מסופר על הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ-יוזף הראשון, שבקרב נגד המרד ההונגרי בשנת 1849 (למניינם) ניצח פרנץ-יוזף וגרם לכניעתו של מלך סרדיניה והצליח להטיל את מרותו על הקיסרות וביטל את החוקים הקודמים.

בסיור שערך בממלכה באישון לילה, ראה אחד מלוחמיו של הקיסר אדם חמוש ולבוש מדים ולא היה בטוח האם הוא מחיילי הקיסר או חלילה מאויביו. החשוד עמד סמוך לעמדת שמירה והתנדנד כשיכור וכשקרא לו הלוחם ממשמר המלך לומר סיסמא ולהזדהות מספר פעמים, החייל לא השיב ולא הגיב. גם כאשר בפעם השלישית קרא לו ואמר: "אני מהלוחמים של הוד מעלתו הקיסר פרנץ-יוזף! או שאתה מזדהה ואומר את הסיסמא, או שאני יורה!" וכאשר גם בפעם הזאת לא ענה, ירה בו ופצעו. במשפט שהתקיים לאחר מכן, הסתבר שאכן החייל היה מחייליו של פרנץ-יוזף ולכן הועמד לדין על כך שלא שמר כראוי. החייל הנאשם פנה בתביעה כלפי היורה ואמר לו: "מדוע ירית בי? וכי לא ראית שאני שכור?". ענה איש המשמר: "אמנם ראיתי ששיכור אתה, אך כששומעים את השם פרנץ-יוזף – גם שיכור צריך מיידית להתפכח!".

מזה שבוע אנו נמצאים בחודש אלול, שומעים את המילה אלול, תוקעים בשופר, ובני עדות המזרח אומרים סליחות. האם גם אנחנו שומעים את קולו של "המלך" באלול?! האם אנו מביטים פנימה אל עצמנו, מתנתקים מהוויות החיצוניות ומתבוננים?? .

גם הצבור הכללי, שאינו מקפיד לצערנו על קיום מצוות התורה, גם עבורו חודש אלול גורם למשהו אחר ומרעיד את הלבבות וכפי שראיתי מה שפרסם עיתונאי אחד, שהוא גם במאי ותסריטאי: "אלול בשבילי זה לעצום עיניים ולסתום אוזניים, כדי להביט פנימה ולשמוע מה הלב שלי דורש ומה הגוף שלי מבקש. בכדי לדעת מי אני כשאני בא לדודי ודודי לי".

פרשת שופטים נקראת בדרך כלל בחודש אלול והשאלה, האם יש קשר בין חודש אלול לפרשתנו? והאם זה במקרה, שפרשה זו נקראת בחודש הרחמים והסליחות?

על המילה אלול מובא בשפת אמת [שופטים תרל"ב], שהיא מילה המורכבת משתי מילים 'לא' 'לו'. מהי משמעות העניין? – אומרה'שפת-אמת' על-פי 'מזמור-לתודה' בספר תהילים [פרק ק'], אותו אנו אומרים בכל בוקר, אנו מוצאים 'קרי' ו'כתיב' –  "מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יקֹוָ֗ק כָּל־הָאָֽרֶץ:…דְּע֗וּ כִּֽי־יְקֹוָק֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ ולא וְל֣וֹ אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ". 'ולו אנחנו עמו' זה הקרי, והכתיב 'ולא אנחנו עמו' – "…ופי' הדבר: הכול אחד, שכפי מה שלא אנחנו, כן לו אנחנו, כי בגסות אין אני והוא יכולין לדור. " כלומר – כאשר יהודי לאמתנשא ולא גס-רוח, אזי הוא יכול להיות שייךלו לקב"ה, וכפי שאומרת הגמרא [סוטה ד':] –  " א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי: כל אדם שיש בו גסות הרוח – כאילו עובד עבודת כוכבים…ורבי יוחנן דידיה אמר: כאילו כפר בעיקר, שנאמר: ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ..' ".

וזהו יסוד התשובה של חודש הרחמים והסליחות. רק כאשר אדם עושה מעצמו 'לא', הוא מסגל לעצמו את מידת הענווה ואז יכול להיות שייך 'לו' – לקב"ה וזהו יסודו של חודש אלול .

על דרך החסידות, אומר ה'שפת-אמת' מה שהתורה דורשת מאתנו בפרשת שופטים למנות גם שופטים וגם שוטרים על עצמנו: "…כי יש ב' בחינות בעבודת הבורא-יתברך  לבטל הגוף והגשמיות והוא בחינת 'שוטרים' לכוף את הגוף לשנות את טעמו, בחינת סור מרע. והשנית, בבחינת התקרבות אל הבורא-יתברך, בחינת עשה טוב. וזה 'שופטים', שהוא בהשגת הדעת…". כלומר, שבכל אדם יש דברים שדעתו מסכימה אתם ובזה הוא מתקרב לקב"ה, אולם לעתים יש לאדם הנהגות, שאולי בשכלו אין הוא מבין אותם, אבל כופה אותם על עצמו בבחינת 'שוטר' על עצמו.