גירסא להדפסה

לפני מספר שבועות פגשתי את פרופסור ישראל אומן, זוכה פרס נובל בכלכלה, צועד יחד עם נכדתו בהרי הדולומיטים שבצפון-איטליה. פרופסור אומן זכה בפרס זה בשנת תשס"ה (2005) על מחקרו בנושא "תורת המשחקים".

הפרופסור הנכבד נשאל בהזדמנויות שונות כיצד הוא מסביר את התופעה שכעשרים אחוזים ממקבלי פרס נובל היוקרתי הם יהודים, בעוד ששיעור היהודים באוכלוסיית העולם הוא פחות מרבע אחוז?!

בתשובתו מציין פרופ' אומן, שהיהודים שומרים על זהותם ומתחתנים רק עם יהודים, כך שהגנים היהודים נשארים במקורם. והסיבה העיקרית לדעתו היא, משום שהערך העליון ביהדות הוא לימוד תורה, זוהי חובת האב לגבי בנו וזהו הערך העליון ביהדות. אנו אומרים בתפילה כל יום "אלו דברים שאין להם שיעור…ותלמוד תורה כנגד כולם" וזה הערך החשוב ביותר בעם היהודי. האהבה לעצם הלימוד מקרין לכל לימוד אחר שהוא לימוד שכלי עמוק וגם אלו שאינם לומדים תורה, מוטמע בהם ערך הלימוד לשם לימוד וערך זה עובר מדור לדור בעם ישראל, בבחינת "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם". המילים הראשונות שילד יהודי לומד לומר הן "תורה צווה לנו משה".

בראיון שהעניק לאתר 'וואלה ניוז' הוסיף פרופסור אומן, שההתבלטות של יהודים בעולם המדע החלה לפני דורות רבים, בתקופת התלמוד והתורה.

"אני חושב שבתרבות היהודית, תלמוד תורה הוא הערך העליון", אמר פרופ' אומן, "אין משהו חשוב יותר מתלמוד תורה. בכל המאות ואלפי השנים, התלמיד החכם היה הדבר שהכי שאפו אליו". הוא הוסיף כי "גבירים וגם פשוטי העם ניסו תמיד לחפש תלמיד חכם כדי לחתן איתו את בנותיהם". לדבריו, "תלמוד תורה זה ערך שלא קיים בשום תרבות אחרת. עיסוק אינטלקטואלי אצל יהודים זה הדבר הכי נחשב".

זו לא הפעם הראשונה, שהפרופסור המוערך טוען שלימוד התורה הוא זה שהשביח את המוח היהודי. גם בראיונות-עבר התייחס פרופ' אומן לנושא –

"יכול להיות שיש גנום יהודי המביא לכך שיש יהודים רבים הזוכים בפרס נובל והוא תוצאה של הערכים היהודים" – אמר בראיון ברדיו 'גלי ישראל' לפני כמה שנים, והוסיף כי "הערך היהודי הנעלה ביותר והוא מעל לכל דבר אחר הוא לימוד תורה וזה חשוב יותר משמירת שבת. הגמרא אומרת שחזקיהו המלך ועם יהודה ניצל מסנחריב רק בגלל לימוד תורה".

דבריו של הפרופסור הנכבד שופכים אור חדש על הפסוקים שנקרא בפרשתנו –

"רְאֵ֣ה לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה: כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו: וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם".

הפסוק שטוען, שחוקי התורה ומשפטיו יגרמו לאומות העולם להצביע עלינו כעל 'עם חכם ונבון' מעורר תמיהות רבות אצל רבים מפרשני התורה –

וכי תורת ישראל היא גורם שאומות העולם יעריכו את חכמתנו? האם לא קרה שלעגו על חוקי התורה? האם רק גויים מגחכים לפעמים על תורתנו הקדושה? האם אין לצערנו אצל חלק מאחינו בני ישראל פעמים איזה גיחוך והתרסה, משום  שרואים בתורה משהו ישן ולא רלוונטי?

