להדפסת דבר התורה – לחץ כאן

אחד המשפטים שרגילים לשמוע ביחסים בין הורים וילדיהם ובין מורים ותלמידיהם הוא – "מה בסך הכל אני מבקש ממך? מה שאני מבקש ממך זה לא בשמיים – סך-הכל שתלך למכולת/שתכין שיעורים/וכדו' – זה הכל…!".

האם נוסח פניות כאלו רצוי וטוב? התשובה לכך היא, שזה כמו כל דבר בחיינו – תלוי כיצד ומתי אומרים וכמובן מה תוכן הדרישה. המרחק בין אמירה 'נזיפתית' לבין אמירה לגיטימית מטושטש.

כל זה מובן וקיים בהקשרים שהזכרנו לעיל, אך מאוד לא ברורה לנו פנייתו של משה רבנו לעם-ישראל בפרשתנו, באומרו להם: "מה בסך הכול הקב"ה רוצה מכם"? וכי על זה אומרים 'בסך הכל'?! זו הרי בקשה ענקית וקשה מאוד!!! הרי מיד מופיעה רשימה שלמה של בקשות ולא רק 'ליראה את ה'…'.

כך שואל הנצי"ב מוולאז'ין בספרו 'העמק דבר' על פרשתנו.  . נראה את לשון הכתוב –

"וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֹ֤ת יְקֹוָק֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ" (פרק י', פסוק י"ב-י"ג).

שאלות אלו נשאלו בגמרא (ברכות ל"ג:) והגמרא מספרת שם, שאדם אחד הגיע לבית מדרשו של רבי חנינא בן דוסא, שהיה מגדולי המאמינים והמתפללים והרבה סיפורי אמונה נקשרו בשמו, ורבי חנינא העיר לאותו אדם על כך שהגזים בשבחים להקב"ה, שהרי גם מה שאנו אומרים היום "האל הגדול הגיבור…" זה רק בגלל שמשה אמרם ואנשי כנסת הגדולה תקנו, אך ריבוי השבחים אינו מועיל ואינו מראה על יראת שמים חזקה או אמונה גדולה, כי זה רק 'מקטין' את גדולתו של הבורא שאין סוף ליכולותיו ולגדולתו. מיד לאחר דברים אלה, מביאה הגמרא את דעתו של רבי חנינא על מקומה של יראת שמים בערכיו של היהודי המאמין, וזה לשון הגמרא שם –

"ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: יראת ה' היא אוצרו! – אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו – דומה עליו ככלי קטן – קטן ואין לו – דומה עליו ככלי גדול".

שואלת הגמרא – יראת שמים זה דבר קטן? ועונה הגמרא, שלגבי משה רבנו נחשב לדבר קטן ועל כך מביאה הגמרא את המשל לעיל.

שואלים פרשנים רבים, הרי משה רבנו פונה לכלל ישראל ומבקש מהם שיהיו יראי שמים ומדוע אם כן משה משתמש במילים 'כי אם', שנחשב כמשהו קל לגביו? הרי דבריו מופנים לעם ישראל בכללותו והאם להם זה קל?!

מסביר רש"י על אתר מה הכוונה ש'הכל בידי שמים' –

"כל הבא על האדם ביד הקדוש ברוך הוא הוא; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור, הכל בידי שמים הוא".

כלומר, כל מה שלאדם אין שליטה עליו כצורתו החיצונית וכו'… –

"…אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים, את זו מסר בידו של אדם, ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים".

