גם למקומות אחרים.
רבי אברהם אבן עזרא לא מזכיר את השאלה, אבל מלשונו נראה שאכן מתכוון לענות על שאלה נסתרת זו וטוען, שכוונת הכתוב אכן לכלל הציבור, אבל שלא יחשוב אדם שהכוונה לכלל ולא אליו באופן פרטי, לכן הכתוב פותח בלשון יחיד וזה לשונו הקצרה של האבן עזרא – "ראה – לכל אחד ידבר".
רבנו בחיי בניגוד לקודמו כן מתייחס במפורש לשאלה ועונה בצורה מקורית, שיש כאן שני סוגי אנשים ומשה רבנו השכיל לדבר עם כל אחד ברמתו ובלשונו –
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. אמר "ראה" בלשון יחיד "ולפניכם" בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל, עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מידות שבהן נברא העולם והן מידת הדין ומדת רחמים שאין עניינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר "ראה" בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל, כעניין: (קהלת א, טז) "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת".
רבנו בחיי מבדיל בין האנשים המשכילים שהם יחידים שיודעים ומבינים בטעמי התורה הנסתרים, ולכן הוא פונה אליהם בלשון יחיד 'ראה' – מה שאין כן לשאר העם, וזה לשונו –
"ולפי שהברכה והקללה הם זירוז להמון בקיום המצות והפחידם בעוברם עליהן, לכך דבר עם ההמון ואמר "לפניכם". וכן אמר במקום אחר: (דברים ד, ה) "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים", הזכיר "ראה" בלשון יחיד כנגד החוקים שאין טעמן נודע רק ליחידים, והזכיר "אתכם" בלשון רבים כי התורה בחוקותיה ומשפטיה לרבים נתנה".
רבי אפרים מלונצ'יץ בספרו 'כלי יקר' מסביר, שהשימוש ביחיד ורבים בפסוק משום שיש כאן פניה ליחיד, כי ליחיד מעם ישראל יש יכולת וכוח ומתוך כך אחריות כלפי הרבים. האדם היחיד במעשיו יכול להכריע את העולם כולו לכף זכות. נראה את דבריו בלשונו –
"ראה- כמדבר ליחיד, לפניכם -כמדבר לרבים, לפי שאמרו חז"ל (קידושין מ ב) לעולם ידמה לאדם כאילו היה כל העולם מחצה על מחצה זכויות ועוונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. לכך אמר אל כל יחיד ראה שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם לכולכם".
מעניינים מאוד דבריו של ה'כלי יקר', שמוצא סיבה מדוע נעשה שימוש בלשון רבים ובלשון יחיד בו זמנית דווקא בפרשתנו, שמעיד על הערבות ההדדית, ולדעתו משום שבהר גריזים ובהר עיבל עם ישראל קיבל על עצמו את הערבות איש לרעהו –
"…והזכיר ענין זה בפרשה זו המדברת מעניין הר גריזים והר עיבל כי שם נעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ומצד הערבות רבים נתפסים בעוון היחיד".
מצאנו מספר פירושים נפלאים בספרו של רבי אברהם סבע, מגדולי רבני ספרד (1440-1508), שהשימוש בכתוב בלשון יחיד ורבים בא להודיע לנו כלל גדול באמונה וזה לשונו: "ואמר ראה אנכי בלשון יחיד. ואחר כך אמר נותן לפניכם לשון רבים. להודיע לנו עיקר גדול בשורש האמונה ובמעלה ישראל. אף על פי שהם רבים הם כמו יחיד. לפי שנחצבה נפשם מאל אחד".
הסבר נוסף נפלא מצאנו בהמשך דבריו, שהקב"ה השתמש בשני מוטיבים עיקריים – האחד דרך השכל והשני דרך שאר הכוחות שיש לאדם –
"…וי"א כי ראה אנכי. אמר כנגד השכל שהוא יחיד. לפי שזאת הראיה היא ראיית השכל. ולכן אמר ראה לשון יחיד כמדבר עם השכל. ולפניכם אמר כנגד כוחותיו שהם רבים. וירמוז בזה כי עיקר התורה תלויה באמונה. כאומרו השכל וידוע אותי. וזהו ראה אנכי, ראה בעין השכל כי אנכי ה' אלהיך. וזהו ראה אנכי. ונותן לפניכם. הוא כנגד שאר מצות התלויות במעשה. לעשות ושלא לעשות".
רבי יעקב בעל הטורים פורש בפנינו לא פחות משמונה פירושים שונים לשימוש בלשון יחיד ורבים סמוכים זה ליד זה. נקרא את פרושיו ממפרשים שונים הכתובים בשפה קלה ובהירה –
"אמר בלשון יחיד ופירושו ראה אמר לכל אחד ואחד. ויש מפרשים ליהושע אמר ראה אנכי והזהירו לברך את ישראל כשיעברו את הירדן. ויש מפרשים לפי שקללות וברכות שבמשנה תורה כולם נאמרו בלשון יחיד (מגילה לא ב). דבר אחר 'ראה אנכי'. ראה עשרת הדברות שפתח באנכי ותקיים אותם כי כל המצות כלולות בהם (במדב"ר יח כא). דבר אחר 'ראה אנכי'. פירוש ממני תראו וכן תעשו (תנחומא ראה ד). דבר אחר ראה לשון יחיד, לפניכם לשון רבים, והיינו דאמרינן כיצד סדר המשנה משה שונה לאהרן ואח"כ נכנסו בניו וכו' כדאיתא בעירובין (נד ב). דבר אחר לעיל כתיב לכם וסמיך ליה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה. כלומר אני אומר לכם שתבחרו ברכה. דבר אחר ראה כי המפיל גורל עם חברו מכסה הגורלות והחלקים שלא יברור חברו חלק היפה. אבל אתה ראה הגורלות וראה החלקים ובחרת בחיים. וזהו אתה תומיך גורלי (תהלים טז ה) שאתה תומך בידי ליתנה על הגורל הטוב ולברור אותו (ספרי)".
נסיים בסיפור על רבי ישראל מסלנט, ומסופר שכאשר הגיעה שמועה בקובנא על עיירה רחוקה שבה מחללים שבת, בא הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל לכולל שלו בקובנא, אשר שם למדו גדולי ישראל כרבי יצחק בלאזר, רבי נפתלי אמסטרדם, רבי אברהם שינקר ורבי יוסף יוזיל מנובהרדוק ועוד. נכנס רבי ישראל לכולל, נתן דפיקה על השולחן והחל לדרוש דרשה ארוכה חוצבת להבות אש בענין שמירת שבת וחילולה. לאחר שסיים את דרשתו, ניגשו אליו תלמידיו ושאלוהו: "ילמדנו רבינו! מפני מה כבודו דרש דרשה זו?". ענה ואמר: "הרי שמענו שבעיירה רחוקה זו וזו חיללו את השבת". שאלו אותו: "רבינו, א"כ מה זה נוגע לנו?". ענה להם ר' ישראל: "בוודאי זה נוגע לכולנו, אם כולנו היינו חזקים יותר בשמירת השבת היהודים שם, לא היו מחללים אותה. דעו לכם, שבכם תלויה כל היהדות. אם מישהו בפאריז משתמד, הרי זה בגלל שכאן נחלשה מעט שמירת היהדות, כי לכל יהודי יש השפעה על כל היהודים בעולם הן לטוב והן למוטב.
שנזכה בע"ה לחיות כיחידים המשפיעים טובה תמיד על הכלל.
שבת שלום לכל בית הישיבה!