לדעת פרופסור ישראל אומן, עצם השמירה ועשיית חוקי התורה, שהם שלב שני  אחרי הלימוד וההבנה שלהם, הם אשר יוצרים חברה אחרת, חברה שחייה חיים עקרוניים. שמירת חוקי התורה בראש ובראשונה נובעת מהמצווה העליונה של לימוד תורה והתוצאה של הטמעת ערך זה באה לידי ביטוי גם בתחומי ידע נוספים.

רבנו בחיי מתפלא רק על כך, שהתורה התייחסה ל'חוקים' ולא ל'מצוות', שהרי החוקים הם נושא ללעג של הגויים. נראה את לשונו:

"…'את כל החוקים האלה', היה לומר, כל המצות האלה, כי אין האומות משבחים ומפארים לישראל בשביל החוקים אבל ילעיגו עליהם, אך הזכיר "החוקים" להפליג ולומר, כי מתוך שיראו האומות שישראל מתעסקין במצות השכליות ובמשפטים ישרים אשר השכל מעיד עליהם שהם משפטים צדיקים, מסודרים בסדר נכון ובהנהגה ישרה, יתבאר להם מזה כי החוקים שאין טעמן נודע, לא דבר רק הוא, אבל יש בפנימיותם חכמה גדולה נסתרת, אין הכל זוכין לה, והאומות בעצמם יפארו לישראל בכל, ותבענה תהילתם לומר אף על החוקים: רק עם חכם ונבון.."

בתשובתו אומר רבנו בחיי, שמתוך שיעריכו את המצוות השכליות והמשפטים שעם ישראל מקיים, יבינו שיש משהו מיוחד גם בחוקים של עמנו שטעמם נסתר.

דבריו של פרופסור אומן, יליד גרמניה, נתמכים על ידי הרש"ר הירש, הטוען שאכן חכמת ישראל מתחילה קודם כל מלימוד, אך מוסיף שהשילוב בין לימוד ועשייה הוא הקלף המנצח של עם ישראל! וכה דבריו של הרש"ר הירש בפרשתנו (ד', ו'):

"ושמרתם ועשיתם. התנאי הראשון של חובת שמירת התורה הוא: לימוד; וכך אמרו בכל מקום: "ושמרתם זו משנה"… הואיל ותורה זו היא יסוד כל חייכם והיא השורש של כל ייעודכם ועתידכם, הרי אין לכם אלא ללמוד ולקיים! ….שכן שני אלה כאחד – שמירה ועשייה, תלמוד ומעשה – הם כל חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. חכמה: קליטת המשפטים הנתונים של האמת; בינה: אמנות המחשבה הדרושה להגשמתם, כשרון החשיבה של השכל המסיק מהם מסקנות נכונות..".

מוסיף הרב הירש, שאצל אומות העולם שונה העיסוק במדעים והאומנות משל עמנו. עם ישראל, העסוק בתורה, עסוק בבניין חיי האדם והאומה והדבר ייחודי לעמנו. נראה את המשך לשונו –

"…רבים המדעים והאמנויות שהם נחלת שאר עמי התרבות, ואילו המדע והאמנות של ישראל הוא המדע והאמנות של בניין חיי אדם וחיי עם על יסוד דעת ה' וחובת האדם, החכמה והאמנות של ידיעת התורה והגשמתה, החכמה והאמנות של האמת וההרמוניה בחיים".