בעקרון לומדים מדברי רש"י, שכל מה שתלוי באדם נחשב לדבר קטן, כי זה בידיו ויתכן וצריך הוא להתאמץ וזה לא יהיה קל עבורו, ברם זה לא דבר שאין ביכולתו של האדם להשיג. וכן כותב במפורש בספר 'עין יעקב' על ידי "הכותב", שהוא למעשה רבי יעקב בן חביב [1450-1516], שליקט אגדות הש"ס עם פרשנים ראשונים ואחרונים, ושם כותב רבי יעקב שמשה רבנו האמין שעם-ישראל יכול להגיע ליראת שמים כמוהו, משום שגם הוא – משה רבנו – עבר תהליך שמתאים לכל מי שישר בלבו, וזה לשונו –

"…כי כיוון שהכיר משה בעצמו במילתא זוטרתא היא אם כן יכול היה לומר להם שאלה קטנה אני שואל מכם. כי הלא מחומר קורצתי גם אני, כי להיותו ילוד אשה גם כן היתה היראה דבר קשה עליו בתחילה ואח"כ גבר שכלו על הכוחות הגופניות והכניעם. עד שנשארת היראה חקוקה בליבו. והתמדתה היא מילתא זוטרתא אצלו שגם ישראל יוכלו לעשות כן… שהאמת איתו שהיראה היא אוצר חביב לפניו יתברך ואם כל זה הוא דבר קל ואפשר קרוב לישרים בליבותם להגיע אליה ולהיות יראי ה' כמשה. אם כן, ענווה גדולה היתה למשה בזה שהיה אומר להם ועתה ישראל למה לא תהיו כמוני, כי הנה כולכם בני ישראל ואברהם ויצחק והרשות נתונה לכם להיות שווים אלי בדבר זה כי גם אני אחיכם".

ונחזור לשאלת הנצי"ב מוולאז'ין, שהרי מעבר לבקשה של יראת שמים, משה רבנו מבקש מעם ישראל רשימה שלמה –

"לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֹ֤ת יְקֹוָק֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם".

בשאלתו על 'הרשימה הארוכה' הזו מביא הנצי"ב דוגמא מספר תהילים, שאכן זה לא תקין לכאורה לבקש 'כאילו' דבר אחד, ודוד המלך מבקש 'אחת שאלתי מאת ה'…', ואומר המדרש שהקב"ה 'העיר' לדוד על כך. נראה את לשונו –

"כי אם ליראה וגו'. הפרשה תמוה, שהרי כל מה שאפשר לבקש מכח אנוש מבואר בשאלה זו, ומה יש עוד לשאול, עד שבאמת במדרש שוחר טוב על  תהלים (כ"ז) איתא בבקשת דוד אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, אמר הקדוש ברוך הוא לדוד אתה אמרת אחת שאלתי וגו' ואתה מבקש הרבה? א"ל: גם אתה אמרת מה ה' אלהיך שואל מעמך ובקשת הרבה…".

על כן מסביר הנצי"ב, שלמעשה כל הפסוק והגמרא שהבאנו לעיל קשים להבנה, אלא אם כן אנו מבינים את הדרישה הזו בצורה שונה, כי אחרת גם קשה מאוד מדוע הגמרא שואלת רק על יראת ה' – האם זה דבר קטן – ולא שואלת גם על שאר הפריטים בפסוק כ'אהבה', 'דבקות' ועוד.

נלמד את תשובתו הנפלאה של הנצי"ב עם הרבה מוסר השכל. הנצי"ב כדרכו בקודש מלמדנו בכמה מקומות בתורה [עיין במדבר כ"ח "את קרבני לחמי" וכן ב'מצוות ציצית' ועוד], שהתורה לא מצווה באופן שווה לכולם, אלא לכל אחד בצורה שמתאימה לו. עלינו לעיין ולהתבונן באותה פרשה עצמה, שהקב"ה אינו שואל מישראל, אלא מכל אדם לפי ערכו –