לימוד תורת ישראל משליך גם על תחומי המדעים האחרים כדלעיל. נכון הוא, שגם עמים אחרים עוסקים בכל מה שקשור לבניין ואמנות והמדע, אולם לדעת הרש"ר הירש יש בעם ישראל משהו נוסף – וזה לשונו על המילים 'לעיני העמים' שבפסוק –

"…המדע ואמנות החיים שלכם יאפיינו אתכם בעיני העמים. וכך תתקיים בכם נבואת החוזה: 'יפת אלוקים ליפת וישכן באהלי – שם' (בראשית ט', כ"ז ). אמנות היופי המחניף לחושים היא נחלת עמים אחרים, אך האמנות לבנות אהלים, ערים, מדינות שה' שוכן בהם, תימצא רק בבני שם. וכאשר תקדישו את עצמכם לידיעת התורה ולקיומה, וכך תחיו לנגד העמים, הרי כל חייכם יהיו תעמולה למלכות ה' הנכנעת לתורת ה'".

בסיום דבריו על פסוקים אלו מבדיל הרש"ר הירש בין חכמת העמים, שהיא תוצר של חוקי האדם המשתנים מעת לעת ואין בהם את היציבות והשורשיות, לעומת עם ישראל שהוא נצחי וחוקיו קבועים.

"…שאר העמים מבקשים תמיד את מידת חכמת המדינה המתאימה למצבים המשתנים בלא הרף. אולם המשפטים הנוצרים בידיהם הם פרי מחשבת האדם התופסת רק את המוגבל בזמן ואת השטח העליון של הדברים; משום כך חוקיהם מתחלפים בכל עת, ומה שמוכרז היום כאמת וצדק המביא ברכה וישועה – מחר הוא נחשב סכלות משחיתה וסותמים עליו את הגולל.

רק עם ישראל יש לו מידת חובה נצחית לכל ההווייה והרצון של חיי אדם ועם…בדומה לתורתו כן גם ההיסטוריה שלו נתונה וקבועה מראש. אומה שלמה על כל דורותיה מתמסרת לידיעת התורה ולקיומה, ובזכות ההתמסרות הזאת ישראל הוא גוי גדול בעיני העמים. הם שומעים על כל החוקים האלה המעצבים את חיי האדם והעם בישראל, והרי הם מודים שעם גדול זה הוא חברה לאומית המלאה חכמה ובינה! ".

אמירתו של פרופסור אומן, שעצם לימוד התורה כלימוד, יוצר וגורר אחריו את הטבע היהודי לחקור ולהעמיק וללמוד נושאים אחרים – הוא צד אחד של המטבע. ברם, במסכת שבת (ע"ה.) חז"ל רואים בעצם לימוד מדע האסטרונומיה מצווה והוא הגורם לכך שאומות העולם ישבחו את עם ישראל. וזה לשון הגמרא שם:

"אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב – עליו הכתוב אומר 'ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו'. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות? – שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים – הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות".

מדברי חז"ל אלו למדנו על החשיבות לעסוק בתחום המדעי הספציפי הזה, שבו עם ישראל התבלט מאז שחר ההיסטוריה, ומתוך כך לשאר ענפי המדע. החשיבות של העיסוק בכך היא משתי סיבות עיקריות – האחת, כפי שמשתמע מהפסוקים, כאן יש חשיבות לקידוש ה' –

"כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה".

יש חשיבות שהגויים יכירו וידעו את חכמת ישראל.

והסיבה השנייה – דרך לימודי המדע, אסטרונומיה, פיזיקה, כימיה וכו', עם ישראל מכיר את 'מי שאמר והיה העולם', להבין ולדעת שהבריאה לא נוצרה מעצמה והיא חכמה אלוקית אדירה שרק בלימוד קצה-קצהו של המדע אדם יכול לבסס את אמונתו בבורא עולם.

לדעת הספורנו ישנה סיבה נוספת לצורך לדעת ולהכיר את חכמות המדע – כדי לדעת מה לענות בוויכוח עם אפיקורסים!

וזה לשונו:

"כי היא חכמתכם. בה תשיבו לאפיקורוס במופתים שכליים".

ידועים דברי הגאון מווילנא, המובאים בספר 'קול התור' על חובת לימוד שבעת החכמות שבעולם, שהם:

• חכמת החשבון, התכונה והמדידה
• חכמת היצירה וההרכבה
• חכמת הרפואה והצמיחה [= בוטניקה]
• חכמת ההיגיון הדקדוק והמשפט
• חכמת הנגינה
• חכמת התיקון והשילוב [= תורת המידות והנפש]
• חכמת הביג"ור [= ראשי תיבות בין גשם ורוח, או בלשוננו פסיכולוגיה]

העיד ר' ישראל משקלוב על הגר"א, בהקדמה לספרו 'פאת השלחן', שהגר"א לא רק 'נאה דרש' בחשיבות לימוד החכמה להבנת התורה, אלא גם 'נאה קיים' ולמד בעצמו –

"…כל החכמות נצרכים לתורתנו הקדושה וכלולים בה, וידעם [הגר"א] כולם לתכליתם. והזכיר חכמת אלגברה ומשולשים והנדסה וחכמת מוסיקה ושיבחה הרבה…וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם. רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה…ועל חכמת פילוסופיה אמר שלמדה לתכליתה" (עיי"ש בהקדמה בהרחבה).

הנצי"ב מוולוז'ין בספרו 'העמק דבר', מפרש את הכתוב באופן שונה ולדעתו כוונת הכתוב, שאומות העולם יראו שעם ישראל כל הזמן מחדש ומתחדש בתורתו, לומד את פסיקת העבר וממשיך להתפתח, וזה מעיד על חכמתו שאינו 'קופא על השמרים'. נראה את לשונו:

"…והזהיר אשר בכל דור ישמרו לשנות מה שיצא החקירה בדור העבר, ויוסיפו לקח לחקור ולהגדיל תורה…שע"י מה שתגדילו תורה בשפע רב על תורה שבכתב, יתפלאו אוה"ע כמה רחבה ונסבה למעלה ע"י חכמה ובינה של ישראל…אותם אוה"ע שיהיו רוצים לדעת היאך נעשה כן, וישמעו את המידות הללו שבהם נחקקו, ואמרו רק עם חכם ונבון וגו'. שיהיו יכולים עפ"י י"ג מדות אלו לעמוד על ביאורי מצות התורה, מה שבאמת אי אפשר רק ע"י המשפטים שבא ע"י כח התלמוד, וזה אין בכח אוה"ע בשום אופן להשיג כדכתיב ומשפטים בל ידעום".

נחתום במשל נפלא*, שסיפר נכדו של הבעל שם-טוב, רבי משה חיים אפרים.

אדם אחד היה מנגן נפלא בכלי זמר, במתיקות ובקולות ערבים מאוד. נגינתו הייתה מתוקה כל כך, עד שכל אלו ששמעו את הנגינה לא יכלו להתאפק והיו רוקדים בהתלהבות עד לתקרה, וכל זאת בשל גודל התענוג, הנעימות והמתיקות של הניגון. וכל מי שהיה קרוב יותר אל האיש המנגן היה לו תענוג גדול יותר והיה רוקד עד מאוד. בתוך כך בא אל המקום אדם חירש, שלא יכול לשמוע את קול הנגינה הערב. ראה החירש, והנה אנשים קופצים ורוקדים, והיו בעיניו כמשוגעים. בלבו אמר: מדוע אלו שמחים כל כך? אילו חכם ונבון היה האיש, היה מבין כי הרוקדים שומעים את נעימת הניגון הנפלא, והיה מצטרף בעצמו אל הריקוד. והנמשל – מובן…

נתנחם ב'שבת נחמו', שלאחר החורבן אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, שהיא חכמתנו נגד העמים, ולעולם עם-ישראל יהיה 'אור לגוים', לאחר שהוא יעבור תהליך של ביסוס בהחזקתו בארץ, בהתחדשות האמונה ובקיום המצוות אצל כלל ישראל, או אז תתקיים בנו נבואת הנחמה של ישעיהו הנביא (פרק ס') –

"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".

שבת שלום לכל בית הישיבה!

*מתוך "זושא"