"…דראוי לדעת שיש ארבע מדרגות בישראל כמו שביארנו בפרשת  בלק על הפסוק מה טובו וגו', שהם: א'] ראשים ומנהיגים בישראל. ב'] ת"ח הנקראים זקני ישראל. ג'] בע"ב עוסקים בפרנסתם. ד'] נשים ועבדים וקטנים, וכל אחד מכתות הללו אינו דומה לחבירו בשאלת הקדוש ברוך הוא ממנו, ומשום זה כתיב בפרשת 'אתם נצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגו', לעברך בברית ה' וגו'. ולכאורה מה מקרא חסר אלו כתיב 'אתם נצבים היום כולכם…לעברך וגו' – והכל בכלל, אלא בשביל שלכל א' ברית בפ"ע, ומה ששואל הקדוש ברוך הוא מזה אינו שואל מזה…מנהיגי הדור, והם הנקראים עוסקים בצרכי צבור, שהם אינם רשאים להתבטל מזה לא לעסוק באהבה ודביקות, שהרי בזה לא תהיה שקידתו בעבודת הצבור תמה [=שלמה] ואמרו בשבת פ' מפנין [קכ"ז א'] גדול הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה…ומזה נבין כל צרכי צבור שיש בהם מצוה עוד גדולה מהכנסת אורחים, שהרי עוסק בצרכי צבור פטור מק"ש…מכל שכן שגדולה מצוה זו לדחות מצות אהבה ודביקות שנדחית מפני מצות מעשיות…וא"כ מה ה' שואל מראשי ישראל, הלא לא אהבה ודביקות ולא שמירת מצות עשה אלא יראה, היינו שיהא שקוע תמיד ביראת ה'…היינו להשקיע דעתו ביראת ה', באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם, ולראות לטוב למי שחונף לו ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף תמצא ידו להרע לו, על כן עליו כתיב מה ה' שואל ממך כי אם ליראה וגו', ובכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו'. עוד יש לפניו לירא יותר את ה' מכל בני אדם, באשר השגיאה בין אדם לחבירו אינו מתכפר בקל…א"כ זה הפרט מוטל על ראשים מנהיגי ישראל ולא יותר…".

דברים חריפים ונוקבים כתב כאן הנצי"ב לגבי אנשי ציבור, שעליהם להיזהר ולחזק את יראת שמים שלהם, לא לעסוק בדברים אחרים ולהשקיע את כל זמנם בציבור, כי איש ציבור עלול לנהוג בצורה מושחתת ביחסו לאוהביו ומקורביו ומנגד ביחס עוין למתנגדיו.

מכאן עובר הנצי"ב לקבוצה השניה, שעליה נאמרו שאר הדברים של 'דבקות' וכו'. על הקבוצה השניה מוטלת אחריות אחרת ומיוחדת ובמיוחד – לשמש דוגמא אישית – כפי שכותב בהמשך –

"…אכן זקני הדור שהם ת"ח עמלי תורה, עליהם מוטל מצות אהבת ה' ודביקות הרעיון בו ית' בכל לב ונפש, ומצות מעשיות בכל מיני דקדוקים היותר אפשר, שהרי התורה מכשרתו לכך וגם ללכת בדרכי ה' מה הוא רחום כו', וכמש"כ הרמב"ם [בהל' דעות רפ"ה] שתלמיד חכים  משונה בכל דרכיו מאיש המוני במאכלו ובהילוכו ובדיבורו כו', וכל זה הקדוש ברוך הוא שואל מעמו".

ומכאן עובר הנצי"ב לתפקיד של 'עמך בית ישראל', אלו שעסוקים ב'יום יום' ודואגים לביתם ולפרנסתם, שעליהם לא מופנית הקריאה של התעסקות ביראת ה', אלא –

"…אמנם המון ישראל עוסקים בפרנסתם, עליהם מוטל לשמור המצוות בזמנם ולא יהא העסק שלו מבטל המצווה, אבל א"א לשאול מאיש עמוס בעסקיו שקידת היראה והאהבה, רק מעשה המצות בפועל זה הקדוש ברוך הוא שואל מהם".

והקבוצה האחרונה שפטורה מחלק מהמצוות, כגון נשים ועבדים כנענים, שחייבים במצוות כאשה, וכן קטנים שהם פטורים ממצוות, מהם הדרישה שונה לחלוטין – 'בסך-הכל' להיות אנשים ונשים טובים ולהועיל לעם ישראל כל אחד במקומו –

"…מהם הקדוש ברוך הוא שואל להיות לטוב הישוב והליכות עולם של האנשים…ועל העבד מוטל לעשות לטוב לאדוניו והטף לציית את אביהם".

אם כן עונה הנצי"ב, שלמעשה כל הרשימה שמשה הביא לפני עם ישראל הייתה מיועדת לאנשים שונים –

"ומכל מקום נאמרו כל אזהרות אלו יחד, משום שנאמרה הפרשה בכלל קהל ה' שבהם נכללו כל אופני אנשים וכל המתבקש מכל א', וכמו כן עשה דוד המלך שביקש אחת מה', היינו לכל א' כראוי לו, ת"ח יהיו ישיבתם בית ה' לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו, ומי שאינו מוכשר לכך והוא מהלך בעסקיו, כי יצפנו בסוכו ביום רעה, מי שהולך למלחמה עם אויביו בצור ירוממני".

כפי שציינו בפתיחה לדברי הנצי"ב, זו שיטתו בכל התורה כולה, שאין התורה פונה בשווה לכל אחד, אלא באופן פרטני לגופו של אדם.

לסיום, נביא את דבריו בסוף פרשת 'שלח לך' על מצוות ציצית, שאכן מדגימים את שיטתו "וזכרתם את כל מצות…" ואחר כך כתיב עוד הפעם "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי" וכך מבאר הנצי"ב –

"…הענין, דשתי זכירות הללו לבן ותכלת באות לשני אופני הנהגת האדם מישראל, האחד מי שחייו בדרך הכבושה לרבים עוסק בעניני פרנסה ומכל מקום עליו לשמור לעשות מצוה בזמנה, השני מי שמופרש לעבודת ה' ומתבודד ושוקע עצמו לאהבת ה', וגם עליו לשמור מצוה בזמנו ולא לקפח מעשה המצוה בשביל דביקות ח"ו. וכבר אמרו חז"ל במסכת שבת [קכ"ז א'] גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה … גדול לפני ה' לעשות זה המצוה של הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, ומי שהגיע לאהבת ה' והקבלת פני שכינה והגיע לפניו מצוה של הכנסת אורחים, עליו להפסיק דביקותו ולהזדקק למצוה שבאה לידו, כמו שעשה אברהם אבינו, וכל שכן מצוה שבינו לשמים שאין אפשר לעשות על ידי אחרים. ועל אלו שני אופני חיי הישראלי צוה ה' לעשות חוטים לזכרון, ובשביל אופן הראשון צוה לעשות חוטי הכנף מין כנף, ועליו כתיב וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, שלא יהא העסק משכחו ממצוה בזמנו" (העמק דבר במדבר ט"ו, ל"ט).

כאנשי חינוך, הורים ומורים, למדנו מדבריו שיש לפנות לכל אחד ואחד לפי מה שמתאים לו ולכל אחד יש מקום בעם-ישראל, אלא שיש לכוון מה לבקש ממנו ומה לדרוש ממנו. הדברים נאמרים במיוחד בימים אלו לקראת פתיחת שנת הלימודים וחודש אלול, שכל אחד יתחזק ויתאמץ במה שראוי לו ומה שכוחותיו מאפשרים לו.

נחתום בסיפור חסידי מתוק על יהודי אחד ששאל את רבי יהודה צבי מסטרטין: "שמעתי עליך שאתה נותן סגולות שמועילות לרבים. תן לי בבקשה סגולה ליראת שמים." ענה לו רבי יהודה צבי: "סגולה ליראת שמים אין לי. סגולה לאהבת שמים יש לי." ענה לו החסיד: "אדרבה, אהבת שמים גדולה מיראת שמים. תן לי בבקשה סגולה לאהבת שמים." השיב לו הרבי: "אהבת ישראל היא סגולה לאהבת שמים. מי שאוהב את הבריות, יכול בנקל להגיע לאהבת שמים."

שבת שלום לכל בית הישיבה!